סקירה מקצועית על טויוטה אוריס – חוות דעת, מחיר, צריכת דלק, בטיחות ועוד

ברוכים הבאים ל-PRK, פורטל הרכב המוביל בישראל! אנחנו כאן כדי לצלול לעומקם של כלי הרכב שאתם שוקלים לרכוש. הפעם על הכוונת שלנו נמצאת מכונית משפחתית קומפקטית שכבשה לא מעט כבישים בישראל. היא אמנם כבר לא משווקת כחדשה, אבל היא עדיין שחקנית חזקה ורלוונטית בשוק המשומשות. מדובר בלא אחרת מאשר הטויוטה אוריס. Toyota Auris, שם שליווה דורות של נהגים. היא הוצגה לראשונה ב-2006 כמחליפה של הטויוטה קורולה האצ’בק באירופה וישראל. הדור השני, שהושק ב-2012, הוא זה שאנחנו מכירים לרוב בכבישי הארץ. היא התמודדה בקטגוריה לוהטת. קטגוריית המשפחתיות הקומפקטיות. כאן היא פגשה מתחרות קשוחות. כאלה כמו מאזדה 3, יונדאי i30, קיה סיד, וגם אחותה הסדאן – הטויוטה קורולה. האוריס בלטה בזכות תדמית האמינות הבלתי מעורערת של טויוטה. היא מותגה כבחירה ההגיונית. הבחירה השקולה. בייחוד בגרסה ההיברידית שלה. גרסה שהייתה חלוצה בקטגוריה. היא פנתה בעיקר למשפחות צעירות ומבוגרות. גם נהגי ליסינג ועובדי חברות נהנו ממנה. כל מי שחיפש שקט נפשי. רכב שישרת אותו נאמנה. בלי הפתעות מיותרות. בלי תקלות מרגיזות. היא הציעה שילוב של פרקטיות וחיסכון. בייחוד בגרסה ההיברידית. סקירה זו תצלול לכל ההיבטים של האוריס מהדור השני. נבחן את העיצוב החיצוני והפנימי. נדבר על איכות החומרים והמרווח. נסקור את הטכנולוגיה והאבזור. נצלול לקרביים – יחידת ההנעה, הביצועים וצריכת הדלק (או אנרגיה בגרסה ההיברידית). נדבר על חווית הנהיגה. על הבטיחות ומערכות העזר. וכמובן, נתייחס למחיר בשוק המשומשות בישראל. גם לרמות הגימור הנפוצות. נסכם עם היתרונות והחסרונות המרכזיים. ולבסוף – ניתן את פסק הדין. האם כדאי לקנות טויוטה אוריס בשנת 2025? מה אומרות חוות דעת גולשים שנסעו עליה? בואו נתחיל. המסע אל תוך האוריס מתחיל עכשיו.

עיצוב חיצוני: הגיוני ושקול, בלי דרמות

כשמסתכלים על הטויוטה אוריס מהדור השני, הרושם הראשוני הוא של מכונית הגיונית. מכונית שקולה. לא מתאמצת מדי למשוך תשומת לב. הפילוסופיה העיצובית שלה הייתה ברורה. פונקציונליות לפני הכל. היא לא הייתה מכונית ספורטיבית למראה. גם לא עתידנית במיוחד. אבל היא גם לא הייתה משעממת לגמרי. היו לה קווים נקיים. פרופורציות מאוזנות. מראה שהזדקן בכבוד יחסית למכוניות אחרות בנות דורה. החזית קיבלה עיצוב עם גריל קטן ופנסים משוכים לאחור. זה נתן לה מראה מודרני יותר מהדור הראשון. בגרסאות המאוחרות יותר של הדור השני (לאחר מתיחת הפנים של 2015), החזית הפכה מעט אגרסיבית יותר. הגריל הפך גדול יותר. גם הפנסים קיבלו חותמת LED מודרנית. זה נתן זריקת רעננות למראה הכללי. מהצד, הצללית היא של האצ’בק קלאסית. קו המותניים עולה קלות אחורה. קו הגג יורד בעדינות. בתי הגלגלים מעוגלים. הכל במטרה למקסם את המרווח הפנימי והשימושיות. גרסת הסטיישן (Touring Sports) הוסיפה זנב ארוך. זה שיפר דרמטית את נפח תא המטען. וגם נתן לה מראה מעט אלגנטי יותר. החלק האחורי היה פשוט ונקי. פנסים אופקיים. דלת תא מטען רחבה. זה נועד להקל על הטענה. בגרסאות ההיברידיות היה ניתן לזהות נגיעות כחולות בלוגואים. גם תגיות היברידיות עדינות. חישוקי הגלגלים שהוצעו היו בדרך כלל בגדלים סבירים. 15 או 16 אינץ’ ברוב רמות הגימור הנפוצות בישראל. היו גם אופציות ל-17 אינץ’ בגרסאות מאובזרות יותר או בגרסת ה-TS (Touring Sports). העיצוב שלהם היה פשוט ופרקטי. שוב, פונקציונליות לפני עיצוב נועז. הנוכחות הכביש של האוריס היא דיסקרטית. היא לא גדולה במיוחד. מידותיה הפיזיות היו דומות למתחרות הישירות שלה. היא התאימה בקלות לחניות בעיר. וגם לא הרגישה גמלונית בכבישים צרים. בהשוואה לדור הראשון, היא הייתה מעט נמוכה ורחבה יותר. זה נתן לה מראה יציב יותר. אבל לא שינה מהותית את המיקום שלה בסצנה המוטורית. בקיצור, האוריס לא זכתה בתחרות היופי. אבל היא נראתה נכון. נראתה כמו המכונית שהיא. אמינה, פרקטית, ונטולת יומרות.

עיצוב פנים, איכות חומרים ומרווח: פרקטיות קודמת ליוקרה

כשנכנסים לתא הנוסעים של הטויוטה אוריס, האווירה הכללית היא של פרקטיות ופונקציונליות. הקונספט העיצובי פשוט למדי. הדשבורד בנוי מקווים ישרים. הכל ממוקם בהישג יד. המטרה הייתה לייצר סביבה ידידותית למשתמש. סביבה שקל להתרגל אליה. ולמצוא כל כפתור או מתג. לגבי איכות החומרים, כאן האוריס קיבלה ביקורות מעורבות. בחלקים העליונים של הדשבורד והדלתות הקדמיות ניתן למצוא חומרים רכים ונעימים למגע. זה שיפר את התחושה. אבל בחלקים התחתונים. וגם בדלתות האחוריות. החומרים היו פלסטיק קשה. פלסטיק שנראה ועשה רושם פחות איכותי. עם זאת, חשוב להדגיש את איכות ההרכבה. כאן טויוטה הצטיינה. הכל הורכב בצורה מוצקה. לא נשמעו קרקושים או צקצוקים מיותרים. גם לאחר שנים על הכביש הישראלי המשובש. זה תרם משמעותית לתחושת האמינות הכללית של הרכב. הנדסת האנוש באוריס טובה ברובה. הפקדים המרכזיים. כמו בקרת האקלים. וכפתורי השמע. ממוקמים באופן אינטואיטיבי. קל להגיע אליהם ולהפעיל אותם בזמן נהיגה. מסך המגע של מערכת המולטימדיה (בדגמים המאוחרים יותר ובאלה שצוידו בו) היה ממוקם גבוה יחסית. זה עזר לשמור על העיניים על הכביש. אבל הוא לא היה הגדול ביותר או המודרני ביותר בזמנו. ורמת התגובה שלו הייתה בינונית. ראות החוצה הייתה בסך הכל טובה. קורות A לא היו עבות מדי. מראות הצד גדולות מספיק. שדה הראייה לאחור היה סביר עבור רכב האצ’בק. גרסת הסטיישן (Touring Sports) הציעה ראות טובה יותר לאחור. נוחות המושבים הקדמיים הייתה טובה לנסיעות ארוכות. הם סיפקו תמיכה סבירה לגב ולצדדים. בגרסאות המאובזרות יותר היו גם תמיכה לגב התחתון. המושב האחורי היה פחות נדיב. הוא התאים יותר לשני מבוגרים בנוחות. ושלושה ילדים. מבוגר שלישי ימצא אותו צפוף למדי. המרווח לרגליים מאחור היה סביר לקטגוריה. אבל לא יוצא דופן. מרווח הראש היה טוב. גם ליושבים מאחור. זה נכון במיוחד בגרסאות ללא גג שמש פנורמי. נפח תא המטען באוריס האצ’בק עמד על כ-360 ליטר. זה נתון סביר. בגרסה ההיברידית הוא היה מעט קטן יותר. בגלל מיקום הסוללה. כ-300 ליטר. זהו חיסרון משמעותי למי שצריך נפח העמסה גדול. גרסת הסטיישן הצטיינה כאן. היא הציעה נפח של כ-530 ליטר. נתון תחרותי מאוד. צורת תא המטען הייתה רבועה יחסית. סף ההטענה לא היה נמוך במיוחד. זה קצת הקשה על העמסת חפצים כבדים. היו נקודות עיגון. אבל פתרונות אחסון נוספים (כמו רשתות או תאים נסתרים) היו מוגבלים. בסך הכל, תא הנוסעים של האוריס הוא מקום נעים לשהות בו. הוא לא מפואר או יוקרתי. אבל הוא עמיד, פונקציונלי, ומרגיש מוצק. הוא תוכנן לשרת משפחה. וזה מה שהוא עשה בהצלחה.

טכנולוגיה, אבזור ומולטימדיה: צנוע יחסית למתחרות העדכניות

בעידן שבו טכנולוגיה שוטפת את תא הנוסעים, הטויוטה אוריס (בייחוד הדור השני) נחשבת לצנועה למדי. בגרסאות הבסיסיות של הדור השני, מערכת המולטימדיה כללה בדרך כלל מסך קטן. או אפילו מערכת שמע פשוטה עם כפתורים פיזיים. בדגמים המאוחרים יותר של הדור השני, וברמות גימור גבוהות יותר, הותקנה מערכת מולטימדיה עם מסך מגע בגודל 6.1 או 7 אינץ’. איכות התצוגה הייתה סבירה. לא חדה במיוחד. גם מהירות התגובה של המסך הייתה איטית יחסית למערכות מודרניות. מבנה התפריטים היה פשוט וקל להבנה. מערכת ההפעלה עצמה (Toyota Touch/Touch 2) הייתה בסיסית. היא הציעה את הפונקציות המרכזיות: רדיו, מדיה, חיבור בלוטות’. קישוריות סמארטפונים התבצעה בעיקר דרך בלוטות’. לא הייתה תמיכה ב-Apple CarPlay או Android Auto ברוב דגמי הדור השני המוקדמים. בחלק מהדגמים המאוחרים יותר הותקנו מערכות תומכות, אבל זה לא היה סטנדרט. עוזר קולי? לא היה קיים בצורה משמעותית. לוח המחוונים הסטנדרטי היה אנלוגי ברובו. נקי וקל לקריאה. בגרסאות ההיברידיות היה שילוב של מחוון אנרגיה במקום מד סל”ד. בדגמים המאוחרים יותר וברמות הגימור הגבוהות, הוצע מסך מידע קטן במרכז לוח המחוונים. הוא הציג נתונים בסיסיים. מחשב דרך, נתוני צריכת דלק, מידע ממערכות הבטיחות. לא לוח מחוונים דיגיטלי מלא כמו שרגילים לראות היום. איכות מערכת השמע הסטנדרטית הייתה בינונית. ברוב המקרים, היו 4 או 6 רמקולים. היא הספיקה להאזנה לרדיו או למוזיקה ברקע. אבל לא סיפקה חווית סאונד עשירה. מערכת שמע משודרגת לא הייתה אופציה נפוצה במיוחד בישראל. מבחינת אבזור נוחות, רמות הגימור בישראל הציעו בדרך כלל בקרת אקלים מפוצלת (לפחות בדגמים המאוחרים יותר או ההיברידיים). היו גם חלונות חשמל בכל הדלתות. מראות מתקפלות חשמלית. כניסה והנעה ללא מפתח (ברמות הגימור הגבוהות). חימום מושבים היה נדיר יחסית. גג פנורמי היה קיים בחלק מרמות הגימור הגבוהות. הוא הוסיף המון אור לתא הנוסעים. טכנולוגיות ייחודיות לדגם או ליצרן בתקופה זו לא היו רבות. טויוטה התמקדה יותר באמינות ופשטות תפעול. לא בגימיקים טכנולוגיים פורצי דרך. לסיכום סעיף זה, האוריס הציעה את הבסיס הטכנולוגי שהיה מקובל באמצע העשור הקודם. היא לא הייתה בחזית הקידמה. בטח לא בהשוואה למכוניות חדשות יותר בשנת 2025. אבל היא סיפקה את מה שרוב הנהגים היומיומיים היו צריכים. בלי יותר מדי הסחות דעת.

ביצועים, יחידת הנעה וצריכת דלק/אנרגיה: היברידי או בנזין?

טויוטה אוריס מהדור השני שווקה בישראל עם שתי יחידות הנעה עיקריות. הראשונה, והנפוצה יותר בגרסאות הבנזין, הייתה מנוע 1.6 ליטר בנזין אטמוספרי. מנוע זה הפיק בדרך כלל כ-132 כוחות סוס. ומומנט מרבי של כ-16 קג”מ. הוא שודך לרוב לתיבת הילוכים אוטומטית רציפה (Multidrive S CVT). היו גם גרסאות עם גיר ידני. אבל הן פחות נפוצות בשוק הישראלי. תיבת הילוכים רציפה ידועה בפעולתה החלקה. אבל לפעמים יכולה לגרום למנוע ליילל תחת עומס. נתון תאוצה 0-100 קמ”ש עם מנוע זה וגיר אוטומטי עמד על כ-10-11 שניות. זה נתון סביר לרכב משפחתי קומפקטי בתקופה זו. לא מבריק, אבל מספיק בהחלט לרוב השימושים. היחידה השנייה והמעניינת יותר הייתה היחידה ההיברידית. היא שילבה מנוע בנזין 1.8 ליטר (99 כ”ס) עם מנוע חשמלי (80 כ”ס). ההספק המשולב עמד על כ-136 כוחות סוס. והמומנט היה גבוה יותר. בייחוד בסיוע המנוע החשמלי. המערכת ההיברידית שודכה לתיבת הילוכים e-CVT. זו למעשה העברה ישירה עם פיצול כוח. לא גיר במובן הקלאסי של הילוכים. נתון תאוצה 0-100 קמ”ש בגרסה ההיברידית היה מעט מהיר יותר. כ-10 שניות. תחושת הכוח בגרסה ההיברידית הייתה טובה יותר בתאוצות עירוניות ובמהירויות נמוכות. המנוע החשמלי נתן דחיפה מיידית. בתאוצות ביניים בכביש בינעירוני, שתי הגרסאות הרגישו דומות. שתיהן לא היו מהירות במיוחד. אבל ביצעו את העקיפות בצורה בטוחה לאחר תכנון מראש. צריכת דלק היא נקודת מפתח באוריס. בגרסת הבנזין 1.6 עם גיר אוטומטי, נתוני יצרן WLTP עמדו על כ-15-16 ק”מ לליטר. בפועל, בתנאי נהיגה ישראליים (פקקים, מזגן, נהיגה מעורבת), צריכת הדלק הריאלית נעה סביב 11-13 ק”מ לליטר. זה נתון סביר לקטגוריה ולתקופה. לעומת זאת, הגרסה ההיברידית היא זו שבלטה. נתוני יצרן WLTP דיברו על כ-25-27 ק”מ לליטר. בפועל, צריכת הדלק הריאלית הייתה מרשימה הרבה יותר. בנהיגה עירונית ובינעירונית רגועה, קל היה להשיג 18-20 ק”מ לליטר. בנהיגה אגרסיבית יותר או בכביש מהיר מאוד, המספרים ירדו. לכיוון 16-17 ק”מ לליטר. עדיין נתון מצוין. חשוב לציין שהמושג “צריכת דלק” נפוץ בחיפוש גם עבור רכבים היברידיים. למרות שהם משלבים גם חשמל. העלות של ק”מ חשמלי (שנוצר מהתאוששות אנרגיה בבלימה, לא טעינה חיצונית) היא אפסית. זה מה שהפך את הגרסה ההיברידית לחסכונית במיוחד. עלות תדלוק רגילה עדיין קיימת. וזה ההבדל לעומת רכב חשמלי מלא שאין לו מנוע בעירה פנימית כלל. בסיכום, האוריס ההיברידית הציעה חיסכון משמעותי בדלק. זה הפך אותה לאטרקטיבית ביותר. בייחוד עבור מי שנוסע הרבה בעיר ובפקקים. גרסת הבנזין הייתה הגיונית למי שנוסע פחות קילומטרים. או בעיקר מחוץ לעיר. שתיהן הציעו אמינות מוכחת.

חווית נהיגה והתנהגות כביש: נוחות והגיון

חווית הנהיגה בטויוטה אוריס מוגדרת בעיקר על ידי נוחות והגיון. היא לא מכונית שתוכננה לרגש. היא תוכננה להיות נעימה ויעילה. נוחות הנסיעה הייתה טובה בדרך כלל. בנסיעה עירונית היא ספגה מהמורות ופסי האטה בצורה סבירה. לא מושלמת כמו מכוניות יוקרה. אבל בהחלט נוחה עבור רכב משפחתי קומפקטי. בנסיעה בינעירונית על אספלט סלול היטב, הנסיעה הייתה שקטה ונעימה. בכבישים משובשים יותר, הנוחות נפגעה מעט. המתלים התקשו להתמודד עם שברים גדולים. רמת בידוד הרעשים הייתה בינונית. רעשי מנוע חדרו לתא הנוסעים תחת עומס. במיוחד בגרסת הבנזין עם גיר רציף שהעלה סל”ד גבוה. רעשי רוח וכביש נשמעו במהירויות גבוהות. אבל זה היה מקובל לקטגוריה ולתקופה. מבחינת התנהגות דינמית, האוריס הייתה בטוחה וצפויה. היא לא הייתה דינמית או מהנה לנהיגה ספורטיבית. תחושת ההיגוי הייתה קלה וחסרת משוב. זה הקל על תמרונים בעיר. אבל לא סיפק תחושת ביטחון בפניות מהירות. אחיזת הכביש הייתה סבירה בגבולות הנהיגה הרגילה. זוויות הגלגול בפניות היו מורגשות. מה שחיזק את התחושה שהרכב מכוון לנוחות ולא לדינמיקה. תחושת הבלמים הייתה טובה. קלה לשליטה. בגרסה ההיברידית, מערכת הרגנרציה (התאוששות אנרגיית בלימה) הורגשה. היא עזרה לטעון את הסוללה. אבל תחושת הדוושה הייתה קצת פחות ליניארית מגרסת הבנזין. יציבות כיוונית במהירויות גבוהות הייתה טובה. הרכב הרגיש יציב על הכביש. ולא נטה לנדוד. קלות התמרון בעיר הייתה נקודת חוזקה. רדיוס הסיבוב היה קטן יחסית. הראות הטובה (בדרך כלל) סייעה בחניות. היעדר גיר אוטומטי קונבנציונלי (עם הילוכים מורגשים) בגרסה ההיברידית תרם לחוויה חלקה מאוד בנהיגה עירונית ופקקים. אין משיכה בהחלפות הילוכים. אין קפיצות. זה הפך את הנהיגה רגועה ונעימה. גם בגרסת הבנזין, הגיר הרציף סיפק חוויה חלקה רוב הזמן. האוריס לא תגרום לכם לחפש כבישים מפותלים. אבל היא תספק את המשימה היומית בצורה נעימה. נוחה. ובטוחה.

בטיחות ומערכות עזר לנהג: צעד אחר צעד קדימה

נושא הבטיחות תמיד היה חשוב בטויוטה, והאוריס לא הייתה יוצאת דופן. הדור השני של האוריס קיבל ציון מרבי של 5 כוכבים במבחני בטיחות רשמיים של Euro NCAP. זהו נתון מצוין ומעיד על רמת בטיחות פסיבית גבוהה. מבחני הבטיחות הראו הגנה טובה על הנוסעים במצבי התנגשות שונים. הן התנגשות חזיתית והן התנגשות צד. גם הגנה על הולכי רגל קיבלה ציון סביר לתקופה. מבחינה מבנית, שלדת הרכב תוכננה לספוג ולפזר אנרגיית פגיעה. היו כריות אוויר רבות. קדמיות, צדדיות, וילון, ואפילו כרית אוויר לברכי הנהג. זה סיפק רמת הגנה בסיסית טובה מאוד. היכן שהאוריס הרגישה פחות עדכנית, במיוחד בהשוואה לרכבים חדשים משנת 2025, הוא בתחום מערכות העזר לנהג (ADAS). בדגמים המוקדמים של הדור השני, האבזור בתחום זה היה מצומצם. בדרך כלל כלל רק מערכת בקרת יציבות ובקרת משיכה (ESP ו-TCS). בדגמים המאוחרים יותר (לאחר מתיחת הפנים של 2015) וברמות הגימור הגבוהות יותר בישראל, הותקנו מערכות ADAS מתקדמות יותר. מערכת בלימת חירום אוטונומית (Pre-Collision System – PCS) הייתה אחת התוספות החשובות. היא יכלה לזהות סכנת התנגשות ולהתחיל בלימה באופן עצמאי. גם מערכת התרעת סטייה מנתיב (Lane Departure Alert – LDA) הוצעה. לעיתים גם עם תיקון אקטיבי עדין. מערכת זיהוי תמרורים (Road Sign Assist – RSA) הייתה תוספת נחמדה. בקרת שיוט אדפטיבית (Adaptive Cruise Control – ACC) הייתה נדירה יותר בדגמים ששווקו בישראל. הערכת תפקוד המערכות הללו בעולם האמיתי היא חיובית בדרך כלל. מערכת בלימת החירום תפקדה בצורה טובה ויעילה. היא לא הייתה היסטרית מדי. התרעת סטייה מנתיב הייתה ברורה. התיקון האקטיבי היה עדין. חשוב לזכור שמדובר במערכות מהדור הקודם. הן לא מתקדמות או “חלקות” כמו המערכות ברכבים מודרניים ביותר. אבל הן סיפקו תוספת חשובה לרמת הבטיחות הכללית. ולכן מומלץ לחפש דגמים מאובזרים יותר בתחום זה בשוק המשומשות. מבדקי בטיחות נוספים שנעשו על ידי ארגונים שונים חיזקו את התמונה. האוריס היא מכונית בטוחה ברמתה. בטח ביחס למכוניות בנות גילה.

מחיר, רמות גימור ואחריות (ישראל): שוק המשומשות חזק

טויוטה אוריס כבר לא משווקת כרכב חדש בישראל נכון לאפריל 2025. לכן, הדיון במחיר מתייחס אך ורק לשוק המשומשות. השאלה “כמה עולה” טויוטה אוריס משומשת תלויה מאד במספר גורמים. שנת הייצור, רמת הגימור, מצב הרכב, מספר הקילומטרים שעבר, והאם מדובר בגרסת בנזין או היברידית. באופן כללי, טויוטה אוריס נהנית משמירת ערך מצוינת בישראל. במיוחד הגרסה ההיברידית. הסיבה העיקרית לכך היא תדמית האמינות הבלתי מעורערת של טויוטה. והביקוש הגבוה לרכבים היברידיים חסכוניים. המחירון הרשמי (למשל, של לוי יצחק) משמש כבסיס להערכת שווי. אבל במציאות, בייחוד עבור דגמים היברידיים שמורים, המחיר בפועל בשוק יכול להיות גבוה יותר ממחיר המחירון. טווח המחיר לדגמי הדור השני משנתונים 2013-2018 יכול לנוע החל מכ-40,000-50,000 ש”ח לדגמי בנזין בסיסיים וישנים יותר, ועד לכ-80,000-100,000 ש”ח ויותר לדגמים היברידיים מאוחרים ומאובזרים במיוחד, או לגרסאות הסטיישן. רמות הגימור העיקריות ששווקו בישראל היו בדרך כלל Sol ו-Sense. רמת גימור Sol נחשבה לבסיסית יותר. ורמת גימור Sense הוסיפה בדרך כלל מסך מולטימדיה, בקרת אקלים מפוצלת, כניסה ללא מפתח, ולעיתים גם גג פנורמי ומערכות בטיחות מתקדמות יותר (בדגמים המאוחרים). ההבדלים במחיר בין רמות הגימור משקפים את רמת האבזור. חשוב לבדוק בדיוק מה כוללת כל רמת גימור ברכב הספציפי שאתם בוחנים. מבחינת אחריות, כשקונים רכב משומש מהשנתונים האלה, ככל הנראה שהאחריות המלאה של היצרן כבר פגה. אחריות יצרן סטנדרטית הייתה בדרך כלל ל-3 שנים או 100,000 ק”מ. עם זאת, טויוטה סיפקה אחריות ארוכה יותר למערכת ההיברידית (סוללה ורכיבים היברידיים). בדרך כלל 5 או אפילו 8 שנים או 100,000 או 160,000 ק”מ (תלוי בשנה ובמדיניות היבואן). חשוב לוודא בעת הקנייה האם אחריות זו עדיין בתוקף. עלויות התחזוקה של האוריס נחשבות לסבירות. טיפולים תקופתיים לא יקרים במיוחד. זמינות חלפים טובה. שווי השימוש (הוצאות דלק/אנרגיה) הוא נמוך במיוחד בגרסה ההיברידית. וסביר בגרסת הבנזין. נושא תקלות ובעיות הוא נקודה חזקה בטויוטה אוריס. הדגם ידוע באמינותו הגבוהה. תקלות משמעותיות אינן נפוצות. בעיות טיפוסיות, אם בכלל, יכולות לכלול בלאי טבעי של רכיבים (בלמים, צמיגים). בגרסאות ההיברידיות, חשוב לוודא שהסוללה במצב תקין. למרות שהיא לרוב אמינה לאורך שנים רבות. בהשוואה לדגמים אחרים בני גילה, האוריס מדורגת גבוה מאד בסקרי אמינות בינלאומיים. זה משפיע ישירות על שווי השימוש הנמוך ועל שקט הנפשי של הבעלים.

יתרונות: למה לבחור באוריס?

למרות שהיא כבר לא בחזית השוק, לטויוטה אוריס עדיין יש יתרונות משמעותיים שהופכים אותה לאופציה אטרקטיבית בשוק המשומשות.

אמינות בלתי מעורערת: זהו כנראה היתרון הבולט ביותר. טויוטה אוריס, ובמיוחד המערכת ההיברידית שלה, נחשבת לאחת המכוניות האמינות ביותר שיוצרו. סקרים ומבחנים לאורך שנים מוכיחים זאת. הסיכון לתקלות משמעותיות או בעיות בלתי צפויות נמוך משמעותית בהשוואה למתחרות רבות. זה נותן שקט נפשי עצום לבעלים.

צריכת דלק פנטסטית (בגרסה ההיברידית): הגרסה ההיברידית של האוריס מספקת נתוני צריכת דלק ריאליים שהם מהטובים בקטגוריה שלה ובתקופתה. 18-20 ק”מ לליטר בנהיגה רגועה הם בהחלט אפשריים. זה מוביל לחיסכון משמעותי בהוצאות הדלק, בייחוד למי שנוסע קילומטראז’ גבוה או הרבה בעיר.

עלויות אחזקה סבירות ושמירת ערך גבוהה: בזכות האמינות הגבוהה, עלויות הטיפולים והתיקונים באוריס נוטות להיות נמוכות. גם זמינות החלפים טובה. יחד עם הביקוש הגבוה בשוק המשומשות (במיוחד להיברידית), היא שומרת על ערכה בצורה מצוינת. זה הופך אותה לבחירה כלכלית חכמה לאורך זמן.

נוחות נסיעה טובה ונהיגה חלקה: האוריס מכוונת לנוחות. המתלים מכוילים לספוג שיבושים עירוניים בצורה נאותה. בגרסה ההיברידית, הפעולה השקטה של המנוע החשמלי והעדר החלפות הילוכים מורגשות יוצרים חווית נהיגה רגועה וחלקה מאוד, בעיקר בפקקים ובעיר.

בטיחות גבוהה (5 כוכבי Euro NCAP): האוריס קיבלה ציון בטיחות מרבי במבחנים הרשמיים. זה מעיד על רמת בטיחות פסיבית טובה. ובדגמים המאוחרים והמאובזרים יותר, גם מערכות ADAS בסיסיות תורמות לבטיחות אקטיבית.

גרסת סטיישן (Touring Sports) מרווחת ופרקטית: למי שצריך יותר מקום מטען, גרסת הסטיישן מציעה נפח תא מטען גדול ושימושי במיוחד. זו אופציה מצוינת למשפחות או למי שצריך להוביל ציוד רב.

חסרונות: היכן האוריס מתפשרת?

לצד היתרונות, לטויוטה אוריס יש גם נקודות חולשה ופשרות שחשוב להכיר.

עיצוב פנים בסיסי ואיכות חומרים מעורבת: תא הנוסעים פרקטי, אך אינו מרשים במיוחד מבחינה עיצובית. איכות החומרים טובה בחלקים העליונים, אך פלסטיקה קשה בחלקים התחתונים פוגעת בתחושה הכללית. בהשוואה למתחרות אירופאיות בנות דורה, היא הרגישה פחות יוקרתית או איכותית למגע בחלקים מסוימים.

מערכות מולטימדיה ואבזור טכנולוגי מיושנים: המערכות הטכנולוגיות באוריס, בייחוד בדגמים המוקדמים של הדור השני, מיושנות בהשוואה לסטנדרטים של 2025. מסכי המגע קטנים, איטיים יחסית, ולרוב אין תמיכה ב-Apple CarPlay או Android Auto. גם לוח המחוונים אינו דיגיטלי מלא.

ביצועים לא נמרצים וחווית נהיגה לא מרגשת: האוריס מכוונת לנוחות והגיון, לא לנהיגה ספורטיבית. מנועי הבנזין וההיברידית מספקים ביצועים סבירים, אך לא זריזים במיוחד. ההיגוי קל וחסר משוב, וזוויות הגלגול מורגשות. היא פשוט לא מכונית שתוכננה לספק ריגוש לנהג.

מרווח לא יוצא דופן במושב האחורי ותא מטען בינוני (בהאצ’בק ההיברידית): בעוד המרווח מקדימה טוב, המושב האחורי לא נדיב במיוחד למבוגרים. בגרסה ההיברידית האצ’בק, נפח תא המטען מצומצם יחסית בגלל מיקום הסוללה. זה עלול להוות בעיה למשפחות עם צרכי העמסה גדולים (אלא אם בוחרים בגרסת הסטיישן).

בידוד רעשים לא מושלם: רעשי מנוע (בייחוד בגרסת הבנזין עם גיר רציף תחת עומס) ורעשי רוח/כביש נשמעים בתא הנוסעים במהירויות גבוהות יותר. זה פוגע מעט בנוחות בנסיעות בינעירוניות ארוכות.

השוואה למתחרות בקטגוריה

קטגוריית המשפחתיות הקומפקטיות בישראל הייתה ונשארה מהתחרותיות שיש. הטויוטה אוריס התמודדה מול שורה ארוכה של שחקניות חזקות. מאזדה 3 נחשבה למתחרה עם תדמית דינמית ועיצוב יוקרתי יותר לתא הנוסעים. לעומתה, האוריס הציעה תדמית אמינות עדיפה ובעיקר את האופציה ההיברידית החסכונית. יונדאי i30 וקיה סיד הציעו לרוב אבזור עשיר יותר במחיר נמוך יותר, לצד אחריות ארוכה. הן היו גם דינמיות יותר לנהיגה מחלק מהגרסאות של האוריס. אבל שוב, האמינות המוכחת והחיסכון בדלק בגרסה ההיברידית היו היתרונות של האוריס. פולקסווגן גולף הציעה תמיד תחושת איכות ובנייה פרימיום יותר, לצד ביצועים טובים יותר מהמנועים המוגדשים שלה. אבל הגולף סבלה לעיתים מבעיות אמינות (במיוחד עם תיבות ה-DSG המוקדמות) והייתה יקרה יותר לרכישה ולתחזוקה. בהשוואה למתחרותיה המודרניות יותר (שהחליפו גם אותן), האוריס מרגישה מיושנת באבזור, בטכנולוגיה וביחידות הנעה (למעט ההיברידית שהייתה רלוונטית יותר). אבל בשוק המשומשות, בו אמינות ועלויות אחזקה הן פקטור מרכזי, האוריס שומרת על מעמדה בזכות היתרונות הליבתיים שלה. היא פחות ספורטיבית מהמאזדה 3, פחות מאובזרת מהיונדאי/קיה בנות גילה, ופחות יוקרתית מהגולף, אבל היא כנראה תשרת אתכם לאורך זמן עם מינימום כאבי ראש.

סיכום ומסקנות (פסק דין): האם כדאי לקנות?

טויוטה אוריס, ובפרט הגרסה ההיברידית שלה, הייתה ועודנה מכונית הגיונית, שקולה, ולגמרי לא סקסית. אבל מי צריך סקס אפיל כשיש אמינות ברזל וחיסכון בדלק? ההתרשמות הכוללת מהאוריס היא של רכב אמין להפליא. רכב שתוכנן לשרת נאמנה יום אחרי יום, שנה אחרי שנה. הוא לא ירגש אתכם מאחורי ההגה. הוא לא ידהים אתכם עם גאדג’טים טכנולוגיים מהסרטים (בטח לא בדגמים המוקדמים). הוא לא יגרום לעוברים ושבים לסובב את הראש בהערצה. אבל הוא כנראה יעביר אתכם מנקודה A לנקודה B בלי שום תקלות או בעיות בלתי צפויות. וזה, עבור רוב הנהגים, שווה זהב. במיוחד בשוק המשומשות, שם ההיסטוריה של הרכב ועלויות התחזוקה העתידיות הן שיקולים קריטיים.

בהשוואה למתחרה ישירה כמו יונדאי i30 או קיה סיד בנות אותם שנתונים בשוק המשומשות, האוריס עשויה להרגיש מעט פחות “עשירה” באבזור או פחות דינמית. אבל היא כנראה תציע אמינות גבוהה יותר לאורך זמן. וגרסת ההיברידית שלה מציעה יתרון משמעותי בצריכת דלק. בהשוואה למאזדה 3, האוריס פחות ספורטיבית ועם תא נוסעים פחות מרשים. אבל שוב, האמינות ועלויות האחזקה (בייחוד בגרסה ההיברידית) נוטות להיות לטובת הטויוטה. אז, האם כדאי לקנות טויוטה אוריס בשנת 2025? התשובה היא: בהחלט כן, אבל לא לכולם. האוריס מתאימה במיוחד למי שמחפש רכב משפחתי קומפקטי בשוק המשומשות עם דגש על אמינות מקסימלית ועלויות תפעול נמוכות. הגרסה ההיברידית מומלצת בחום למי שנוסע הרבה בעיר ופקקים ורוצה לחסוך משמעותית בדלק. היא מתאימה למי שמעריך שקט נפשי יותר מאשר אבזור טכנולוגי חדיש או ביצועים ספורטיביים. למי היא פחות מתאימה? למי שמחפש ריגוש בנהיגה. למי שחייב את כל הגאדג’טים הטכנולוגיים העדכניים ביותר. או למי שצריך תא מטען ענק (אלא אם בוחרים בגרסת הסטיישן). גם אם מצאתם חוות דעת גולשים המתייחסות לחסרונות מסוימים, לרוב הן יתאזנו מול היתרון העצום של האמינות. ההמלצה הסופית שלנו: אם אתם בשוק לרכב משומש אמין, חסכוני (בהיברידית), ועם היסטוריה מוכחת של שירות ללא בעיות, הטויוטה אוריס היא אופציה מצוינת. חפשו דגם שמור, רצוי מגרסת Sense המאובזרת יותר, ובחנו היטב את הגרסה ההיברידית – היא היהלום שבכתר של הדגם הזה.