admin

ברוכים הבאים ל-PRK, פורטל הרכב המוביל בישראל.
היום אנחנו צוללים לעומק של אחד הרכבים המשפחתיים הפופולריים והמסקרנים בשוק הישראלי: מיצובישי אאוטלנדר.
אבל לא סתם אאוטלנדר.
אנחנו מדברים על הגרסה המבוקשת במיוחד, זו שמציעה שבעה מקומות ישיבה.
רכב שמתיימר לתת מענה למשפחות גדולות או פשוט למי שצריך גמישות מרבית בהסעת נוסעים.
המיצובישי אאוטלנדר (Mitsubishi Outlander) בגרסת 7 מושבים, הוא שחקן ותיק בזירת רכבי הפנאי הגדולים (SUV) בישראל.
הוא מתמודד בקטגוריה תחרותית מאוד, לצד שמות מוכרים כמו ניסאן אקס-טרייל (Nissan X-Trail) ושקודה קודיאק (Skoda Kodiaq), ואף נגיעה ברכבים גדולים יותר כמו קיה סורנטו (Kia Sorento) בגרסאות מסוימות.
הוא ממוצב בדרך כלל כאופציה נגישה יותר מבחינת מחיר בהשוואה לחלק ממתחריו הישירים, תוך שמירה על הבטחה לפרקטיות ורבגוניות.
הדור הנוכחי של האאוטלנדר, שהושק לפני מספר שנים ועבר עדכונים שונים, ממשיך את המורשת של הדגם כבחירה הגיונית למשפחה הממוצעת בישראל.
המטרה שלנו בסקירה המקיפה הזו היא לספק לכם, קוראי PRK, את כל המידע שאתם צריכים כדי להבין האם המיצובישי אאוטלנדר 7 מקומות מתאים לכם.
אנחנו נצלול לכל פרט.
מהעיצוב שלו, דרך תא הנוסעים והטכנולוגיה, הביצועים וצריכת הדלק, וכמובן – הבטיחות והמחיר.
נדון ביתרונות ובחסרונות המנומקים שלו.
נשווה אותו למתחרים.
ובסוף, ניתן פסק דין ברור שיעזור לכם להחליט האם כדאי לקנות אותו.
בואו נצא לדרך.

I. מבוא

הכירו את מיצובישי אאוטלנדר 7 מקומות

מיצובישי אאוטלנדר, ובשמו המלא Mitsubishi Outlander 7-seater, הוא כלי רכב שמשחק תפקיד חשוב מאוד בהיצע של מיצובישי העולמית ובישראל בפרט.
הוא מייצג את היצרן היפני בפלח השוק הלוהט של רכבי ה-SUV המשפחתיים עם שלוש שורות מושבים.
זו קטגוריה שזוכה לביקוש אדיר אצל משפחות בישראל, בין אם בשל הצורך להסיע יותר מחמישה נוסעים באופן קבוע, או פשוט בשביל הגמישות הנוספת שהיא מציעה להסעות חד פעמיות, טיולים עם חברים או משפחה מורחבת.
האאוטלנדר ממוקם לרוב בחלק הנגיש יותר של הקטגוריה מבחינת עלות, מתוך שאיפה להציע תמורה טובה למחיר עבור משפחות ישראליות.
במשך שנים הוא היה אחד הדגמים הנמכרים ביותר בסגמנט זה.

מיצוב ותחרות בשוק הישראלי

בשוק הרכב הישראלי, המיצובישי אאוטלנדר 7 מקומות מתמודד ראש בראש מול יריבים חזקים ומוכרים.
בין המתחרים העיקריים שלו ניתן למנות את ניסאן אקס-טרייל, שמציע גם הוא גרסת 7 מקומות, ואת שקודה קודיאק, שנחשב לאחד מהשחקנים הבולטים והמוערכים בסגמנט הודות לשילוב של פרקטיות, איכות נסיעה וטכנולוגיה.
גם דגמים נוספים כמו קיה סורנטו או יונדאי סנטה פה, אם כי אולי מעט גדולים ויקרים יותר בחלק מהגרסאות, מהווים אלטרנטיבה עבור מי שמחפש רכב 7 מקומות.
האאוטלנדר מנסה למצוא את מקומו בהשוואה למתחרים אלו באמצעות שילוב של מחיר תחרותי, מוניטין אמינות של המותג מיצובישי ודגש על פרקטיות יומיומית.

קהל יעד וסקירת נושאים

קהל היעד המובהק של המיצובישי אאוטלנדר 7 מקומות הוא משפחות.
אלו יכולות להיות משפחות עם שלושה ילדים ויותר הזקוקות לשני מושבים נוספים באופן קבוע, או משפחות עם ילדים קטנים המשתמשות באופן תדיר בכיסאות בטיחות ואיזופיקס וזקוקות למרווח גדול יותר בשורה השנייה, עם אופציה למושבים נוספים לאירועים מיוחדים או הסעות משותפות.
הוא גם פונה לקהל שמחפש רכב פנאי עם תנוחת ישיבה גבוהה, שדה ראייה טוב ושטח הטענה גדול, גם אם השימוש במושבים הנוספים הוא נדיר.
בסקירה זו, נפרט בהרחבה על כל ההיבטים החשובים של האאוטלנדר 7 מקומות: נתחיל בעיצובו החיצוני והפנימי, נעבור לאיכות החומרים והמרווח בתא הנוסעים, נצלול לטכנולוגיה ולאבזור המוצעים בו.
נבחן את הביצועים של יחידות ההנעה הרלוונטיות לשוק הישראלי ואת נתוני צריכת הדלק או צריכת האנרגיה.
נדון בחווית הנהיגה והתנהגות הכביש שלו, בבטיחות ומערכות העזר לנהג, ולבסוף – בהיבט הכלכלי: כמה עולה, רמות הגימור המקומיות, אחריות, וננתח את היתרונות והחסרונות המרכזיים.

II. עיצוב חיצוני

רושם ראשוני ופילוסופיה עיצובית

מיצובישי אאוטלנדר 7 מקומות בדורו הנוכחי עבר מהפך עיצובי משמעותי בהשוואה לקודמיו.
אם בעבר הוא נתפס כשמרני ואפילו קצת אנונימי, הדור הזה אימץ את שפת העיצוב העדכנית של מיצובישי, המכונה “Dynamic Shield”.
הפילוסופיה הזו שואפת לשדר נוכחות מודגשת, אגרסיביות מסוימת וקווים דינמיים.
התוצאה היא רכב עם חזית קדמית בולטת מאוד, שקשה לפספס.
הרושם הכללי הוא של רכב פנאי מודרני, עם נוכחות כביש טובה.
הוא לא בהכרח פורץ גבולות או מציג עיצוב מהפכני, אבל הוא בהחלט נאה ומיישר קו עם הטרנדים העכשוויים.

אלמנטים עיצוביים מרכזיים

החזית הקדמית היא ללא ספק החלק הדומיננטי ביותר בעיצוב האאוטלנדר.
הגריל הגדול, שעוטה ציפוי כרום עבה בצורת האות X, מהווה את מרכז הבמה.
הפנסים הקדמיים מחולקים לרוב לשני מפלסים: החלק העליון, הצר והמואר, המשמש כתאורת יום ופנסי איתות, והחלק התחתון והגדול יותר, הכולל את יחידות התאורה הראשיות.
ההפרדה הזו יוצרת מראה ייחודי וקל לזיהוי.
מבט מהצד מגלה צללית של רכב פנאי טיפוסי, עם קו מותניים שעולה מעט לכיוון האחורי וקו גג שנשאר כמעט ישר יחסית, תרומה חיובית למרווח הראש בפנים.
בתי הגלגלים מודגשים יחסית, מה שמשדר חוזק ויכולת פנאי.

עיצוב החלק האחורי פחות דרמטי מהחזית, אך עדיין נאה ומודרני.
הפנסים האחוריים ארוכים וצרים, וחלקם עובר גם אל דלת תא המטען.
לרוב ניתן למצוא גימור כרום אופקי המחבר בין הפנסים ומדגיש את רוחב הרכב.
הפגוש האחורי מעוצב באופן שמדגיש את גובהו של הרכב.
חישוקי הגלגלים המוצעים בישראל משתנים בהתאם לרמת הגימור, אך לרוב הם בגודל 18 או 20 אינץ’ (בדגמים גבוהים), ומעוצבים בסגנון ספורטיבי או אלגנטי יותר בהתאם לאופי הגרסה.
החישוקים הגדולים יותר בהחלט תורמים למראה המרשים והפרופורציונלי של הרכב.

III. עיצוב פנים, איכות חומרים ומרווח

אווירה כללית וקונספט עיצובי

כניסה לתא הנוסעים של המיצובישי אאוטלנדר חושפת שיפור משמעותי בהשוואה לדורות קודמים.
האווירה הכללית היא מודרנית ונעימה יותר, עם קונספט עיצובי שפחות מתמקד במינימליזם ויותר בדגש על נוחות שימוש ופונקציונליות.
לוח המחוונים מעוצב בצורה ישרה יחסית ואלגנטית, עם מסך מולטימדיה במרכזו, שבולט מעט מעל הדשבורד.
פתחי המיזוג מעוצבים בפשטות אך ביעילות.
הקונסולה המרכזית בין המושבים הקדמיים מכילה את בורר ההילוכים (גיר), פקדים שונים לבלם היד החשמלי, מצבי נהיגה ופתרונות אחסון.
השאיפה היא ליצור סביבה ידידותית לנהג ולנוסעים, גם אם היא לא מתיימרת להיות יוקרתית מדי.

איכות חומרים והרכבה

אחד ההיבטים בהם האאוטלנדר עשה קפיצת מדרגה הוא איכות החומרים המורגשת.
בחלקים העליונים של הדשבורד ובדלתות הקדמיות תמצאו לרוב חומרים רכים ונעימים למגע.
בחלקים התחתונים, כמו גם בחלקים מסוימים בדלתות האחוריות ובשורה השלישית, עדיין נעשה שימוש בפלסטיק קשיח יותר, אך הוא מרגיש עמיד ואיכות ההרכבה הכללית טובה.
אין צקצוקים או קרקושים מוגזמים גם בנסיעה על כבישים פחות סלולים.
הריפודים, בין אם מבד או עור (בהתאם לרמת הגימור), נעימים למגע ונראים עמידים.
ההרגשה הכללית היא של איכות סבירה בהחלט בהתאם לקטגוריה ולמחיר.

הנדסת אנוש ונוחות מושבים

מבחינת הנדסת אנוש, האאוטלנדר עושה עבודה טובה ברובה.
מרבית הפקדים ממוקמים בצורה אינטואיטיבית וקלה לתפעול.
בקרת האקלים נשלטת לרוב באמצעות פקדים פיזיים נפרדים, וזה יתרון מבחינת בטיחות ונוחות שימוש בנהיגה.
מסך המולטימדיה (עליו נרחיב בהמשך) ממוקם גבוה וקריא, אך חלק מהפקדים הווירטואליים בו יכולים להיות קטנים מדי.
שדה הראייה החוצה טוב יחסית מקדימה ומהצדדים, אך הראות לאחור מוגבלת מעט בשל גודל הרכב והמבנה.
מצלמות היקפיות (בהתאם לרמת גימור) בהחלט עוזרות בתמרוני חניה.
מושבי הנהג והנוסע הקדמי נוחים ותומכים באופן סביר לנסיעות ארוכות.

מושבי השורה השנייה מציעים נוחות טובה ומרווח מספק לשני נוסעים מבוגרים, ואף לשלושה בנסיעות קצרות יותר.
חשוב לציין שמושבי השורה השנייה ניתנים להזזה על מסילה (בדגמים מסוימים), מה שמאפשר גמישות בחלוקת המרווח עם השורה השלישית.
השורה השלישית, כצפוי ברוב רכבי 7 מקומות בקטגוריה זו, מתאימה בעיקר לילדים או למבוגרים לנסיעות קצרות מאוד.
המרווח לרגליים ולראש בשורה השלישית מוגבל. הכניסה והיציאה לשורה השלישית דורשות התכופפות וזריזות מסוימת.
מרווח הכתפיים בשלוש השורות מספק בהחלט.

נפח תא מטען ושימושיות

נפח תא המטען הוא נקודה קריטית ברכב 7 מקומות, והוא משתנה באופן דרמטי בהתאם לתצורת הישיבה.
כאשר כל שבעת המושבים בשימוש, נפח תא המטען קטן למדי ומספיק אולי לכמה תיקי גב או שקיות קניות בודדות.
השפעה זו על שטח ההטענה היא חסרון משמעותי למי שמתכנן להסיע 7 נוסעים עם מטען.
כאשר המושבים בשורה השלישית מקופלים (והם מתקפלים לתוך הרצפה), נפח תא המטען הופך גדול ושימושי מאוד, ומאפשר להסיע מטען גדול או מזוודות רבות.
כאשר גם מושבי השורה השנייה מקופלים, מתקבל משטח הטענה עצום ושטוח יחסית, ההופך את האאוטלנדר לכלי רכב שימושי להובלה.
סף ההטענה נוח יחסית, וקיימים לרוב ווי עיגון למטען. בסך הכל, תא המטען גמיש מאוד, אבל יש לזכור את המגבלה המשמעותית כאשר השורה השלישית בשימוש.

IV. טכנולוגיה, אבזור ומולטימדיה

מערכת המולטימדיה המרכזית

המערכת הטכנולוגית באאוטלנדר עברה שדרוג משמעותי בדור הנוכחי.
במרכז עומדת מערכת מולטימדיה עם מסך מגע בגודל משתנה בהתאם לרמת הגימור (לרוב 8 או 9 אינץ’).
המסך ממוקם גבוה על הדשבורד, מה שתורם לקריאות ופחות הסחת דעת.
איכות התצוגה טובה ובהירה, ורגישות המגע סבירה, אם כי לא תמיד חלקה כמו בסמארטפון.
מהירות התגובה של המערכת טובה בדרך כלל.
מבנה התפריטים הגיוני למדי, אך דורש הסתגלות ראשונית.
המערכת תומכת בקישוריות Apple CarPlay ו-Android Auto, שהן חובה כיום. בדגמים המאובזרים יותר, הקישוריות היא אלחוטית, וזה נוח במיוחד.
איכות העוזר הקולי תלויה בעיקר במערכת ההפעלה של הסמארטפון המחובר ולא במערכת הרכב עצמה.

לוח מחוונים ואבזור נוחות

לצד מסך המולטימדיה, רמות הגימור הגבוהות יותר מציעות לוח מחוונים דיגיטלי מלא (לרוב 12.3 אינץ’), שמאפשר תצוגות מגוונות וניתן להתאמה אישית במידה מסוימת.
לוח המחוונים הדיגיטלי חד וברור ומציג מידע רב בצורה נוחה.
רמות הגימור הבסיסיות יותר מסתפקות בלוח מחוונים אנלוגי עם מסך מידע קטן יותר במרכז.
מערכת השמע הסטנדרטית מספקת איכות צליל סבירה לרוב המאזינים.
בדגמים מסוימים מוצעת מערכת שמע משודרגת (כמו של BOSE), שמציעה איכות צליל טובה משמעותית וחוויה עשירה יותר.

האבזור המוצע ברמות הגימור השונות בישראל משתנה כמובן, אך ברמות המאובזרות יותר ניתן למצוא מגוון פינוקים.
לדוגמה, בקרת אקלים מפוצלת לשני אזורים (ולעיתים גם פתחי מיזוג לשורה השלישית), חימום או אוורור למושבים הקדמיים, גג פנורמי גדול שמוסיף אור ואווירה לתא הנוסעים, תצוגה עילית (HUD) על השמשה הקדמית שמקרינה מידע חשוב לנהג, כניסה והנעה ללא מפתח, דלת תא מטען חשמלית, ועוד.
חשוב לבדוק את רשימת האבזור המדויקת עבור כל רמת גימור ספציפית המוצעת במחירון הרשמי בישראל.

V. ביצועים, יחידת הנעה וצריכת דלק/אנרגיה

יחידות הנעה רלוונטיות בישראל

המיצובישי אאוטלנדר 7 מקומות משווק בישראל לרוב עם שתי יחידות הנעה עיקריות: מנוע בנזין קונבנציונלי, ויחידת הנעה היברידית פלאג-אין (PHEV).
גרסת הבנזין מצוידת לרוב במנוע בנפח 2.5 ליטרים, מנוע מוכר וחזק יחסית שמפיק הספק של כ-181 כוחות סוס ומומנט של כ-24.9 קג”מ.
מנוע זה משודך לרוב לתיבת הילוכים אוטומטית רציפה (CVT).
תיבת הילוכים זו (גיר) ידועה בהעברת כוח חלקה יחסית, אך לעיתים מלווה ברעש מאומץ של המנוע בסל”ד גבוה, תופעה מוכרת עם תיבות CVT. ההילוכים מועברים למעשה בצורה רציפה ללא החלפות מורגשות.
גרסת הפלאג-אין הייבריד (PHEV) משלבת מנוע בנזין בנפח קטן יותר (לרוב 2.4 ליטר) עם שני מנועים חשמליים (אחד מקדימה ואחד מאחור) וסוללה גדולה יחסית (כ-20 קוט”ש בדגמים האחרונים).
ההספק המשולב בגרסת ה-PHEV גבוה משמעותית (סביב 248 כ”ס) והמומנט החשמלי מספק תאוצה חזקה ומיידית.
גרסה זו משתמשת בהעברת כוח מורכבת הכוללת נהיגה חשמלית טהורה, סריס (מנוע בנזין טוען סוללה) ופארארל (מנוע בנזין ומנועים חשמליים עובדים יחד). אין כאן תיבת הילוכים רגילה במובן המסורתי.

ביצועים ותאוצה

מבחינת ביצועים, גרסת הבנזין 2.5 ליטר מציעה ביצועים מספקים בהחלט לנהיגה יומיומית ולתאוצות ביניים בכביש המהיר.
התאוצה מ-0 ל-100 קמ”ש אורכת סביב 9-10 שניות, נתון סביר לרכב בגודל ומשקל כזה.
יחידת ההנעה מרגישה זריזה מספיק בהאצות עירוניות, וגם בעקיפות בכביש בינעירוני היא מספקת את הסחורה, אם כי כאמור רעש המנוע תחת עומס יכול להיות נוכח.
גרסת ה-PHEV מציעה חווית נהיגה שונה לחלוטין, במיוחד בסל”ד נמוך ובינוני.
המומנט החשמלי המיידי גורם לרכב להרגיש זריז ונמרץ בהרבה בתאוצות ראשוניות ועירוניות.
גם התאוצה מ-0 ל-100 קמ”ש מהירה יותר (סביב 7.5-8 שניות).
העקיפות בכביש המהיר מתבצעות בקלות יחסית, בזכות שילוב הכוח של כל המנועים.

צריכת דלק וצריכת אנרגיה בישראל

זו אחת הנקודות החשובות ביותר עבור קהל היעד, ושאלה נפוצה היא כמה עולה להחזיק רכב כזה מבחינת דלק/חשמל.
נתוני צריכת דלק יצרן בבדיקות WLTP לגרסת הבנזין נוטים להיות אופטימיים, וסביב 12-13 ק”מ לליטר בממוצע משולב.
בפועל, בתנאי נהיגה ישראלים הכוללים עומסי תנועה, מיזוג אוויר שימוש תדיר ותוואי שטח מגוון, ניתן לצפות לנתון ריאלי של כ-8-10 ק”מ לליטר.
צריכת דלק זו אינה מהטובות בקטגוריה, אך גם לא מהגרועות ביותר עבור רכב 7 מקומות עם מנוע 2.5 ליטר.

גרסת ה-PHEV מציעה פוטנציאל לצריכת אנרגיה (שהיא מונח נכון יותר למדידת יעילות ברכב חשמלי/פלאג-אין, אם כי חיפוש “צריכת דלק” נפוץ גם בהקשר זה) נמוכה משמעותית, בתנאי שמנצלים את יכולת הטעינה באופן קבוע.
טווח הנסיעה החשמלי הטהור בבדיקות WLTP עומד על כ-50-60 ק”מ.
בפועל, בנהיגה יומיומית עירונית ובינעירונית רגועה, ניתן לצפות לטווח חשמלי ריאלי של כ-40-50 ק”מ בטעינה מלאה.
אם מרבית הנסיעות היומיות שלכם קצרות מהטווח החשמלי ואתם מקפידים להטעין כל לילה, צריכת הדלק יכולה להיות אפסית כמעט למשך ימים רבים.
בנסיעות ארוכות יותר, לאחר שהסוללה מתרוקנת, הרכב מתפקד כהיברידי רגיל וצריכת הדלק שלו דומה לזו של גרסת הבנזין, או מעט טובה יותר תודות למנועים החשמליים המסייעים.
ההפרש בעלות בין חשמל לדלק בישראל הופך את טעינת ה-PHEV למשתלמת משמעותית מנסיעה על דלק בלבד.

VI. טעינה (לרכב פלאג-אין/חשמלי)

חווית הטעינה בגרסת ה-PHEV

עבור גרסת הפלאג-אין הייבריד של המיצובישי אאוטלנדר, היבט הטעינה הופך למרכזי בחוויית השימוש וביכולת לחסוך בעלויות דלק.
האאוטלנדר PHEV תומך בטעינת AC (זרם חילופין) בקצב מקסימלי של כ-3.7 קילוואט (בחלק מהגרסאות, או 7.4 קילוואט בדגמים עדכניים יותר).
בקצב של 3.7 קילוואט, טעינה מלאה של הסוללה מ-0 ל-100% בבית או בעמדת טעינה רגילה תארך כ-6-7 שעות.
אם הרכב תומך ב-7.4 קילוואט, הזמן מתקצר לכ-3.5 שעות.
זה אומר שטעינה לילית בבית היא לחלוטין ישימה ומספקת טווח חשמלי מלא לבוקר שאחרי.
סוג המחבר המשמש לטעינת AC בישראל הוא Type 2.

טעינת DC וחווית טעינה ציבורית

אחד היתרונות הבולטים של המיצובישי אאוטלנדר PHEV בהשוואה לפלאג-אין הייבריד רבים אחרים הוא התמיכה בטעינת DC (זרם ישר), או טעינה מהירה, באמצעות מחבר CHAdeMO (בדורות קודמים) או CCS (בדורות עדכניים יותר).
קצב טעינת ה-DC המקסימלי הוא בדרך כלל סביב 50 קילוואט.
זה אולי לא מהיר כמו רכב חשמלי מלא מודרני, אבל זה בהחלט מאפשר להשלים טעינה מהירה בעמדות ציבוריות בזמן יחסית קצר, למשל בזמן קניות או עצירה ארוכה יותר.
טעינה מ-20% ל-80% סוללה בעמדת DC מהירה תארך כ-20-30 דקות, מה שיכול להוסיף טווח חשמלי משמעותי באמצע היום.
חווית הטעינה הציבורית בישראל משתפרת כל הזמן, עם פריסה הולכת וגוברת של עמדות AC ו-DC.
יחד עם זאת, בהשוואה למדינות אירופה למשל, צפיפות העמדות עדיין נמוכה יחסית ולעיתים נתקלים בתקלות או זמינות נמוכה של עמדות DC. ניהול הטעינה מתבצע לרוב דרך המערכת ברכב או באמצעות אפליקציות של ספקי הטעינה השונים, ולא בהכרח באפליקציה ייעודית של מיצובישי.

VII. חווית נהיגה והתנהגות כביש

נוחות נסיעה ובידוד רעשים

חווית הנהיגה במיצובישי אאוטלנדר 7 מקומות מכוונת בראש ובראשונה לנוחות ופונקציונליות.
המתלים מכוילים לריכוך, והם סופגים היטב שיבושים ומהמורות בדרך, בין אם בנסיעה עירונית על אספלט שבור או בכבישים בינעירוניים עם גלים.
נוחות הנסיעה טובה מאוד ומתאימה לאופי משפחתי של הרכב.
זה לא הרכב שתרצו לקחת לכבישים מפותלים בחיפוש אחר ריגושים.
מבחינת בידוד רעשים, האאוטלנדר מציג שיפור בדור הנוכחי.
רעשי מנוע נוכחים בעיקר בגרסת הבנזין תחת עומס (בשל תיבת ה-CVT), אך רעשי רוח וכביש מבודדים בצורה סבירה בהחלט במהירויות חוקיות.
בגרסת ה-PHEV, הנסיעה השקטה במצב חשמלי משפרת משמעותית את תחושת השקט והיוקרה בתוך תא הנוסעים במהירויות נמוכות ובינוניות.

התנהגות דינמית ותחושת היגוי

התנהגות הכביש של האאוטלנדר צפויה ובטוחה, אך אינה ספורטיבית.
ההיגוי קל יחסית ואינו מספק משוב רב מהכביש, אך הוא מדויק מספיק לתמרוני חניה ונהיגה יומיומית.
משקלו הקל של ההיגוי תורם לקלות התמרון בעיר, והרכב מרגיש קטן מכפי שהוא באמת בהקשר זה.
בפניות הדוקות יש זוויות גלגול מורגשות, תופעה נפוצה ברכבי פנאי גבוהים המכוילים לנוחות.
אחיזת הכביש טובה בדרך כלל, במיוחד בגרסאות עם הנעה כפולה (הקיימות בחלק מרמות הגימור ובגרסת ה-PHEV).
תחושת הבלמים טובה ולינארית. בגרסת ה-PHEV, מערכת הרגנרציה (בלימת מנוע חשמלית הטוענת את הסוללה) יעילה ומאפשרת שליטה טובה יותר במהירות ללא שימוש בבלמים הרגילים, ואף נהיגה כמעט מלאה באמצעות דוושת האצה אחת בהגדרות מסוימות.
היציבות הכיוונית במהירויות גבוהות טובה ומשרה תחושת ביטחון על הנהג והנוסעים.

VIII. בטיחות ומערכות עזר לנהג

מבדקי בטיחות רשמיים ומאפיינים מבניים

בטיחות היא אחת הנקודות החשובות ביותר ברכב משפחתי, והמיצובישי אאוטלנדר 7 מקומות מיישר קו עם הסטנדרטים המודרניים.
הרכב זכה לציון הגבוה ביותר, חמישה כוכבים, במבחני בטיחות של ארגון Euro NCAP (בבדיקות שבוצעו על הדור הנוכחי).
תוצאות מבדקי בטיחות אלו מפרטות ציונים טובים בקטגוריות הגנה על נוסעים מבוגרים וילדים בזמן תאונה.
המבנה המרכב של האאוטלנדר תוכנן על מנת לפזר כוחות פגיעה בצורה יעילה ולהגן על תא הנוסעים.
כריות אוויר מרובות, כולל כריות וילון המגיעות עד לשורה השלישית (חשוב מאוד ברכב 7 מקומות), מהוות חלק ממערך ההגנה הפסיבית.

מערכות עזר לנהג (ADAS) בישראל

אחד היתרונות המשמעותיים של האאוטלנדר בדור הנוכחי הוא ההיצע הנדיב יחסית של מערכות עזר לנהג אקטיביות (ADAS), המכונות גם מבחני בטיחות אקטיבית.
מערכות אלו משווקות לרוב כסטנדרט או כחלק מחבילת אבזור ברמות הגימור הנמכרות בישראל.
הן כוללות לרוב בלימת חירום אוטונומית (AEB) עם זיהוי הולכי רגל ורוכבי אופניים, בקרת שיוט אדפטיבית (ACC) ששומרת מרחק מהרכב שמלפנים, מערכת סיוע לשמירה על נתיב הנסיעה (LKA) עם תיקון אקטיבי של ההיגוי, התרעת סטייה מנתיב, ניטור שטחים מת (BSM), התרעת תנועה חוצה מאחור, ואורות גבוהים אוטומטיים.
רמות גימור גבוהות יותר עשויות להוסיף מערכות כמו מצלמות היקפיות 360 מעלות.

תפקוד המערכות הללו בעולם האמיתי טוב בדרך כלל.
בקרת השיוט האדפטיבית פועלת בצורה חלקה יחסית בפקקים ובכביש הפתוח.
מערכת שמירת הנתיב יעילה ברוב התנאים, אם כי כמו במכוניות רבות אחרות, היא עשויה להתקשות בכבישים עם סימון לקוי.
הבלימה האוטונומית אמינה ופועלת בזמן.
בסך הכל, מערך הבטיחות האקטיבית באאוטלנדר מרשים ביחס למחיר ומעניק תחושת ביטחון נוספת לנהג ולנוסעים. חשוב תמיד לזכור שמערכות אלו הן עזר בלבד ואינן מחליפות את הנהג.

IX. מחיר, רמות גימור ואחריות (ישראל)

כמה עולה: מחיר ומחירון בישראל

שאלת מיליון הדולר (או השקלים): כמה עולה המיצובישי אאוטלנדר 7 מקומות?
מחיר הרכב הוא כמובן גורם מרכזי בהחלטת קנייה, במיוחד בשוק הישראלי התחרותי והמושפע ממיסוי.
המחיר של המיצובישי אאוטלנדר 7 מקומות בישראל משתנה בהתאם לשנת המודל (חדש מול משומש), יחידת ההנעה (בנזין או PHEV) ורמת הגימור הספציפית.
נכון לאפריל 2025, טווח המחיר של דגם חדש מתחיל לרוב סביב 170,000-180,000 ש”ח לגרסאות הבנזין הבסיסיות ויכול להגיע ל-200,000 ש”ח ואף יותר לגרסאות בנזין מאובזרות.
גרסת הפלאג-אין הייבריד, הנהנית מהטבות מיסוי (אם כי שיעורן יורד עם הזמן), יקרה יותר וטווח המחיר שלה מתחיל לרוב סביב 210,000-220,000 ש”ח ויכול לטפס עד כ-250,000 ש”ח ואף למעלה מכך עבור רמות גימור PHEV מאובזרות במיוחד.
מחירון לוי יצחק או מחירונים מקובלים אחרים משמשים כמדד לשווי רכבים משומשים.

רמות גימור עיקריות ואבזור

האאוטלנדר משווק בישראל במספר רמות גימור, ולרוב רמת הגימור העיקרית או הנפוצה ביותר היא זו המציעה את השילוב הטוב ביותר של מחיר ואבזור עבור הקהל המקומי.
רמות הגימור הנפוצות יכולות לכלול שמות כמו Intense, Instyle, Premium או Luxury, עם הבדלים הדרגתיים ברמות האבזור.
רמות הגימור הבסיסיות יכללו לרוב את מערכות הבטיחות האקטיביות החשובות, מסך מולטימדיה בסיסי יותר, חישוקי 18 אינץ’ ואבזור נוחות סטנדרטי.
רמות הגימור הגבוהות יותר יוסיפו פריטים כמו לוח מחוונים דיגיטלי, מסך מולטימדיה גדול יותר, ריפודי עור, מושבים חשמליים/מחוממים, גג פנורמי, מצלמות היקפיות, חישוקי 20 אינץ’ ואבזור נוחות נוסף.
חשוב לבדוק במדויק מה כוללת כל רמת גימור המוצעת בארץ לפני הרכישה.

אחריות ועלויות תחזוקה

מיצובישי מציעה לרוב חבילת אחריות סטנדרטית של מספר שנים או קילומטרים (למשל, 5 שנים או 100,000 ק”מ, המוקדם מביניהם) עבור הרכב המלא.
בגרסת הפלאג-אין הייבריד, ישנה אחריות נפרדת וארוכה יותר על הסוללה (לרוב 8 שנים או 160,000 ק”מ).
האחריות חשובה ביותר שכן היא מכסה תקלות או בעיות בלתי צפויות שעלולות להתעורר, אם כי מיצובישי נהנית לרוב ממוניטין אמינות טוב.
עלויות התחזוקה השוטפת (טיפולים תקופתיים) סבירות יחסית ודומות למקובל בקטגוריה.
חשוב להביא בחשבון גם את נושא שווי השימוש, שכן ירידת הערך של רכבים בישראל היא משמעותית, והאאוטלנדר אינו יוצא דופן בהקשר זה, אם כי הביקוש לדגמי 7 מקומות מסייע לשמירה על ערך סביר יחסית.

X. יתרונות

• מרווח פנים וגמישות 7 מושבים: היתרון המרכזי והמובהק של הדגם. היכולת להסיע עד שבעה נוסעים היא יתרון עצום למשפחות גדולות או למי שזקוק לאופציה הזו. המושבים בשורה השנייה מרווחים ונוחים, ויש גמישות בקיפול המושבים ליצירת שטח הטענה גדול.

• אבזור בטיחות אקטיבית נדיב: האאוטלנדר מגיע לרוב עם חבילת מערכות בטיחות אקטיבית מרשימה כסטנדרט או ברמות הגימור הנפוצות בישראל. מערכות כמו בלימת חירום אוטונומית, בקרת שיוט אדפטיבית ושמירה על נתיב מעניקות תחושת ביטחון ודירוג בטיחות גבוה במבחנים כמו Euro NCAP.

• נוחות נסיעה טובה: כיול המתלים הרך מספק נוחות נסיעה טובה מאוד על מגוון סוגי כבישים. הרכב סופג שיבושים ביעילות ומתאים לנסיעות ארוכות ורגועות עם משפחה.

• אפשרות ליחידת הנעה היברידית פלאג-אין (PHEV): אופציית ה-PHEV ייחודית יחסית בקטגוריית רכבי 7 מקומות בישראל (אם כי ישנן מתחרות בודדות). היא מאפשרת חיסכון משמעותי בעלויות תדלוק בשימוש יומיומי עם טעינה סדירה, ומעניקה ביצועים טובים יותר ונהיגה שקטה במצב חשמלי.

• עיצוב חיצוני מודרני ונוכחות כביש: הדור הנוכחי של האאוטלנדר נראה טוב משמעותית מקודמיו. שפת העיצוב Dynamic Shield מעניקה לו חזית בולטת ונוכחות כביש טובה, והוא נראה מודרני ואטרקטיבי.

XI. חסרונות

• מרווח מוגבל בשורה השלישית: למרות שמדובר ברכב 7 מקומות, השורה השלישית מתאימה בעיקר לילדים או למבוגרים לנסיעות קצרות מאוד. הגישה אליה אינה נוחה במיוחד, והיא לא מציעה את אותה רמת נוחות ומרווח כמו השורה השנייה או מושבי שורה שלישית ברכבים גדולים ויקרים יותר.

• ביצועים וצריכת דלק בגרסת בנזין: מנוע ה-2.5 ליטר בגרסת הבנזין אמנם מספק ביצועים סבירים, אך בשילוב עם תיבת ה-CVT הוא עלול להיות רועש תחת עומס. צריכת הדלק הריאלית של גרסת הבנזין אינה מרשימה במיוחד ויכולה להיות נתון משמעותי בעלות הבעלות.

• שטח הטענה מצומצם עם 7 נוסעים: כאשר כל שבעת המושבים בשימוש, תא המטען הופך לקטן מאוד, מה שמגביל את היכולת להסיע מטען משמעותי בנוסף לנוסעים.

• איכות חומרים משתנה ואינה אחידה: בעוד שיש שיפור באיכות החומרים בחלקים מסוימים של תא הנוסעים (במיוחד ברמות גימור גבוהות), עדיין יש שימוש נרחב בפלסטיק קשיח בחלקים נסתרים יותר או נמוכים יותר בדלתות ובשורה השלישית. ההרגשה הכללית אינה יוקרתית כמו בחלק מהמתחרים היקרים יותר.

XII. בהשוואה למתחרים

כפי שציינו במבוא, המיצובישי אאוטלנדר 7 מקומות מתמודד בזירה תחרותית מול שמות כמו ניסאן אקס-טרייל ושקודה קודיאק.
בהשוואה לניסאן אקס-טרייל, שהוא גם הוא שחקן ותיק בסגמנט ומציע גם כן גרסת 7 מקומות, האאוטלנדר מציע לרוב אבזור בטיחות אקטיבית נדיב יותר כסטנדרט או ברמות הגימור הנפוצות.
העיצוב החיצוני של האאוטלנדר עשוי להיראות מודרני ואגרסיבי יותר לחלק מהרוכשים, בעוד שהאקס-טרייל שומר על קווים מעט שמרניים יותר.
מבחינת יחידות הנעה, האאוטלנדר מציע את אופציית ה-PHEV החסכונית, בעוד שהאקס-טרייל התחדש עם מערכת היברידית שאינה פלאג-אין, המכונה e-POWER, המציעה חווית נהיגה שונה אך אינה מאפשרת נסיעה חשמלית טהורה לטווחים משמעותיים כמו ה-PHEV.

בהשוואה לשקודה קודיאק, האאוטלנדר לרוב זול יותר במחירו, במיוחד ברמות הגימור המקבילות.
הקודיאק נחשב לרכב עם איכות חומרים פנימית טובה יותר בחלק מהאזורים, הנדסת אנוש מעולה וחווית נהיגה מרוסנת ונעימה מאוד, הנשענת על פלטפורמת MQB המודרנית של קונצרן VAG.
השורה השלישית בקודיאק אמנם גם היא מוגבלת, אך נחשבת למעט מרווחת ונגישה יותר מאשר באאוטלנדר.
עם זאת, יתרונו הגדול של האאוטלנדר הוא באופציית ה-PHEV הייחודית שלו, שאינה מוצעת בקודיאק בישראל.
כמו כן, רמות הגימור של האאוטלנדר מציעות לרוב אבזור בטיחות מתקדם יותר כסטנדרט בהשוואה לגרסאות הבסיס של הקודיאק.
בסופו של דבר, הבחירה בין האאוטלנדר למתחרים תלויה מאוד בסדרי העדיפויות: האם חיסכון בדלק (בגרסת PHEV), אבזור בטיחות, או שמא איכות נסיעה, איכות פנים ותחושת פרמיום (קודיאק/סורנטו/סנטה פה) הם החשובים ביותר.

XIII. סיכום ומסקנות

פסק הדין על מיצובישי אאוטלנדר 7 מקומות

אז הגענו לשאלת המפתח: האם כדאי לקנות את המיצובישי אאוטלנדר 7 מקומות?
התשובה, כמו תמיד, תלויה במי אתם ומה הצרכים שלכם.
מיצובישי אאוטלנדר 7 מקומות הוא רכב פנאי משפחתי פרקטי, שימושי ובטוח, שמציע פתרון יעיל למשפחות הזקוקות לגמישות של שלושה מושבים נוספים, גם אם השימוש בהם הוא בעיקר לילדים או לפרקי זמן קצרים.
הוא עשה קפיצת מדרגה משמעותית בדור הנוכחי מבחינת עיצוב, טכנולוגיה (בעיקר ברמות גימור גבוהות ובגרסת PHEV) ומערכות בטיחות אקטיבית.
הוא מציע נוחות נסיעה טובה ומוניטין אמינות של מותג מיצובישי.

בהשוואה למתחרים כמו ניסאן אקס-טרייל ושקודה קודיאק, האאוטלנדר מציע לרוב תמורה טובה למחיר, במיוחד בהיבטי בטיחות ואבזור סטנדרטי.
אופציית הפלאג-אין הייבריד שלו היא יתרון בולט למי שיכול להטעין בבית באופן קבוע ויכול לחסוך משמעותית בעלויות התדלוק ולהנות מנהיגה שקטה וזריזה יותר.
מצד שני, מי שמחפש את איכות החומרים הפנימית הטובה ביותר בקטגוריה, חווית נהיגה דינמית במיוחד, או מרווח נדיב מאוד בשורה השלישית למבוגרים – אולי ימצא מתחרים אחרים עדיפים עליו.
גם צריכת הדלק של גרסת הבנזין אינה מהטובות ביותר.

למי הרכב מתאים במיוחד? למשפחות ישראליות שמחפשות רכב 7 מקומות אמין, בטוח, עם מראה מודרני ואבזור טוב במחיר תחרותי יחסית.
הוא מתאים במיוחד למי שהשימוש העיקרי בשורה השלישית הוא לילדים, ולמי שמוכן להשקיע בגרסת ה-PHEV ולנצל את יכולת הטעינה לחיסכון בעלויות.
למי פחות מתאים? למי שהנדסת אנוש מושלמת, איכות חומרים פרמיום, או חווית נהיגה ספורטיבית עומדים בראש סדר העדיפויות.
בסופו של דבר, המיצובישי אאוטלנדר 7 מקומות הוא בחירה הגיונית ומומלצת לקהל יעד רחב בישראל, המשלב בהצלחה פרקטיות משפחתית עם בטיחות ואופציה מתקדמת (PHEV) לחסכון בעלויות.

חום מנוע עולה ויורד? זה כנראה לא בגלל סתם יום חם

שגעת מד הטמפרטורה: מה בעצם קורה שם מתחת למכסה המנוע?

מכירים את הרגע הזה שאתם נוהגים בכביש פתוח, מזגן דולק, הכל רגוע — ובבת אחת מד החום מזנק למעלה? ואז, כמה דקות אחר כך, כאילו כלום לא קרה, החץ חוזר למקום הרגיל שלו. וכל זה בלי טיפת דרמה מהמכונית עצמה. נשמע מוכר? חום מנוע שעולה ויורד הוא תעלומה לא קטנה — אבל לא תעלומה שאי אפשר לפצח.

מה באמת משפיע על חום המנוע? תרשו לנו להוריד את המסכה מהחוליה החשודה

באופן טבעי, מנוע רכב מייצר חום — והרבה ממנו. מערכת הקירור אמורה לשמור שהחום הזה לא יגלוש לגבהים מסוכנים. אז כשיש תנודות משמעותיות במד החום, משהו כנראה לא מאוזן במערכת:

• תרמוסטט לא יציב — אם הוא נתקע חלקית, זה משחק עם הזרימה של נוזל הקירור.
• חיישן טמפרטורה חצי בעדך — לפעמים החיישן הוא הבעיה ולא המנוע עצמו.
• רמות נוזל קירור — כשאין מספיק, גם המנוע נילחץ ומתנהג בהתאם.
• אויר במערכת — או בקיצור: בועות שבגדו בך. הן משבשות את הזרימה.
• מאוורר רדיאטור עצל — בא להם לעבוד מתי שמתחשק. בדרך כלל כשכבר מאוחר מדי.

5 שאלות שכל נהג שואל — והתשובות שבאמת עושות סדר

1. זה נורמלי שהטמפרטורה כל הזמן משתנה?

קצת תנודות קלות — ניחא. אבל אם זה עולה תוך שניות לצהוב ומיד יורד — כנראה שיש עניין. מערכת קירור שמתפקדת כמו שצריך לא עושה דרמות כאלה.

2. חיישן מקולקל או בעיה אמיתית?

שאלה מצוינת! לפעמים החיישן סתם מזייף. הדרך הפשוטה לבדוק? חיבור לסורק אבחון (OBD). הוא יגיד את האמת בפרצוף בלי פילטרים.

3. האם זה מסוכן לנסוע ככה?

לא תמיד, אבל למה להמר? חום מנוע גבוה שנמשך – גם אם לרגעים – הוא מתכון לצרות. עדיף לבדוק לפני שיש חור בכיס (או בראש המנוע).

4. מה עם נזילות? הן קשורות?

ברור. אם נוזל הקירור בורח לאנשהו, אז אין מי שיתקרר. מנוע מיוזע זה לא טריק שיווקי – זו נזילה אמיתית.

5. אני יכול לפתור את זה לבד?

רק אם אתה יודע מה אתה עושה ויש לך לא פחות מ-3 כלי עבודה שלא קנית ב-9.90. אחרת, השאר למכונאי. עדיף ככה לכולם, במיוחד לאוטו.

תרמוסטט: החלק הקטן שיכול לגרום למפח נפש (או לא)

התרמוסטט של המנוע הוא המצפן של מערכת הקירור. תחשבו עליו כמו על פקיד הקבלה במלון של המנוע — הוא מחליט מתי לפתוח את השער ולתת לנוזל לזרום ומהר. אם הוא נתקע או תקול, זה כמו שפקיד יסתגר בחדר עם מזגן ויילך לישון. המנוע יתחמם, יתחמק, ויברח אל הדרמה.

איך מזהים שמדובר בתרמוסטט?

• החום עולה מהר ואז יורד בצורה חדה
• המזגן פתאום מחליט שהוא בעצם תנור
• הרכב מתחמם רק בנהיגה עירונית או רק בכביש מהיר — ולא כל הזמן

אם אתם מזהים תסמינים כאלה — צריך לבדוק את התרמוסטט. החלפה שלו לא תמיד יקרה, וההשפעה על בריאות המנוע משמעותית.

וזה לא תמיד מכני — תאמינו או לא, לפעמים זו רק שאלה של תוכנה

רכבים חדישים תלויים באלקטרוניקה. לפעמים, עדכון תוכנה קטן או קריאת שגיאה שלא נעלמה גורם לכאוס בתצוגת החום. אז לפני שאתם ממהרים לפתוח את הארנק — שווה לבדוק אם יש עדכונים שמחכים לכם במוסך.

נדמה לכם שזה תמיד קורה רק כשאתם תקועים בפקק? אתם לא לבד

החום מהמנוע מושפע מהאוויר סביבו, מהמהירות שבה אתם נוסעים, מהעומס בכביש ואפילו… מהרגלי הנהיגה שלכם. בפקקים המנוע עובד קשה אך בלי אוויר זורם שיקרר אותו. המאוורר החשמלי בא אז לעזרה, אבל אם הוא קצת עייף? קיבלתם חום מנוע מציק בדיוק ברגע הלא נכון.

אז מה כן ניתן לעשות בעצמכם לפני ריצה למוסך?

• בדקו אם חוסר בנוזל קירור — תוסיפו לפי סוג היצרן
• בדקו אם רואים נזילה ברדיאטור או בצינורות
• האם המאוורר נכנס לפעולה כשמד החום מטפס?
• תנו הצצה במד הטמפרטורה בתנאים שונים: עצירה, נסיעה, מזגן פועל
• שימו לב לשינויים במזגן — לפעמים הוא מספר לכם מה שהמדחום לא רוצה לגלות

ומה עם מי שלא בודק בכלל?

אה, הם מגלים את זה רק כשהרכב נעצר עם מנוע שהפך לסופלה. אל תצטרפו למועדון הזה. בדיקה מוקדמת יכולה למנוע כאב לב (וגיר).

המסקנה? תנודות מד הטמפרטורה הן סימן. לא התראה שווא

אז נכון, לפעמים זה תקלה זניחה. אבל כשמד החום מתנהג מוזר — זה הזמן לפתוח עין (או מכסה מנוע). הימנעות היא לא תמיד אסטרטגיה טובה בסיפור הזה. ולפעמים, ביקור קצר במוסך חוסך ביקור ארוך במונית.

והכי חשוב לזכור — מנוע, ממש כמו אנחנו, לא אוהב לעלות ולהוריד חום בלי סיבה. כשזה קורה — הוא מאותת שמשהו דורש תשומת לב.

שוק הרכב החשמלי ממשיך לדהור קדימה. בקצב מסחרר. ויחד איתו, מתחזקת הנוכחות של יצרניות הרכב הסיניות. בתוך כל ההיצע הזה, שני דגמים בולטים תופסים מקום של כבוד בקטגוריית הקרוסאוברים החשמליים הפופולריים: ה-BYD Atto 3 וה-Geely Geometry C. שניהם מציעים חבילה אטרקטיבית של טווח נסיעה הגיוני, אבזור עשיר ומחיר נגיש יחסית. אז אם אתם מתלבטים. נמצאים בצומת דרכים. ושואלים את עצמכם: במה כדאי לבחור? על מה ללכת? איזו השוואה באמת רלוונטית לחיים שלכם? הגעתם למקום הנכון. בואו נעשה סדר. ונצלול להשוואה מפורטת. נראה מה עדיף עבורכם ביום יום, בפקק, בדרך לסופר ובחופשה.

הפגישה הראשונה: רושם ראשוני ואופי

שני הרכבים האלה, למרות שהם באותה קטגוריה פחות או יותר (קרוסאובר חשמלי קומפקטי), מרגישים שונים לגמרי מהרגע הראשון. ה-BYD Atto 3 מרגיש כמו כניסה לעולם חדש. צעיר. עתידני. הוא מנסה להיות מיוחד בכל פינה. הוא קצת “וואו” ומפתיע. לעומתו, ה-Geely Geometry C מרגיש יותר כמו שדרוג מודרני לרכב שאתם מכירים. הוא בוגר יותר. שמרני יותר בעיצוב החיצוני. אולי קצת פחות “וואו” בפנים במבט ראשון. אבל בהחלט משרה תחושת ביטחון, מוצקות והגיון בריא. אז כבר בהתחלה יש פה עניין של אופי אישי.

בפנים ובחוץ: קרב העיצוב והפרקטיות

עיצוב חיצוני: קרב המראה

BYD Atto 3: כמו שאמרנו, הוא בולט. קווים זורמים, יחסית שריריים. חזית “פני דרקון” (כמו ש-BYD אוהבים לקרוא לזה) עם פס לדים רוחבי מרשים מאחור. יש לו נוכחות קצת יותר… שמחה וצעירה בכביש. הוא לא מתאמץ להשתלב. הוא רוצה שישימו לב אליו. נראה דינמי.

Geely Geometry C: הוא יותר מאופק. קווים נקיים. עיצוב מודרני, נעים לעין, אבל לא פורץ דרך במיוחד. הוא משתלב בנוף העירוני בלי למשוך אש מיותרת. הוא נראה כמו קרוסאובר חשמלי מודרני, בלי גימיקים מיוחדים מבחוץ. מי שמחפש מראה קלאסי יותר ופחות “צועק”, ימצא אותו כאן.

עיצוב פנימי: וואו או… פונקציונלי?

כאן ההבדל מתחדד באופן דרמטי. הכניסה ל-BYD Atto 3 היא חוויה בפני עצמה. מסך מולטימדיה ענק שמסתובב (כן, אפשר להחליף בין מצב אופקי לאנכי בלחיצת כפתור), ידיות דלת שנראות כמו משקולות, פתחי מיזוג עגולים ומעוצבים, ותאי אחסון עם “מיתרים” (כמו בגיטרה?) בדלתות שמחזיקים דברים במקום. זה יצירתי. שונה. משעשע. ויכול להיות גם קצת… מוזר או עמוס למי שרגיל לקונבנציונליות. מצד שני, כל הדברים האלה גם די פרקטיים בסך הכל (המיתרים באמת מחזיקים בקבוקים או חפצים קטנים), חוץ אולי מהמסך המסתובב שתכלס, רוב הזמן רוב האנשים ישתמשו בו במצב אחד (לרוב אופקי). החומרים נעימים למגע והתחושה היא של משהו מודרני ושונה.

ה-Geely Geometry C לעומתו, הוא שיעור במינימליזם פונקציונלי. לוח מחוונים דיגיטלי קטן וקריא מול הנהג ומסך מולטימדיה מרכזי יחיד ששולט כמעט בכל הפונקציות (כולל המיזוג). פחות כפתורים פיזיים. הכל נקי. מסודר. הגיוני. מיד מרגישים שקל להתמצא ולמצוא את מה שצריך בלי חיפושים מיותרים. אולי פחות “סקסי” או צעיר בתחושה הפנימית ביחס ל-Atto 3, אבל בוודאות יותר… מוכר, יעיל ורגוע ליום יום בלי הסחות דעת מוגזמות. החומרים טובים גם כן, אולי קצת פחות “צבעוניים” בתחושה, אבל בהחלט איכותיים.

מרחב פנימי ופרקטיות: כמה מקום באמת יש לחיים?

משפחות, זוגות עם תחביבים, או סתם מי שצריך להעביר דברים – פרקטיות זה שם המשחק. ופה, לשניהם יש יתרונות ונקודות שונות. חשוב לזכור שמדובר ברכבים יחסית קומפקטיים בקטגוריית הקרוסאובר.

מושבים ונוחות ישיבה

בשני הרכבים הישיבה קצת גבוהה, כמו שמתאים לקרוסאוברים, וזה נוח לכניסה ויציאה ולראות את הכביש. המושבים נוחים בסך הכל לנסיעות יום יומיות. ב-Atto 3 יש תחושה קצת יותר פתוחה ואוורירית בפנים, אולי בגלל העיצוב והחלונות הגדולים יחסית. המושבים האחוריים מרווחים יחסית, גם לברכיים וגם לראש, וגם מבוגרים יכולים לשבת שם בנוחות סבירה. ב-Geometry C גם כן מרווח מספק מאחור, אבל התחושה קצת פחות פתוחה, אולי בגלל קו החלונות הגבוה יותר מאחור או העיצוב הכללי. שניהם יכולים להסיע שלושה נוסעים מאחור לנסיעות קצרות, אבל כמו ברוב הרכבים בקטגוריה הזו, זה יהיה קצת צפוף לשלושה מבוגרים.

תאי אחסון בתא הנוסעים ותא מטען

ב-Atto 3 יש תאי אחסון מגניבים ומפתיעים (המיתרים בדלתות זה באמת משהו), אבל תא הכפפות קצת קטן וחלל האחסון המרכזי לא הכי ענק. תא המטען בנפח סביר לקטגוריה (בערך 440 ליטר), עם רצפה כפולה שיכולה להיות שימושית לאחסון כבלים או דברים קטנים שרוצים להסתיר מהעין או לשמור שלא יתגלגלו.

ב-Geometry C תאי האחסון בתא הנוסעים יותר קונבנציונליים, תא הכפפות גדול יותר ותא האחסון המרכזי שימושי. תא המטען גם הוא בנפח דומה או קצת יותר גדול (בערך 470 ליטר), והוא מרגיש אולי קצת יותר נוח להעמסה בזכות פתח קצת יותר רחב ונמוך. בשימוש יום יומי, ההבדלים בנפח הכללי לא דרמטיים, ושניהם יכילו קניות שבועיות או מזוודות לחופשה קצרה. למי שמכניס עגלת ילדים גדולה או ציוד ספורט, כדאי למדוד את זה פיזית באולם התצוגה.

על הכביש: איך הן נוסעות ומרגישות?

חשוב לזכור שמדובר ברכבים חשמליים, אז שקט (יחסי) וזמינות כוח מיידית בזינוק הם עניין משותף לשניהם. אבל יש הבדלים משמעותיים בתחושה.

ביצועים וזריזות

שני הרכבים זריזים מאוד בזינוק ובתאוצות ביניים, בזכות המנוע החשמלי. זה מעולה לתנועה עירונית ועקיפות. ה-Atto 3 מרגיש אולי קצת יותר תזזיתי ו”קופצני” בזינוק הראשוני, מה שנותן תחושה של הרבה כוח זמין מיד. ה-Geometry C גם כן זריז, אבל התאוצה שלו מרגישה קצת יותר… לינארית ומדורגת, פחות בבת אחת. שניהם מספקים ביצועים טובים מספיק לרוב הנהגים בישראל.

נוחות נסיעה ובידוד רעשים

כאן ההבדל משמעותי ורלוונטי מאוד ליום יום. ה-Atto 3 נוח בסך הכל, סופג יפה שיבושים קטנים בעיר. בכבישים גליים או במהירויות גבוהות, יכול להיות שיש תחושת רפרוף קלה או תנודות מסוימות שהופכות את הנסיעה לפחות רגועה. בידוד רעשי הכביש והרוח סביר, אבל לא מושלם במהירויות גבוהות.

ה-Geometry C לטעמי מצטיין בנוחות נסיעה. הוא סופג טוב מאוד גם שיבושים גדולים יותר ומהמורות עירוניות. הוא מרגיש נטוע ובטוח יותר על הכביש, במיוחד במהירויות בינעירוניות. בידוד הרעשים גם הוא טוב, ומרגיש קצת יותר שקט בתוך הרכב ביחס ל-Atto 3, במיוחד ברעשי כביש ורוח. זה הבדל שמשפיע על איכות החיים בנסיעות ארוכות.

התנהגות כביש והיגוי

ההיגוי ב-Atto 3 קליל ונעים בעיר, מה שמקל על תמרונים וחניה. במהירויות גבוהות הוא מרגיש קצת פחות מחובר. ה-Geometry C מרגיש עם היגוי קצת יותר מוצק ומדויק, מה שנותן תחושת ביטחון טובה יותר במהירויות גבוהות ובעיקולים. אף אחד מהם לא מכונית ספורט, כמובן, אבל ה-Geometry C מרגיש יציב ובטוח יותר בפניות מהירות.

בקיצור: אם אתם מחפשים תחושה קלילה וזריזות עירונית עם קצת ‘וואו’, ה-Atto 3 טוב. אם אתם מעדיפים נוחות ספיגה עדיפה, יציבות ותחושה בוגרת ובטוחה יותר במהירויות שונות, ה-Geometry C עשוי לקלוע יותר לטעם שלכם.

טווח נסיעה וטעינה: להגיע רחוק יותר (ובזמן)

זה אולי הנושא הכי חשוב למי שעובר לחשמל. טווח נסיעה וזמני טעינה משפיעים ישירות על חווית השימוש היומיומית ועל “חרדת הטווח”.

טווח נסיעה (WLTP וריאלי)

ה-Atto 3 מגיע בדרך כלל בגרסה אחת עם סוללה יחסית גדולה, שמציעה טווח רשמי (WLTP – תקן מדידה אירופאי) של כ-420 ק”מ. בנסיעה יום יומית משולבת (עיר, בינעירוני, מזגן, פקקים), אפשר לצפות לטווח ריאלי של סביב 330-380 ק”מ, תלוי כמובן בסגנון הנהיגה, תוואי הדרך ומזג האוויר. נהיגה אגרסיבית או מהירה בכביש 6 תאכל את הטווח מהר יותר.

ה-Geometry C מגיע בשתי גרסאות סוללה עיקריות בישראל: גרסת 400 ק”מ (WLTP) וגרסת 500 ק”מ (WLTP). הגרסה עם הטווח הגדול יותר כמובן מציעה שקט נפשי גדול יותר לנסיעות ארוכות או לתדירות טעינה נמוכה יותר. הטווח הריאלי בגרסת ה-500 ק”מ הוא לרוב סביב 400-450 ק”מ (שוב, תלוי הכל בתנאים), וגרסת ה-400 ק”מ סביב 300-350 ק”מ. ההבדל בין הטווח הרשמי לריאלי קיים בשני הרכבים, כמו בכל רכב חשמלי.

נקודה למחשבה: אם אתם נוסעים הרבה מחוץ לעיר או עושים נסיעות ארוכות בתדירות גבוהה (למשל, פעם בשבוע מצפון לדרום ובחזרה), גרסת ה-500 ק”מ של ה-Geometry C נותנת יתרון משמעותי בטווח ובשקט נפשי. לשימוש עירוני ובינעירוני רגיל של כמה עשרות או מאות ק”מ ביום, הטווח של ה-Atto 3 מספק לחלוטין, וכך גם גרסת ה-400 ק”מ של ה-Geometry C. תעשו את החשבון לפי צרכי הנסיעה שלכם.

קצב טעינה (AC ו-DC)

שני הרכבים תומכים בטעינת AC (מזרם חילופין, בעמדה ביתית או ציבורית איטית) ובטעינת DC (מזרם ישר, בעמדות מהירות). בטעינת AC ביתית, שניהם טוענים בדרך כלל בקצב של עד 11kW, שזה מספיק בהחלט בשביל למלא את הסוללה במהלך הלילה.

ההבדל המשמעותי הוא בטעינת DC מהירה. ה-Atto 3 תומך בקצב טעינה מהירה יחסית גבוה יותר (עד 88kW בערך) בהשוואה ל-Geometry C (עד 60kW בערך, תלוי בגרסה ובתנאים). בפועל, זה אומר שבטעינה מהירה בדרך, ה-Atto 3 ימלא את הסוללה מ-20% ל-80% קצת יותר מהר מה-Geometry C. למי שטוען בעיקר בבית בלילה או בעבודה, ההבדל הזה פחות משמעותי. למי שמתכנן לעשות הרבה נסיעות ארוכות ולטעון בדרך בתחנות מהירות, היתרון בקצב הטעינה המהיר יותר ב-Atto 3 יכול להיות רלוונטי.

טכנולוגיה ופינוקים: מסכים, כפתורים ובטיחות

מערכת מולטימדיה וקישוריות

כאן ה-Atto 3 לוקח את הזרקור עם המסך המסתובב הענק שלו. המערכת עצמה מהירה, התגובות טובות, והתצוגה חדה וצבעונית מאוד. היא תומכת באפל קארפליי ואנדרואיד אוטו (למרות שיש לפעמים דיווחים על תקלות או יציבות החיבור בגרסאות תוכנה מסוימות – שווה לבדוק את זה בנסיעת מבחן). הממשק הפנימי צבעוני ותוסס, מתאים לאופי של הרכב. יש גם שלל אפליקציות מובנות כמו דפדפן ואפילו קריוקי.

ב-Geometry C המערכת יותר שמרנית במראה, אבל מאוד יעילה. המסך גדול מספיק, התצוגה ברורה, והממשק פחות צבעוני אבל מאוד אינטואיטיבי, מסודר ונוח לתפעול בזמן נהיגה. כל הפונקציות זמינות וקל למצוא אותן. גם כאן יש קישוריות מלאה לסמארטפונים (אפל קארפליי ואנדרואיד אוטו). לפעמים הפשטות והסדר כאן הם יתרון משמעותי למי שרוצה פשוט להיכנס לרכב ולנסוע בלי להתעסק יותר מדי.

עזרי בטיחות אקטיביים (ADAS)

שני הרכבים מצוידים בשלל מערכות בטיחות אקטיביות מתקדמות, כפי שמצופה מרכבים חדשים בקטגוריה הזו. זה כולל בקרת שיוט אדפטיבית (ששומרת מרחק מהרכב שמלפנים), שמירה אקטיבית על נתיב (שמזיזה את ההגה כדי להישאר במרכז הנתיב), בלימת חירום אוטונומית (שמגיבה לרכבים, הולכי רגל ודו גלגלי), זיהוי תמרורים, התרעה על רכב בשטח מת ועוד. חשוב לוודא איזו חבילת אבזור אתם מקבלים ברמת הגימור הספציפית שתבחרו (לרוב יש כמה רמות גימור). המערכות עובדות טוב בשני הרכבים, מספקות רשת ביטחון חשובה. לעיתים ב-Geometry C יש תחושה שהמערכות (כמו שמירה על נתיב) פועלות בצורה קצת יותר עדינה והדרגתית ופחות “היסטרית” או פתאומית ביחס ל-Atto 3, אבל זה עניין של כיול ויכול להשתנות עם עדכוני תוכנה.

מחיר וערך מול כסף: על מה משלמים ומה מקבלים?

נקודה רגישה ומשתנה תדיר בעולם הרכב, ובמיוחד בחשמליות. היסטורית, ה-Geely Geometry C היה ממוקם בדרך כלל במחיר אטרקטיבי יותר, במיוחד גרסת הטווח הקצר (400 ק”מ). ה-BYD Atto 3 נכנס לשוק עם תמחור מעט גבוה יותר, לפחות בגרסאות המאובזרות יותר.

כיום, ההבדלים במחיר בין גרסאות מקבילות עשויים להיות קטנים יותר, ואפילו יכולים להשתנות בהתאם למבצעים, זמינות ושינויים במחירונים. השאלה היא לא רק כמה עולה הרכב, אלא מה מקבלים בתמורה למחיר? ב-Atto 3 משלמים על החדשנות המוחצנת בעיצוב (פנימי וחיצוני), על תחושת הפרימיום היחסית בפנים (למרות האלמנטים המשונים), על תמיכה בקצב טעינה מהירה יותר ועל חבילת אבזור לרוב עשירה כבר מגרסת הבסיס. ב-Geometry C משלמים על מוצקות, נוחות נסיעה טובה מאוד, פרקטיות שמרנית יותר (לטוב ולרע מבחינת העיצוב), על אופציית הטווח הגדול יותר (בתוספת תשלום), ועל תחושה כללית של רכב שבנוי היטב ומתפקד בצורה הגיונית ונוחה. ההשוואה פה היא לא רק בשקל מול שקל, אלא ב”ערך” שכל רכב מציע עבורכם באופן אישי, לפי סדר העדיפויות שלכם (עיצוב מול נוחות, גימיקים מול פשטות, טווח מול קצב טעינה).

אחריות ושירות: ראש שקט לאורך זמן?

שני הרכבים חדשים יחסית בשוק הישראלי, ולכן קשה עדיין לקבל תמונה מלאה על אמינות לטווח ארוך של אלפי רכבים על הכביש. עם זאת, חשוב לזכור שמדובר ביצרניות גדולות ומבוססות בסין. היבואנים בישראל (דלק מוטורס ל-BYD, וגיאו מוטורס ל-Geely) מציעים לרוב חבילות אחריות ארוכות יחסית, במיוחד על הסוללה (לרוב 8 שנים או קילומטרז’ גבוה, לפעמים עם סייגים). חשוב לבדוק את תנאי האחריות המדויקים בעת הרכישה, כולל על הרכב כולו, ולוודא שיש פריסת מוסכים נוחה באזור מגוריכם או העבודה שלכם. זמינות חלפים וטיפולים עשויה להשתנות בין יבואנים, שווה לבדוק חוות דעת בפורומים או מקבוצות בעלי רכבים.

בטיחות: ציון כוכבים ומערכות הגנה

נושא הבטיחות קריטי, ומשמח לראות ששני הרכבים מספקים רמה גבוהה. שניהם קיבלו ציוני בטיחות טובים במבחנים האירופאיים המחמירים (Euro NCAP). ה-BYD Atto 3 קיבל ציון מרבי של 5 כוכבים. ה-Geely Geometry C גם הוא קיבל ציונים טובים מאוד, בדרך כלל גם הוא 5 כוכבים או קרוב לכך, תלוי בגרסה ובשנת המבחן הספציפית. מעבר לציונים, שניהם מצוידים כאמור בחבילות בטיחות אקטיביות מתקדמות שתפקידן למנוע תאונות או למתן אותן. בנושא הבטיחות הפסיבית (חוזק המרכב) והאקטיבית (מערכות סיוע לנהג), שניהם מספקים רמה גבוהה וראויה לרכב משפחתי מודרני. זה נותן שקט נפשי חשוב בנהיגה יום יומית.

אז על מה ללכת? במה כדאי לבחור? ההשוואה המסכמת

אחרי שצללנו לפרטים הקטנים והגדולים, הנה הסיכום המעשי שיעזור לכם להחליט מה עדיף ועל מה ללכת בבחירה בין השניים:

מי צריך לשקול את ה-BYD Atto 3?

• מי שמחפש רכב עם עיצוב בולט, פרוע וצעיר, מבחוץ ומבפנים.
• מי שמתלהב מחידושים טכנולוגיים ואלמנטים “מחוץ לקופסה” בתא הנוסעים (המסך המסתובב, המיתרים בדלתות) ורוצה שהרכב שלו יהיה נושא שיחה.
• מי שנוחות נסיעה עירונית וזריזות חשובה לו יותר מיציבות אבסולוטית במהירויות גבוהות מאוד.
• מי שקצב טעינת DC מהירה יותר בעמדות ציבוריות הוא קריטי עבורו בגלל דפוסי הנסיעה והטעינה שלו.
• מי שמוכן לשלם קצת יותר עבור תחושת חדשנות ו”היי-טק” מוחצנת.

מי צריך לשקול את ה-Geely Geometry C?

• מי שמחפש רכב חשמלי פרקטי, נוח מאוד, ומרגיש “רגיל” יותר מבחינת תפעול ועיצוב פנימי.
• מי שמעדיף עיצוב פנימי מינימליסטי ופונקציונלי על פני גימיקים, ורוצה להתמצא ברכב בקלות בלי הסחות דעת.
• מי שנוחות נסיעה מעולה ויציבות גם במהירויות גבוהות ובכבישים פחות מושלמים חשובה לו מאוד.
• מי שעושה נסיעות ארוכות בתדירות גבוהה וצריך את השקט הנפשי שאופציית הטווח הגדול (500 ק”מ) יכולה להעניק לו.
• מי שמחפש תמורה טובה לכסף (בעיקר בגרסת ה-400 ק”מ, תלוי במחירים העדכניים) ורכב שמרגיש מוצק, אמין ובטוח.

ההשוואה הסופית: מה עדיף בחיים האמיתיים?

אין תשובה אחת נכונה ל”מה עדיף?”. זה תלוי לחלוטין בצרכים, באופי ובהעדפות האישיות שלכם. ההשוואה הכי טובה היא זו שאתם עושים בעצמכם. אם אתם צעירים ברוחכם (ולא רק בגיל), פתוחים לחידושים שוברי שגרה, ורוצים שהרכב שלכם ישקף את זה ויסובב ראשים (במובן החיובי) – ה-BYD Atto 3 כנראה ידבר אליכם יותר ויספק לכם חוויה שונה ומסקרנת בכל כניסה לרכב.

אם אתם אנשים של “שקט תעשייתי”, מעדיפים פונקציונליות על פני גימיקים, מחפשים רכב נוח, יציב ובטוח שפשוט עושה את העבודה נאמנה לאורך זמן, ואולי צריכים את אופציית הטווח הגדול יותר לנסיעות ארוכות – ה-Geely Geometry C יהיה בחירה הגיונית יותר ומרגישה יותר… בוגרת, נעימה ובטוחה ביום יום. בסופו של דבר, הכי חשוב זה להגיע לאולמות התצוגה של שני הרכבים. לשבת בהם. לנהוג עליהם בתוואי דרך שרלוונטיים לכם (עיר, כביש מהיר). להרגיש את ההבדלים בתנוחת הנהיגה, בנוחות, במערכות המולטימדיה. רק ככה באמת תדעו על מה ללכת ובמה כדאי לבחור מבין שתי האפשרויות המצוינות הללו. בהצלחה בבחירה, ושתהיה נסיעה חשמלית ומהנה!

ברוכים הבאים לפורטל הרכב PRK.
הפעם אנחנו צוללים לעומק אל אחד מרכבי הפנאי הגדולים והמשפחתיים הפופולריים ביותר בישראל בשנים האחרונות.
הדור החדש של מיצובישי אאוטלנדר (Mitsubishi Outlander).
ספציפית, נתמקד בדגם ששווק בשנת 2022.
שנה משמעותית שבה הרכב זכה למתיחת פנים מהותית ושידרוג כמעט בכל החזיתות.
האאוטלנדר 2022 מבית Mitsubishi הגיע לישראל בגלגול חדש לגמרי.
הוא לא רק נראה אחרת, הוא גם שונה מהותית מתחת לפני השטח.
הוא ממוקם בקטגוריית רכבי הפנאי הגדולים, עם אופציה ל-7 מקומות ישיבה.
עובדה שהפכה אותו לאחד החביבים על משפחות ברוכות ילדים.
הוא מתחרה ראש בראש מול שמות מוכרים ומוערכים אחרים.
כמו ניסאן אקס-טרייל (Nissan X-Trail), סקודה קודיאק (Skoda Kodiaq), ויונדאי סנטה פה (Hyundai Santa Fe).
המטרה שלנו בסקירה המקיפה הזו היא לספק לכם את כל המידע שאתם צריכים.
בין אם אתם שוקלים רכישת רכב חדש מהדגם העדכני יותר, ובין אם אתם בוחנים את האאוטלנדר 2022 כרכב משומש.
נסקור כאן כל היבט מרכזי.
החל מהעיצוב החיצוני ופנים הרכב, דרך הטכנולוגיה ויחידות ההנעה.
נצלול אל חווית הנהיגה, נדבר על בטיחות, וכמובן, ננתח את נושא המחיר, מחירון, עלויות ורמות הגימור השונות.
נשווה אותו למתחרים שלו, וננסה לענות על השאלה הגדולה: האם כדאי לקנות מיצובישי אאוטלנדר 2022 בישראל של 2025?
נשתף תובנות, גם מתוך חוות דעת גולשים שכבר חוו את הרכב.
בואו נתחיל.

I. מבוא: הדור החדש נוחת בישראל

עידן חדש לאאוטלנדר

מיצובישי אאוטלנדר הוא שם וותיק על כבישי ישראל.
הוא משרת נאמנה משפחות רבות מזה שנים.
הדור הרביעי, שהושק בעולם בשנת 2021 והגיע אלינו בשנת המודל 2022, סימן קפיצת מדרגה משמעותית עבור הדגם ועבור יצרנית הרכב מיפן.
אחרי שנים שבהן הדור השלישי הרגיש מעט מיושן לעומת מתחריו שהתחדשו בקצב, הגיעה מיצובישי עם דגם שתוכנן מחדש מהמסד עד הטפחות.
הרכב חולק פלטפורמה עם ניסאן אקס-טרייל, שיתוף פעולה פרי הברית העולמית של רנו-ניסאן-מיצובישי.
הוא לא רק קיבל מראה חיצוני שונה לגמרי ואגרסיבי יותר.
הוא גם התחדש בתא נוסעים עדכני, טכנולוגיה מתקדמת יותר, יחידת הנעה רעננה (לפחות בגרסת הבנזין) ומערכות בטיחות אקטיביות עדכניות.
המטרה הייתה ברורה: להחזיר את האאוטלנדר למרכז הבמה בקטגוריית הפנאי הגדול בישראל, ולהוות אופציה אטרקטיבית למשפחות שמחפשות פתרון הסעה ל-5 או 7 נוסעים.

מיצוב בשוק הישראלי וקהל יעד

האאוטלנדר 2022, כמו קודמיו, כוון בעיקר אל השוק המשפחתי.
הוא מציע שילוב של גודל, פרקטיות (במיוחד בגרסאות ה-7 מקומות), ומוניטין אמינות של היצרן.
בישראל, קטגוריית רכבי הפנאי הגדולים עם 7 מקומות היא תחרותית מאוד.
האאוטלנדר מתמודד כאמור מול רכבים כמו סקודה קודיאק, יונדאי סנטה פה, וגם ניסאן אקס-טרייל שחולק עימו רכיבים משמעותיים.
גרסת ה-PHEV (היברידי פלאג-אין) של האאוטלנדר, שזמינה גם בדור החדש, העניקה לו יתרון ייחודי בקטגוריה לתקופה מסוימת.
היא הציעה פתרון חסכוני ומעט ירוק יותר (בניצול נכון) שנעדר מרוב המתחרות הישירות באותה עת.
קהל היעד העיקרי הוא משפחות עם 2-3 ילדים ואף יותר.
כאלה הזקוקות למקום, גמישות סידור המושבים, ולעתים קרובות גם לפתרון 7 מקומות לנסיעות מזדמנות או להסעת חברים/משפחה.
הוא פונה למי שמחפש רכב פנאי מרווח, עם דגש על נוחות ובטיחות, ומוניטין טוב בשוק הישראלי.

II. עיצוב חיצוני: שינוי רדיקלי

נוכחות מרשימה ועיצוב בולט

אם יש דבר אחד בולט באאוטלנדר 2022, זה העיצוב החיצוני שלו.
מיצובישי נטשה את המראה השמרני יחסית של הדור הקודם.
היא הלכה לכיוון הרבה יותר נועז ואגרסיבי.
החזית מאמצת את שפת העיצוב העדכנית של מיצובישי, שזכתה לכינוי “Dynamic Shield”.
הגריל הקדמי גדול ומרשים.
הוא מוקף באלמנטים כרומים עבים בצורת C.
פנסי החזית מפוצלים: יחידות התאורה העיקריות ממוקמות נמוך יותר בתוך הפגוש.
פס צר של תאורת יום LED ופנסי איתות יושב גבוה יותר, ליד קצה מכסה המנוע.
זה יוצר מראה ייחודי.
יש שיאהבו אותו מאוד, ויש כאלה שפחות יתחברו.
אבל אין ספק שהוא מושך תשומת לב.

קווים דינמיים ופרטים מעניינים

מפרופיל, האאוטלנדר החדש נראה קופסתי וגדול יותר מהדור היוצא.
קו המותניים גבוה.
קו הגג יורד בעדינות לכיוון החלק האחורי.
הוא נשען על בתי גלגלים תפוחים.
הם ממלאים היטב את הגלגלים, שהגיעו במידות 18 או 20 אינץ’ (תלוי ברמת הגימור).
עיצובי החישוקים משתנים בין הרמות השונות.
הם בדרך כלל בעלי מראה מודרני ודינמי.
החלק האחורי ממשיך את הקו העיצובי המודרני.
הוא כולל פנסים אחוריים דקים ומתוחים.
הם מחוברים באמצעות פס קישוט רוחבי.
ספוילר קטן מעטר את חלקו העליון של דלת תא המטען.
השילוב של הקווים הישרים, האלמנטים הכרומים והגלגלים הגדולים מעניק לרכב נוכחות כביש חזקה ובולטת.
הוא בהחלט לא נעלם בתוך שיירת רכבי הפנאי האחרים.

III. עיצוב פנים, איכות חומרים ומרווח: קפיצת מדרגה

תא נוסעים מודרני ומרווח

אם העיצוב החיצוני עורר תגובות שונות, הרי שתא הנוסעים של האאוטלנדר 2022 הוא ללא ספק שיפור אדיר.
הוא הרבה יותר מודרני ומעוצב לעומת הדור היוצא.
האווירה הכללית נעימה יותר.
היא משדרת תחושה של עדכניות.
הקונספט העיצובי נקי יחסית, עם קווים אופקיים השולטים בדשבורד.
זה מדגיש את תחושת הרוחב והמרווח בתא הנוסעים.
הנדסת האנוש טובה ברובה.
מרבית הפקדים ממוקמים בצורה הגיונית ונגישים לתפעול.
גם מסך המולטימדיה ממוקם גבוה במרכז הדשבורד, בשדה הראייה של הנהג.

איכות חומרים והרכבה

אחד הביקורות המרכזיות על הדור הקודם נגעה לאיכות החומרים.
בדגם 2022, מיצובישי עשתה שיפור ניכר.
אמנם זה עדיין לא רכב פרימיום, אבל החומרים במקומות המרכזיים נעימים יותר למגע.
ניתן למצוא פלסטיק רך בחלקים העליונים של הדשבורד והדלתות.
ישנם גם אלמנטים דמויי עור וגימורים דמויי אלומיניום ברמות הגימור הגבוהות יותר.
איכות ההרכבה מרגישה מוצקה.
אין קרקושים או רעשים מיותרים בנסיעה רגילה.
השיפור הזה משמעותי.
הוא גורם לתא הנוסעים להרגיש עדכני ואיכותי יותר בהשוואה לדור הקודם.
הוא גם עומד יפה בהשוואה למתחרים העיקריים באותה נקודת זמן.

מושבים ומרווח פנימי

האאוטלנדר 2022 שווק בישראל בגרסאות 5 ו-7 מקומות.
מרבית היבוא הייתה של גרסאות ה-7 מקומות הפופולריות.
המושבים הקדמיים נוחים ותומכים.
גם בנסיעות ארוכות יחסית.
ברמות גימור גבוהות יותר מוצע ריפוד עור ומושבים חשמליים.
שורת המושבים השנייה מרווחת מאוד.
יש שפע של מרווח רגליים, ראש וכתפיים לשלושה מבוגרים.
המושבים ניתנים להזזה על מסילה קדימה ואחורה.
זה מאפשר גמישות בחלוקת המרווח בין שורה 2 לשורה 3 ולתא המטען.

שורת המושבים השלישית, כמו ברוב רכבי הפנאי 7 מקומות שאינם וואנים גדולים, מיועדת בעיקר לילדים או למבוגרים לנסיעות קצרות.
הגישה אליה נוחה יחסית בזכות מנגנון קיפול המושב בשורה השנייה.
אבל המרווח שם מוגבל.
מבוגרים גבוהים ימצאו את הברכיים צמודות לגב המושב שמלפנים ואת הראש קרוב לתקרה.
לילדים, לעומת זאת, היא מספיקה בהחלט.

תא מטען ופרקטיות

נפח תא המטען משתנה דרמטית בהתאם לסידור המושבים.
עם כל 7 המושבים בשימוש, הנפח זעום – כמה עשרות ליטרים בודדים בלבד.
זה מספיק אולי לשקיות קניות בודדות או תיקים קטנים.
כששורת המושבים השלישית מקופלת (אל תוך הרצפה), הנפח גדל משמעותית.
הוא עומד על מעל 450 ליטר בגרסת ה-7 מקומות, וקרוב ל-500 ליטר בגרסת ה-5 מקומות.
זה נפח תא מטען מכובד ושימושי למשפחה.
הצורה של תא המטען מלבנית יחסית, וסף ההטענה נוח ולא גבוה מדי.
קיפול שורת המושבים השנייה מגדיל את הנפח עוד יותר, לכמעט 1400 ליטר בגרסת ה-7 מקומות.
ישנם פתרונות אחסון קטנים יותר בתא הנוסעים עצמו.
תאי הדלתות גדולים יחסית.
תא הכפפות בגודל סביר.
יש גם קונסולה מרכזית בין המושבים הקדמיים.
הפרקטיות הכוללת טובה מאוד לשימוש משפחתי יומיומי.

IV. טכנולוגיה, אבזור ומולטימדיה: דור חדש של קישוריות

מערכת מולטימדיה מרכזית

האאוטלנדר 2022 קיבל שדרוג משמעותי בתחום הטכנולוגי.
לב ליבו של השדרוג הוא מסך המולטימדיה המרכזי.
הוא בגודל 8 אינץ’ ברמות הגימור הנמוכות, ו-9 אינץ’ ברמות הגבוהות יותר.
איכות התצוגה טובה, והבהירות מספקת גם באור יום ישראלי בוהק.
מבנה התפריטים יחסית פשוט ואינטואיטיבי.
התגובה למגע מהירה.
הבשורה הגדולה היא תמיכה מלאה ב-Apple CarPlay ו-Android Auto.
ברמות הגימור הגבוהות יותר, הקישוריות היא אלחוטית.
זה יתרון משמעותי.
זה מאפשר שימוש קל ונוח באפליקציות ניווט (ווייז, גוגל מפות), מוזיקה ופודקאסטים מהטלפון.
מערכת ההפעלה עצמה היא פיתוח של מיצובישי, והיא עובדת בצורה חלקה ויעילה.
אין ממש עוזר קולי מובנה ברמה מתקדמת.
השליטה הקולית מתבססת בעיקר על זו של מערכות הטלפון המחוברות.

לוח מחוונים ואבזור נוחות

מאחורי ההגה יושב לוח מחוונים דיגיטלי מלא ברמות הגימור הגבוהות (12.3 אינץ’).
הוא מציע מגוון אפשרויות תצוגה.
ניתן לשלוט במידע המוצג ולהתאים אותו אישית.
רמות הגימור הבסיסיות קיבלו לוח מחוונים אנלוגי עם מסך מידע קטן במרכז.
גם הוא מספק את המידע החיוני בצורה ברורה.
מערכת השמע הסטנדרטית טובה יחסית.
ברמות הגימור הגבוהות יותר, כמו Premium, מוצעת מערכת שמע משודרגת מבית Bose.
היא כוללת 10 רמקולים ומגבר נפרד.
איכות הסאונד שלה בהחלט מרשימה יותר וחובבי מוזיקה יעריכו אותה.

מבחינת אבזור נוחות, האאוטלנדר 2022 לא חסר.
רמות הגימור ששווקו בישראל כללו בקרת אקלים מפוצלת (לעתים שלושה אזורים), פתחי מיזוג מאחור (חשוב מאוד באקלים הישראלי), כניסה והנעה ללא מפתח, בלם יד חשמלי עם Auto Hold, חיישני חניה קדמיים ואחוריים, מצלמות היקפיות (360 מעלות) ברמות הגבוהות, חימום מושבים, ולעתים גם גג פנורמי נפתח.
האבזור ברמות הגימור הנפוצות בארץ היה בדרך כלל נדיב למדי, והתאים היטב לציפיות בשוק המקומי.

V. ביצועים, יחידת הנעה וצריכת דלק/אנרגיה: בין בנזין לחשמל

מנוע בנזין וגיר אוטומטי

האאוטלנדר 2022 שווק בישראל בעיקר עם שתי יחידות הנעה.
הראשונה והנפוצה יותר היא מנוע בנזין אטמוספרי בנפח 2.5 ליטר.
מנוע זה מייצר הספק של 181 כוחות סוס ומומנט מרבי של כ-24.9 קג”מ.
הוא משודך לתיבת הילוכים אוטומטית רציפה (CVT).
זהו הגיר המוכר ממיצובישי.
ההספק נאה ביחס לקטגוריה ולנפח המנוע.
נתון התאוצה מ-0 ל-100 קמ”ש עומד על כ-10.5 שניות לגרסת ההנעה הקדמית.
מעט יותר לגרסת ההנעה הכפולה.
זה לא נתון ספורטיבי במיוחד.
הביצועים בנהיגה יומיומית מספקים.
המנוע גמיש מספיק לתאוצות ביניים בעיר ומחוצה לה.
אבל בעומס מלא (משפחה וציוד) או בעליות תלולות, הגיר הרציף עשוי לגרום למנוע להגיע לסל”ד גבוה.
הוא מייצר מעט רעש, אופייני לתיבות CVT.
אבל מיצובישי עשתה עבודה טובה בכיול הגיר הזה.
הוא מדמה לרוב העברת הילוכים מסורתית (יש לו שמונה ‘הילוכים’ וירטואליים).
זה מפחית את תחושת “הרצועה הגומי” המאפיינת תיבות CVT פחות טובות.

גרסת הפלאג-אין הייבריד (PHEV)

האופציה השנייה והמעניינת יותר היא גרסת ה-PHEV.
גם היא קיבלה שדרוג משמעותי בדור החדש.
היא משלבת מנוע בנזין בנפח 2.4 ליטר.
הוא עובד לרוב כגנרטור להפקת חשמל.
ישנם שני מנועים חשמליים: אחד מלפנים ואחד מאחור.
הם מספקים הנעה חשמלית ואחראים על מערכת ההנעה הכפולה החכמה.
הספק המערכת המשולב גבוה יותר, והוא מספק ביצועים זריזים יותר.
במצב חשמלי מלא, הרכב שקט מאוד ונעים לנהיגה.
המעבר בין הנעה חשמלית להיברידית ולשימוש במנוע הבנזין חלק בדרך כלל.
אין תיבת הילוכים קלאסית בגרסת ה-PHEV, אלא יחידת העברה ישירה בין המנועים השונים.
זה תורם לנהיגה חלקה ונטולת ויברציות.

צריכת דלק וצריכת אנרגיה

אחד הנושאים החשובים ביותר לכל רוכש רכב בישראל הוא צריכת דלק.
עבור גרסת הבנזין 2.5 ליטר, נתון היצרן הרשמי לפי תקן WLTP עומד על כ-12-13 ק”מ לליטר בממוצע משולב.
במציאות הישראלית, עם פקקים, עליות וירידות, ושימוש במזגן, ניתן לצפות לצריכת דלק ריאלית של כ-8-10 ק”מ לליטר.
נהיגה מתונה מאוד מחוץ לעיר עשויה לשפר את הנתון, אך נהיגה אגרסיבית או בעיקר עירונית תוריד אותו.

גרסת ה-PHEV היא סיפור אחר לגמרי.
צריכת דלק (או ליתר דיוק, צריכת אנרגיה משולבת) תלויה באופן דרמטי באופן השימוש.
נתון הטווח החשמלי הרשמי (WLTP) עומד על כ-50-60 ק”מ.
במציאות, באקלים הישראלי ועם שימוש במזגן, ניתן לצפות לטווח ריאלי של כ-35-45 ק”מ על חשמל בלבד.
אם מרבית הנסיעות היומיות הן קצרות יותר מהטווח החשמלי, וניתן להטעין את הרכב באופן קבוע בבית ובעבודה, צריכת דלק יכולה להיות זניחה לחלוטין.
אבל אם הטווח החשמלי אינו מספיק ונוסעים למרחקים ארוכים ללא טעינה בדרך, הרכב יתפקד כהיברידי רגיל.
במקרה כזה, צריכת דלק תהיה דומה לגרסת הבנזין הרגילה, ואף גבוהה מעט בשל המשקל העודף של הסוללה והמנועים החשמליים.
חשוב לזכור שלמרות שהחיפוש הנפוץ הוא עדיין “צריכת דלק“, ברכב חשמלי או היברידי נטען מדברים יותר על צריכת אנרגיה בקוט”ש לק”מ ועל טווח חשמלי.

VI. טעינה (לרכב פלאג-אין/חשמלי): חיבור לשקע

חווית הטעינה הביתית והציבורית

עבור גרסת ה-PHEV, היבט הטעינה הוא קריטי למיצוי היתרונות שלה.
האאוטלנדר PHEV 2022 תומך בטעינת AC (זרם חילופין) בקצב מקסימלי של 3.7 קילוואט.
זה קצב טעינה סטנדרטי למדי.
טעינה מלאה של הסוללה מ-0 ל-100% באמצעות עמדת טעינה ביתית תארך כ-4-5 שעות.
ניתן גם לטעון משקע ביתי רגיל (2.3 קילוואט), אך זה יארך זמן רב יותר, כ-6-7 שעות.

יתרון משמעותי של האאוטלנדר PHEV לעומת מתחרים רבים בקטגוריה (ובכלל) הוא תמיכה בטעינת DC (זרם ישר).
כלומר, טעינה מהירה.
קצב הטעינה המקסימלי הוא כ-20-22 קילוואט.
זה אולי לא נשמע הרבה בהשוואה לרכבים חשמליים מלאים.
אבל זה מאפשר לטעון את הסוללה מ-0 ל-80% תוך כ-30-40 דקות בעמדת טעינה מהירה.
זו תכונה שימושית מאוד.
היא מאפשרת “לתדלק” חשמל במהירות בזמן עצירה קצרה.
זה מגדיל את השימושיות של ההנעה החשמלית גם בנסיעות ארוכות יותר.

סוג המחבר לטעינת AC הוא Type 1 (יפני), וסוג המחבר לטעינת DC הוא Chademo (גם הוא יפני).
חשוב לוודא התאמה של עמדות הטעינה הציבוריות למחברים הללו, אם כי בישראל של 2025, עמדות תומכות Type 2 ו-CCS2 נפוצות יותר.
ייתכן שיידרשו מתאמים.
מיצובישי מציעה בדרך כלל אפליקציה לניהול טעינה מרחוק, תכנון זמני טעינה וניטור מצב הסוללה, המשפרת את חוויית הבעלות.
חווית הטעינה הציבורית בישראל עשויה להיות מאתגרת לעתים.
הזמינות של עמדות DC תומכות Chademo פחותה מזו של CCS2.
אבל טעינת AC זמינה במקומות רבים.

VII. חווית נהיגה והתנהגות כביש: נוחות מעל הכל

נוחות נסיעה ובידוד רעשים

האאוטלנדר 2022, בהיותו רכב פנאי משפחתי גדול, מכוון בראש ובראשונה לנוחות.
נוחות הנסיעה טובה למדי.
בולמי הזעזועים מכוילים בצורה רכה יחסית.
הם סופגים היטב את מרבית השיבושים על הכבישים הישראלים, כולל פסי האטה ובורות קטנים.
בכבישים משובשים במיוחד או עם גלים ארוכים, ייתכנו נדנודים מסוימים.
אבל בסך הכל, הנסיעה נינוחה ונעימה.

רמת בידוד הרעשים השתפרה משמעותית לעומת הדור הקודם.
רעשי מנוע, רוח וכביש מבודדים היטב במהירויות נמוכות ועירוניות.
במהירויות בינעירוניות גבוהות יותר, רעשי רוח מכיוון מראות הצד ורעשי כביש מצמיגים רחבים יותר עדיין נשמעים.
אך הם אינם מפריעים משמעותית לשיחה או להאזנה למוזיקה.
גרסת ה-PHEV שקטה במיוחד בנסיעה חשמלית כמובן.

התנהגות דינמית והיגוי

בכל הנוגע להתנהגות דינמית, האאוטלנדר 2022 מציע התנהגות בטוחה וצפויה.
הוא לא רכב עם יומרות ספורטיביות.
הוא מכוון ליציבות ונוחות.
ההיגוי קל למדי, במיוחד במהירויות נמוכות.
זה מקל מאוד על תמרון בעיר וביצוע חניות.
משקל ההיגוי גדל מעט עם העלייה במהירות.
אבל הוא עדיין לא מציע הרבה משוב מהכביש.
הדיוק סביר לרכב מהסוג הזה.

אחיזת הכביש טובה.
גם בגרסאות ההנעה הקדמית וגם כמובן בגרסאות ההנעה הכפולה (Super All-Wheel Control במיצובישי).
בפניות חדות במהירויות גבוהות, ישנן זוויות גלגול מורגשות.
זה טבעי בהתחשב בגובה ובמימדים של הרכב.
אבל הרכב נשאר יציב ונטוע בכביש.
תחושת הבלמים לינארית וקלה לשליטה.
בגרסת ה-PHEV, מערכת הרגנרציה (אגירת אנרגיית בלימה) ניתנת לכיוון באמצעות מנופים מאחורי ההגה.
זה מאפשר שליטה ברמת ההאטה בעת עזיבת דוושת התאוצה.
היציבות הכיוונית במהירויות גבוהות טובה.
האאוטלנדר נוסך תחושת ביטחון בכבישים מהירים.

VIII. בטיחות ומערכות עזר לנהג: ציון מלא בכוכבים

מבדקי בטיחות וציון Euro NCAP

אחד ההיבטים החשובים ביותר עבור רכב משפחתי הוא הבטיחות.
המיצובישי אאוטלנדר 2022 זכה לציון מרשים במבחני בטיחות.
הוא קיבל 5 כוכבים במבחני הריסוק של ארגון Euro NCAP.
זהו הציון המקסימלי.
תוצאות המבדקי בטיחות הראו הגנה טובה על מבוגרים וילדים.
הציון הגבוה משקף לא רק את המבנה החזק של הרכב.
הוא גם מעיד על היעילות של מערכות הבטיחות הפסיביות והאקטיביות.

מערכות עזר לנהג (ADAS)

האאוטלנדר 2022 הגיע לישראל עם חבילת מערכות ADAS (Advanced Driver Assistance Systems) מתקדמת.
היא זמינה בדרך כלל כסטנדרט החל מרמות הגימור האמצעיות ומעלה.
המערכות כוללות:

• בקרת שיוט אדפטיבית (Adaptive Cruise Control) – ששומרת מרחק מהרכב מלפנים.
• מערכת לשמירה על נתיב (Lane Keeping Assist) – שמתקנת בעדינות היגוי אם הרכב סוטה מהנתיב.
• מערכת בלימת חירום אוטונומית (Autonomous Emergency Braking) – שמזהה כלי רכב, הולכי רגל ורוכבי אופניים.
• התרעת תנועה חוצה מאחור (Rear Cross Traffic Alert) – שימושית ביציאה מחניה ברוורס.
• ניטור שטחים מתים (Blind Spot Monitoring).
• אורות גבוהים אוטומטיים.

תפקוד המערכות הללו בעולם האמיתי בדרך כלל טוב וחלק.
בקרת השיוט האדפטיבית פועלת בצורה נעימה.
מערכת שמירת הנתיב פעילה אך לא אגרסיבית מדי.
מערכת בלימת החירום פועלת בצורה יעילה בעת הצורך.
קל יחסית לתפעל ולהפעיל את המערכות השונות דרך תפריטי המולטימדיה או פקדים על ההגה.
חבילת הבטיחות הזו הציבה את האאוטלנדר בשורה אחת עם המתחרים המובילים בקטגוריה בשנת 2022 ואף ב-2025, כאשר נושא הבטיחות הוא פרמטר מרכזי בקבלת החלטות רכישה בישראל.

IX. מחיר, רמות גימור ואחריות (ישראל): השקעה משפחתית

כמה עולה ומה המחירון כיום?

כאשר מדברים על מיצובישי אאוטלנדר 2022 בשנת 2025, אנחנו מדברים על רכב משומש.
המחיר בשוק המשומשות תלוי כמובן ברמת הגימור, הקילומטראז’, מצב הרכב, וההיצע והביקוש הספציפיים בשוק באותו רגע.
טווח המחיר של אאוטלנדר 2022 משומש יכול לנוע באופן גס בין כ-120,000 ש”ח לגרסאות הבנזין הבסיסיות ועד כ-170,000 ש”ח ואף יותר לגרסאות PHEV המאובזרות.
מומלץ לבדוק את המחירון העדכני של לוי יצחק או גלאי לצורך הערכה מדויקת יותר.
חשוב גם לקחת בחשבון שבשוק המשומשות, גרסאות ה-7 מקומות שומרות על ערכן טוב יותר מגרסאות ה-5 מקומות.
גם גרסאות ה-PHEV עשויות לשמור על ערכן בצורה טובה יותר לאור ההתעניינות הגוברת ברכבים מחושמלים.

רמות גימור עיקריות בישראל

האאוטלנדר 2022 שווק בישראל במספר רמות גימור עיקריות.
הבסיסית הייתה בדרך כלל Instyle.
מעליה היו רמות כמו Intense ו-Premium.
גרסת ה-PHEV הוצעה גם היא במספר רמות גימור מקבילות.
ההבדלים העיקריים בין רמות הגימור היו באבזור הנוחות והטכנולוגיה.
למשל, גודל מסך המולטימדיה ולוח המחוונים, ריפודי המושבים (בד מול עור), כוונון מושבים חשמלי, מערכת שמע Bose, מצלמות 360 ועוד.
מבחינת בטיחות, מרבית המערכות האקטיביות היו סטנדרט החל מרמות הגימור האמצעיות.

אחריות ועלויות תחזוקה

כאשר רוכשים רכב משומש משנת 2022, חשוב לבדוק מה נשאר מתקופת האחריות המקורית.
האחריות המלאה על הרכב הייתה לרוב לשלוש שנים או 100,000 ק”מ, המוקדם מביניהם.
זה אומר שחלק מתקופת האחריות עדיין עשויה להיות בתוקף בשנת 2025.
עבור גרסת ה-PHEV, ישנה אחריות נפרדת וארוכה יותר על הסוללה, לרוב 8 שנים או 160,000 ק”מ.
זה נותן שקט נפשי משמעותי לגבי הרכיב היקר ביותר ברכב.

מבחינת עלויות תחזוקה, המנועים והמערכות במיצובישי אאוטלנדר נחשבים אמינים בדרך כלל.
אין דיווחים נרחבים על תקלות או בעיות סדרתיות בדגם הספציפי הזה.
כמו בכל רכב, יש צורך בטיפולים תקופתיים על פי הוראות היצרן.
טיפולים אלו צפויים להיות בעלות סבירה יחסית למכוניות יפניות.
עלויות חלפים עשויות להיות מעט גבוהות יותר מרכבים אירופאים מסוימים, אך זמינות החלפים טובה.
עלויות צמיגים ובלאי חלקים אחרים תלויות כמובן באופי הנהיגה ובקילומטראז’.
בגרסת ה-PHEV, יש לזכור שיש פחות בלאי לבלמים בזכות מערכת הרגנרציה.
אך יש צורך בבדיקות תקופתיות גם למערכת החשמלית והסוללה.

X. יתרונות: למה לבחור באאוטלנדר 2022?

• עיצוב חיצוני ופנימי מרשים: קפיצת מדרגה משמעותית לעומת הדור הקודם, עם נוכחות כביש בולטת ותא נוסעים מודרני ומעוצב יותר.
• מרווח פנימי ופרקטיות: מספיק מקום לחמישה מבוגרים בקלות, ואופציית 7 המקומות שימושית למשפחות גדולות. תא מטען שימושי בסידור 5 מקומות.
• שדרוג טכנולוגי ואבזור: מערכת מולטימדיה עדכנית עם קישוריות טלפון מלאה (ואלחוטית ברמות הגבוהות), לוח מחוונים דיגיטלי ואבזור נוחות עשיר.
• גרסת PHEV חסכונית וידידותית לסביבה: מציעה טווח חשמלי ריאלי ועלויות נסיעה נמוכות משמעותית (אם מנצלים את הטעינה), עם יתרון טעינת DC נדיר לקטגוריה.
• בטיחות גבוהה: 5 כוכבים במבחני הריסוק של Euro NCAP וחבילת מערכות בטיחות אקטיביות מקיפה ויעילה.
• נוחות נסיעה טובה: מכויל היטב לכבישים ישראלים, סופג שיבושים ביעילות ומציע נסיעה נינוחה ונעימה למשפחה.
• מוניטין אמינות: מיצובישי נהנית ממוניטין טוב בישראל בתחום האמינות, וזה נכס חשוב בשוק המשומשות. אין דיווחים ספציפיים על תקלות נפוצות בדגם זה.

XI. חסרונות: פשרות שיש לשקול

• ביצועים בגרסת הבנזין: למרות שהמנוע מספק, הוא אינו עוצר נשימה, והשילוב עם הגיר הרציף עשוי להיות רועש מעט תחת עומס או בטיפוס עליות.
• מרווח בשורה השלישית: המושבים האחרונים מתאימים בעיקר לילדים או לנסיעות קצרות למבוגרים. שימוש קבוע בהם עלול להיות פחות נוח.
• נפח תא מטען בשימוש כל המושבים: כאשר 7 המושבים פתוחים, כמעט ואין מקום למטען בתא המטען.
• היגוי חסר פידבק: ההיגוי קל ונעים בעיר, אך חסר דיוק ומשוב בכבישים מפותלים, מה שפוגע מעט בתחושת החיבור לנהיגה.
• טעינת DC ב-PHEV איטית יחסית: למרות שקיימת, קצב הטעינה המהירה אינו גבוה כמו ברכבים חשמליים מלאים.

XII. בפסקה לקראת הסיום: בהשוואה למתחרים בשוק הישראלי

המיצובישי אאוטלנדר 2022 מתמודד ראש בראש מול יריבים חזקים בשוק רכבי הפנאי הגדול בישראל.
בהשוואה לניסאן אקס-טרייל, שאיתו הוא חולק פלטפורמה, האאוטלנדר מציע בדרך כלל עיצוב חיצוני נועז יותר וחבילת אבזור דומה.
האקס-טרייל גם הוא שווק בגרסאות 7 מקומות.
בהשוואה לסקודה קודיאק, האאוטלנדר בדרך כלל נעים ונוח יותר בנסיעה יומיומית.
הקודיאק, לעומת זאת, נחשב לדינמי יותר לנהיגה.
הוא מציע לרוב תא מטען גדול יותר בסידור 7 מקומות כשהמושבים האחרונים מקופלים.
בהשוואה ליונדאי סנטה פה, מתחרה נוסף בעל אופציית 7 מקומות, האאוטלנדר PHEV מציע פתרון הנעה היברידי נטען שנעדר מהסנטה פה באותה תקופה (אם כי הסנטה פה מציע גרסאות היברידיות רגילות ודיזל).
הסנטה פה לרוב גדול יותר פיזית.
הוא מציע מרווח טוב יותר בשורה השלישית ותא מטען גדול יותר בשימוש כל המושבים.
גם הטויוטה ראב 4 היברידי הוא מתחרה משמעותי, אם כי הוא מציע רק 5 מקומות ישיבה.
בהשוואה אליו, האאוטלנדר מציע את גמישות ה-7 מקומות.
גרסת ה-PHEV שלו מתחרה בראב 4 פלאג-אין הייבריד, כאשר למיצובישי יתרון קטן של טעינת DC.
האאוטלנדר 2022 ממצב את עצמו כבחירה טובה למי שמחפש שילוב של מראה בולט, תא נוסעים מרווח ומשודרג, אבזור נדיב, בטיחות גבוהה, ואופציה ל-7 מקומות או יחידת הנעה PHEV חסכונית.

XIII. סיכום ומסקנות (פסק דין): האם האאוטלנדר 2022 שווה את המחיר?

פסק דין על האאוטלנדר 2022

המיצובישי אאוטלנדר 2022 מסמן קפיצת דור משמעותית ומוצלחת.
הוא שיפר כמעט כל היבט לעומת הדגם הקודם.
הוא מציע עיצוב חיצוני שובב יותר ותא נוסעים נעים ועדכני.
הטכנולוגיה שודרגה משמעותית.
האבזור עשיר.
הבטיחות ברמה הגבוהה ביותר לקטגוריה.
נוחות הנסיעה טובה מאוד, וזו נקודה חשובה ברכב משפחתי.
אופציית ה-7 מקומות, על אף מגבלות המרווח בשורה השלישית, הופכת אותו לרלוונטי למשפחות גדולות.
גרסת ה-PHEV מספקת פתרון חסכוני במיוחד למי שנוסע בעיקר מרחקים קצרים ויכול להטעין.

בהשוואה למתחרים כמו קודיאק או סנטה פה, האאוטלנדר מתמקד אולי יותר בנוחות ובפשטות תפעול יומיומית.
הוא פחות דינמי מהקודיאק.
הוא פחות ענק מהסנטה פה.
אבל הוא מציע חבילה כוללת אטרקטיבית.
המחירון של רכב משומש משנת 2022 משקף את השדרוג שהוא עבר.
הוא עדיין נחשב לדגם מודרני יחסית בשנת 2025.

האם כדאי לקנות מיצובישי אאוטלנדר 2022?

אז, האם כדאי לקנות מיצובישי אאוטלנדר 2022 בשנת 2025?
התשובה היא כן, בהחלט, עבור קהל היעד הנכון.
הרכב מתאים במיוחד למשפחות.
במיוחד כאלה עם 3 ילדים ומעלה.
הן יפיקו תועלת רבה מאופציית ה-7 מקומות (גם אם היא מוגבלת).
הוא מתאים למי שמחפש רכב פנאי נוח ובטוח.
מי שמעריך אבזור טוב ומוניטין אמינות מוצק.

אם אתם גרים באזור שבו טעינה קלה וזמינה (בית, עבודה), גרסת ה-PHEV היא אופציה מצוינת.
היא יכולה לחסוך משמעותית בצריכת דלק ולהוריד את עלויות הנסיעה.
חשוב רק לוודא שהאחריות על הסוללה עדיין בתוקף.

למי הרכב פחות מתאים?
למי שמחפש ביצועים עוצמתיים או חווית נהיגה ספורטיבית.
למי שזקוק לשבעה מקומות מרווחים למבוגרים על בסיס קבוע.
או למי שצריך תא מטען גדול מאוד בשימוש כל המושבים.

בסך הכל, האאוטלנדר 2022 הוא רכב פנאי משפחתי מוצלח מאוד.
הוא מודרני, מאובזר ובטוח.
בשוק המשומשות של היום, הוא מציע תמורה טובה למחיר.
הוא מהווה אופציה מומלצת למשפחות ישראליות שמחפשות רכב גדול, אמין ופרקטי, עם דגש על נוחות ובטיחות.

אז, אתם בעניין של שילוב העולמות הכי טוב שיש? גם רכב משפחתי, גם קרוסאובר אופנתי וגבוה, וגם היברידי פלאג-אין (PHEV) שמאפשר לכם להתנייד על חשמל בלבד רוב הזמן? מצוין! עכשיו נשאלת שאלת השאלות: מבין ההיצע המתרחב, על מי ללכת? היום אנחנו שמים על שולחן הניתוחים שלנו שני מתמודדים חזקים בקטגוריה הזו: ה-MG EHS PHEV והפיג’ו 3008 היברידי. בואו נצלול פנימה ונראה במה כדאי לבחור.

השוואה חזיתית: MG EHS PHEV מול פיג’ו 3008 היברידי

לבחור רכב חדש זה לא עניין של מה בכך. יש כל כך הרבה פרמטרים! עיצוב, ביצועים, טווח חשמלי, תא נוסעים, טכנולוגיה וגם, כמובן, הכיס שלנו. כשאנחנו משווים בין ה-MG EHS לפז’ו 3008 בגרסאות הפלאג-אין, אנחנו מדברים על שני רכבים שמנסים לתת פתרון דומה, אבל עושים את זה בצורות די שונות. זו השוואה מרתקת בין הגישה הפרגמטית והמרווחת לגישה העיצובית והדינמית יותר. אז, במה כדאי לבחור?

עיצוב: מי יותר שיקי ומי יותר פרקטי?

בואו נודה באמת, אנחנו קונים גם עם העיניים. הפיג’ו 3008 נחשב לאחד הקרוסאוברים היפים בשוק כבר כמה שנים. הוא נועז, חד, ויש לו נוכחות אירופאית מובהקת. קווי המתאר חדים, החזית אגרסיבית (במובן הטוב של המילה), והוא פשוט נראה טוב. ה-MG EHS, לעומת זאת, הולך על קו קצת יותר שמרני, אבל עדיין נעים לעין. הוא נראה כמו קרוסאובר משפחתי גדול ומוצק, פחות צעקני מהפיג’ו, אבל גם לא חף מסטייל, במיוחד בגרסאות המאובזרות. אם אתם מחפשים את ה”וואו” החיצוני, הפיג’ו כנראה יגנוב את ההצגה. אם מראה סולידי ואלגנטי מספיק לכם, ה-MG בהחלט עונה על הדרישה.

יחידת הנעה וביצועים: כוח חשמלי וכוח משולב

שני הרכבים הם פלאג-אין היברידיים, כלומר יש להם מנוע בנזין, מנוע/ים חשמלי/ים וסוללה גדולה יחסית שניתן לטעון משקע חשמל. ההספקים המשולבים דומים על הנייר. ה-MG EHS מציע הספק משולב של 258 כ”ס, בעוד שהפז’ו 3008 מציע בדרך כלל 225 כ”ס (בגרסה הסטנדרטית, יש גם גרסת 300 כ”ס יקרה יותר). על הכביש, ההבדלים מורגשים. ה-MG מרגיש חזק ומספק כוח זמין בזכות המנוע החשמלי החזק, והוא נעים לנהיגה רגועה וזורמת. הפיג’ו 3008, גם בגרסת ה-225 כ”ס, מרגיש מעט יותר זריז וקליל בתגובות, וזה לא מפתיע בהתחשב במשקל העצמי הנמוך יותר שלו. בשורה התחתונה: שני הרכבים מספקים ביצועים טובים מאוד לרכב משפחתי, עם עקיפות קלות והשתלבות מהירה בתנועה. מה עדיף מבחינת ביצועים? תלוי אם אתם מעדיפים תאוצה לינארית ומומנט זמין (MG) או תחושה מעט יותר דינמית וספורטיבית (פיג’ו).

טווח חשמלי וטעינה: כמה רחוק תגיעו רק על חשמל?

זה הלב של טכנולוגיית ה-PHEV, נכון? היכולת לנסוע יום שלם או יותר בלי טיפת בנזין. פה יש השוואה חשובה. נתוני היצרן מדברים על טווח חשמלי דומה, בדרך כלל באזור ה-50-60 ק”מ בתקן WLTP. במציאות, כמו תמיד, הטווח תלוי בהמון גורמים: אופי הנהיגה, שימוש במיזוג, טמפרטורת הסביבה ועומס. בפועל, ה-MG נוטה לספק טווח ריאלי מעט יותר קרוב לנתוני היצרן, בעוד שהפז’ו יכול להיות קצת יותר צמא במצב חשמלי מלא, במיוחד בנסיעות מהירות. אבל שוב, זה תלוי מאד בנהג ובתנאים. לנהיגה יומיומית בעיר או לפרברים, הטווח החשמלי של שניהם מספיק בהחלט לרוב האנשים. דמיינו את זה: אתם יוצאים בבוקר לעבודה, נוסעים על חשמל בשקט מופתי, מגיעים, מחברים לטעינה (אם יש), ובחזור שוב על חשמל. יופי של חיסכון! מבחינת טעינה, שניהם תומכים בטעינה מעמדה ביתית או ציבורית בקצב די סטנדרטי לרכב PHEV. זמן הטעינה המלא נע בדרך כלל בין 3 ל-5 שעות, תלוי בעמדה ובמצב הסוללה.

תא נוסעים וטכנולוגיה: איפה מרגישים יותר יוקרתי?

בפנים, ההבדלים בולטים אפילו יותר מאשר בחוץ. הפיג’ו 3008 מתאפיין בעיצוב i-Cockpit הייחודי של פיג’ו: הגה קטן, לוח מחוונים דיגיטלי שרואים מעל ההגה, ומסך מולטימדיה ששולט ברוב הפונקציות. זה עיצוב מודרני, עתידני ומרשים במבט ראשון. איכות החומרים גבוהה יחסית, והתחושה הכללית היא של רכב פרימיום קטן. עם זאת, העיצוב הזה לא מתאים לכולם – יש נהגים שמתקשים למצוא תנוחת ישיבה נוחה בה רואים היטב את לוח המחוונים. ה-MG EHS, לעומת זאת, מציע תא נוסעים שמרני יותר מבחינה עיצובית, אבל מרווח מאוד ועם דגש על נוחות. המושבים בדרך כלל מפנקים, יש שפע מקום ליושבים מאחור, ותא המטען גדול למדי. הטכנולוגיה קיימת בשניהם – מסכי מולטימדיה, קישוריות לטלפון, מערכות בטיחות אקטיביות – אבל הפיג’ו מרגיש קצת יותר מודרני בהפעלת המערכות (אם כי לפעמים מסורבל). ה-MG פשוט וידידותי יותר לתפעול אינטואיטיבי. אז על מה ללכת בפנים? אם העיצוב הלא שגרתי ואיכות החומרים המעט גבוהה יותר קורצים לכם, הפז’ו עשוי להתאים. אם מרווח פנימי, נוחות מרבית ותפעול קל הם בראש סדר העדיפויות, ה-MG מנצח.

פרקטיות: מרווח, תא מטען והתאמה למשפחה

כאן נכנסת לתמונה החיים האמיתיים. כמה תיקים של ילדים נכנסים בתא המטען? כמה נוח לשבת מאחור בשלושה מבוגרים (או שלושה ילדים עם בוסטרים)? בנקודות האלה, ל-MG EHS יש יתרון מובהק. הוא פשוט רכב גדול יותר מבפנים. המרווח לרגליים ולראש מאחור נדיב יותר, ותא המטען גדול יותר באופן משמעותי. זה קריטי למשפחות עם ציוד רב או למי שמרבה בנסיעות ארוכות. התקנת כיסאות בטיחות קלה יותר ב-MG. בפיג’ו 3008 ההיברידי, הסוללה תופסת חלק מתא המטען (בגרסת ה-300 כ”ס זה משמעותי יותר), מה שמקטין את נפחו לעומת גרסאות הבנזין, והמרווח מאחור פחות נדיב. במונחים של פרקטיות משפחתית יומיומית, ה-MG כנראה עדיף.

מחיר ועלויות אחזקה: כמה זה עולה לנו בכיס?

המחיר הוא תמיד פקטור מרכזי בהחלטה. באופן מסורתי, רכבי MG ממוקמים במחיר תחרותי יותר לעומת מקביליהם האירופאים. ה-MG EHS PHEV מציע חבילה עשירה יחסית למחיר, מה שהופך אותו לאופציה אטרקטיבית למי שמחפש תמורה גבוהה לכסף. הפיג’ו 3008 ההיברידי, לעומת זאת, מתומחר גבוה יותר, בהתאם למיצוב היוקרתי יותר שלו. גם עלויות האחזקה (טיפולים, חלפים) עשויות להיות גבוהות יותר בפיג’ו בטווח הארוך, אם כי עלויות הדלק יושפעו בעיקר ממידת הניצול של המצב החשמלי בשני הרכבים (וככל שתטענו יותר, תחסכו יותר). אם התקציב הוא המגבלה העיקרית, על מה ללכת ברור למדי – ה-MG יאפשר לכם להיכנס לעולם ה-PHEV בתקציב נמוך יותר.

לסיכום: במה כדאי לבחור בסוף?

אז הגענו לרגע האמת. אחרי שפירקנו לגורמים את שני המתמודדים, במה כדאי לבחור? התשובה, כרגיל, היא… תלוי בכם! אין תשובה אחת נכונה לכולם. זו השוואה בין שני רכבים מצוינים, שפונים לפלחי שוק מעט שונים בתוך אותה קטגוריה.

• אם אתם מחפשים תמורה מקסימלית לכסף, רכב מרווח מאוד ופרקטי למשפחה גדלה, עם נוחות נסיעה טובה וביצועים מספקים, בלי לשבור את הכיס ובלי לוותר על טכנולוגיית ה-PHEV – ה-MG EHS PHEV הוא כנראה הבחירה הנכונה עבורכם. הוא כמו חבר נאמן ויעיל שיעשה את העבודה בלי הרבה רעש ובלי דרישות מיוחדות.
• אם אתם שמים דגש על עיצוב חיצוני ופנימי ייחודי ושיקי, תחושה יוקרתית יותר בתא הנוסעים, ונהיגה מעט יותר דינמית, ואתם מוכנים לשלם על כך יותר (אולי על חשבון מעט מרווח או נוחות מוחלטת) – הפיג’ו 3008 היברידי יתאים לכם יותר. הוא כמו האופנה האחרונה מעולם הרכב, שמושכת מבטים וגורמת לכם להרגיש קצת יותר מיוחדים על הכביש.

לפני שאתם מחליטים על מה ללכת, ההמלצה הכי טובה שאפשר לתת היא פשוט… לנסוע! לכו לאולמות התצוגה, שבו בשני הרכבים, בדקו את המרווח, את איכות החומרים, תפעלו את המערכות, והכי חשוב – צאו לנסיעת מבחן ארוכה מספיק כדי להרגיש את ההבדלים בנהיגה, בנוחות ובבידוד הרעשים. רק כך תוכלו לדעת באמת מה עדיף עבורכם, ועבור הצרכים היומיומיים והמשפחתיים הספציפיים שלכם. בהצלחה בבחירה!

ברוכים הבאים לפורטל הרכב PRK! אנחנו שמחים להגיש לכם סקירה מקיפה ומעמיקה על אחד מרכבי הפנאי המשפחתיים הפופולריים והמסקרנים ביותר בשוק הישראלי: המיצובישי אאוטלנדר (Mitsubishi Outlander).

האאוטלנדר מבית Mitsubishi Motor Corporation הוא שחקן ותיק בקטגוריית ה-SUV הגדולה יחסית, ולרוב מוצע גם עם אופציה לשבעה מושבים, מה שהופך אותו לרלוונטי במיוחד עבור משפחות גדולות בישראל.

הוא מתמודד בקטגוריה צפופה ותחרותית מול שמות מוכרים כמו טויוטה ראב 4 (Toyota RAV4), יונדאי טוסון (Hyundai Tucson), קיה ספורטאז’ (Kia Sportage) וסקודה קודיאק (Skoda Kodiaq), ולכל אחד מהם יתרונות וחסרונות משלו.

הסקירה הזו נועדה לספק לכם את כל המידע שאתם צריכים כדי להבין האם האאוטלנדר מתאים לכם.

נסקור לעומק את העיצוב החיצוני והפנימי, איכות החומרים והמרווח בתא הנוסעים (כולל שבעת המושבים אם קיימים), הטכנולוגיה והאבזור, יחידות ההנעה הזמינות בישראל וצריכת הדלק או האנרגיה שלהן, חווית הנהיגה והתנהגות הכביש, נושא הבטיחות ומערכות העזר לנהג, וכמובן – את המחיר, רמות הגימור והאחריות הרלוונטיים לשוק המקומי נכון לאפריל 2025.

בואו נצא לדרך ונגלה את כל מה שיש לדעת על המיצובישי אאוטלנדר, וננסה לענות על השאלה הבוערת: האם כדאי לקנות אותו?

I. מבוא

המיצובישי אאוטלנדר, במקורו Outlander אך לעיתים מוכר גם בשמות דומים בשווקים אחרים (למשל Mitsubishi Airtrek בדור הראשון), הוא רכב פנאי-שטח (SUV) שמלווה אותנו כבר מספר דורות. הוא ממוקם בדרך כלל בקטגוריית ה-Mid-Size SUV, ומוכר בזכות שילוב של יכולות שטח בסיסיות (בדגמי 4×4), מרווח פנים נדיב ולעיתים קרובות גם אופציה לשבעה מושבים שהפכה אותו לבחירה פופולרית בקרב משפחות.

בישראל, האאוטלנדר נהנה מפופולריות מתמשכת, בין היתר בזכות תדמית אמינות שנקשרה בעבר למותג מיצובישי, ובעיקר בזכות הדגמים ההיברידיים נטענים (PHEV) שנהנו ועדיין נהנים מהטבות מס שהופכות אותם לאטרקטיביים כלכלית בהשוואה לדגמי בנזין מקבילים, למרות העלייה ההדרגתית במיסוי על דגמים אלה.

הדור האחרון של האאוטלנדר (הדור הרביעי) מהווה קפיצת מדרגה משמעותית ביחס לדורות קודמים, הן מבחינת עיצוב והן מבחינת טכנולוגיה ואיכות פנים. הוא חולק פלטפורמה ורכיבים רבים עם הניסאן רוג/אקסטרייל (Nissan Rogue/X-Trail) במסגרת שיתוף הפעולה בין היצרנים, מה שמאפשר למיצובישי גישה לטכנולוגיות מתקדמות יותר מבעבר.

האאוטלנדר מתמודד כאמור מול מתחרים כבדים. טויוטה ראב 4 פופולרי בזכות אמינותו ותצורות היברידיות חסכוניות (אך לרוב ללא 7 מקומות). יונדאי טוסון וקיה ספורטאז’ מציעים עיצוב מודרני, מגוון יחידות הנעה ואבזור עשיר. סקודה קודיאק הוא מתחרה ישיר יותר לאאוטלנדר בגרסאות 7 מקומות, ומציע מרחב ופתרונות “Simply Clever” של סקודה.

קהל היעד העיקרי של האאוטלנדר הוא משפחות בישראל, בדגש על משפחות הזקוקות או רוצות אופציה לשבעה מושבים, או כאלה המחפשות רכב פנאי מרווח עם יחידת הנעה יעילה (בדגמי PHEV) ורמת אבזור טובה. חוות דעת גולשים לרוב מצביעות על המרווח והשימושיות כיתרונות מרכזיים.

II. עיצוב חיצוני

הדור האחרון של המיצובישי אאוטלנדר מציג שפה עיצובית חדשה ונועזת הרבה יותר מקודמיו.

הוא מאמץ במלואו את פילוסופיית ה-“Dynamic Shield” של מיצובישי, אך כאן היא מיושמת בצורה אגרסיבית ומודרנית יותר. החזית נשלטת על ידי גריל מסיבי ומודגש בצבע כרום או שחור (תלוי ברמת הגימור), המוקף ביחידות תאורה מפוצלות – פנסי LED צרים ומחודדים בחלק העליון המשמשים כתאורת יום ואיתות, ויחידות תאורה ראשיות גדולות יותר הממוקמות נמוך יותר בפגוש.

מהצד, האאוטלנדר מציג צללית רבועה יחסית, המרמזת על המרחב הפנימי הנדיב. קו המותניים מטפס בהדרגה לכיוון החלק האחורי, וקו הגג כמעט שטוח עד לספוילר האחורי, מה שתורם למרווח הראש. בתי הגלגלים בולטים ונותנים תחושה של חוזק, והחישוקים מוצעים בגדלים שונים (לרוב 18 או 20 אינץ’) ובעיצובים דו-גוניים או מושחרים התורמים למראה המודרני.

החלק האחורי ממשיך את הקו העיצובי המודרני עם פנסי LED צרים הנמתחים לרוחב דלת תא המטען, ומשווים לרכב מראה רחב ויציב. הפגוש האחורי מסיבי יחסית וכולל אלמנטים עיצוביים דמויי מגלשים או פתחי אוורור, בהתאם לרמת הגימור.

הנוכחות הכביש של האאוטלנדר בדורו הנוכחי מרשימה בהשוואה לדור היוצא ולמתחרים רבים בקטגוריה. הוא נראה גדול, חסון ובטוח בעצמו. המידות הפיזיות שלו – אורך, רוחב וגובה – ממקמות אותו בפלג העליון של קטגוריית ה-Mid-Size SUV, ומסייעות לו להרגיש דומיננטי על הכביש.

III. עיצוב פנים, איכות חומרים ומרווח

כשנכנסים לתא הנוסעים של המיצובישי אאוטלנדר, מיד מרגישים את קפיצת המדרגה המשמעותית ביחס לדורות קודמים.

האווירה הכללית נעימה ומודרנית. הקונספט העיצובי נקי יחסית, עם דגש על קווים אופקיים היוצרים תחושה של רוחב. איכות החומרים השתפרה באופן ניכר, במיוחד ברמות הגימור הגבוהות יותר.

בחלקו העליון של הדשבורד ובדיפוני הדלתות הקדמיות ניתן למצוא חומרים רכים ונעימים למגע. בחלקים נמוכים יותר עדיין ישנם פלסטיקים קשיחים, אך גם הם נראים ומרגישים איכותיים מהעבר. איכות ההרכבה טובה בסך הכל, ומרבית החיבורים הדוקים ואינם משמיעים קרקושים בעת נסיעה.

הנדסת האנוש טובה ברובה. מיקום הפקדים הגיוני, ומרבית הפונקציות הנפוצות נשלטות באמצעות כפתורים פיזיים או חוגות, מה שמקל על התפעול תוך כדי נהיגה בהשוואה למערכות המבוססות כולן על מגע. מסך המגע המרכזי ממוקם גבוה על הדשבורד ובקו הראייה, מה שמשפר את הראות והבטיחות. הראות החוצה סבירה בזכות שטח חלונות גדול יחסית ועמדת נהיגה גבוהה, אם כי קורות A עשויות להפריע מעט בשדות ראייה מסוימים.

המושבים הקדמיים נוחים ותומכים היטב, גם בנסיעות ארוכות. בחלק מרמות הגימור הם מציעים כיוונון חשמלי, חימום ואף אוורור. בשורה השנייה, המרווח לרגליים, לראש ולכתפיים מצוין עבור שני מבוגרים, וסביר עבור שלושה. ניתן להזיז את הספסל האחורי קדימה ואחורה ואף לכוון את זווית משענת הגב, מה שתורם לגמישות השימוש.

כאשר הרכב מצויד בשבעה מושבים, השורה השלישית מיועדת בעיקר לילדים צעירים או לנסיעות קצרות. המרווח שם מצומצם משמעותית ביחס לשתי השורות הראשונות, והגישה אליה דורשת מעט התכווצויות.

נפח תא המטען משתנה משמעותית בהתאם לתצורת המושבים. בגרסאות 5 מושבים או כאשר השורה השלישית בגרסאות 7 מושבים מקופלת, נפח תא המטען גדול ושימושי, עם סף הטענה סביר וצורה רבועה יחסית המקלה על ארגון המטען. ישנם גם פתרונות אחסון נוספים כמו תאים מתחת לרצפה. כאשר השורה השלישית פתוחה בגרסת 7 המושבים, נפח תא המטען הופך קטן מאוד ומספיק בקושי למספר שקיות קניות קטנות. חשוב לקחת זאת בחשבון בעת שקילת האם כדאי לקנות את גרסת 7 המושבים.

IV. טכנולוגיה, אבזור ומולטימדיה

הדור הנוכחי של המיצובישי אאוטלנדר מצויד במגוון רחב של טכנולוגיות ואבזור מודרני, שהופך אותו לתחרותי בקטגוריה שלו.

מערכת המולטימדיה המרכזית כוללת מסך מגע בגודל שונה בהתאם לרמת הגימור (לרוב 8 או 9 אינץ’). איכות התצוגה טובה, צבעונית וברורה. מהירות התגובה סבירה ברובה, אם כי לעיתים יכולה להיות מעט איטית. מבנה התפריטים אינטואיטיבי יחסית וקל להתמצאות. מערכת ההפעלה היא תוצרת מיצובישי עצמה (או שיתוף פעולה עם ניסאן), והיא תומכת בקישוריות סמארטפונים באמצעות Apple CarPlay ו-Android Auto, לרוב בחיבור חוטי אך בחלק מרמות הגימור הגבוהות גם אלחוטי. עוזר קולי מובנה קיים, אך תפקודו תלוי מאד בשפה ובדיוק הפקודות.

לוח המחוונים הדיגיטלי, שזמין ברמות גימור גבוהות יותר, הוא בגודל של 12.3 אינץ’ ומציע אפשרויות תצוגה מגוונות וניתנות להתאמה אישית. ניתן לבחור איזה מידע יוצג (נתוני נסיעה, מערכות בטיחות, ניווט ועוד) וכיצד הוא יוצג (תצורה קלאסית עם שעונים או תצוגה מודרנית יותר).

מערכת השמע הסטנדרטית מספקת איכות סאונד סבירה לשימוש יומיומי. ברמות הגימור הגבוהות יותר מוצעת מערכת שמע יוקרתית יותר (למשל של Bose), המספקת איכות סאונד עשירה ונקייה משמעותית, ומשדרגת את חווית השהייה ברכב.

רמות הגימור המשווקות בישראל נבדלות משמעותית ברמת האבזור. כבר ברמות גימור בסיסיות ניתן למצוא אבזור נוחות מרכזי כמו בקרת אקלים מפוצלת (לרוב לשני אזורים, ובגרסאות 7 מושבים גם פתחי מיזוג לשורה האחורית), כניסה והנעה ללא מפתח, וחיישני חניה קדמיים ואחוריים. ברמות גימור גבוהות יותר נוספים פינוקים כמו גג פנורמי, חימום ואוורור מושבים קדמיים, חימום מושבים אחוריים, מצלמות היקפיות 360 מעלות, וצג עילי (Head-Up Display – HUD) המציג מידע חשוב על השמשה הקדמית.

טכנולוגיה ייחודית לדגם, בעיקר בגרסת ה-PHEV, היא מערכת ההנעה הכפולה החשמלית הייחודית של מיצובישי (S-AWC – Super All-Wheel Control), שמספקת אחיזה ויציבות מרשימים במגוון תנאי דרך.

V. ביצועים, יחידת הנעה וצריכת דלק/אנרגיה

המיצובישי אאוטלנדר משווק בישראל לרוב עם שתי יחידות הנעה עיקריות, שתיהן בשילוב גיר אוטומטי:

הראשונה והבסיסית יותר היא מנוע בנזין. נכון לאפריל 2025, ייתכן והמנוע העיקרי הוא מנוע 2.5 ליטר ארבעה צילינדרים, המפיק הספק בסביבות 181 כ”ס ומומנט של כ-25 קג”מ. מנוע זה משודך לתיבת הילוכים אוטומטית רציפה (CVT). נתון התאוצה מ-0 ל-100 קמ”ש בדגם זה עומד על כ-9-10 שניות, תלוי אם מדובר בדגם הנעה קדמית או כפולה. הביצועים מספקים לנהיגה יומיומית ורגועה, אך אינם ספורטיביים בשום צורה. תאוצות ביניים דורשות לחיצה הגונה על דוושת התאוצה, ותיבת ה-CVT עלולה לגרום למנוע להשמיע רעש גבוה בסל”ד קבוע.

צריכת דלק בדגם הבנזין (2.5 ליטר): נתוני יצרן WLTP עומדים על כ-12-13 ק”מ לליטר בנהיגה משולבת. בפועל, בתנאי נהיגה ישראלים ריאליים (פקקים, נסיעות עירוניות, מזגן עובד), ניתן לצפות לנתון צריכת דלק ממוצע של כ-9-10 ק”מ לליטר. זהו נתון סביר בהשוואה למתחרים בגודל דומה.

יחידת ההנעה השנייה והמסקרנת יותר היא גרסת הפלאג-אין הייבריד (PHEV – Plug-in Hybrid Electric Vehicle). גרסה זו משלבת מנוע בנזין (לרוב 2.4 ליטר) עם מנועים חשמליים (אחד קדמי ואחד אחורי בדגמי 4×4 PHEV). ההספק המשולב המערכתי גבוה משמעותית ועומד על כ-250-260 כ”ס, והמומנט זמין באופן מיידי בזכות המנועים החשמליים. נתון התאוצה 0-100 קמ”ש בגרסת ה-PHEV קצר יותר ועומד על כ-7-8 שניות, והתחושה הרבה יותר נמרצת, במיוחד בתאוצות ראשוניות ותאוצות ביניים בזכות העזרה החשמלית.

בגרסת ה-PHEV, אין תיבת הילוכים (גיר) קלאסית במובן הרגיל. ישנה העברה ישירה של הכוח או יחידת גיר ייעודית המאפשרת שילוב כוח מהמנוע החשמלי והבנזין. היעדר הילוכים קלאסיים או רעידות גיר תורמים לחווית נסיעה חלקה ושקטה יותר בנהיגה חשמלית או היברידית.

צריכת אנרגיה וטווח בדגם PHEV: נתוני יצרן WLTP לטווח נסיעה חשמלי בלבד עומדים על כ-50-60 ק”מ. בפועל, בתנאי נהיגה ישראלים ושימוש במזגן, ניתן לצפות לטווח ריאלי של כ-35-45 ק”מ על חשמל בלבד. נתון צריכת אנרגיה חשמלית עומד על כ-15-20 קוט”ש ל-100 ק”מ. צריכת דלק (כאשר הסוללה ריקה או בנסיעות ארוכות) משתנה מאד ותלויה באופן הטעינה. בשימוש יומיומי קצר עם טעינה סדירה, צריכת הדלק יכולה להיות אפסית כמעט. בנסיעות ארוכות ללא טעינה, צריכת הדלק תהיה דומה לזו של רכב בנזין מקביל (ייתכן מעט גבוהה יותר בגלל המשקל העודף).

חשוב לזכור כי למרות שהרכב חשמלי ברובו בנסיעות קצרות, הציבור עדיין נוהג לחפש מידע על “צריכת דלק” גם עבור רכבים היברידיים או חשמליים, ולכן חשוב להתייחס למונח הזה.

VI. טעינה (לרכב פלאג-אין/חשמלי)

גרסת ה-PHEV של האאוטלנדר היא רלוונטית במיוחד לשוק הישראלי, ונושא הטעינה הוא קריטי למיצוי הפוטנציאל הכלכלי והסביבתי שלה.

קצב טעינת AC המקסימלי של האאוטלנדר PHEV עומד לרוב על 3.7 קילוואט. זה אומר שזמן טעינה טיפוסי בבית, מעמדת טעינה ייעודית (או “עמדה איטית”) מ-0% ל-100% סוללה, עומד על כ-4-5 שעות. טעינה משקע ביתי רגיל תיקח זמן רב יותר.

נקודה ייחודית לאאוטלנדר PHEV (בדורות קודמים, וייתכן שגם בדור הנוכחי) היא התמיכה בטעינת DC מהירה, באמצעות מחבר CHAdeMO (במקום CCS המקובל יותר כיום). קצב טעינת DC המקסימלי בדרך כלל לא גבוה במיוחד (סביב 20-30 קילוואט). זה מאפשר טעינה של 10% עד 80% סוללה תוך כחצי שעה עד שעה, מה שפחות מרשים בהשוואה לרכבים חשמליים טהורים עם קצבי טעינה גבוהים בהרבה, אך עדיין שימושי לחידוש מהיר של טווח קצר באמצע היום.

נוחות השימוש באפליקציות ניהול טעינה של היצרן (אם קיימות) מאפשרת לרוב שליטה מרחוק על תהליך הטעינה, קביעת זמני טעינה מתוזמנים (לניצול תעריפי חשמל זולים יותר בשעות מסוימות), ובדיקת מצב הסוללה והטווח.

חווית הטעינה הציבורית בישראל, נכון לאפריל 2025, עדיין מתפתחת. רשת עמדות ה-AC הציבוריות מתרחבת, אך עמדות ה-DC (בעיקר CHAdeMO עבור האאוטלנדר) פחות נפוצות מעמדות CCS, וזמינותן אינה אחידה. בהשוואה למדינות אירופה למשל, שבהן תשתיות הטעינה מפותחות יותר, חווית הטעינה הציבורית בישראל עדיין יכולה להיות מאתגרת לעיתים, ולכן טעינה ביתית או במקום העבודה חיונית לניצול יתרונות גרסת ה-PHEV.

VII. חווית נהיגה והתנהגות כביש

חווית הנהיגה במיצובישי אאוטלנדר מכוונת יותר לנוחות ונינוחות מאשר לספורטיביות.

נוחות הנסיעה טובה בדרך כלל. הרכב מרסן היטב מהמורות ושיבושי כביש עירוניים, ומספק נסיעה רכה ונעימה. בכבישים בינעירוניים או משובשים במיוחד הוא שומר על יציבות יחסית, אם כי מהמורות גדולות עשויות להרעיד מעט את תא הנוסעים. רמת בידוד הרעשים השתפרה משמעותית בדור האחרון. רעשי מנוע נשמעים רק בלחיצה חזקה על הגז (בעיקר בדגם הבנזין עם ה-CVT). רעשי רוח וכביש מבודדים בצורה טובה במהירויות חוקיות, אם כי במהירויות גבוהות יותר רעשי רוח עשויים לחדור לתא הנוסעים.

התנהגות הכביש בטוחה וצפויה. ההיגוי קל למדי, מה שמקל על תמרונים בעיר ובעת חניה. הוא אינו מהיר או מדויק במיוחד וחסר משוב משמעותי מהכביש, אך זה מתאים לאופי הרכב. אחיזת הכביש טובה, במיוחד בדגמי ההנעה הכפולה (S-AWC ב-PHEV). זוויות הגלגול בפניות מורגשות, אך אינן מוגזמות ומאפשרות נהיגה בטוחה ובקצב סביר. הבלמים יעילים, אך תחושת הדוושה יכולה להיות מעט רכה או ספוגית (במיוחד בגרסת ה-PHEV, שם משולבת רגנרציה). מערכת הרגנרציה בגרסת ה-PHEV ניתנת לשליטה באמצעות מנופים מאחורי ההגה, ומאפשרת נהיגה כמעט בדוושה אחת ברמות רגנרציה גבוהות.

קלות התמרון בעיר סבירה לרכב בגודלו. ההיגוי הקל ומערכות המצלמות (ברמות הגימור הרלוונטיות) מקלות על החניה והתנועה ברחובות צרים, אם כי גודל הרכב עדיין מורגש. היעדר גיר והעברת הילוכים מורגשת בגרסת ה-PHEV הופך את הנסיעה העירונית לחלקה ושקטה במיוחד, יתרון משמעותי בהשוואה לדגמי בנזין או דיזל מקבילים.

VIII. בטיחות ומערכות עזר לנהג

בטיחות היא נושא קריטי ברכב משפחתי, והמיצובישי אאוטלנדר מצטיין בתחום זה בדורו הנוכחי.

האאוטלנדר זכה לציון המקסימלי, 5 כוכבים, במבחני בטיחות רשמיים של Euro NCAP (לפחות עבור גרסאות ספציפיות). התוצאות בקטגוריות השונות היו טובות מאד: ציון גבוה בהגנה על נוסעים מבוגרים וילדים, וציון סביר בהגנה על הולכי רגל ותפקוד מערכות הבטיחות האקטיביות.

מבחינה מבנית, הרכב מתוכנן עם אזורי קריסה מתוכננים ושלדת RISE (Reinforced Impact Safety Evolution) הייעודית של מיצובישי, שנועדה לספוג ולפזר אנרגיית התנגשות בצורה יעילה ולהגן על תא הנוסעים. מבדקי בטיחות פנימיים וחיצוניים נוספים מעידים על שלמות מבנית טובה במקרה של תאונה.

מערכות ה-ADAS (Advanced Driver Assistance Systems) קיימות באאוטלנדר בשפע, לרוב כסטנדרט כבר מרמות גימור נמוכות יחסית בישראל. הן כוללות: מערכת בלימת חירום אוטונומית (עם זיהוי הולכי רגל ודו גלגלי), בקרת שיוט אדפטיבית (ACC) המסוגלת לעצור ולהמשיך נסיעה בפקקים, מערכת שמירה על נתיב הנסיעה (עם תיקון אקטיבי), התרעת סטייה מנתיב, ניטור שטחים מת עם התרעת תנועה חוצה מאחור, אורות גבוהים אוטומטיים, וזיהוי תמרורי מהירות. ברמות גימור גבוהות יותר נוספות מערכות כמו בקרת שיוט עם סיוע לנהיגה בפקקים (Traffic Jam Assist).

תפקוד המערכות הללו בעולם האמיתי בדרך כלל טוב. בקרת השיוט האדפטיבית פועלת בצורה חלקה יחסית. מערכת שמירה על הנתיב מדויקת בדרך כלל, אם כי לעיתים יכולה להיות מעט אגרסיבית בתיקון ההיגוי. קלות התפעול של המערכות מההגה טובה, והתראות הנהג ברורות.

IX. מחיר, רמות גימור ואחריות (ישראל)

אחת השאלות המרכזיות שעולות בעת בחינת רכב חדש היא “כמה עולה?”. מחיר המיצובישי אאוטלנדר בשוק הישראלי, נכון לאפריל 2025, תלוי משמעותית ברמת הגימור ויחידת ההנעה (בנזין או PHEV) וכן במבצעים או שינויים במחירון הרשמי של היבואן.

טווח המחיר לדגמי בנזין 5 מקומות לרוב מתחיל בסביבות 180-190 אלף ש”ח לרמת גימור בסיסית, ויכול להגיע לכ-210-220 אלף ש”ח לרמות גימור גבוהות יותר. גרסאות 7 מקומות בנזין יקרות מעט יותר. דגמי ה-PHEV, שנהנים כאמור מהטבות מס חלקיות, יקרים יותר משמעותית במחיר המחירון הראשוני, ונעים לרוב בטווח של 230-280 אלף ש”ח, תלוי ברמת הגימור והשפעת שינויי המיסוי העדכניים.

רמות הגימור העיקריות המשווקות בישראל נושאות שמות שונים (למשל Intense, Instyle, Premium) ונבדלות בעיקר ברמת האבזור הפנימי והחיצוני, סוג החישוקים, מערכות הנוחות והבטיחות האקטיביות הנוספות. חשוב לבדוק את המפרט המדויק של כל רמת גימור המופיע במחירון הרשמי של היבואן כדי להבין את ההבדלים ומה כלולה כל גרסה בהשוואה לאחרות.

תנאי האחריות במיצובישי בדרך כלל נדיבים. האחריות המלאה לרכב עומדת לרוב על 3 שנים או 100,000 ק”מ, המוקדם מביניהם. בגרסת ה-PHEV, קיימת אחריות נפרדת לסוללה ההיברידית, שלרוב ארוכה יותר ועומדת על 8 שנים או 160,000 ק”מ, המוקדם מביניהם. אחריות זו חשובה במיוחד לאור חששות פוטנציאליים לגבי אורך חיי הסוללה או תקלות הקשורות בה.

עלויות התחזוקה הצפויות סבירות לרכב בקטגוריה שלו. מרווחי הטיפולים סטנדרטיים, ועלויות חלפים יכולות להיות יקרות יותר מחלפים של רכבים עממיים קטנים יותר. שווי השימוש (ירידת הערך) של האאוטלנדר סביר בדרך כלל, אם כי דגמי ה-PHEV, שנהנו בעבר משווי שימוש גבוה יחסית, עלולים לחוות ירידת ערך מהירה יותר ככל שהטבות המס יפחתו וככל שתשתית הטעינה תתפתח.

באשר לתקלות או בעיות נפוצות, האאוטלנדר נחשב בדרך כלל לרכב אמין, אם כי כמו בכל רכב מורכב, תקלות קטנות עשויות להופיע. דגמי ה-PHEV מורכבים יותר ועלולים להיות רגישים יותר לתקלות במערכת ההיברידית או בסוללה לאורך זמן, ולכן חשיבות האחריות המורחבת על הסוללה משמעותית.

X. יתרונות

המיצובישי אאוטלנדר מציע שורה של יתרונות משמעותיים:

מרווח פנים ושימושיות: זהו אחד היתרונות הבולטים של האאוטלנדר, במיוחד בגרסת 7 המושבים. המרווח בשתי השורות הראשונות נדיב מאד, והאופציה לשבעה מושבים, גם אם השורה השלישית צפופה, הופכת אותו לרלוונטי למשפחות גדולות הזקוקות לגמישות הזו. גם תא המטען גדול כשהשורה השלישית מקופלת.

עיצוב חיצוני מודרני ומרשים: הדור האחרון מציג קפיצת מדרגה עצומה בעיצוב, עם חזית אגרסיבית ונוכחות כביש חזקה בהשוואה למתחרים מסוימים ואף בהשוואה לדורות קודמים של הדגם.

גרסת PHEV אטרקטיבית: דגם הפלאג-אין הייבריד מציע שילוב של ביצועים נמרצים יותר, צריכת אנרגיה נמוכה מאד בנסיעות קצרות ויכולת נסיעה על חשמל בלבד, כל זאת תוך ניצול הטבות מס שעדיין קיימות (אם כי פוחתות בהדרגה). הטווח החשמלי הריאלי שלו מספיק לרוב הנסיעות היומיומיות.

רמת אבזור ובטיחות גבוהה: האאוטלנדר מגיע לישראל לרוב עם רמת אבזור נדיבה יחסית ועם חבילת מערכות בטיחות אקטיביות מקיפה כסטנדרט כבר ברמות גימור נמוכות, מה שתרם לציונים גבוהים במבחני בטיחות כמו Euro NCAP.

נוחות נסיעה: הרכב מכויל לנוחות, ומספק נסיעה רכה ונינוחה ברוב סוגי הדרכים, מה שהופך אותו למתאים לנסיעות משפחתיות ארוכות.

XI. חסרונות

לצד היתרונות, חשוב להכיר גם את הפשרות והחסרונות של המיצובישי אאוטלנדר:

ביצועים וצריכת דלק בדגם הבנזין: מנוע הבנזין, למרות נפחו, אינו מספק ביצועים ספורטיביים והשילוב עם גיר ה-CVT עלול לגרום לרעש ורעידות מסוימות תחת עומס. צריכת הדלק בדגם זה אינה מצטיינת בהשוואה למתחרים מודרניים יותר.

השורה השלישית צפופה: בגרסת 7 המושבים, השורה השלישית מוגבלת במרווח לרגליים ונוחות, ומתאימה בעיקר לילדים קטנים או לשימוש נקודתי בלבד. כאשר היא בשימוש, תא המטען הופך קטן כמעט לחלוטין.

חווית טעינה ב-PHEV: קצב טעינת AC איטי יחסית (3.7 קילוואט) ושימוש במחבר CHAdeMO לטעינת DC (הפחות נפוץ מעמדות CCS בישראל) עלולים להגביל את נוחות הטעינה הציבורית בהשוואה לרכבים היברידיים נטענים או חשמליים אחרים.

איכות חומרים בחלקים מסוימים: למרות שיפור ניכר, עדיין קיימים פלסטיקים קשיחים בחלקים נמוכים בתא הנוסעים, שפוגעים מעט בתחושת הפרימיום הכוללת בהשוואה למתחרים מסוימים.

דינמיקה ומשוב היגוי: האופי המכוון לנוחות בא על חשבון דינמיות וקשר עם הכביש. ההיגוי קל וחסר משוב, והתנהגות הכביש בטוחה אך לא מרגשת.

XII. בהשוואה למתחרים

כדי להבין את מקומו של האאוטלנדר בשוק הישראלי, חשוב להסתכל עליו בהשוואה למתחרים העיקריים בקטגוריית רכבי הפנאי המשפחתיים.

בהשוואה לטויוטה ראב 4, האאוטלנדר מציע לרוב אופציה לשבעה מקומות (שאינה קיימת בראב 4), עיצוב חיצוני נועז יותר בדור האחרון, וגרסת PHEV עם טווח חשמלי גדול יותר (אם כי קצב הטעינה בראב 4 PHEV מהיר יותר). הראב 4 נהנה ממוניטין אמינות אגדי וצריכת דלק מצוינת בגרסאות ההיברידיות הלא נטענות.

בהשוואה ליונדאי טוסון וקיה ספורטאז’, האאוטלנדר מתמודד מול צמד קוריאני שמציע מגוון רחב של יחידות הנעה (בנזין, היברידי, פלאג-אין, דיזל לעיתים), עיצובים מודרניים ורמות אבזור עשירות. היתרון המרכזי של האאוטלנדר מול רוב הגרסאות של הטוסון והספורטאז’ הוא האופציה לשבעה מקומות, ושוב, גרסת ה-PHEV הספציפית שלו. הטוסון והספורטאז’ מרגישים לעיתים מודרניים יותר בתוך תא הנוסעים, אך אבזור הבטיחות באאוטלנדר לרוב מקיף לא פחות.

בהשוואה לסקודה קודיאק, מתחרה ישיר יותר בגרסאות 7 המקומות, האאוטלנדר מציע את היתרון המרכזי של גרסת ה-PHEV, שאינה קיימת (נכון לאפריל 2025) בקודיאק. הקודיאק נהנה ממוניטין של פרקטיות ויחידות הנעה יעילות (בנזין ודיזל), ורמת גימור פנימית שלעיתים מרגישה יוקרתית יותר בחלקיה. שווי השימוש של הקודיאק נחשב בדרך כלל לטוב.

בסך הכל, האאוטלנדר ממצב את עצמו כאלטרנטיבה משפחתית פרקטית, אבזורה היטב ובטוחה, עם יתרון מובהק לאופציה לשבעה מקומות ולגרסת ה-PHEV הייחודית לו בהשוואה למרבית המתחרים הישירים בקטגוריה.

XIII. סיכום ומסקנות (פסק דין)

המיצובישי אאוטלנדר בדורו האחרון הוא קפיצת מדרגה משמעותית עבור מיצובישי ורכב שראוי לבחינה רצינית עבור משפחות בישראל. הוא מציג עיצוב חיצוני שונה ומרשים, תא נוסעים משופר משמעותית מבחינת איכות ואבזור, וחבילת בטיחות מקיפה ביותר. נוחות הנסיעה טובה, והוא מציע מרווח פנים נדיב במיוחד.

היתרון הגדול שלו בהשוואה למתחרים רבים כמו טויוטה ראב 4, יונדאי טוסון וקיה ספורטאז’ הוא האופציה לשבעה מקומות ישיבה, גם אם השורה השלישית מיועדת בעיקר לילדים. בנוסף, גרסת הפלאג-אין הייבריד (PHEV) מהווה נקודת מפתח משמעותית, ומציעה שילוב אטרקטיבי של נסיעה חשמלית ברוב הנסיעות היומיומיות (עם טעינה סדירה), ביצועים טובים יותר ויעילות אנרגטית גבוהה, כל זאת בתמחור אטרקטיבי יחסית בזכות הטבות המס על דגמים נטענים.

עם זאת, חשוב לזכור את החסרונות: ביצועים בינוניים וצריכת דלק לא מצטיינת בדגם הבנזין, השורה השלישית הצפופה, וחווית טעינה ב-PHEV שאינה הטובה ביותר בשוק. גם הדינמיקה אינה חדה במיוחד.

לסיכום, האם כדאי לקנות את המיצובישי אאוטלנדר? התשובה תלויה בצרכים שלכם. אם אתם משפחה המחפשת רכב פנאי מרווח, בטוח, מאובזר היטב, עם אופציה לשבעה מקומות שימושית (גם אם לא באופן יומיומי למבוגרים) ועם דגש על נוחות נסיעה – האאוטלנדר הוא בחירה מצוינת ובהחלט כדאי לקנות אותו. הוא מתאים במיוחד למי שיכול לנצל את יכולות הטעינה של גרסת ה-PHEV בבית או בעבודה, וליהנות מנסיעה יומיומית חשמלית כמעט לחלוטין.

למי הוא פחות מתאים? למי שמחפש רכב עם ביצועים ספורטיביים או חווית נהיגה דינמית, למי שנוחות הטעינה הציבורית ב-PHEV חשובה לו במיוחד (בגלל מחבר CHAdeMO), או למי שהשורה השלישית היא שימוש יומיומי למבוגרים.

בסך הכל, המיצובישי אאוטלנדר בדורו הנוכחי מציע חבילה מוצלחת וקומפלטית שנותנת תמורה טובה למחיר, במיוחד בגרסת ה-PHEV, ומספק תשובה מצוינת לצרכים של משפחות ישראליות רבות.

מה באמת קורה בתוך המנוע כשאתה בוחר שמן מנוע דיזל טורבו נכון?

הדבר הקטן הזה שעושה הבדל ענק

שמן מנוע. נשמע די פשוט, נכון? בסך הכול נוזל שאתה מחליף כל כמה אלפי קילומטרים, וזהו. אבל אם אתה נוהג ברכב עם מנוע טורבו דיזל – כדאי שתשב לרגע, כי מה שאתה לא יודע על השמן הזה יכול לעלות לך ביוקר. תרתי משמע.

מנוע דיזל זה חיה אחרת. כוחות עצומים, טמפרטורות גבוהות, דחסים לא סבירים – ואם מוסיפים טורבו לתערובת, אנחנו כבר מדברים על תנאים שיכולים להביא שמן ממוצע לבכי. או לפחות לתקלה במנוע.

אז איך אתה בוחר שמן שהוא לא רק נכון, אלא בדיוק מה שהמנוע שלך צריך?

5 עובדות מפתיעות על שמן מנוע דיזל טורבו שלא סיפרו לך

• צמיגות לא בוחרים לפי האצבע: המספרים שעל הבקבוק (כמו 5W-40) הם לא סתם גימיק שיווקי – הם קובעים איך השמן יתנהג בטמפרטורות קיצוניות. במנועי דיזל עם טורבו חשוב שהשמן יהיה יציב במיוחד.
• לא כל שמן מגן על הטורבו: יש שמנים שמונעים היווצרות פיח והצטברות קרבוקסיד, מה ששומר על מערכת הטורבו לאורך זמן.
• תחליף מהר מדי? אתה מפסיד כסף. תחליף מאוחר מדי? אתה מפסיד מנוע: צריך לדעת את תדירות ההחלפה המדויקת לפי היצרן, סוג הנסיעה, ותנאי האקלים.
• מנוע דיזל שותף לסגנון חיים מסוים: שמן איכותי עושה את המנוע שקט יותר, חזק יותר, ובמקרים לא מעטים – חסכוני יותר.
• השפעה על הפליטה? בגדול כן – שמן לא נכון עלול לגרום לעשן ולהשפיע לרעה על מערכת הטיהור (DPF).

אז מה בדיוק עושה שמן דיזל טורבו ל”אחד שמבינים”? 🤓

נקרא לילד בשמו – רוב האנשים מחליפים שמן בלי לחשוב על זה יותר מדי. אבל הנה מה שמומחה אמיתי שם לב אליו:

• תקני יצרן: לא כל שמן שמוזג “עובד”. לכל מנוע יש תקן שמומלץ ע”י היצרן – אל תתפשר.
• שמן סינטטי? כנראה שכן: רוב מנועי דיזל מודרניים דורשים שמנים סינטטיים מלאים לפעולה אופטימלית.
• התנגדות לפירוק תרמי: שמן שמחזיק גם אחרי אלפי ק”מ מבלי להישבר תחת חום.
• שמירה על ניקיון פנימי: עם הזמן, מנוע דיזל מייצר לכלוך. שמן איכותי “שואב” את זה החוצה ושומר על המנוע מבריק מבפנים.

שאלות שאולי שאלת את עצמך בדרך (וקיבלת עליהן תשובות לא ברורות)

• Q: האם מותר לי לשים שמן בנזין במנוע דיזל?
  A: חד משמעית לא. כל שמן מתוכנן לסוג דלק שונה – וזה לא גימיק.
• Q: האם שמן איכותי באמת מצמצם צריכת דלק?
  A: בהחלט. ככל שהשמן איכותי יותר, החיכוך במנוע יורד – וזה אפילו מורגש על הצריכה.
• Q: מה קורה אם אני שופך טיפה יותר מדי שמן?
  A: טיפה קטנה לא תזיק. אבל יותר מדי? יש מצב שזה יפגע באיטום שמנים ויביא לנזילה או אפילו לנזק לתרמוסטט.
• Q: יש שמן שמתאים לכל עונות השנה?
  A: כן – שמנים מולטי-גרייד (כמו 5W-30) מעוצבים ככה שיתאימו לחורף ולקיץ.
• Q: כדאי לקנות שמן יקר?
  A: לא כל יקר הוא טוב, אבל כשמדובר בטורבו דיזל – זול ודאי מסוכן.

איך לבחור? אל תיתן לבקבוק העיצובי להחליט עבורך

עם כל ההיצע על המדפים, לפעמים מרגיש שבחירת שמן זה קצת כמו לצאת לדייט עיוור: אתה בוחר לפי עטיפה, מקווה שיסתדר – ואז משלם על זה ביוקר. אז איך באמת בוחרים כמו שצריך? הנה קטגוריות שיעזרו לך לחשוב אחרת:

1. ההמלצה של היצרן – קודש הקודשים. פתח את ספר הרכב או בדוק באינטרנט את הצמיגות הנכונה והתקן המומלץ.
2. איך אתה נוהג? נסיעות קצרות? הרבה עליות? מעמיס נגררים? כל אלו משפיעים על תדירות החלפת השמן וסוגו.
3. ביצועים vs תוחלת חיים – יש שמנים שנועדו לפנק את המנוע בהאצות חלקות, אחרים שומרים עליו ישר לטווח הארוך. מה אתה מחפש?
4. מזג האוויר – אם אתה גר באילת או בצפת, תתפלא כמה זה משפיע על השמן.

סיכום בלי שמן – רק תובנות

שמן מנוע לדיזל עם טורבו זה הרבה יותר מ”שמן זה שמן”. מדובר באלכימיה מודרנית, עם כימיקלים מתוחכמים ותפקידים מדויקים – וזה לגמרי עניין של רכב, נהיגה, אקלים והעדפות. כשאתה בוחר נכון, אתה לא רק שומר על המנוע – אתה נותן לו לפרוח, שומר על הכיס שלך, ומקבל חוויית נהיגה טובה יותר, שקטה יותר, יעילה יותר.

אז בפעם הבאה שאתה עומד מול המדף בתחנת הדלק או גולש בין עשרות אפשרויות באינטרנט – תעצור רגע. תחשוב. תשאל שאלות. ותזכור: שמן טוב לא רק עובד, הוא משרת את המנוע שלך.

והשורה התחתונה? השקעה חכמה בשמן, היא השקעה בשקט הנפשי שלך על הכביש.