ברוכים הבאים לסקירה המעמיקה שלנו כאן בפורטל הרכב PRK.
הפעם אנחנו צוללים לעומק אל תוך מכונית שהפכה לסמל של אמינות ונהיגה מהנה בקטגוריית המשפחתיות בישראל.
אנחנו מדברים על המאזדה 3, ובפרט, הדגם משנת 2010.
זו לא סקירה של רכב חדש מהניילונים.
זו סקירה שמיועדת למי שמחפש רכב משומש.
רכב שמציע שילוב של יפניות טובה עם קצת “זום-זום” בפרופיל.
המאזדה 3, או Mazda 3 בשמה הלועזי, ובדור הספציפי הזה שזכה לשם הקוד BL, המשיכה את דרכו של הדור הראשון המוצלח.
היא התבססה כמועמדת קבועה בצמרת טבלאות המכירות בישראל במשך שנים.
מיצובה היה תמיד קצת מעל הממוצע בקטגוריה.
היא כיוונה לקהל שרצה יותר מ”סתם” מכונית משפחתית.
קצת יותר סטייל, קצת יותר חדות.
היא התמודדה ראש בראש עם מתחרות קשוחות.
חשבו על טויוטה קורולה (Toyota Corolla).
על יונדאי i30 (Hyundai i30).
ועל פורד פוקוס (Ford Focus).
לכל אחת היה משהו אחר להציע.
הקורולה התמקדה באמינות שיא ושמרנות.
ה-i30 הציעה תמורה טובה למחיר ואבזור.
הפוקוס ניסתה להתחרות בנהיגה.
המאזדה 3 של 2010 ניסתה למצוא את האיזון.
היא פנתה לקהל יעד רחב.
משפחות צעירות ועד מבוגרים.
אנשים שהעריכו עיצוב דינמי (לאותה תקופה).
ואנשים שנהנו לנהוג.
בסקירה הזו, נעבור על הכל.
מהעיצוב, דרך תא הנוסעים והטכנולוגיה (של 2010, כמובן), ועד לביצועים, צריכת דלק, חווית הנהיגה, בטיחות, ומעל הכל – ההיבט הכלכלי בשוק המשומשות הישראלי בשנת 2025.
נענה על השאלה הגדולה: האם כדאי לקנות מאזדה 3 שנת 2010 היום?
נשתף גם התייחסות לחוות דעת גולשים שאספנו לאורך השנים.
נפרט יתרונות וחסרונות בצורה הכי כנה שאפשר.
אז בואו נצא לדרך.
עיצוב חיצוני: עדיין מחייכת ב-2025?
המאזדה 3 דור BL, שנחתה אצלנו ב-2009 כדגם 2010, עוררה עניין רב עם העיצוב שלה.
היא המשיכה את הקו הספורטיבי והדינמי של מאזדה.
הפילוסופיה העיצובית שלה הייתה שילוב של נראות נעימה עם נגיעות אגרסיביות קלות.
החלק הקדמי היה ללא ספק הדבר הבולט ביותר.
הגריל קיבל צורה של חיוך גדול.
מכאן הכינוי שדבק בה “המאזדה המחייכת”.
היו כאלה שאהבו את זה מאד.
היו כאלה שפחות התחברו.
הפנסים הקדמיים היו צרים ומשוכים לאחור.
הם השתלבו טוב עם קווי מכסה המנוע.
זה יצר מראה חתולי משהו.
מהצד, הצללית הייתה קלאסית למשפחתית האצ’בק או סדאן.
קו המותניים עלה קלות לכיוון האחורי.
קו הגג ירד בצורה זורמת.
בתי הגלגלים היו מודגשים קלות.
זה הוסיף לתחושה הספורטיבית.
המידות הפיזיות היו מקובלות לקטגוריה בשנת 2010.
היא לא הייתה הגדולה ביותר.
אבל היא בהחלט לא הרגישה קטנה.
בהשוואה לדור הראשון, היא הייתה קצת יותר עגלגלה ומעוצבת.
נוכחות הכביש שלה הייתה בולטת בזכות החיוך הקדמי.
החלק האחורי שונה בין גרסת הסדאן לגרסת ההאצ’בק.
גרסת ההאצ’בק נראתה צעירה יותר.
הפנסים האחוריים היו גדולים ומשוכים לצדדים.
הספוילר הקטן מעל דלת תא המטען הוסיף נופך ספורטיבי.
גרסת הסדאן הייתה שמרנית יותר בעיצוב האחורי.
הפנסים היו גדולים ומלבניים יותר.
היא כיוונה לקהל קצת יותר מבוגר או שמרן.
חישוקי הגלגלים הנפוצים בישראל היו בדרך כלל בקוטר 15 או 16 אינץ’.
ברמות גימור גבוהות יותר היו גם 17 אינץ’.
העיצוב שלהם היה פשוט ונאה בדרך כלל.
בסך הכל, גם ב-2025, המאזדה 3 מודל 2010 לא נראית מיושנת מדי מבחוץ.
היא עדיין שומרת על קו נאה וזורם.
החיוך אולי מרגיש קצת נוסטלגי.
אבל הוא לא מכוער.
עיצוב פנים, איכות חומרים ומרווח: קופסת הזמן של 2010
כשפותחים את הדלת ונכנסים פנימה למאזדה 3 של 2010, מקבלת את פנינו אווירה של “טוב, זה היה פעם”.
הקונספט העיצובי בתא הנוסעים היה מוכוון נהג.
הדשבורד היה מעוצב בצורה אסימטרית קלות.
הפקדים היו מופנים לכיוון הנהג.
האווירה הכללית הייתה פונקציונלית ונוחה לתפעול.
לא משהו גרנדיוזי.
אבל גם לא משהו שהרגיש זול מדי.
בנוגע לאיכות החומרים, המאזדה 3 הייתה ממוצעת פלוס לקטגוריה באותה תקופה.
בחלק העליון של הדשבורד היו חומרים רכים יחסית.
בחלקים התחתונים ובדיפוני הדלתות היו פלסטיקים קשיחים יותר.
איכות ההרכבה הייתה בדרך כלל טובה.
קרקושים לא היו תופעה נפוצה ברכבים שמורים.
אבל אחרי 15 שנה על הכביש, תמיד ייתכנו רעשים קטנים פה ושם.
הנדסת האנוש הייתה טובה ברובה.
הפקדים היו ממוקמים בהיגיון.
קל היה להתרגל לתפעול המזגן ומערכת השמע הבסיסית.
הראות החוצה הייתה טובה לכל הכיוונים.
עמודי A היו עבים קלות, כמו ברוב המכוניות המודרניות יותר.
אבל זה לא הפריע משמעותית.
נוחות המושבים הקדמיים הייתה סבירה לנסיעות ארוכות.
התמיכה הייתה טובה יחסית.
לא מושבי ספורט הדוקים, אבל גם לא ספסלים שטוחים.
מאחור, המרווח היה סביר לשני מבוגרים.
שלושה יסבלו קצת בצפיפות.
מרווח הרגליים היה בסדר גודל של המתחרות.
מרווח הראש היה טוב גם ליושבים מאחור, גם בגרסת ההאצ’בק עם הגג המשתפל קלות.
זו לא לימוזינה, אבל היא מספיק מרווחת למשפחה ממוצעת עם ילדים קטנים או בני נוער.
נפח תא המטען עמד על כ-340 ליטר בגרסת ההאצ’בק וכ-430 ליטר בגרסת הסדאן.
זה היה נפח ממוצע לקטגוריה בשנת 2010.
לא ענק, אבל מספיק לקניות או מזוודות לסוף שבוע.
סף ההטענה היה בגובה סביר.
צורת תא המטען הייתה שימושית ברובה.
לא היו יותר מדי בליטות מציקות.
היו בדרך כלל טבעות עיגון קטנות.
פתרונות אחסון נוספים בתא הנוסעים כללו תא כפפות בגודל סביר, כיסים בדלתות ומקום לכוסות שתייה.
בקיצור, מבפנים המאזדה 3 מודל 2010 היא מכונית של פעם.
פונקציונלית, עם דגש על נוחות הנהג, ואיכות חומרים שהייתה טובה לזמנה.
ב-2025, היא מרגישה פשוטה יחסית.
טכנולוגיה, אבזור ומולטימדיה: געגועים ל-2010
בואו נדבר בכנות.
הטכנולוגיה במאזדה 3 מודל 2010 היא מיושנת מאד במונחים של 2025.
אין מה להשוות אותה למסכי ענק ומערכות מולטימדיה חכמות של היום.
מערכת המולטימדיה המרכזית, אם אפשר לקרוא לה כך, הייתה בדרך כלל מערכת שמע פשוטה.
ברוב המקרים זה היה רדיו דיסק עם תצוגה קטנה, לרוב מונוכרומטית.
השליטה נעשתה באמצעות כפתורים פיזיים.
היו לה בדרך כלל כניסות AUX בחלק מהדגמים או רמות הגימור.
קישוריות בלוטות’ לא הייתה סטנדרטית בכל הדגמים או רמות הגימור, ו-Apple CarPlay או Android Auto?
זה היה מדע בדיוני ב-2010.
מי שקונה רכב כזה היום, כנראה יצטרך לשדרג את מערכת השמע.
התקנת מסך מולטימדיה אנדרואיד היא דבר נפוץ מאד.
זה מאפשר לקבל ניווט עדכני, קישוריות טובה יותר, ושיפור משמעותי בחווית המשתמש.
לוח המחוונים היה אנלוגי לחלוטין.
שני שעונים גדולים – ספידומטר ומד סל”ד.
ביניהם היה מסך קטן.
מסך זה הציג נתונים בסיסיים.
כמו צריכת דלק ממוצעת, מרחק נסיעה, ושעון.
לא לוח מחוונים דיגיטלי שניתן להתאמה אישית כמו שמקובל היום.
פשוט ויעיל, אבל גם מיושן.
איכות מערכת השמע הסטנדרטית הייתה סבירה.
היא סיפקה צליל נקי מספיק להאזנה לחדשות או מוזיקה בפס קול צנוע.
לא חוויה אודיופילית בשום צורה.
אבזור הנוחות המרכזי השתנה בהתאם לרמת הגימור.
בישראל, רמות הגימור הנפוצות היו בדרך כלל ה-Active, Dynamic, ולפעמים Luxury.
ה-Active הייתה בסיסית יחסית.
ה-Dynamic הוסיפה בדרך כלל חישוקים קלים, בקרת אקלים (לפעמים לא מפוצלת), ולעיתים גם כפתורי שליטה מההגה.
רמות ה-Luxury יכלו לכלול פריטים כמו כניסה והנעה ללא מפתח, גג שמש (לא פנורמי), ואולי מושבים עם חימום.
בקרת אקלים אלקטרונית הייתה נחשבת לאבזור מתקדם בזמנו.
היום זה נראה בסיסי.
טכנולוגיות ייחודיות?
לא משהו יוצא דופן במיוחד עבור מאזדה 3 של 2010.
היא התמקדה בבסיס טוב.
מכונית אמינה, עם הנאה מנהיגה יחסית.
היא לא הייתה חלוצה טכנולוגית בקטגוריה.
האבזור היה תואם את התקופה.
כאמור, מי שרוכש רכב כזה היום, חייב להביא בחשבון שהטכנולוגיה היא העקב אכילס המרכזי שלה בהשוואה לרכבים חדשים.
אבל זה גם חלק מהעניין כשקונים רכב בן 15 שנה.
ביצועים, יחידת הנעה וצריכת דלק/אנרגיה: זום זום של פעם
המאזדה 3 תמיד התהדרה בפילוסופיית ה”Zoom-Zoom”.
הרעיון היה ליצור מכונית שכיף לנהוג בה.
גם אם היא משפחתית יומיומית.
בישראל, יחידות ההנעה העיקריות היו מנועי בנזין.
המנוע הנפוץ ביותר היה ה-1.6 ליטר.
הוא הפיק סביב 105 כוחות סוס ומומנט של כ-14.7 קג”מ.
הוא שודך בדרך כלל לתיבת הילוכים אוטומטית.
תיבה זו יכלה להיות 4 הילוכים בדגמים המוקדמים יותר.
או 5 הילוכים בדגמים המאוחרים יותר של הדור הזה.
היה גם מנוע 2.0 ליטר.
הוא היה פחות נפוץ.
הוא הפיק סביב 150 כ”ס ומומנט של כ-19.1 קג”מ.
הוא שודך לרוב לתיבת הילוכים אוטומטית עם 5 הילוכים.
נתוני התאוצה 0-100 קמ”ש היו סבירים לזמנם.
מנוע ה-1.6 ליטר עם 4 הילוכים לקח סביב 12-13 שניות.
עם 5 הילוכים זה היה קצת מהיר יותר.
מנוע ה-2.0 ליטר היה כמובן זריז יותר.
הוא עמד על פחות מ-10 שניות ל-100 קמ”ש.
בתאוצות ביניים בנהיגה יומיומית, מנוע ה-1.6 הרגיש מספק ברובו.
הוא לא היה מהיר.
אבל הוא הספיק לעקיפות בטוחות בכביש בינעירוני.
הגיר האוטומטי, במיוחד ה-4 הילוכים, לא היה הכי חד או מהיר.
העברת הילוכים הורגשה.
הוא לפעמים התמהמה קלות בתגובה.
מנוע ה-2.0 ליטר כמובן הציע יותר מחץ וכוח זמין.
הוא התאים יותר למי שמבלה הרבה בכבישים בינעירוניים ורוצה יותר עתודות כוח.
ועכשיו, הנושא הבוער – צריכת דלק.
זהו מנוע בנזין קלאסי של 2010.
לא היברידי.
לא חשמלי.
אין כאן צריכת אנרגיה בקוט”ש/100 ק”מ.
מדברים על ליטרים של בנזין ל-100 ק”מ.
או קילומטרים לליטר.
נתוני יצרן בבדיקות מעבדה (בזמנו זה היה בדרך כלל תקן NEDC, לא WLTP הנוכחי והמחמיר יותר) היו אופטימיים.
בפועל, צריכת דלק ריאלית במנוע ה-1.6 ליטר האוטומטי נעה סביב 1:10 עד 1:12 ק”מ לליטר בנסיעה משולבת.
בנסיעה עירונית פקוקה, זה יכול לרדת בקלות ל-1:8 או 1:9.
בנסיעה בינעירונית רגועה, אפשר להגיע ל-1:13 ואפילו קצת יותר.
מנוע ה-2.0 ליטר היה כמובן צמא יותר.
הוא צרך בדרך כלל ליטר לכל 9-11 ק”מ בממוצע.
בהשוואה לרכבים מודרניים היברידיים או חשמליים, אלו נתונים גבוהים.
הדלק יקר בישראל.
צריכת דלק גבוהה משפיעה מאד על עלות הבעלות.
למי שמחפש חיסכון משמעותי בדלק, מאזדה 3 2010 היא לא הבחירה הראשונה.
אבל לזמנה, היא הייתה ממוצעת בקטגוריה.
החיפוש אחר “צריכת דלק” הוא עדיין רלוונטי מאד.
גם אם הרכב הוא חשמלי ושם מדברים על צריכת אנרגיה.
אנשים רוצים להבין כמה עולה להם לנסוע.
טעינה: לא רלוונטי לדגם זה
המאזדה 3 משנת 2010 היא מכונית בעלת מנוע בנזין קלאסי.
לכן, אין בה מערכת טעינה.
אין סוללה גדולה לטעינה.
אין חיבורי AC או DC.
הדיון על קצב טעינת AC, טעינת DC מהירה, זמני טעינה, או אפליקציות לניהול טעינה – פשוט לא רלוונטי כאן.
ממלאים דלק, ונוסעים.
פשוט ומוכר.
זה יתרון למי שחושש ממעבר לחשמל או פלאג-אין.
אבל חסרון למי שמחפש את היתרונות הכלכליים והסביבתיים של רכב מחושמל.
חווית נהיגה והתנהגות כביש: עדיין יש “זום-זום”?
אחד מנקודות החוזק המסורתיות של המאזדה 3 היה חווית הנהיגה שלה.
מאזדה שמה דגש על הנהג.
הגרסה של 2010 לא אכזבה בהקשר הזה.
נוחות הנסיעה בעיר הייתה סבירה.
בולמי הזעזועים התמודדו בצורה טובה עם שיבושים קטנים ובינוניים.
על כבישים משובשים או בורות עמוקים, היא הרגישה קצת פחות מרוככת.
זה לא היה רכב קופצני.
אבל גם לא רכב רך ומרחף.
זה איזון בין נוחות לבין יציבות.
רמת בידוד הרעשים הייתה נקודת תורפה קלה.
רעשי מנוע חדרו לתא הנוסעים תחת מאמץ.
רעשי רוח נשמעו במהירויות בינעירוניות גבוהות.
וגם רעשי כביש, במיוחד בכבישים סלולים פחות היטב, נשמעו.
זה לא היה הרכב השקט ביותר בקטגוריה.
אבל זה היה נסבל בדרך כלל.
ההתנהגות הדינמית הייתה גולת הכותרת.
היגוי המאזדה 3 היה מדויק יחסית.
משקלו היה טוב.
הוא סיפק משוב מסוים מהכביש, מה שהיה נדיר יחסית בקטגוריה המשפחתיות בזמנו.
אחיזת הכביש הייתה גבוהה ובטוחה.
היא נכנסה לפניות בצורה נחושה.
זוויות הגלגול היו מינימליות יחסית.
הרכב הרגיש שתול ובטוח גם בפניות הדוקות.
היא אפשרה לנהג ליהנות קצת יותר מהנהיגה לעומת המתחרות השמרניות יותר.
תחושת הבלמים הייתה טובה ויעילה.
עוצמת הבלימה הייתה מספקת.
קל היה לווסת אותה.
ברכב אוטומטי כמו המאזדה 3 הזו, אין רגנרציה כמו ברכב חשמלי.
הבלימה נעשית באמצעות הבלמים המכאניים בלבד.
העברת הילוכים אוטומטית אומרת שאין מצמד ללחוץ עליו.
וההילוכים עוברים לבד.
זה נוח מאד בנסיעה עירונית בפקקים.
אבל זה גם אומר שאין את המעורבות שיש בגיר ידני.
וביצועי הגיר האוטומטי היו, כאמור, לרוב יותר מכוונים לנוחות מאשר לביצועים חדים.
יציבות כיוונית במהירויות גבוהות הייתה טובה.
הרכב שמר על קו ישר בלי צורך בתיקונים רבים.
קלות התמרון בעיר הייתה מצוינת.
רדיוס הסיבוב היה קטן יחסית.
היא השתחלה בקלות בחניות וברחובות צפופים.
בסך הכל, חווית הנהיגה במאזדה 3 2010 היא נעימה.
היא לא ספורטיבית באמת.
אבל היא בהחלט נהנית יותר לנהוג בה מאשר במתחרות ששמו דגש בעיקר על נוחות ואמינות פשוטה.
בטיחות ומערכות עזר לנהג: תקן של פעם
בטיחות היא נושא קריטי בכל רכב.
אבל חשוב לזכור שהתקנים והטכנולוגיה השתנו דרמטית מאז 2010.
המאזדה 3 מהדור הזה קיבלה ציון טוב במבחני ריסוק רשמיים של Euro NCAP בזמנו.
היא קיבלה 5 כוכבים.
זה היה הציון המקסימלי אז.
אבל חשוב להבין שמבחני הבטיחות של 2010 שונים מאד ממבחני הבטיחות של 2025.
הקריטריונים היו פחות מחמירים.
לא היו אז בדיקות מקיפות למערכות עזר אקטיביות לנהג.
הבדיקות התמקדו בעיקר בחוזק המבני של הרכב ובבטיחות פסיבית (כריות אוויר, חגורות בטיחות).
מבדקי בטיחות בזמנו העריכו את ההגנה על נוסעים מבוגרים, ילדים, והגנה על הולכי רגל.
המאזדה 3 הציגה תוצאות טובות בקטגוריות אלה ביחס למכוניות אחרות מאותה תקופה.
מבחינה מבנית, היא נבנתה בתקנים שהיו מקובלים אז.
עם אזורי קריסה מתוכננים לספוג אנרגיית התנגשות.
אבל כשמדברים על מערכות עזר לנהג (ADAS), הסיפור שונה לגמרי.
במאזדה 3 מודל 2010, אין מערכות ADAS מודרניות כסטנדרט או כאופציה.
אל תצפו למערכת בלימת חירום אוטונומית (AEB).
אין התרעת סטייה מנתיב (LDW) או תיקון אקטיבי (LKA).
אין בקרת שיוט אדפטיבית.
אין ניטור שטח מת.
הבטיחות כאן היא בטיחות פסיבית.
כריות אוויר (בדרך כלל 6: קדמיות, צד, ווילון).
מערכת בקרת יציבות אלקטרונית (ESP), שלמרות שהייתה קיימת בדגמים מסוימים, לא הייתה חובה בכל הרכבים ולא תמיד הייתה יעילה כמו המערכות המודרניות.
מערכת ABS למניעת נעילת גלגלים בבלימה.
זהו בערך.
פונקציונליות המערכות הללו (ESP, ABS) הייתה טובה לזמנה.
הן תפקדו בצורה חלקה בדרך כלל.
אבל כאמור, הן לא מנעו תאונה.
הן עזרו לשמור על שליטה במהלכה או לפניה במצבי חירום.
מי שרוכש רכב זה היום, צריך להיות מודע לכך שהוא מוותר על שכבת הגנה אקטיבית משמעותית.
מערכות ADAS מודרניות מוכיחות את עצמן כמפחיתות תאונות בצורה משמעותית.
זו פשרה שצריך לקחת בחשבון.
מחיר, רמות גימור ואחריות (ישראל): כמה עולה סנטימנט?
אז הגענו לנושא החשוב ביותר כשמדברים על רכב משומש בן 15 שנה: מחיר.
כמה עולה מאזדה 3 שנת 2010 בישראל?
טווח המחיר משתנה מאד.
הוא תלוי בראש ובראשונה במצב הרכב.
קילומטראז’, היסטוריית טיפולים, מספר בעלים, מצב חיצוני ופנימי.
גיר ידני או אוטומטי.
גרסת מנוע (1.6 מול 2.0).
ורמת גימור.
מחירון לוי יצחק (או מחירונים מקבילים) נותן אינדיקציה כללית.
אבל בשוק רכבים בני 15 שנה, המחירון הוא רק נקודת התחלה.
רכב שמור במיוחד, עם קילומטראז’ נמוך יחסית, יכול להימכר מעל המחירון.
רכב מוזנח, עם בעיות ותקלות לא מטופלות, יימכר משמעותית מתחת למחירון.
נכון לאפריל 2025, טווח המחיר למאזדה 3 2010 במצב סביר נע לרוב בין כ-15,000 ש”ח לכ-25,000 ש”ח.
דגמי ה-2.0 ליטר או רמות הגימור הגבוהות יותר עשויים להיות קצת יותר יקרים.
רמות הגימור העיקריות ששווקו בישראל היו:
Active: רמת בסיס. כללה בדרך כלל מזגן רגיל, חלונות חשמל, נעילה מרכזית, מערכת שמע בסיסית (רדיו/CD), 2 כריות אוויר בדגמים הראשונים או 6 בהמשך.
Dynamic: רמת גימור נפוצה מאד בציים. הוסיפה בדרך כלל בקרת אקלים (לא תמיד מפוצלת), 6 כריות אוויר, חישוקים קלים, כפתורי שליטה מההגה, ולעיתים גם בלוטות’.
Luxury: רמת הגימור הגבוהה ביותר. יכלה לכלול אבזור כמו גג שמש, כניסה והנעה ללא מפתח, חיישני גשם ואור, פנסי קסנון ועוד פריטים שנחשבו ליוקרתיים בזמנם.
בנוגע לאחריות, רכב בן 15 שנה ככל הנראה לא יהיה מכוסה באחריות יצרן.
אחריות יצרן טיפוסית בישראל היא 3 שנים או 100,000 ק”מ.
אחריות הסוללה רלוונטית רק לרכבים חשמליים או היברידיים פלאג-אין.
אם קיימת אחריות כלשהי, היא תהיה במסגרת חוקית (אחריות סוחר ל-6 חודשים ברכישה מליסינג/טרייד-אין גדול, בכפוף לתקנות), או אחריות מורחבת שנרכשה בנפרד (לא נפוץ ברכבים ישנים כאלה).
לכן, חשיבות מבדקי קנייה ובדיקה מקיפה לפני הרכישה היא עצומה.
עלויות התחזוקה צפויות להיות סבירות.
מאזדה נחשבת לאמינה יחסית.
חלפים זמינים בשוק (מקוריים ותחליפיים).
עלות טיפול תקופתי אינה גבוהה במיוחד.
אבל יש להביא בחשבון שבגיל כזה, תקלות יכולות לצוץ.
גומיות, בולמים, רדיאטור, רכיבי חשמל קטנים.
בדיקה לפני קנייה יכולה לחשוף תקלות פוטנציאליות שעלות התיקון שלהן עשויה להיות משמעותית.
שווי השימוש של רכב כזה נמוך מאד.
ערך הרכב כבר ירד בצורה דרמטית.
הירידה בשנים הקרובות תהיה מתונה יחסית.
הבעיה היא עלויות הדלק (כפי שפורט קודם) ועלויות תחזוקה בלתי צפויות שעלולות לצוץ.
יתרונות: למה לבחור בה?
למאזדה 3 מודל 2010 יש כמה נקודות זכות משמעותיות, במיוחד כשבוחנים אותה כרכב משומש בשנת 2025.
היתרון הראשון והבולט הוא חווית הנהיגה המהנה יחסית.
היא מציעה שילוב טוב של נוחות ויכולת דינמית שגרמה לנהגים רבים להתאהב בה.
ההיגוי המדויק וההתנהגות הבטוחה בכביש הופכים אותה לנעימה יותר לנהיגה ממתחרות רבות באותה קטגוריה ומשנה.
יתרון נוסף הוא האמינות.
מאזדה נחשבת ליצרן אמין.
דגמי שנת 2010 אינם יוצאי דופן ברוב המקרים.
עם טיפול נכון ותחזוקה שוטפת, הן נוטות להיות עמידות.
התקלות הנפוצות בדרך כלל קשורות לבלאי טבעי של רכב בן 15 שנה.
לא לבעיות כרוניות או קשות ביחידות המרכזיות (מנוע, גיר).
זמינות חלפים ומוסכים היא יתרון גדול.
המאזדה 3 הייתה רכב פופולרי מאד בישראל.
יש מוסכים רבים שמכירים אותה היטב.
חלפים, מקוריים ותחליפיים, זמינים בקלות ובמגוון מחירים.
זה הופך את התחזוקה והתיקונים לפשוטים וזולים יחסית.
עיצוב חיצוני נאה (בייחוד ההאצ’בק), גם אם מיושן, הוא גם יתרון עבור רבים.
היא לא נראית “זקנה” כמו חלק מהמתחרות שלה מאותה תקופה.
העיצוב שלה החזיק מעמד יפה לאורך השנים.
החיוך הקדמי הוא סימן ההיכר שלה.
לבסוף, המחיר.
כמה עולה רכב כזה?
כאמור, המחיר בשוק המשומשות נמוך יחסית.
זה הופך אותה לאופציה אטרקטיבית לנהגים צעירים.
למשפחה שצריכה רכב שני בתקציב מוגבל.
או למי שמחפש פתרון תחבורה אמין יחסית בתקציב נמוך.
חסרונות: איפה היא נופלת?
אבל כמובן, למאזדה 3 מודל 2010 יש גם חסרונות משמעותיים, במיוחד כשמסתכלים עליה בעיניים של 2025.
החסרון המרכזי הוא כמובן הטכנולוגיה המיושנת.
מערכת מולטימדיה בסיסית מאד.
אין קישוריות סמארטפונים מודרנית (Apple CarPlay, Android Auto).
לוח מחוונים אנלוגי.
הנדסת האנוש פונקציונלית אך לא מרשימה.
זה דורש השקעה בשדרוג אם רוצים להתקדם מבחינה טכנולוגית.
נקודת תורפה נוספת היא צריכת הדלק.
כמנוע בנזין קלאסי, היא צורכת הרבה יותר דלק בהשוואה לרכבים מודרניים.
היברידיים, היברידיים פלאג-אין, וודאי חשמליים.
עלויות הדלק השוטפות יהיו גבוהות יחסית.
במיוחד בנסיעות עירוניות או בפקקים.
זה פוגע משמעותית באטרקטיביות הכלכלית שלה למי שנוסע הרבה.
בטיחות היא גם נושא שדורש התייחסות.
למרות 5 כוכבים במבחני ריסוק של 2010, היא חסרה לחלוטין מערכות בטיחות אקטיביות מודרניות (ADAS).
אין בלימת חירום אוטונומית, אין תיקון סטייה מנתיב, אין בקרת שיוט אדפטיבית.
זה אומר שהנהג לבד במקרי חירום רבים שמערכות אלה יודעות לטפל בהם.
זו פשרה משמעותית מבחינה בטיחותית.
רמת בידוד הרעשים הייתה סבירה לזמנה, אבל במונחים של היום, היא לא שקטה במיוחד.
רעשי כביש, רוח ומנוע נשמעים בתא הנוסעים, במיוחד במהירויות גבוהות.
זה יכול להיות מעייף בנסיעות ארוכות.
לבסוף, למרות האמינות הכללית, רכב בן 15 שנה יכול לסבול מבעיות ותקלות הקשורות לגיל ובלאי.
גיר אוטומטי ישן, רכיבי מתלים, רדיאטורים, מערכת חשמל.
חשוב לבצע בדיקה מקיפה לפני קנייה כדי לזהות בעיות פוטנציאליות אלה.
אחרת, עלויות התיקון יכולות להיות משמעותיות.
בהשוואה למתחרים: איפה היא עומדת ב-2025?
כשבוחנים את המאזדה 3 2010 בשוק המשומשות של 2025, היא מתמודדת עם מתחרות רבות מאותה תקופה.
בהשוואה לטויוטה קורולה (Corolla) מאותן שנים, המאזדה 3 מציעה חווית נהיגה מהנה יותר ועיצוב קצת פחות שמרני.
הקורולה נודעת באמינות שיא, אולי אפילו גבוהה יותר מהמאזדה, אבל היא לרוב פחות מעניינת לנהיגה.
צריכת הדלק שלהן דומה בדרך כלל.
בהשוואה ליונדאי i30 (i30) או קיה פורטה/סיד (Forte/Cee’d) מאותן שנים, המאזדה 3 נתפסה כיותר יוקרתית קלות ועם התנהגות כביש טובה יותר.
הקוריאניות הציעו לעיתים אבזור נדיב יותר ביחס למחיר, ואמינות שהשתפרה משנה לשנה באותה תקופה, אך לרוב לא הציעו את ה”זום-זום” של המאזדה.
בהשוואה לפורד פוקוס (Focus) מאותן שנים, שתיהן הציעו התנהגות כביש טובה ומהנה.
אבל הפוקוס, במיוחד עם תיבות הילוכים רובוטיות שהיו נפוצות בחלק מהגרסאות, סבלה מבעיות אמינות נפוצות יותר בגיר בהשוואה למאזדה 3 האוטומטית הקונבנציונלית.
במבט כולל, המאזדה 3 2010 ממצבת את עצמה כבחירה טובה למי שמחפש איזון בין אמינות סבירה, עלויות תחזוקה לא גבוהות מדי בזכות פופולריות וחלפים זמינים, ורכב שעדיין נעים ומעניין לנהיגה ביחס לגילו.
היא פחות חסכונית בדלק ופחות בטוחה (מבחינת ADAS) מרכבים מודרניים, אבל במסגרת קטגוריית המשפחתיות משנת 2010 בשוק המשומשות, היא עדיין מועמדת ראויה בהחלט.
סיכום ומסקנות: האם כדאי לקנות מאזדה 3 2010?
אז הגענו לשורה התחתונה.
המאזדה 3 מודל 2010 היא מכונית משפחתית מהדור הקודם.
היא הייתה פופולרית מאד בזמנה.
היא מציעה שילוב של אמינות יפנית (בדרך כלל) עם חווית נהיגה נעימה ומעניינת יחסית לקטגוריה.
עיצוב חיצוני שעדיין נראה טוב יחסית.
תא נוסעים פונקציונלי ונוח לשימוש.
עלויות תחזוקה סבירות בזכות זמינות חלפים ומוסכים.
וכמובן, מחיר רכישה נמוך יחסית בשוק המשומשות של 2025.
בהשוואה למתחרות מאותה תקופה, כמו הקורולה השמרנית יותר או ה-i30 העממית, המאזדה 3 מציעה יותר עניין לנהג.
היא פחות מועדת לבעיות ספציפיות כמו הפוקוס עם תיבות הילוכים מסוימות.
החסרונות העיקריים שלה היום הם הטכנולוגיה המיושנת לחלוטין, צריכת דלק גבוהה במונחים עכשוויים, והיעדר מוחלט של מערכות בטיחות אקטיביות (ADAS).
האם כדאי לקנות מאזדה 3 2010?
זו מכונית שמתאימה במיוחד למי שמחפש רכב ראשון.
לנהג צעיר שרוצה משהו אמין יחסית וכיפי לנהיגה בתקציב נמוך.
היא מתאימה גם כרכב שני למשפחה.
לנסיעות קצרות בעיקר, שם צריכת הדלק פחות קריטית.
למי שמוכן להתפשר על אבזור טכנולוגי מודרני ובטיחות אקטיבית.
היא פחות מתאימה למי שנוסע קילומטראז’ גבוה.
בגלל צריכת הדלק הגבוהה.
היא פחות מתאימה למי שהבטיחות האקטיבית היא בראש סדר העדיפויות שלו.
ולמי שמצפה לכל הפינוקים והגאדג’טים שיש ברכבים חדשים.
בשורה התחתונה, אם אתם מחפשים רכב משומש בתקציב מוגבל.
אם אתם מוכנים להשלים עם טכנולוגיה של 2010 וצריכת דלק לא חסכונית.
ואם תמצאו פרט שמור שטופל כמו שצריך ובדקתם אותו היטב לפני הקנייה.
אז המאזדה 3 מודל 2010 יכולה להיות בחירה הגיונית ומהנה יחסית.
היא לא מושלמת.
אבל היא עדיין מציעה הרבה עבור המחיר שלה.
זו מכונית שקנתה לעצמה מקום של כבוד על הכבישים בישראל.
ולא בכדי.