admin

איך בוחרים רכב משפחתי בתקציב של עד 100,000 ש”ח בלי ליפול על הקרח?

דווקא עכשיו? כן, עכשיו. כי הגיע הזמן להפסיק להתפשר על הרכב של אמא שלך

אם גם אתם מרגישים שאתם צריכים רכב למשפחה, אבל חוששים שתצאו מהלופ עם סלון על גלגלים מהעשור הקודם ומזגן שצועק רחמים – אתם ממש לא לבד. התקציב מוגבל, הדרישות מרקיעות שחקים, וההצעות? אוי ההצעות… אין למה להיבהל. דווקא בגבול של 100,000 ש”ח אפשר למצוא רכבים מצוינים, בטיחותיים ונוחים, רק צריך לדעת איפה לחפש ואיך לחשוב.

5 שאלות שאתם חייבים לענות עליהן לפני שמוציאים שקל

• כמה נוסעים קבועים יש ברכב? כי ילדים, עגלות, תיקי חוגים וכלבלבים לא סופרים את עצמם לבד
• האם אתם נוסעים בעיקר בעיר או בנסיעות בין עירוניות? זה משנה מאוד את סוג המנוע והנוחות
• כמה זמן תכננתם להחזיק את הרכב? אין דבר כזה “לתקופה קצרה, נראה אחר כך”
• האם אתם מתכננים צריכת דלק קפדנית או שאלו רק מילים יפות?
• והכי חשוב – אתם בכלל נהנים לנהוג? כי צריך גם לחשוב על עצמכם. כן, מותר. מובן לגמרי.

3 סוגי רכבים שיכולים להתאים – תלוי את מי שואלים

1. רכבי סדאן – כי לפעמים הקלאסי פשוט עובד

מה שטוב לסבתא כנראה טוב גם לנכדים. רכבי הסדאן מציעים מרחב מכובד, תא מטען נדיב, ויחס עלות-תמורה שמושך את העין בדיוק כמו דודה עם קופסת עוגיות. דגמים כמו יונדאי אלנטרה או סקודה רפיד מציעים נוחות, אמינות וביצועים מרשימים במחיר שפוי – במיוחד אם בוחרים דגם של שנתונים 2019-2021.

2. רכבי האצ’בק – הצעירים המרשימים

כן, כן. גם להם יש מקום למשפחה ועוד כמה הפתעות בארגז. רכבים כמו מאזדה 3 או קיה סיד לא נופלים בפונקציונליות, ויש בהם קצת מהפלפל הזה שגורם לך לרצות לעלות על כביש החוף סתם בשביל שתהיה מוסיקה ברקע. חיסכון בדלק? בהחלט. גמישות בשימוש? אפילו יותר.

3. מיניוואן קטן – לא צריך להסביר כשיש שלושה ילדים

אתם לא צריכים רכב שיסיע כדורגלנים, אבל אתם כן צריכים תא מטען שיכיל עגלה, קורקינט, תיקים של גן ואופציה לשלוף חטיפים תוך כדי תנועה. רנו גרנד סניק או טויוטה ורסו עונים בדיוק על הצורך הזה. ובלי לחלוב לכם את התקציב.

אז איך מצמצמים אפשרויות בלי לקבל מיגרנה?

קל. פשוט מסדרים את הקריטריונים בראש. זה לא מרתון אולימפי, אבל גם לא ספונטניות של “נראה באוטו סנטר”. ככה עושים את זה:

• שלב 1: מגדירים את סוג הרכב שרוצים – סדאן? משפחתי קומפקטי? אולי בכלל פנאי-שטח קטן?
• שלב 2: בודקים אילו דגמים מציעים עלות-אחזקה נמוכה
• שלב 3: עושים סיבוב באולמות תצוגה/יד שנייה. כן, ללכת פיזית.
• שלב 4: משווים – לא לפי צבע, אלא לפי קילומטראז’, מצב, בדיקות תקופתיות ובעלי ידיים קודמות.

מה לא לעשות? חשוב לא פחות ממה כן

הטעויות שקונים עושים? מפתיע כמה שהן חוזרות על עצמן. קחו לעצמכם דקה ותודו אם עשיתם לפחות אחת מהן:

• לא לקחת רכב לבדיקה במוסך מורשה
• להתאהב בצבע לפני שמכירים את המנוע
• לבחור באופציה הזולה ביותר בלי לבדוק למה זה זול כל כך
• להקשיב לדוד שלכם שעובד ב”גרר” ויש לו “אף לרכבים” – לא באמת

שאלות שפוגשות אותי כל שבוע מחדש

מה יותר משתלם – רכב חדש או יד שנייה בן שנה-שנתיים?

כנראה שיד שנייה במצב טוב תיתן לכם יותר ראש שקט מבחינה כלכלית. יש הנחות, יש אחריות ולעיתים גם ציוד טוב יותר.

האם עדיף לקנות רכב מחברת ליסינג או פרטי?

יש יתרונות לכל צד, אבל ליסינג בדרך כלל כולל בדיקות, אחריות ושקיפות. רק תבררו היטב מי היה הנהג הקודם – אם זה טכנאי שירות שעלה וירד מדרכות, אולי כדאי לוותר.

כמה קילומטר זה “בסדר” ברכב יד שנייה מתקציב של עד 100,000?

מתחת ל-100,000 ק”מ הוא איזור ירוק. כל מה שמעבר – כדאי לבדוק שהרכב טופל טיפ-טופ, עם היסטוריה מתועדת.

האם לשדרג לרכב היברידי במסגרת התקציב?

בהחלט שווה לבדוק. יש כיום רכבים היברידיים בני שלוש-ארבע שנים בתקציב הזה – בעיקר יפנים. חיסכון לטווח ארוך.

האם עדיף מימון או תשלום מלא מהבנק?

אם אפשר לשלם בלי הלוואות – זה מושלם. אם לא, לפחות תדאגו לריבית שפויה ותבינו מראש מה גובה ההחזר החודשי בכנות.

אז מה יקרה אם לא תבחרו את הרכב הנכון?

שום דבר דרמטי, סביר שתשבו פעם בכמה שבועות בפקק ותשאלו את עצמכם: “איך לא הלכתי על האופציה עם בקרת שיוט?”. אבל למה לא להתחיל מראש עם החלטה חכמה?
העגלה לא תמיד תלויה בפרטים הקטנים, אבל ברכב – בהחלט כן.

והסיכום? פשוט אך חכם

רכב משפחתי בתקציב של עד 100,000 ש”ח הוא לא פשרה – הוא בחירה חכמה. כל עוד עושים שיעורי בית, בודקים בצורה יסודית, שואלים את השאלות הנכונות (ולא רק את הדוד עם ה״קשרים״), ומקשיבים קצת גם ללב ולא רק לחשבון הבנק – אפשר לצאת מהסוכנות עם רכב משובח שיתן שקט לכמה שנים טובות.

אז קדימה – תעשו כוס קפה, תפתחו את Google בתבונה, ותתחילו לסמן דגמים.

ואם תבחרו נכון – הילדים כבר יתחילו לריב מי יושב ליד הנהג. וזה, תודו, שווה כמעט כמו ארבעה כוסות.

ברוכים הבאים לפורטל הרכב PRK!
היום אנחנו יוצאים למסע עומק אל תוך נבכי אחת המכוניות הפופולריות ביותר בישראל בשנים האחרונות.
מדובר ברכב משפחתי קלאסי.
כזה שמציע שילוב של פרקטיות, אמינות, וצריכת דלק סבירה.
לא מדובר במכונית ספורט לוהטת.
גם לא ברכב שטח קשוח.
זו מכונית לחיים עצמם.
לנסיעות לעבודה.
לאיסוף הילדים מהחוגים.
לסופר בשבת בבוקר.
על איזו מכונית אנחנו מדברים?
על יונדאי i30, כמובן.
Hyundai i30 בשמה הלועזי, שהפכה כמעט למילה נרדפת לרכב משפחתי מודרני בישראל.
הסקירה הזו תצלול לעומק כל מה שאתם צריכים לדעת על ה-i30.
החל מהעיצוב שלה, דרך תא הנוסעים והטכנולוגיה, ועד לביצועים, צריכת הדלק, ובטיחות.
נדבר גם על מחיר, רמות גימור, וננסה לענות על השאלה הגדולה: האם כדאי לקנות יונדאי i30 בשנת 2025?
נשווה אותה גם למתחרות העיקריות שלה בשוק המקומי.
כי כידוע, השוק הישראלי הוא זירה תחרותית במיוחד, במיוחד בקטגוריית המשפחתיות.
אנחנו כאן כדי לתת לכם את כל הכלים לקבל החלטה מושכלת.
בואו נתחיל.

I. מבוא: יונדאי i30 – המשפחתית העממית?

יונדאי i30 (Hyundai i30) היא מכונית משפחתית קומפקטית (Segment C), המיוצרת על ידי יצרנית הרכב הדרום קוריאנית יונדאי מוטור (Hyundai Motor Company).
הדגם הוצג לראשונה בשנת 2007 ומאז עבר מספר דורות ומתיחות פנים.
הדור הנוכחי, הדור השלישי של ה-i30, הוצג לראשונה בשנת 2016 ועבר מתיחת פנים משמעותית בשנת 2020, שעיצבה מחדש את החזית והעניקה שדרוגים טכנולוגיים משמעותיים.
במדינות מסוימות, הדגם משווק גם בגרסאות נוספות, כמו ה-i30 פאסטבק (i30 Fastback) בעלת עיצוב קופה 4 דלתות, או גרסאות הביצועים הקיצוניות i30 N.
בישראל, הדגם העיקרי שמשווק הוא גרסת ההאצ’בק 5 דלתות, שהפכה לרכב פופולרי מאוד בציי רכב ובשוק הפרטי כאחד.
ה-i30 ממוקמת בקטגוריה התחרותית ביותר בשוק הרכב העולמי ובישראל – קטגוריית המשפחתיות.
היא מתמודדת ראש בראש מול שמות ענקיים וותיקים כמו טויוטה קורולה (Toyota Corolla), מאזדה 3 (Mazda 3), קיה סיד (Kia Ceed), פולקסווגן גולף (Volkswagen Golf) ועוד רבות וטובות.
המיצוב שלה הוא לרוב כרכב משפחתי מודרני, מאובזר היטב, אמין יחסית ועם תמורה טובה למחיר.

קהל היעד העיקרי של יונדאי i30 הוא זוגות צעירים או משפחות קטנות המחפשות רכב אמין ופרקטי לשימוש יומיומי.
היא פונה גם לשוק הליסינג וציי הרכב, שם האמינות ועלויות האחזקה היחסית נמוכות הם פקטורים חשובים.
אנשים שרוצים רכב נוח לנסיעה, בטוח, עם מספיק מקום ל-3-4 נוסעים ומטען, ומבלי לקרוע את הכיס.
היא לא מנסה להיות הכי יוקרתית או הכי ספורטיבית, אלא פשוט לעשות את העבודה בצורה טובה ויעילה.
רבים מחוות דעת גולשים ברחבי האינטרנט ופורומי רכב מציינים את ה-i30 כרכב “פשוט שעובד”, מה שמעיד על הפוקוס שלה על פונקציונליות ואמינות.

בסקירה המקיפה הזו, נפרק את יונדאי i30 לגורמים.
נתחיל במראה החיצוני והפנימי.
נצלול לעומק הטכנולוגיה והאבזור שהיא מציעה.
נבחן את יחידות ההנעה ואת צריכת הדלק שלהן (נתון קריטי עבור רוכשים רבים).
נעבור דרך חווית הנהיגה, נוחות הנסיעה והתנהגות הכביש.
נעסוק בהרחבה בנושא הבטיחות, עם התייחסות למבחני בטיחות ומערכות עזר לנהג.
וכמובן, נגיע לעיקר: מחיר, רמות גימור בישראל, עלויות ובעיות פוטנציאליות.
בסיום, נסכם וננסה להבין האם ה-i30 עדיין מהווה בחירה מובילה בקטגוריה שלה בשנת 2025.
הסקירה הזו נועדה לתת לכם תמונה מלאה, שתסייע לכם להחליט האם היא הרכב המתאים עבורכם.

II. עיצוב חיצוני: אבולוציה ולא מהפכה

העיצוב החיצוני של יונדאי i30 בדורה הנוכחי, ובמיוחד לאחר מתיחת הפנים של 2020, הוא אבולוציה טבעית של שפת העיצוב של יונדאי.
הוא לא צועק או מתריס, אלא משדר מודרניות, אלגנטיות וקצת יותר דינמיות מהדורות הקודמים.
הפילוסופיה העיצובית נוטה להיות מרוסנת יחסית למתחרות מסוימות בקטגוריה שמנסות להיות נועזות יותר, אך עדיין שואפת להיראות רלוונטית ועדכנית.
הרושם הכללי הוא של רכב משפחתי נאה, פרופורציונלי ומודרני, שישתלב היטב בכל נוף עירוני או בינעירוני.

בחזית, השינוי המשמעותי במתיחת הפנים התמקד בגריל הקדמי.
הוא הפך רחב ומובלט יותר, עם עיצוב “קסקדה” (Cascading Grille) שהפך לסימן היכר של יונדאי.
יחידות התאורה (הפנסים הקדמיים) עוצבו מחדש, והן משתלבות בגריל בצורה חלקה, וכוללות חתימת אור LED מודרנית בצורת V ברמות הגימור הגבוהות יותר.
גם פנסי הערפל והכונסים האווירודינמיים (האמיתיים או המדומים) בפגוש הקדמי קיבלו עדכון, והם תורמים למראה רחב ויציב יותר של הרכב.
התוצאה היא חזית שנראית בוגרת יותר, אגרסיבית קלות ומודרנית ביחס לעיצם לפני מתיחת הפנים.

מהצד, ה-i30 שומרת על צללית האצ’בק מוכרת וקלאסית.
קו המותניים מטפס קלות לכיוון החלק האחורי.
קו הגג מעט משתפל אך שומר על מרווח ראש סביר.
בתי הגלגלים מעוצבים בצורה סטנדרטית.
הקווים הכלליים נקיים יחסית, ללא קיפולים דרמטיים או חיתוכים אגרסיביים מדי.
חישוקי הגלגלים המוצעים בישראל מגיעים בדרך כלל בגדלי 16 או 17 אינץ’, תלוי ברמת הגימור.
העיצובים שלהם משתנים, אך כולם נועדו לשדר מודרניות ומעט דינמיות.
גלגלי ה-17 אינץ’ ברמות הגימור הבכירות יותר תורמים למראה נוכח יותר של הרכב על הכביש.

מאחור, העיצוב שמר על קווים מוכרים אך קיבל נגיעות עדכניות.
פנסי הזנב קיבלו גם הם עדכון עיצובי וכוללים גרפיקת LED מודרנית.
הפגוש האחורי עוצב מחדש, ובחלק מרמות הגימור הוא כולל פתחי יציאת פליטה (לרוב מדומים) התורמים למראה ספורטיבי קלות.
דלת תא המטען גדולה יחסית ומקלה על העמסה.
הספוילר המותקן בחלק העליון של דלת תא המטען הוא סטנדרטי ותורם למראה דינמי וגם מעט לייצוב אווירודינמי במהירויות גבוהות.
בסך הכל, עיצוב החלק האחורי הוא פונקציונלי ונאה, ומשלים את המראה הכללי של הרכב.
המידות הפיזיות של ה-i30 דומות למקובל בקטגוריית המשפחתיות הקומפקטיות, מה שמקל על התמרון והחניה בעיר, בהשוואה לרכבים גדולים יותר כמו SUV.

III. עיצוב פנים, איכות חומרים ומרווח: נוחות ופרקטיות

הכניסה לתא הנוסעים של יונדאי i30 חושפת אווירה של פרקטיות ומודרניות.
הקונספט העיצובי בפנים הוא נקי ופונקציונלי, עם דגש על נוחות השימוש בפקדים השונים.
העיצוב אינו פורץ דרך או עתידני במיוחד, אלא שמרני ונעים לעין, כזה שקל להתרגל אליו ולהשתמש בו יומיום ללא צורך בהתאמות מיוחדות.
הנדסת האנוש לרוב טובה, כאשר הפקדים הפיזיים למערכת בקרת האקלים ופונקציות נהיגה מרכזיות ממוקמים בצורה נגישה ואינטואיטיבית.

במתיחת הפנים, יונדאי שדרגה את איכות החומרים בחלקים שונים של תא הנוסעים.
בחלקו העליון של הדשבורד ועל הדלתות הקדמיות ניתן למצוא לרוב חומרים רכים ונעימים למגע, התורמים לתחושה איכותית יותר.
בחלקים התחתונים והנסתרים יותר, נעשה שימוש בפלסטיק קשיח יותר, אך זהו דבר מקובל בקטגוריה.
איכות ההרכבה הכללית טובה מאוד, ללא קרקושים או רעשים לא רצויים גם בנסיעה על כבישים משובשים.
מושבים לרוב מגיעים בריפוד בד עמיד ונעים, וברמות הגימור הגבוהות יותר ניתן למצוא גם שילובי עור סינטטי.

נוחות המושבים הקדמיים טובה מאוד לנסיעות ארוכות.
הם מספקים תמיכה סבירה לגב ולצדדים, וניתנים לכיוונון (בחלק מרמות הגימור כיוונון חשמלי חלקי).
מאחור, הספסל האחורי מציע מקום סביר לשני מבוגרים.
נוסע שלישי יוכל להצטרף לנסיעות קצרות, אך מרווח הכתפיים יהיה מוגבל יחסית, במיוחד בהשוואה לרכבי פנאי גדולים יותר.
מרווח הרגליים מאחור טוב לקטגוריה, וגם מרווח הראש מספק למרבית המבוגרים, בזכות קו הגג שאינו משתפל יתר על המידה.
פתחי מיזוג אחוריים קיימים בחלק מרמות הגימור, ומשפרים משמעותית את נוחות הנוסעים מאחור במזג האוויר הישראלי.

נפח תא המטען ביונדאי i30 בגרסת ההאצ’בק עומד על כ-395 ליטר (לפני קיפול מושבים).
זהו נפח תא מטען טוב לקטגוריה ומאפשר העמסה של כמות נכבדה של מטען, קניות או מזוודות.
צורת תא המטען רגילה יחסית, עם סף הטענה בגובה סביר שאינו מקשה במיוחד על הכנסת חפצים כבדים.
ניתן לקפל את המושבים האחוריים ביחס של 60/40 כדי להגדיל משמעותית את נפח ההעמסה, וליצור משטח כמעט שטוח, שימושי במיוחד להובלת חפצים ארוכים.
ישנן גם אפשרויות עיגון סטנדרטיות בתא המטען.
פתרונות אחסון נוספים בתא הנוסעים כוללים תא כפפות בגודל סביר, כיסים בדלתות, מחזיקי כוסות בקונסולה המרכזית ובמשענת היד האחורית (בחלק מהדגמים), ותא אחסון מתחת למשענת היד.

IV. טכנולוגיה, אבזור ומולטימדיה: מודרני ועדכני

בתחום הטכנולוגיה והאבזור, יונדאי i30 עשתה קפיצת מדרגה משמעותית במתיחת הפנים האחרונה.
היא מציעה חבילת טכנולוגיה מודרנית ורלוונטית, במיוחד ברמות הגימור הגבוהות יותר המשווקות בישראל.
הפוקוס הוא על קישוריות, מידע לנהג, ומערכות נוחות התורמות לחוויה יומיומית קלה ונעימה.

מערכת המולטימדיה המרכזית היא גולת הכותרת בחלק זה.
היא מבוססת על מסך מגע בגודל 8 אינץ’ כסטנדרט, וברמות גימור מסוימות אף מסך 10.25 אינץ’ גדול ואיכותי יותר.
איכות התצוגה טובה, הצבעים עשירים והרזולוציה גבוהה.
מהירות התגובה של המסך למגע לרוב טובה, אם כי לעיתים רחוקות ניתן להרגיש השהייה קלה בפקודות מסוימות.
מבנה התפריטים אינטואיטיבי וקל לניווט, והמערכת לרוב מגיבה היטב לפקודות.
היא תומכת באופן מלא בקישוריות סמארטפונים באמצעות Apple CarPlay ו-Android Auto.
ברמות הגימור הגבוהות יותר, הקישוריות היא אלחוטית, מה שמשדרג משמעותית את נוחות השימוש וחוסך את הצורך בכבלים מסורבלים.
ישנם שקעי USB זמינים לטעינה ולקישוריות.
איכות העוזר הקולי המשולב במערכת המולטימדיה סבירה, ומאפשרת שליטה קולית בסיסית על פונקציות כמו ניווט או מוזיקה.

לפני הנהג, במקום לוח מחוונים אנלוגי מסורתי, נמצא לוח מחוונים דיגיטלי מלא (Virtual Cockpit) בגודל 7 אינץ’.
הוא מספק מידע חיוני על הנהיגה כמו מהירות, סל”ד, צריכת דלק, מידע ממערכות הבטיחות ועוד.
אפשרויות התצוגה ניתנות להתאמה אישית במידה מסוימת, ומאפשרות לנהג לבחור איזה מידע יוצג ובאיזו צורה.
התצוגה ברורה וקלה לקריאה בכל תנאי תאורה.

מערכת השמע הסטנדרטית ב-i30 מספקת איכות שמע טובה לשימוש יומיומי, המתאימה למרבית המאזינים.
הצליל מאוזן יחסית.
ברמות הגימור הגבוהות, לעיתים מוצעת מערכת שמע משודרגת (מותג או סאונד אחר) המספקת חווית שמע עשירה יותר ועם צליל מדויק יותר.
אבזור נוחות מרכזי המוצע ב-i30 ברמות גימור שונות בישראל כולל בקרת אקלים מפוצלת (מאפשרת לנהג ולנוסע לידו לבחור טמפרטורה נפרדת), חימום למושבים קדמיים (ולעיתים גם חימום לגלגל ההגה – פינוק נעים במיוחד בחורף הישראלי), גג שמש פנורמי (מעניק תחושת מרחב ואור בתא הנוסעים), כניסה והתנעה ללא מפתח, חיישני חניה קדמיים ואחוריים, מצלמת רוורס איכותית ועוד.
אבזור זה משתנה כמובן בין רמות הגימור השונות, ומהווה חלק משמעותי בהבדלי המחיר ביניהן.
אין ב-i30 טכנולוגיות ייחודיות פורצות דרך שאין למתחרות, אך החבילה הכוללת שהיא מציעה היא עשירה ותחרותית ביחס למחיר שלה.

V. ביצועים, יחידת הנעה וצריכת דלק: יעילות ונוחות

יונדאי i30 המשווקת בישראל מתבססת לרוב על יחידת הנעה אחת או שתיים עיקריות, המתאימות לאופי המשפחתי והפרקטי של הרכב.
היחידה הנפוצה ביותר היא מנוע בנזין אטמוספרי (ללא טורבו) בנפח 1.5 ליטר (1.5 MPi), שהחליף את מנוע ה-1.6 ליטר הישן יותר.
מנוע זה מייצר הספק של כ-110 כוחות סוס ומומנט של כ-14.7 קג”מ.
יחידת הנעה זו משודכת בדרך כלל לתיבת הילוכים אוטומטית רציפה (CVT), שנועדה לספק יעילות מרבית ונוחות נסיעה חלקה.
ישנה גם אופציה ליחידת הנעה חזקה ויעילה יותר, לרוב מנוע טורבו בנזין בנפח 1.0 ליטר (1.0 T-GDi) או 1.4 ליטר (1.4 T-GDi), המציעים הספק ומומנט גבוהים יותר (120 כ”ס ו-17.5 קג”מ למנוע ה-1.0 ליטר, וכ-140 כ”ס ו-24.7 קג”מ למנוע ה-1.4 ליטר).
מנועי הטורבו משודכים בדרך כלל לתיבת הילוכים רובוטית כפולת מצמדים (DCT) עם 7 הילוכים.

נתוני התאוצה מ-0 ל-100 קמ”ש משקפים את אופי הרכב.
עם מנוע ה-1.5 ליטר ותיבת הילוכים רציפה, התאוצה ל-100 קמ”ש אורכת כ-11.7 שניות.
זהו נתון סביר לנסיעה יומיומית רגועה, אך הוא אינו מרשים או ספורטיבי בשום צורה.
עם מנוע ה-1.4 ליטר טורבו ותיבת 7 הילוכים רובוטית, התאוצה מהירה יותר ועומדת על כ-9.2 שניות.
תחושת הכוח עם מנוע ה-1.5 ליטר מספקת לנסיעה עירונית ובינעירונית רגועה.
בעקיפות ותאוצות ביניים במהירויות גבוהות יותר, יש צורך בתכנון מוקדם יותר, והתיבה הרציפה עלולה להרגיש מאומצת ורעשנית.
מנועי הטורבו, לעומת זאת, מספקים תחושת כוח זמינה יותר ומאפשרים עקיפות בטוחות וזריזות יותר.
תיבת 7 הילוכים הרובוטית בדרך כלל פועלת בצורה חלקה יחסית בנהיגה רגילה, אם כי לעיתים בנהיגת זחילה בעיר היא יכולה להיות מעט פחות חלקה מתיבת הילוכים פלנטרית או רציפה.

אחד ההיבטים החשובים ביותר לרוכשים בישראל הוא צריכת דלק.
עבור מנוע ה-1.5 ליטר האטמוספרי, נתוני היצרן לפי תקן WLTP עומדים על כ-16-17 ק”מ לליטר בנהיגה משולבת.
במציאות, ובתנאי הדרך והפקקים בישראל, צריכת הדלק הריאלית צפויה להיות סביב 12-14 ק”מ לליטר בנהיגה משולבת.
עבור מנועי הטורבו (1.0 ו-1.4), נתוני היצרן לפי WLTP עומדים על כ-17-18 ק”מ לליטר.
צריכת הדלק הריאלית של מנועי הטורבו תלויה יותר בסגנון הנהיגה; נהיגה אגרסיבית תגרום לצריכת דלק גבוהה משמעותית, אך בנהיגה רגועה ניתן להגיע לנתונים קרובים יותר לנתוני היצרן, סביב 13-15 ק”מ לליטר.
חשוב לזכור שחיפוש “צריכת דלק” הוא מונח נפוץ גם בעידן הרכב החשמלי, ולמרות שרכבים אלו לא צורכים דלק אלא אנרגיה (קוט”ש), ההשוואה הכלכלית עדיין רלוונטית.
ה-i30, בהיותה רכב בנזין, מתמודדת מול עלויות דלק גבוהות בישראל בהשוואה לעלות צריכת אנרגיה ברכב חשמלי, אך נהנית מטווח נסיעה ארוך יותר בין תדלוקים בהשוואה לרכב חשמלי בעל טווח מוגבל.
היעדר גיר ידני והימצאותם של גיר אוטומטי רציף או גיר רובוטי מקלים על הנהיגה בפקקים, אך יש להם השפעה על התנהגות הרכב ועל צריכת הדלק בפועל.

VI. טעינה: רכב בנזין – אין צורך בעמדת טעינה

יונדאי i30, בגרסאות המשווקות באופן נרחב בישראל (נכון לאפריל 2025), היא מכונית המונעת במנוע בעירה פנימית (ICE – Internal Combustion Engine) המשתמש בבנזין כדלק.
משמעות הדבר היא שבניגוד לרכבים חשמליים לחלוטין (BEV) או רכבי פלאג-אין היברידיים (PHEV), ליונדאי i30 אין סוללת הנעה גדולה הדורשת טעינה חשמלית.
לכן, כל הסעיפים הנוגעים לקצבי טעינת AC או DC, זמני טעינה, סוגי מחברים, ואפליקציות לניהול טעינה, אינם רלוונטיים עבור דגם זה.
ה”תדלוק” של יונדאי i30 מתבצע בדומה לכל רכב בנזין מסורתי אחר – עצרת בתחנת דלק, מילאת בנזין במיכל, והמשכת בנסיעה.

חווית ה”טעינה” של רכב בנזין כמו ה-i30 מתבטאת בפשטות ומהירות התדלוק.
תוך מספר דקות בודדות ניתן למלא מיכל דלק שלם (בדרך כלל בנפח של כ-50 ליטר), מה שמעניק לרכב טווח נסיעה של מאות קילומטרים (בהתאם לצריכת הדלק בפועל).
זאת בהשוואה לזמני טעינה משתנים ברכב חשמלי, שיכולים לנוע בין שעות ארוכות בטעינה ביתית AC לבין כ-20-40 דקות בטעינה מהירה DC כדי להוסיף מאות קילומטרים לטווח.
עבור נהגים שמעוניינים בפשטות וזמינות תדלוק בכל מקום ובכל זמן, ללא צורך בתכנון מוקדם של עמדות טעינה, יונדאי i30 מציעה את הפתרון המוכר והנוח.
עם זאת, הם כמובן משלמים על נוחות זו בעלות תפעול יומיומית גבוהה יותר ביחס לעלות צריכת אנרגיה ברכב חשמלי, וכן בפליטת מזהמים מהאגזוז.

VII. חווית נהיגה והתנהגות כביש: נוחות מעל הכל

חווית הנהיגה ביונדאי i30 מכוונת בבירור לנוחות וקלות שימוש יומיומית.
הרכב תוכנן לספק נסיעה נעימה ושקטה ככל הניתן, במיוחד במהירויות עירוניות ובינעירוניות רגועות.
נוחות הנסיעה היא אחת מנקודות החוזק המרכזיות של הדגם.
מערכת המתלים מכוילת להיות רכה יחסית, והיא מצליחה לספוג היטב מהמורות ושיבושים אופייניים בכבישים הישראלים, הן בתוך העיר והן בכבישים בינעירוניים פחות סלולים.
על כבישים גליים או משובשים במיוחד, עדיין תורגש תנודה מסוימת, אך בסך הכל, ה-i30 מעניקה נסיעה רגועה ונעימה למרבית הנוסעים.

רמת בידוד הרעשים ב-i30 טובה לקטגוריה.
רעש מנוע חודר לתא הנוסעים רק תחת תאוצה חזקה, בעיקר עם מנוע ה-1.5 ליטר ותיבת ההילוכים הרציפה שמביאה את המנוע לסל”ד גבוה יחסית.
רעשי רוח מורגשים במהירויות גבוהות מעל 110-120 קמ”ש, אך אינם מוגזמים.
רעשי כביש, במיוחד מכבישים מחוספסים או מצמיגים רחבים, עשויים לחדור מעט יותר, אך בסך הכל, תא הנוסעים שומר על שקט יחסי המאפשר שיחה נוחה גם בנסיעות ארוכות.

בכל הנוגע להתנהגות דינמית, יונדאי i30 אינה מכונית שתוכננה לרגש את הנהג באספלט.
היא מתנהגת בצורה בטוחה וצפויה, עם נטייה ברורה לתת היגוי (Substeer) כאשר דוחקים אותה חזק מדי לפניות.
תחושת ההיגוי קלה מאוד ומנותקת, במיוחד במצב נהיגה רגיל.
היא אינה מספקת משוב רב מהכביש, מה שמפחית את תחושת החיבור לדרך.
משקל ההיגוי עולה במעט במצב ספורט (אם קיים), אך עדיין נותר קל ופחות מדויק מזה של מתחרות מסוימות בעלות אופי דינמי יותר (כמו המאזדה 3 למשל).
זוויות הגלגול בפניות מורגשות, ומשקפות את כיול המתלים הרך המכוון לנוחות.
אחיזת הכביש סבירה בהחלט לנהיגה רגילה, אך לא צריך לצפות ממנה ליכולות ספורטיביות.

תחושת הבלמים ב-i30 טובה ובטוחה.
הבלימה לינארית וקלה למינון, וניתן להפעיל כוח בלימה רציני בעת הצורך.
מאחר וזו מכונית בנזין רגילה (ולא היברידית או חשמלית), אין כאן מערכת רגנרציה לבלימת מנוע באמצעות הסוללה.
היציבות הכיוונית במהירויות גבוהות טובה, והרכב שומר על קו ישר בצורה בטוחה בכבישים מהירים.
קלות התמרון בעיר היא אחת מנקודות החוזק שלה.
ההיגוי הקל, רדיוס הסיבוב הקטן יחסית והמידות הקומפקטיות מאפשרים השתחלות קלה בפקקים וחניה במקומות צפופים.
היעדר גיר ידני והשימוש בגיר אוטומטי הופכים את הנהיגה בפקקים לנוחה ורגועה בהרבה, וזה יתרון משמעותי עבור נהגים רבים בישראל.

VIII. בטיחות ומערכות עזר לנהג: חבילה מודרנית

בטיחות היא נושא בעל חשיבות עליונה עבור יונדאי i30, והיא מצוידת בחבילת בטיחות מודרנית ומקיפה, במיוחד בדגמים המשווקים בישראל.
הדגם זכה לציון מרבי של 5 כוכבים מתוך 5 במבחני בטיחות של Euro NCAP.
במבדקי בטיחות אלו, ה-i30 קיבלה ציונים גבוהים בהגנה על נוסעים מבוגרים וילדים, וכן ציון טוב יחסית בתחום הולכי הרגל ומערכות עזר לבטיחות.
הציון הגבוה במבחני בטיחות מעיד על מבנה קשיח ובסיסי בטוח, בנוסף למערכות האקטיביות התורמות למניעת תאונות.

מעבר למבנה הבסיסי, יונדאי i30 מצוידת בחבילה מרשימה של מערכות ADAS (Advanced Driver-Assistance Systems) כסטנדרט או כאופציה, תלוי ברמת הגימור בישראל.
חבילת SmartSense של יונדאי כוללת בין היתר:
– מערכת בלימת חירום אוטונומית (AEB) עם זיהוי הולכי רגל ורוכבי דו-גלגלי, שיכולה לבלום את הרכב או לסייע לבלימה כדי למנוע או לצמצם עוצמת התנגשות.
– מערכת שמירה על נתיב הנסיעה (LKA) הכוללת גם סיוע אקטיבי לשמירה על מרכז הנתיב (LFA).
– בקרת שיוט אדפטיבית (SCC) המסוגלת לשמור על מרחק מהרכב שמלפנים, ואף להביא את הרכב לעצירה מוחלטת ולחידוש נסיעה בפקקים (ברמות גימור מסוימות ובשילוב עם תיבת ההילוכים המתאימה).
– התרעת עייפות נהג (DAW).
– אורות גבוהים אוטומטיים (HBA).
– ניטור שטחים מת (BCW) והתרעה על תנועה חוצה מאחור (RCCW) – חשוב מאוד ליציאה מחניה צפופה.
– מערכת התרעה על שכחת ילדים במושב האחורי (ROA) – תכונה חשובה במיוחד בישראל.

תפקוד המערכות הללו בעולם האמיתי לרוב טוב ויעיל.
מערכת שמירת הנתיב פועלת בצורה חלקה יחסית ואינה אגרסיבית מדי בהתערבותה.
בקרת השיוט האדפטיבית עובדת היטב בנסיעות בינעירוניות ובפקקים, ומקלה משמעותית על הנהיגה.
מערכת בלימת החירום מתריעה לרוב בזמן ומתערבת בעת הצורך.
חשוב לזכור שמערכות אלו הן מערכות עזר בלבד ואינן פוטרות את הנהג מאחריות.
יש לוודא שהמערכות מופעלות כהלכה לפני תחילת הנסיעה, ולהיות ערניים לדרך בכל עת.
החבילה הכוללת של מבדקי בטיחות טובים ויחידה מקיפה של מערכות עזר לנהג הופכות את ה-i30 למכונית בטוחה מאוד בקטגוריה שלה, ונותנת שקט נפשי לנהג ולנוסעים.

IX. מחיר, רמות גימור ואחריות (ישראל): כמה עולה התמורה?

כמו כל רכב חדש הנמכר בישראל, גם מחיר יונדאי i30 מושפע ממיסוי, שער חליפין, תנאי יבוא והתחרות בשוק.
השאלה “כמה עולה” יונדאי i30 תלויה באופן ישיר ברמת הגימור ובשנת הייצור (אם מדובר בשוק המשומשות).
כנכון לאפריל 2025, טווח המחיר עבור יונדאי i30 חדשה בגרסת ההאצ’בק בישראל נע לרוב סביב 135,000 ש”ח ועד כ-160,000 ש”ח, תלוי כמובן ברמת הגימור ובמבצעים הנקודתיים של היבואן.
מחירון הרכב, כפי שמתפרסם על ידי לוי יצחק או גורמים אחרים בשוק המשומשות, משמש כמדד עיקרי לשווי הרכב המאבד מערכו עם הזמן והנסועה.

בישראל, יונדאי i30 משווקת בדרך כלל במספר רמות גימור עיקריות, המציעות שילובים שונים של אבזור נוחות ובטיחות.
רמת הגימור הבסיסית, לרוב נקראת Inspire או Premium, מציעה חבילת אבזור סטנדרטית הכוללת מערכת מולטימדיה, קישוריות סמארטפונים, מערכות בטיחות אקטיביות בסיסיות, בקרת אקלים רגילה ועוד.
רמות גימור גבוהות יותר, כמו Supreme או Elite, מוסיפות אבזור יוקרתי וטכנולוגי יותר, כגון מסך מולטימדיה גדול יותר, לוח מחוונים דיגיטלי מלא, ריפודי עור סינטטי, גג פנורמי, מושבים מחוממים, אבזור בטיחות מתקדם יותר (ניטור שטחים מת, בקרת שיוט אדפטיבית מלאה) ועוד.
ההבדלים ברמות הגימור משפיעים לא רק על המחיר ההתחלתי אלא גם על שווי השימוש הפוטנציאלי של הרכב בעתיד.

תנאי האחריות שמציעה יונדאי בישראל הם בדרך כלל טובים מאוד, ותורמים לשקט הנפשי של הרוכשים.
האחריות המלאה על הרכב עומדת לרוב על 5 שנים ללא הגבלת קילומטרים.
תנאי אחריות אלו נחשבים לתחרותיים מאוד בשוק הישראלי ונותנים מענה טוב לבעיות פוטנציאליות או תקלות בלתי צפויות שעלולות להופיע במהלך תקופת האחריות.
מאחר וה-i30 אינה רכב היברידי או חשמלי, אין צורך לדון באחריות נפרדת על הסוללה.

עלויות התחזוקה הצפויות של יונדאי i30 נחשבות לסבירות עבור רכב בקטגוריה זו.
טיפולים תקופתיים מתבצעים לרוב אחת לשנה או כל 15,000 ק”מ (הקודם מביניהם), ועלותם אינה גבוהה באופן חריג.
זמינות חלפים טובה בשוק, הן מקוריים והן תחליפיים.
ידוע כי דגמי יונדאי נחשבים לאמינים יחסית, אך כמו בכל רכב, גם בהן עלולות להופיע בעיות או תקלות לאורך זמן, בעיקר לאחר תום תקופת האחריות ובהתאם לתחזוקה שוטפת וסגנון נהיגה.
תקלות נפוצות בדגמים מסוימים של יונדאי לאורך השנים כללו לעיתים בעיות קלות במערכת המולטימדיה או חיישנים, אך בדרך כלל לא מדובר בבעיות מכאניות חמורות או יקרות לתיקון, בוודאי בהשוואה לדגמים מסוימים של יצרנים אחרים.
בכל מקרה, האחריות המורחבת מספקת כיסוי טוב לרוב התקלות המכאניות והחשמליות המשמעותיות בתקופה זו.

X. יתרונות: למה לבחור ביונדאי i30?

• נוחות נסיעה טובה מאוד:
  מערכת המתלים מכוילת היטב ומספקת שיכוך יעיל של מהמורות ושיבושים בכבישים.
  זה הופך את הנסיעה בתוך העיר ומחוצה לה לנעימה ורגועה, גם על אספלט פחות מושלם.
  הרכב מצטיין במיוחד בנסיעות ארוכות יותר.
• חבילת בטיחות מקיפה וציונים גבוהים:
  ציון 5 כוכבים במבחני Euro NCAP מעיד על בסיס מבני בטוח.
  המגוון הרחב של מערכות ADAS אקטיביות, המוצעות לרוב כסטנדרט בחלק משמעותי מרמות הגימור בישראל, מעניק שכבת הגנה נוספת ומסייע במניעת תאונות.
  מערכות כמו בלימת חירום אוטונומית ושמירה על נתיב תורמות משמעותית לבטיחות היומיומית.
• אבזור עשיר וטכנולוגיה עדכנית:
  מערכת המולטימדיה עם קישוריות אלחוטית לסמארטפונים (ברמות גימור גבוהות), לוח המחוונים הדיגיטלי וחבילת נוחות כמו בקרת אקלים מפוצלת וחימום מושבים (תלוי רמת גימור) מעניקים תחושה מודרנית ומשפרים את חווית השימוש היומיומית.
  התמורה לאבזור ביחס למחיר לרוב טובה בהשוואה למתחרות.
• פרקטיות ושימושיות יומיומית גבוהה:
  מרווח פנים סביר לארבעה נוסעים ותא מטען בנפח טוב הופכים את ה-i30 למתאימה היטב לצרכים של משפחה קטנה או זוג.
  קלות התמרון בעיר, היגוי קל ורדיוס סיבוב טוב מקלים על נהיגה וחניה בסביבה אורבנית צפופה.
• אמינות ועלויות אחזקה סבירות:
  יונדאי נהנית ממוניטין טוב של אמינות בשוק הישראלי.
  עלויות הטיפולים התקופתיים סבירות וזמינות חלפים טובה.
  תנאי האחריות המצוינים (5 שנים ללא הגבלת קילומטרים) מספקים שקט נפשי משמעותי מפני תקלות פוטנציאליות יקרות במהלך תקופת האחריות.
• צריכת דלק סבירה (עם מנועי טורבו):
  בעוד מנוע ה-1.5 ליטר האטמוספרי מספק צריכת דלק בינונית יחסית, מנועי הטורבו (1.0 ו-1.4) מציעים שילוב טוב יותר של ביצועים וצריכת דלק, ויכולים להגיע לנתונים טובים בתנאי נהיגה רגועים.

XI. חסרונות: למה לשקול מחדש?

• ביצועים פושרים עם מנוע 1.5 ליטר:
  יחידת ההנעה האטמוספרית בנפח 1.5 ליטר, שהיא הנפוצה ביותר, מספקת ביצועים בסיסיים בלבד.
  בעקיפות או בתאוצות חזקות, המנוע עלול להרגיש חלש יחסית, ותיבת ההילוכים הרציפה עלולה להיות רועשת.
  למי שמחפש זריזות או “גיר” שמעניק תחושה ספורטיבית, זה לא הרכב.
• התנהגות כביש לא מרגשת:
  ההיגוי קל ומנותק ממשוב, זוויות הגלגול מורגשות והרכב נוטה לתת היגוי כאשר ננהג בו בצורה דינמית.
  היא בטוחה וצפויה, אך לחלוטין לא מהנה לנהיגה אקטיבית בהשוואה לחלק מהמתחרות ששמות דגש רב יותר על חווית נהיגה.
• איכות חומרים לא אחידה בתא הנוסעים:
  בעוד בחלקים העליונים של תא הנוסעים נעשה שימוש בחומרים רכים ונעימים, בחלקים התחתונים והנסתרים יותר עדיין נעשה שימוש בפלסטיק קשיח ופשוט למראה.
  זה נותן תחושה מעט פחות “פרימיום” בהשוואה למתחרות מסוימות (כמו פולקסווגן גולף או מאזדה 3).
• עיצוב חיצוני שמרני:
  העיצוב של ה-i30 נאה ומודרני, אך אינו פורץ גבולות או ייחודי במיוחד.
  בהשוואה למתחרות בעלות עיצוב נועז יותר, היא עלולה להיראות מעט אנונימית.
• צריכת דלק ריאלית גבוהה יותר מנתוני יצרן:
  בעוד נתוני WLTP נראים מבטיחים, צריכת הדלק בפועל, במיוחד בנהיגה עירונית ובפקקים האופייניים לישראל, יכולה להיות גבוהה משמעותית מנתוני היצרן, במיוחד עם מנוע ה-1.5 ליטר.

XII. יונדאי i30 בהשוואה למתחרות: קרב המאסות

קטגוריית המשפחתיות הקומפקטיות בישראל היא כאמור זירת קרב עזה, ויונדאי i30 מתמודדת מול שמות ענקיים וותיקים.
בהשוואה לטויוטה קורולה (Toyota Corolla), שנחשבת לאייקון של אמינות ומובילה בשוק ההיברידי בישראל, ה-i30 בגרסאות הבנזין שלה מציעה לרוב מחיר רכישה מעט נמוך יותר ואבזור עשיר יותר ביחס למחיר.
הקורולה ההיברידית תהיה לרוב חסכונית יותר בדלק בנהיגה עירונית, בעוד ה-i30 עשויה להיות מעט יותר זריזה בכביש פתוח עם מנועי הטורבו שלה.
נוחות הנסיעה בשתיהן טובה, אך לקורולה יש לעיתים תחושה מעט יותר “מנותקת”.

מול מאזדה 3 (Mazda 3), הידועה בעיצוב היוקרתי שלה, איכות החומרים הגבוהה וחווית הנהיגה הדינמית והמחוברת יותר, יונדאי i30 מציעה לרוב מחיר אטרקטיבי יותר וחבילת בטיחות מקיפה יותר כסטנדרט ברמות הגימור הפופולריות.
המאזדה 3 מרגישה יוקרתית ואיכותית יותר בפנים, וההיגוי וה”גיר” שלה מעניקים תחושה מהנה יותר לנהג שמעריך דינמיות.
עם זאת, המאזדה 3 נוטה להיות פחות מרווחת מאחור ובתא המטען בהשוואה ל-i30.

מתחרה קרובה נוספת היא קיה סיד (Kia Ceed), שהיא למעשה אחות פלטפורמה של ה-i30 וחלוקת רכיבים משמעותית.
הסיד מציעה לרוב חבילה דומה מאוד מבחינת מנועים, גיר, אבזור ובטיחות, ולעיתים נבדלת בעיקר בעיצוב החיצוני והפנימי ובכיול המתלים או ההיגוי שמרגישים מעט שונים.
בחירה בין השתיים תהיה לרוב עניין של העדפה אישית בעיצוב או הבדלים קטנים ברמות הגימור או המחיר הנקודתי בעת הרכישה.
גם בהשוואה לפולקסווגן גולף (Volkswagen Golf), שנחשבת אמת מידה איכותית בקטגוריה, ה-i30 מציעה תמורה טובה יותר למחיר מבחינת אבזור, בעוד הגולף מתבלטת באיכות חומרים והרכבה מעולה ובדרך כלל ביחידות הנעה טורבו יעילות וחזקות יותר גם בנפחים קטנים.

XIII. סיכום ומסקנות: האם כדאי לקנות יונדאי i30?

יונדאי i30, בגרסת ההאצ’בק המשווקת בישראל, היא מכונית משפחתית קומפקטית שמצליחה להישאר רלוונטית ותחרותית בשוק תובעני גם בשנת 2025.
היא לא מנסה להיות פורצת דרך, אלא מתמקדת במתן מענה מדויק לצרכים של רוב רוכשי הרכב המשפחתי: פרקטיות, נוחות, בטיחות ואמינות.
השדרוגים הטכנולוגיים במתיחת הפנים האחרונה, בדמות מערכת המולטימדיה המשופרת וחבילת הבטיחות המקיפה, העניקו לה נקודות זכות חשובות מול מתחרותיה.
גם מרווח הפנים ותא המטען מספקים את הצרכים היומיומיים של משפחה ממוצעת.

בהשוואה למתחרותיה המרכזיות, ה-i30 ממוקמת לרוב במקום טוב מבחינת תמורה למחיר.
היא מציעה חבילת אבזור נדיבה ביחס למחיר שלה, ובמקרים רבים עשירה יותר מהמתחרות הישירות במחיר דומה.
היא פחות מרהיבה בעיצוב ופחות מרגשת לנהיגה ממאזדה 3, ופחות חסכונית בדלק בנהיגה עירונית מטויוטה קורולה ההיברידית.
אך היא מפצה על כך בנוחות נסיעה טובה, חבילת בטיחות אקטיבית מתקדמת, ומוניטין מוצק של אמינות ועלויות אחזקה סבירות.
רבים מחוות דעת גולשים ברשת מציינים לטובה את נוחות הנסיעה והאמינות של הדגם לאורך שנים.

אז האם כדאי לקנות יונדאי i30?
התשובה היא בהחלט כן, אבל לא לכולם.
היא מתאימה במיוחד למי שמחפש רכב משפחתי אמין, בטוח, נוח וקל לנהיגה ותפעול יומיומי.
היא בחירה מצוינת למשפחות צעירות, לנהגי ליסינג וצי רכב, ולכל מי ששם דגש על פרקטיות ותמורה טובה למחיר מבלי לחפש את הריגוש מאחורי ההגה.
היעדר גיר ידני (ובשנים האחרונות גם אופציות דיזל) הופך אותה למתאימה במיוחד למי שרגיל ונוח לו עם תיבת הילוכים אוטומטית.
למי שמחפש ביצועים ספורטיביים, חווית נהיגה מרגשת, או את רמת הגימור והיוקרה הפנימית של מכוניות פרימיום בקטגוריה, כדאי לשקול חלופות.
גם למי שצריכת דלק עירונית מירבית היא בראש סדר העדיפויות, כדאי לבחון אופציות היברידיות בהשוואה ל-i30 בנזין.
אבל לרוב רוכשי הרכב המשפחתי בישראל, יונדאי i30 מספקת חבילה שלמה, מאוזנת ומשתלמת שהופכת אותה לאחת הבחירות ההגיוניות והמומלצות בקטגוריה.
השילוב של אמינות, בטיחות, אבזור טוב ומחיר תחרותי ממקם אותה בצמרת קטגוריית המשפחתיות העממיות בישראל.

אז אתם עומדים בפני החלטה חשובה.

הגיע הזמן להחליף את הרכב או לקנות רכב חדש לגמרי.

הכיוון ברור: רכב פנאי, מרווח, ובעיקר – היברידי.

זה הגיוני לגמרי.

גם חסכון בדלק וגם ירוק יותר לסביבה.

שני שמות קופצים מיד לראש:

קיה ספורטאז’ היברידי וטויוטה RAV4 היברידי.

שני רכבים מעולים, פופולריים בטירוף, ונמצאים בדיוק באותה קטגוריה.

אבל רגע, אם שניהם כל כך טובים ובאותה קטגוריה, איך מחליטים?

זו בדיוק השאלה שאנחנו הולכים לצלול אליה לעומק.

השוואה ראש בראש: המועמדים על שולחן הניתוח

בואו נשים את הדברים על השולחן.

גם הספורטאז’ ההיברידי וגם ה-RAV4 ההיברידי הם רכבי פנאי משפחתיים (C-SUV) שמציעים הנעה כפולה, עיצוב אופנתי, טכנולוגיה עדכנית וחשוב מכל – יחידת הנעה שמשלבת מנוע בנזין ומנוע חשמלי לחיסכון בדלק.

הם מתחרים ישירות על אותו פלח שוק: משפחות, צעירים ומבוגרים כאחד, שמחפשים רכב ורסטילי ליום יום, לנסיעות ארוכות בסופ”ש וגם לגיחות קצרות בשבילי עפר קלים.

אבל מתחת למעטה הדמיון, מסתתרים לא מעט הבדלים.

ההבדלים האלה יכולים להיות קריטיים ולהכריע במה כדאי לבחור עבורכם.

על מה ללכת? הצצה מתחת למכסה המנוע

אחד ההבדלים המשמעותיים ביותר בין שני הרכבים טמון בלב ליבן: יחידת ההנעה ההיברידית.

טויוטה, חלוצת ההיברידיות, משתמשת בטכנולוגיה שהיא מפתחת כבר עשרות שנים.

קיה, לעומת זאת, נכנסה לתחום קצת יותר מאוחר אבל בהחלט סגרה פערים במהירות.

• טויוטה RAV4 היברידי: ה-RAV4 משתמש במנוע בנזין בנפח 2.5 ליטר הפועל במחזור אטקינסון היעיל, יחד עם מנוע חשמלי (או שניים, בגרסאות ההנעה הכפולה). השילוב הזה מייצר הספק כולל של כ-218-222 כ”ס (תלוי גרסה והנעה). המערכת ההיברידית של טויוטה ידועה באמינותה ובמעברים חלקים מאוד בין הנעת בנזין לחשמל.
• קיה ספורטאז’ היברידי: הספורטאז’ ההיברידי משתמש במנוע בנזין בנפח 1.6 ליטר טורבו (כן, טורבו!) יחד עם מנוע חשמלי. ההספק המשולב עומד על כ-230 כ”ס. השימוש במנוע טורבו בנזין הוא שונה מהגישה של טויוטה, ויכול להשפיע על תחושת הנהיגה ועל צריכת הדלק בנסיעות מסוימות.

המשמעות הפרקטית: בעוד ששני הרכבים מציעים ביצועים דומים מבחינת הספק כולל ותאוצה, הדרך שבה הכוח מסופק שונה מעט.

ה-RAV4 מרגיש לעיתים קצת יותר לינארי ורגוע, במיוחד במעבר בין חשמל לבנזין, תודות לטכנולוגיה המוכחת של טויוטה. הספורטאז’, עם מנוע הטורבו, יכול להרגיש קצת יותר נמרץ בטווחי מהירות מסוימים.

חווית נהיגה: איך הם מרגישים על הכביש (ובעיר)?

זה לא רק המספרים היבשים, זה גם איך הרכב מרגיש כשאתם מאחורי ההגה.

טויוטה RAV4: היציבות השקטה

ה-RAV4 ידוע בנוחות הנסיעה שלו וביציבות.

הוא מרגיש נטוע על הכביש, בולע יפה את מהמורות העיר ומספק נסיעה רגועה בכבישים מהירים.

ההיגוי קליל, מה שהופך אותו לנוח מאוד לתמרון בחניה וברחובות צפופים.

המערכת ההיברידית עושה עבודה מצוינת במעברים בין מנועים, ולרוב תמצאו את עצמכם מתגלגלים בשקט על חשמל במהירויות עירוניות, מה שתורם רבות לתחושה השלווה.

חסרון קל יכול להיות רעש מנוע הבנזין כשהוא נכנס לפעולה בבת אחת (מה שנקרא ‘אפקט הוואריאטור’), אם לוחצים על הדוושה בעוצמה.

קיה ספורטאז’: העידון המודרני

הספורטאז’ מציע חווית נהיגה מודרנית ומעודנת.

גם הוא נוח מאוד, ולעיתים אף מרגיש קצת יותר מרוסן בכיול המתלים שלו.

ההיגוי נעים ומדויק, והרכב מרגיש יציב ובטוח.

המערכת ההיברידית עובדת טוב, והשימוש במנוע הטורבו יכול לתת תחושת זמינות כוח קצת שונה מה-RAV4.

קיה עשתה קפיצת מדרגה משמעותית באיכות תא הנוסעים ובידוד הרעשים, והספורטאז’ מרגיש שקט ומפנק בנסיעה.

אז מה עדיף מבחינת נהיגה?

זה תלוי בהעדפה.

אם אתם מחפשים את השקט הנפשי והיציבות המוכרת, ה-RAV4 הוא אופציה נהדרת.

אם אתם מעדיפים תחושה קצת יותר ‘רגילה’ (בגלל מנוע הטורבו) ועידון כללי גבוה יותר, הספורטאז’ יתאים לכם אולי יותר.

פנים הרכב: המקום שבו חיים

הרכב הוא לא רק כלי תחבורה, הוא גם המשרד הנוסע שלכם, חדר המשחקים של הילדים, והמקום שבו אתם מבלים לא מעט זמן.

עיצוב הפנים, נוחות הישיבה, המרווח והטכנולוגיה – כל אלה קובעים כמה נעים ופרקטי יהיה לכם לחיות עם הרכב ביום יום.

קיה ספורטאז’: ההייטק המרווח

הספורטאז’ החדש עשה מהפכה מבחינת עיצוב פנים.

הוא מרגיש מודרני, עתידני כמעט, עם מסך גדול וקמור שמשלב את לוח המחוונים ומערכת המולטימדיה.

החומרים איכותיים ברובם, ויש תחושה של יוקרה יחסית לקטגוריה.

מבחינת מרווח, הספורטאז’ מצטיין במרווח לנוסעים מאחור, גם למבוגרים.

תא המטען גדול ושימושי, והוא יבלע בקלות עגלת תינוק גדולה ועוד כמה תיקים של קניות מסופר גדול.

הטכנולוגיה עשירה, עם קישוריות מלאה לסמארטפונים ומסך מגע גדול וברור.

אבל, יש מי שפחות יתחבר לשליטה כמעט מוחלטת דרך המסך המגע, גם עבור דברים בסיסיים כמו בקרת אקלים.

טויוטה RAV4: הפרקטיות המוכרת

פנים ה-RAV4 מרגיש קצת יותר שמרני בעיצוב שלו.

הוא פחות “וואו” מהספורטאז’, אבל הוא מאוד פונקציונלי ופרקטי.

החומרים עמידים, והכפתורים והפקדים פיזיים וקלים לתפעול – יתרון משמעותי למי שמעדיף לא להתעסק עם מסכים בזמן נהיגה.

מבחינת מרווח פנים, ה-RAV4 מציע גם הוא מרווח טוב מאוד לנוסעים ותא מטען גדול ומרווח.

הוא אולי מרגיש קצת פחות מרווח מהספורטאז’ לנוסעים גבוהים מאחור, אבל ההבדל לא דרמטי.

מערכת המולטימדיה השתפרה בדגמים החדשים יותר, אבל עדיין מרגישה קצת פחות מתקדמת וזורמת מזו שבספורטאז’.

במה כדאי לבחור מבחינת פנים?

אם אתם חובבי טכנולוגיה, עיצוב מודרני ומסכים גדולים, הספורטאז’ כנראה ידבר אליכם יותר.

אם אתם מעדיפים פונקציונליות, כפתורים פיזיים ותחושה של “עובד ולא מסתבך”, ה-RAV4 יהיה הבחירה ההגיונית.

אמינות ובטיחות: ראש שקט

כשקונים רכב, במיוחד היברידי, רוצים לדעת שהוא ישמש אתכם לאורך שנים בלי כאבי ראש מיותרים.

בטיחות היא כמובן עניין שאי אפשר להתפשר עליו.

טויוטה RAV4: השם הטוב של האמינות

טויוטה בנתה לעצמה מוניטין אגדי של אמינות, במיוחד בכל הקשור למערכות היברידיות.

המערכת ההיברידית של טויוטה נחשבת לאחת העמידות והמוכחות ביותר בעולם.

זה אומר שסביר להניח שתראו RAV4 היברידיים עם קילומטרז’ גבוה מאוד נוסעים ללא בעיות מיוחדות במערכת ההיברידית או במנוע.

מבחינת בטיחות, ה-RAV4 מצויד בחבילת מערכות בטיחות אקטיביות מקיפה שקיבלה ציונים גבוהים במבחני ריסוק.

קיה ספורטאז’: קפיצת מדרגה משמעותית

קיה עשתה כברת דרך עצומה בשנים האחרונות מבחינת אמינות ואיכות ייצור.

הדגמים החדשים של קיה נחשבים אמינים למדי ומגיעים לרוב עם אחריות יצרן ארוכה, מה שמעיד על הביטחון של היצרן במוצר שלו.

מערכת ההנעה ההיברידית של הספורטאז’ היא אמנם פחות ותיקה מזו של טויוטה, אך היא מודרנית ונחשבת אמינה.

גם הספורטאז’ מצויד במערכות בטיחות אקטיביות מהדור האחרון וקיבל ציונים גבוהים במבחני בטיחות אירופאיים.

מה עדיף מבחינת אמינות ובטיחות?

אם האמינות האבסולוטית היא בראש סדר העדיפויות שלכם, ובמיוחד אמינות לטווח ארוך מאוד עם קילומטרז’ גבוה, המוניטין של טויוטה והטכנולוגיה המוכחת שלה נותנים לה יתרון קל.

עם זאת, חשוב להדגיש שהספורטאז’ הוא רכב אמין מאוד בפני עצמו ומציע שקט נפשי עם אחריות ארוכה ומערכות בטיחות מתקדמות לא פחות מה-RAV4.

צריכת דלק ועלויות: הארנק מדבר

אחת הסיבות העיקריות לבחור ברכב היברידי היא חיסכון בדלק.

אבל מה קורה בפועל? והאם יש הבדלים משמעותיים בין השניים?

• צריכת דלק: באופן רשמי, הנתונים דומים למדי בשני הרכבים, ונעים סביב 16-18 ק”מ לליטר בשילוב.

  במציאות, הנתונים יכולים להשתנות מאוד בהתאם לסגנון הנהיגה ותנאי הדרך (עיר לעומת בינעירוני).

  בנסיעה עירונית מרובה, שבה המנוע החשמלי עובד יותר, שניהם יהיו חסכוניים מאוד.

  בנסיעה בינעירונית מהירה, צריכת הדלק תעלה בשניהם.

  יש דיווחים על כך שבנסיעה בינעירונית מהירה, מנוע הטורבו של הספורטאז’ עשוי להיות מעט פחות חסכוני ממנוע האטקינסון של ה-RAV4, אך ההבדלים לרוב אינם דרמטיים.

  השורה התחתונה: שניהם חסכוניים משמעותית מרכבי בנזין מקבילים, ויתרונם בא לידי ביטוי בעיקר בנהיגה עירונית ופקקים.

• עלויות תחזוקה: טויוטה ידועה בעלויות תחזוקה סבירות וזמינות חלפים טובה. קיה גם היא עם עלויות סבירות ושירות טוב.

  חשוב לבדוק את עלויות הטיפולים התקופתיים ואת תנאי האחריות על הסוללה ההיברידית (שבשני הרכבים לרוב ארוכה מאוד, 8-10 שנים).

• מחיר רכישה: המחירים יכולים להשתנות בהתאם לגרסה ולאבזור, ולעיתים יש מבצעים שמשפיעים על המחיר הסופי.

  באופן כללי, המחירים של שני הרכבים דומים ונמצאים בטווח מחירים פרימיום יחסית לרכבי C-SUV.

  כדאי לעשות השוואת מחירים מדויקת לגרסאות הספציפיות שמעניינות אתכם.

אז במה כדאי לבחור? על מה ללכת בסוף?

אין תשובה אחת נכונה לשאלה הזו.

ההחלטה אם ללכת על קיה ספורטאז’ היברידי או טויוטה RAV4 היברידי תלויה בסופו של דבר בהעדפות האישיות שלכם ובמה שחשוב לכם יותר ברכב.

למי מתאים הטויוטה RAV4 היברידי?

• אתם שמים את האמינות בראש סדר העדיפויות, ומוניטין ארוך שנים של אמינות היברידית חשוב לכם מאוד.
• אתם מעדיפים פנים רכב פרקטי ופונקציונלי עם כפתורים פיזיים, ולא חובה לכם את העיצוב הכי מודרני והמסכים הכי גדולים.
• אתם מחפשים נוחות נסיעה ויציבות מוכחת.
• אתם נוסעים הרבה בתוך העיר ורוצים לנצל את היתרון של המערכת ההיברידית של טויוטה בנסיעה חשמלית שקטה.

למי מתאים הקיה ספורטאז’ היברידי?

• אתם מחפשים עיצוב פנים מודרני וטכנולוגי, ומתחברים לקונספט של מסכים גדולים ושליטה דיגיטלית.
• אתם רוצים מרווח פנים מצוין, במיוחד לנוסעים מאחור.
• אתם מעדיפים חווית נהיגה מעודנת ונעימה, עם תחושה מודרנית ובידוד רעשים טוב.
• אתם רוצים רכב שמציע אחריות יצרן ארוכה ושקט נפשי מבחינת תקלות בשנים הראשונות.

מחשבות לסיכום

גם הספורטאז’ וגם ה-RAV4 הם רכבים היברידיים מצוינים בקטגוריה שלהם.

הם מציעים חיסכון בדלק, פרקטיות משפחתית גבוהה, ומערכות בטיחות מתקדמות.

טויוטה מביאה את הניסיון והמוניטין הבלתי מעורערים שלה באמינות היברידית.

קיה מביאה עיצוב מודרני, תא נוסעים מרשים וטכנולוגיה עדכנית.

כדי לקבל את ההחלטה הנכונה עבורכם, אחרי שקראתם את ההשוואה הזו, הדבר הכי חשוב לעשות הוא ללכת לאולמות התצוגה.

היכנסו לרכבים, שבו בפנים, בדקו את המרווח.

ובעיקר – צאו לנסיעת מבחן.

תרגישו איך הרכב מאיץ, איך הוא מתנהג בפניות, איך הוא בולם ואיך הוא מרגיש לכם בנוחות.

רק כך תדעו באמת איזה רכב מתאים לכם יותר, ותוכלו להחליט על מה ללכת בראש שקט.

בהצלחה!

רנו קדג’אר: מה קורה מתחת למכסה המנוע?

אבל רגע, מה הקאץ’? למה כולם מדברים על זה?

אין הרבה רכבי קרוסאובר שמצליחים לשלב נוחות, עיצוב ייחודי וביצועים מספיק טובים למחיר. עם זאת, רנו קדג’אר, החמודה שיש לה גם סטייל אירופאי וגם תעוזה משפחתית, משאירה הרבה אנשים תוהים – האם היא באמת הבחירה הנכונה? ולמה לפעמים אורות נדלקים בדשבורד כאילו התחיל פסטיבל?

בואו ניכנס פנימה (לא באמת נכנס, כן? מטאפורית) ונסתכל על מה שבאמת שווה לדעת על התקלות הנפוצות של רנו קדג’אר – ולא, זה לא תמיד סימן לחזור בריצה לסוכנות. יש תשובות, יש פתרונות, ויש גם כמה חיוכים בדרך.

5 תקלות שלא תמצאו בפרוספקט של הסוכנות

אז קניתם קדג’אר. ברכות! עכשיו הגיע הזמן להכיר את חמישיית הפיתויים הפחות זוהרים שלה – ויש אפילו שם לכל אחד מהם:

• תסמונת הקלאץ’ הנעלם: דגם ידני? לפעמים הקלאץ’ מרגיש כמו בן נוער – נוכח-נפקד. תחושת דריכה לא עקבית שדורשת לפעמים החלפה מוקדמת מהרגיל של המצמד.
• הגיר האוטומטי – לפעמים שואל עצמו קיומיות: בדגמים עם גיר אוטומטי, יש דיווחים על העברות בלתי חלקות, מעין השתהות בין הילוכים שקורית בעיקר בנסיעה עירונית צפופה.
• מערכת המולטימדיה – מופע קאמבק יומי: מסך המגע R-Link לפעמים מחליט שהוא צריך רגע לחשוב על החיים. אתחולים עצמיים, חוסר מענה זמני ולפעמים GPS שעלול להציע לך לנסוע דרך הים – קורים.
• חיישני חניה עם חרדות נטישה: בדגמים מסוימים – בעיקר בשנים הראשונות של הדגם – היה מקרה או שניים שבהם חיישני רוורס מגיבים באיחור או לא מגיבים בכלל.
• תאורת LED – לא תמיד זוהרת כמו בפרסומת: בחלק מהדגמים, תאורת היום בזוגות פנסים נראית כאילו היא בשפעת – נורית אחת עובדת והשנייה לוקחת חופש.

אבל למה זה קורה בכלל? ולמה דווקא לי?!

1. שילוב של טכנולוגיה מתקדמת ותשומת לב לפרטים שלא תמיד מגיעה בזמן

רנו ניסתה להביא משהו רענן לשוק – ולהרבה מהבחינות, הצליחה. אבל כמו בכל שילוב של אלקטרוניקה, תוכנה ומכאניקה, לא כל חלק מגיב באותה זריזות כמו הנהג. מערכות מתקדמות כאלו דורשות עדכונים תכופים, כי תוכנה היא כמו פיצה – היא טובה כשהיא חמה ועדכנית.

2. תנאי מזג אוויר, סגנון נהיגה וחיים בכלל

לפעמים זה פשוט קשור לישראל. החום, היובש, הפס האחרון בפיתול ליד החרמון, או פקקי איילון – כולם שמים את הרכבים למבחן. והקדג’אר, עם כל היופי שלה, גם לא חסינה לשחיקה.

רגע, יש מה לעשות עם זה?

אז כן. לפני שאתם מתקשרים לדוד מהשכונה שהוא מכונאי חובב, הנה מה שבאמת אפשר וכדאי לעשות:

• עקבו אחרי קריאות יצרן: רנו פרסמה מספר קריאות תיקון (Recall) שקשורות לדגמים מסוימים. שווה לבדוק אם הרכב שלכם ברשימה.
• עדכוני תוכנה: ביקור קצר במוסך מורשה יכול לעדכן את המערכות למצב שבו הן פחות… אממ… הולכות לישון פתאום.
• בדיקה תקופתית רגילה: תתפלאו מה סריקה פשוטה עם מחשב הרכב יכולה לחשוף. לפעמים כל הסיפור הוא חיישן אחד שהחליט שמשעמם לו.
• החלפה מונעת של רכיבים חריגים: המצמד? שווה לבדוק אותו בסביבות ה-60,000 ק”מ מתוך מחשבה ולא רק בעקבות תקלה.

שאלות שלא נעים לשאול (אבל כולנו שואלים בכל זאת)

• האם כדאי לקנות קדג’אר יד שנייה?
  תשובה: כן, אבל עם בדיקה קפדנית. רצוי דרך מוסך מומחה לרנו, כולל סריקה מלאה.
• כמה יעלה לי לתקן את מערכת ה-R-Link?
  תשובה: משתנה, אבל בדרך כלל ניתן לתקן או לעדכן בלי לקרוע את הארנק. שווה לבדוק אם זה נכלל באחריות.
• יש גרסה פחות מועדת לתקלות?
  תשובה: הדגמים המאוחרים יותר (אחרי 2018) הראו שיפור משמעותי באמינות.
• כמה בעיה זו התקלה בגיר?
  תשובה: יותר מציק מאשר הרסני. לרוב לא גורם להרס מלא אלא דורש כיוון או ניקוי שסתומים.
• אפשר להסתדר לבד עם הקפיצות בגיר?
  תשובה: רק אם תתרגלו לנסיעה כמו של קנגורו קטן. מומלץ לטפל.

ומה אם אגיד לכם שאין רק בעיות?

למרות הכל – וזה חשוב להזכיר – לקדג’אר יש גם הרבה מאוד ניצחונות. היא מציעה נוחות נסיעה יוצאת דופן, מרווח פנימי שמתאים גם למשפחה עם שני ילדים ופודל מעוצב, והיא נראית מעולה על הכביש.

החוויות של רוב בעלי הרכב הן חיוביות, והתקלות הנ”ל נוגעות לאחוז קטן יחסית – אבל תמיד טוב לדעת מראש. חשוב לזכור שגם מרצדס, טסלה או ריינג’רובר (במחיר כפול או משולש) עשויות להביא איתן ענייני תחזוקה לא צפויים. קדג’אר פשוט עושה את זה… בסגנון צרפתי יותר.

אז לסיכום: לרוץ למוסך או ללטף את ההגה?

רנו קדג’אר היא רכב שראוי להתייחס אליו בסבלנות ובהבנה. כן, יש לו אופי. לפעמים הוא נוהג לעצמו, לפעמים הוא מתחרט באמצע. אבל עם תחזוקה שוטפת וטיפול מקצועי, היא תשרת אתכם נאמנה ועל הדרך תגרום לשכנים לשאול “של מי הקרוסאובר ההורס הזה?”.

בסופו של דבר, כמו כל קשר, גם הקשר עם הרכב שלנו דורש תקשורת, אכפתיות… ולעיתים תוכנת עדכון קטנה לשבת. אז תתניעו בביטחון – היא תבוא איתכם לכל מקום, גם אם לפעמים תרטון קלות בדרכה לשם.

ברוכים הבאים לסקירה המקיפה שלנו כאן בפורטל הרכב הישראלי PRK.

הפעם אנחנו שמים את הפוקוס על רכב ששלט כאן ביד רמה במשך שנים רבות.

כזה שעיצב את הכבישים שלנו והיה חלק כמעט מכל משפחה או צי רכב בארץ.

אנחנו מדברים כמובן על יונדאי i25.

רכב סדאן קומפקטי שיובא לישראל במשך כעשור, פחות או יותר בין 2010 ל-2019.

הוא בעצם הדור הרביעי של יונדאי אקסנט המוכרת (Hyundai Accent), שקיבל אצלנו את השם השיווקי i25 כדי להשתלב בליין הדגמים המצליח של יונדאי באותה תקופה, לצד ה-i10 הקטנה יותר וה-i30 הגדולה יותר.

ה-i25 מבית יונדאי (Hyundai).

ה-i25 בישראל נמכרה בעיקר בגרסת הסדאן.

היא כמעט ולא שווקה בגרסת האצ’בק בארץ.

זו הייתה מכונית סדאן קלאסית.

ארבע דלתות, תא מטען נפרד.

כזו שפנתה לקהל שחיפש פתרון תחבורה אמין, פרקטי ולא יקר לתחזוקה.

היא מוקמה בקטגוריית הסדאן הקומפקטיות, קצת בין מכוניות סופר-מיני סדאן (כמו סיאט טולדו או הונדה סיטי של אז) לבין משפחתיות “אמיתיות” יותר כמו יונדאי i30, מאזדה 3, טויוטה קורולה וקיה פורטה/סראטו.

היא התחרתה ראש בראש בעיקר מול קיה ריו סדאן (Kia Rio Sedan) שהייתה אחותה לפלטפורמה, ומול דגמים כמו סקודה ראפיד (Skoda Rapid) ופיג’ו 301 (Peugeot 301).

המיצוב שלה היה ברור: אמינות, עלות קנייה נמוכה יחסית (בעיקר לציים), ופשטות תפעול.

היא הפכה במהירות ללהיט בקרב ציי רכב וגם אצל משפחות פרטיות שחיפשו שקט נפשי ומינימום בעיות.

קהל היעד העיקרי שלה היה רחב למדי.

החל מנהגי ליסינג, דרך משפחות צעירות ועד אנשים מבוגרים שחיפשו רכב נוח וקל לנהיגה.

זו לא הייתה מכונית למי שחיפש ריגושים על הכביש או חידושים טכנולוגיים פורצי דרך.

זו הייתה פשוט מכונה שעושה את העבודה, ובצורה טובה.

רבים שקלו והיום שוקלים האם כדאי לקנות יונדאי i25 משומשת.

בסקירה הזו, נצלול לעומק לכל האספקטים של יונדאי i25, ננתח את היתרונות והחסרונות שלה מהפרספקטיבה של היום, נתייחס לעיצוב, למרווח, ליחידות ההנעה, לבטיחות ואיך לא – גם לעלות האחזקה ולכמה עולה i25 בשנת 2025 בשוק המשומשות.

נשמע גם לחוות דעת גולשים שצברו ניסיון עם הדגם הזה.

בואו נתחיל.

עיצוב חיצוני: פלואידיק סקאלפצ’ר פוגש פרקטיות

פילוסופיה עיצובית ורושם כללי

כשיונדאי i25 הושקה, היא הייתה חלק מהמהפכה העיצובית של יונדאי שנקראה “פלואידיק סקאלפצ’ר” (Fluidic Sculpture).

השם המפוצץ הזה בא לתאר קווים זורמים, דינמיים וקצת דרמטיים יותר לעומת הדגמים השמרניים של העבר.

ה-i25 בהחלט הציגה קווים כאלה.

היא נראתה מודרנית ומרשימה יחסית לדגמי סדאן קומפקטיים אחרים באותה תקופה.

הרושם הכללי היה של מכונית שנראית גדולה יותר ממה שהיא באמת.

נקייה לעין, עם נוכחות נחמדה על הכביש, אבל לא כזו שתגרום לאנשים להסתובב אחריה ברחוב (אלא אם כן הם נהגי מונית שמזהים עמית למקצוע).

אלמנטים עיצוביים בולטים

בחזית, ה-i25 קיבלה גריל כרום בולט (בגרסאות מסוימות) ופנסים קדמיים משוכים לאחור שנכנסו עמוק לתוך הכנפיים.

זה נתן לה מראה טיפה כועס או נחוש.

קווי המתאר מהצד היו הצד החזק שלה כסדאן.

הצללית הייתה זורמת, עם קו גג שהשתפל בעדינות לכיוון תא המטען.

קו מותניים בולט עבר לאורך הרכב והוסיף מימד דינמי.

בתי הגלגלים היו בולטים יחסית.

החלק האחורי עוצב גם הוא עם פנסים גדולים יחסית שגלשו מהכנפיים אל דלת תא המטען.

הפגוש האחורי היה פשוט ונקי.

העיצוב הכולל היה נעים לעין ופרקטי, בהתאם לייעוד הרכב.

חישוקים ומידות

ה-i25 הגיעה בדרך כלל עם חישוקי פלדה פשוטים בגודל 15 אינץ’ ברמות הגימור הבסיסיות, או חישוקי סגסוגת קלה (מגנזיום בלשון העם) בגודל 15 או 16 אינץ’ ברמות הגימור הגבוהות יותר.

החישוקים לא היו הכי ספורטיביים בעולם, אבל בהחלט תרמו למראה הכללי הנקי.

מבחינת מידות פיזיות, ה-i25 הייתה סדאן קומפקטית טיפוסית.

האורך שלה עמד על כ-4.37 מטר, רוחב של כ-1.70 מטר ובסיס גלגלים של כ-2.57 מטר.

היא הייתה מעט ארוכה יותר ועם בסיס גלגלים ארוך יותר מדגמי סופר-מיני סדאן, אבל קצרה יותר וצרה יותר ממשפחתיות כמו i30 או קורולה.

המידות האלה תרמו למרווח פנימי טוב יחסית לגודל החיצוני, וגם סייעו להתנהלות קלה יחסית בסביבה עירונית צפופה.

עיצוב פנים, איכות חומרים ומרווח: פונקציונליות לפני הכל

האווירה הכללית והקונספט העיצובי

אם העיצוב החיצוני ניסה להיות מעט דרמטי ו”פלואידי”, תא הנוסעים של יונדאי i25 היה סיפור אחר לגמרי.

כאן הקונספט העיצובי היה פשוט: פונקציונליות, הנדסת אנוש סבירה, ועמידות.

האווירה הכללית הייתה די פשוטה ושמרנית.

לא תמצאו כאן טאצ’ים יוקרתיים או עיצובים פורצי דרך.

הכל במקום שאתה מצפה לו.

הקווים היו פשוטים, ולא עמוסים מדי.

יש שיאמרו שזה קצת משעמם, אבל מצד שני, זה מאד נוח לתפעול ואינו מסיח את הדעת.

איכות חומרים והרכבה

בכל מה שקשור לאיכות החומרים, חשוב לזכור שה-i25 מוקמה כרכב עממי ופרקטי.

לכן, רוב החומרים בהם נעשה שימוש בתא הנוסעים הם פלסטיק קשיח.

ניתן למצוא אותו על הדשבורד, על דיפוני הדלתות, ועל הקונסולה המרכזית.

אין כאן כמעט חומרים רכים או נעימים למגע כמו בדגמים יקרים יותר או מודרניים יותר.

עם זאת, חשוב לציין שאיכות ההרכבה של החלקים הללו הייתה בדרך כלל טובה מאד.

לאורך שנים של שימוש, גם בתנאי ליסינג קשוחים, תא הנוסעים של ה-i25 נטה להישאר מורכב היטב, ללא קרקושים מיותרים או התפרקויות של חלקים.

החומרים היו עמידים לשריטות ולבלאי, מה שהתאים מאד לייעוד שלה כ”סוס עבודה”.

הנדסת אנוש ונוחות תפעול

אחד היתרונות הבולטים של ה-i25 היה בהנדסת האנוש שלה.

הכל ממוקם בצורה הגיונית וקלה לגישה.

פקדי בקרת האקלים (בין אם ידנית או אוטומטית) היו כפתורים עגולים פשוטים או כפתורים פיזיים ברורים.

הפקדים של מערכת השמע היו גם הם כפתורים פיזיים קלים לתפעול, ללא צורך לצלול לתפריטים דיגיטליים מורכבים (שגם כך לא היו קיימים).

מסך מגע, אם היה קיים, היה בדרך כלל קטן יחסית ועם פונקציונליות בסיסית ביותר.

הראות החוצה מהרכב הייתה טובה לכל הכיוונים.

קורות A לא היו עבות מדי, והחלון האחורי היה גדול יחסית.

זה סייע בתמרונים צפופים ובחנייה.

מושבים ומרווח פנימי

המושבים ביונדאי i25 היו נוחים למדי לנסיעות יומיומיות ולמרחקים בינוניים.

הם לא הציעו תמיכה צדדית יוצאת דופן, אבל היו מרופדים היטב.

מושב הנהג בדרך כלל כלל כוונון גובה.

בשורה השנייה, ה-i25 הציעה מרווח טוב מאד לשני נוסעים מבוגרים.

מרווח הרגליים היה נדיב יחסית לקטגוריה, ומרווח הראש היה מספק גם לאנשים גבוהים.

הושבת שלושה מבוגרים מאחור אפשרית לנסיעות קצרות, אך תהיה צפופה למדי.

לילדים, כמובן, המרווח היה מצוין.

בסיס הגלגלים הנדיב יחסית תרם לתחושת המרווח בפנים.

תא מטען ואחסון

כמכונית סדאן, אחד היתרונות הגדולים של יונדאי i25 היה תא המטען שלה.

הוא הציע נפח אחסון נדיב, בדרך כלל מעל 450 ליטר.

זה היה נפח שהתחרה בכבוד גם במשפחתיות גדולות יותר.

צורת תא המטען הייתה סדירה יחסית, מה שהקל על הטענת מזוודות גדולות או קניות מהסופר.

סף ההטענה היה סביר.

בחלק מהגרסאות ניתן היה לקפל את המושב האחורי (בחלקים או כיחידה אחת) כדי להגדיל את נפח האחסון לפריטים ארוכים, אם כי הפתח בין תא הנוסעים לתא המטען לא תמיד היה גדול במיוחד.

בתא הנוסעים עצמו היו פתרונות אחסון סבירים, כמו תא כפפות בגודל טוב, כיסים בדלתות ומחזיקי כוסות.

טכנולוגיה, אבזור ומולטימדיה: בסיסית ושורדת

מערכות טכנולוגיות בתקופתה

כשיונדאי i25 הייתה חדשה על הכביש, המונח “טכנולוגיה ברכב” היה שונה למדי ממה שאנחנו מכירים באפריל 2025.

מערכות עזר לנהג או קישוריות סמארטפון מתקדמת היו נדירות גם בדגמים יקרים יותר, בטח ובטח בדגמים עממיים כמו ה-i25.

הטכנולוגיה התבטאה בעיקר במערכות בטיחות פסיביות (כריות אוויר) ואקטיביות בסיסיות (ABS, ESP בחלק מהגרסאות המאוחרות יותר).

האבזור הטכנולוגי התמקד בעיקר בנוחות בסיסית ובידור.

מערכת מולטימדיה

ברוב שנותיה וברמות הגימור הנפוצות בישראל, יונדאי i25 הגיעה עם מערכת שמע בסיסית למדי.

בדרך כלל היה זה רדיו דיסק עם נגן CD וחיבורים בסיסיים כמו AUX ו-USB.

בחלק מרמות הגימור הגבוהות יותר או בשנים מאוחרות יותר, ניתן היה למצוא חיבור בלוטות’ לדיבורית.

מסך מגע לא היה ציוד סטנדרטי.

רכבי ליסינג רבים צוידו לאחר מכן במערכות מולטימדיה אנדרואיד בהתקנה מקומית, עם מסך גדול יותר ויכולות מתקדמות יותר כמו ניווט וחיבור לסמארטפון.

מערכת השמע המקורית, עם רמקולים סטנדרטיים, הציעה איכות סאונד סבירה לחדשות ורדיו, אבל לא משהו שחובבי מוזיקה יתלהבו ממנו.

לוח מחוונים ואבזור נוחות

לוח המחוונים ביונדאי i25 היה אנלוגי לחלוטין.

מד מהירות, מד סל”ד, מד דלק ומד חום מנוע.

במרכז היה לרוב מסך דיגיטלי קטן שהציג נתונים בסיסיים של מחשב דרך, כמו קילומטרז’, צריכת דלק ממוצעת וטווח נסיעה.

אין כאן לוח מחוונים דיגיטלי שניתן להתאמה אישית כמו ברכבים מודרניים.

מבחינת אבזור נוחות, רמות הגימור (רמת גימור) השונות הציעו מגוון.

רמת הגימור הבסיסית (לרוב נקראה Inspire) כללה מיזוג ידני, חלונות חשמל, נעילה מרכזית, ולעיתים שליטה מההגה על מערכת השמע.

רמות גימור גבוהות יותר (כמו Premium או Intense) הוסיפו לרוב חישוקי מגנזיום, פנסי ערפל, בקרת אקלים דיגיטלית, ובחלק מהשנים אפילו גג נפתח חשמלית.

מערכות כמו חימום/אוורור מושבים או תצוגה עילית (HUD) לא היו קיימות בדגם זה.

ביצועים, יחידת הנעה וצריכת דלק/אנרגיה: עובדת בלי להתלונן

יחידות הנעה בישראל

יונדאי i25 שווקה בישראל עם שתי יחידות הנעה בנזין עיקריות לאורך שנותיה.

המנוע הפופולרי יותר היה מנוע בנזין בנפח 1.4 ליטר.

הוא הפיק בדרך כלל כ-107 כוחות סוס (כ-79 קילוואט) ומומנט מרבי של כ-13.8 קג”מ.

יחידת הנעה נוספת וחזקה יותר הייתה מנוע בנזין בנפח 1.6 ליטר.

הוא הפיק כ-124 כוחות סוס (כ-91 קילוואט) ומומנט מרבי של כ-15.9 קג”מ.

שני המנועים שודכו בישראל בעיקר לתיבת הילוכים אוטומטית קונבנציונלית.

בתחילת דרכה עם מנוע ה-1.4 ליטר, התיבה האוטומטית הייתה מיושנת יחסית וכללה 4 הילוכים בלבד.

בשנים מאוחרות יותר, הדגם (בעיקר עם מנוע 1.6 ליטר, ולעיתים גם 1.4 ליטר) קיבל תיבת 6 הילוכים אוטומטית מודרנית וחסכונית יותר.

גרסאות עם גיר ידני היו נדירות למדי בשוק הישראלי.

ביצועים בנהיגה יומיומית

מבחינת ביצועים, יונדאי i25 לא תוכננה להיות מכונית ספורטיבית.

עם מנוע ה-1.4 ליטר ותיבת 4 הילוכים, התאוצה מ-0 ל-100 קמ”ש ארכה בערך 12-13 שניות.

עם מנוע ה-1.6 ליטר ותיבת 6 הילוכים, הנתון השתפר לכ-10-11 שניות.

בנהיגה יומיומית, המנועים סיפקו ביצועים מספקים בהחלט.

בעיר, התאוצה מהמקום הייתה זריזה מספיק כדי להשתלב בתנועה.

בתאוצות ביניים, למשל בעקיפות או בהשתלבות בכביש מהיר, המנועים (ובעיקר ה-1.6 ליטר) דרשו קצת יותר מאמץ, והתיבה האוטומטית לפעמים התמהמהה קצת לפני שהורידה הילוך.

תיבת 4 ההילוכים הייתה פחות חלקה ומודרנית מתיבת 6 ההילוכים.

בגדול, הביצועים התאימו לייעוד הרכב: נסיעה רגועה ונוחה, לא משהו שיאתגר את חוקי הפיזיקה.

צריכת דלק והשוואה

סעיף צריכת דלק היה תמיד חשוב מאד בקטגוריה הזו.

יונדאי i25, בעיקר עם מנוע ה-1.4 ליטר ותיבת 6 הילוכים או ה-1.6 ליטר, נחשבה לרכב חסכוני יחסית בתקופתה.

נתוני יצרן לפי תקן WLTP (המאוחרים יותר) או NEDC (המוקדמים) דיברו על צריכת דלק ממוצעת של כ-6-7 ליטר ל-100 ק”מ (בערך 15-17 ק”מ לליטר).

במבחן המציאות הישראלית, עם פקקים, עליות ושימוש במיזוג אוויר, צריכת הדלק הריאלית נעה בדרך כלל בין 10 ל-14 ק”מ לליטר, תלוי מנוע, גיר וסגנון נהיגה.

גרסאות ה-1.4 עם 4 הילוכים היו פחות חסכוניות מחוץ לעיר בשל סל”ד גבוה יותר בשיוט.

בהשוואה לרכבים מודרניים עם מנועי טורבו קטנים או הנעה היברידית, צריכת דלק של i25 נחשבת פחות טובה בשנת 2025.

בעוד שחיפוש המונח “צריכת דלק” נפוץ גם בהקשר לרכב חשמלי (שם מדברים על צריכת אנרגיה בקוט”ש ל-100 ק”מ), ביונדאי i25 מדובר כמובן על בנזין וליטרים.

חשוב לזכור את זה כשמעריכים עלויות תפעול.

טעינה: לא רלוונטי לדגם זה

יונדאי i25 (דור RB) היא מכונית עם מנוע בנזין בלבד.

לכן, נושא הטעינה כלל אינו רלוונטי עבורה.

אין לה סוללה גדולה הדורשת טעינה משקע חיצוני, כמו ברכבים חשמליים מלאים או רכבי פלאג-אין היברידיים.

הסקירה של חווית טעינה, קצבי טעינת AC ו-DC, זמני טעינה וסוגי מחברים רלוונטית רק לרכבים מחושמלים.

בעוד שבישראל של אפריל 2025 תחום הרכב החשמלי והיברידי מתפתח במהירות וחווית הטעינה הופכת לנושא מרכזי עבור קונים רבים, יונדאי i25 שייכת לעידן אחר, עידן שבו הולכים לתדלק בתחנת דלק וזהו.

חשוב לציין את ההבדל הזה בהקשר למעבר הכללי בתעשיית הרכב.

במקרה של ה-i25, כל מה שצריך לדעת על “אנרגיה” זה למלא בנזין.

חווית נהיגה והתנהגות כביש: נוחות מעל לכל

נוחות נסיעה ובידוד רעשים

אחד היתרונות המרכזיים של יונדאי i25 היה ונותר נוחות הנסיעה שלה.

המתלים כוילו בצורה רכה יחסית.

זה אומר שהיא ספגה היטב את שיבושי הכביש הישראליים, גם בכבישים עירוניים עם פסי האטה ובורות.

הנסיעה הייתה לרוב נינוחה ורכה.

מחוץ לעיר, במהירויות גבוהות יותר, הנוחות עדיין הייתה טובה, אך יחד עם זאת הגיע גם בידוד הרעשים הפחות מרשים.

רעשי כביש ורוח היו נוכחים למדי בתא הנוסעים במהירויות שיוט בכביש מהיר.

גם רעש המנוע, בעיקר תחת עומס או בתאוצות, היה נשמע היטב בתוך הרכב.

בידוד הרעשים היה סביר לקטגוריה ולתקופה, אך רחוק מרמתם ברכבים מודרניים או יוקרתיים יותר.

התנהגות דינמית והיגוי

אם חיפשתם רכב עם התנהגות כביש ספורטיבית ומהנה, יונדאי i25 כנראה לא הייתה (ולא תהיה) הבחירה הראשונה שלכם.

התנהגות הכביש שלה הייתה בטוחה וצפויה לחלוטין, אך חסרת כל ריגוש.

ההיגוי היה קל מאד.

זה יתרון משמעותי בתמרונים עירוניים ובחנייה.

אבל הוא גם היה חסר משוב לחלוטין.

קשה היה להבין מה קורה עם הגלגלים הקדמיים.

בפניות, היו זוויות גלגול מורגשות בשל הכיול הרך של המתלים.

אחיזת הכביש הייתה סבירה בגבולות סגנון הנהיגה אליו הרכב מיועד, אך הגעה למגבלות הייתה מהירה יחסית והתבטאה לרוב בתת-היגוי בטוח וצפוי.

היציבות הכיוונית במהירויות גבוהות הייתה מספקת, אך היא לא העניקה תחושת בטחון מלאה כמו מכוניות משפחתיות גדולות ויציבות יותר.

מערכת הבלמים הייתה יעילה מספיק לשימוש יומיומי.

ברכבים עם גיר אוטומטי קונבנציונלי, כמובן שאין רגנרציה כמו ברכבים מחושמלים המשפיעה על תחושת הבלמים.

חווית הנהיגה כולה התמקדה בפשטות, קלות תפעול ונוחות.

בטיחות ומערכות עזר לנהג: שייכת לעידן אחר

מבחני בטיחות ותוצאות

בזמן השקתה, יונדאי i25 עמדה בתקני הבטיחות של התקופה.

היא עברה מבדקי בטיחות רשמיים.

במבחני הריסוק של ארגון Euro NCAP, יונדאי אקסנט (שהיא ה-i25 באירופה) קיבלה ציון של 5 כוכבים בשנת 2011.

זה היה ציון מצוין לתקופה.

התוצאות בקטגוריות השונות הראו הגנה טובה לנוסעים מבוגרים ולילדים במקרה של התנגשות.

חשוב להדגיש: תקני הבטיחות ומבחני הבטיחות השתנו באופן משמעותי מאז 2011.

רכב שמקבל 5 כוכבים ב-2011 לא בהכרח יקבל את אותו ציון במבחנים המחמירים הרבה יותר של 2025, שכוללים דגש גדול יותר על מערכות עזר לנהג.

מערכות ADAS ואבזור בטיחות אקטיבי

זהו אולי ההבדל הגדול ביותר בין יונדאי i25 לרכבים מודרניים בשנת 2025.

מערכות ADAS (מערכות עזר מתקדמות לנהג) כפי שאנחנו מכירים אותן היום – כמו בקרת שיוט אדפטיבית, סיוע לשמירה על נתיב, בלימת חירום אוטונומית, ניטור שטחים מת – פשוט לא היו קיימות ביונדאי i25.

האבזור הבטיחותי האקטיבי התמקד בבסיס: מערכת למניעת נעילת גלגלים (ABS), חלוקת כוח בלימה אלקטרונית (EBD), ובחלק מרמות הגימור המאוחרות יותר או הגבוהות יותר, גם בקרת יציבות אלקטרונית (ESP או ESC).

מבחינה פסיבית, הרכב צויד במספר כריות אוויר, לרוב 2 כריות אוויר קדמיות כסטנדרט, ובחלק מהגרסאות הגבוהות יותר גם כריות צד וכריות וילון.

קונה של יונדאי i25 בשנת 2025 צריך להיות מודע לכך שהוא רוכש רכב שחסרות בו לחלוטין מערכות הבטיחות האקטיביות שהפכו לסטנדרט כמעט בכל רכב חדש היום.

זהו שיקול חשוב מאד עבור מי שמעוניין ברמת הבטיחות הגבוהה ביותר או רגיל לתפקוד מערכות אלה.

מחיר, רמות גימור ואחריות (ישראל): סוס עבודה במחיר עממי

כמה עולה יונדאי i25 בשנת 2025?

בשנת 2025, יונדאי i25 אינה נמכרת עוד כרכב חדש.

היא רלוונטית לחלוטין בשוק המשומשות בישראל.

השאלה “כמה עולה” יונדאי i25 תלויה כמובן בשנתון, קילומטרז’, מצב מכני וחיצוני, רמת גימור, והיסטוריית טיפולים ובעלות (ליסינג לשעבר או פרטי).

באופן כללי, טווח המחיר של יונדאי i25 משומשת נע, נכון לאפריל 2025, בין כמה אלפי שקלים בודדים לדגמים הראשונים עם קילומטרז’ גבוה או לאחר ליסינג קשוח, ועד כ-30,000-45,000 ש”ח לדגמים מהשנים המאוחרות יותר (2016-2018) במצב טוב ועם קילומטרז’ סביר יחסית.

מחירון לוי יצחק או יד2 ישקף את המחירים המקובלים בשוק המשומשות עבור הדגם והשנתון הספציפי.

בהשוואה למכוניות משפחתיות מאותה תקופה (כמו קורולה או מאזדה 3), מחירה של ה-i25 בדרך כלל נמוך יותר, מה שהופך אותה לאטרקטיבית במיוחד עבור קונים עם תקציב מוגבל.

רמות גימור עיקריות ואבזור

יונדאי i25 שווקה בישראל במספר רמות גימור עיקריות.

רמת הגימור הבסיסית נקראה לרוב Inspire.

היא כללה לרוב אבזור מינימלי: צמד כריות אוויר קדמיות, ABS, ESP (בשנים המאוחרות), מיזוג רגיל, חלונות חשמל ומערכת שמע בסיסית.

רמת הגימור Premium הייתה נפוצה מאד, במיוחד בציים.

היא הוסיפה לרוב צמד כריות אוויר צד, שליטה מההגה, ולעיתים גם בקרת אקלים דיגיטלית וחישוקי סגסוגת קלה.

רמת הגימור הגבוהה יותר, Intense, הוסיפה אבזור יוקרתי יותר לתקופה, כמו כריות וילון (סה”כ 6), גג נפתח, ולעיתים חישוקי 16 אינץ’.

ההבדלים המרכזיים בין רמות הגימור היו באבזור הנוחות והבטיחות (בעיקר מספר כריות האוויר ובקרת יציבות).

אחריות ועלויות תחזוקה

כשרכב נמכר כחדש, יונדאי הציעה בדרך כלל אחריות יצרן של 3 שנים או 100,000 ק”מ על הרכב המלא.

רכבים משומשים משנתונים 2018-2019 עשויים להיות עדיין במסגרת האחריות הזו, אך דגמים ישנים יותר לרוב יצאו ממנה.

עבור קונה של i25 משומשת, האחריות הופכת לפחות רלוונטית, אלא אם מדובר על רכישה מגרסא עם אחריות מורחבת.

עלויות התחזוקה השוטפות של יונדאי i25 נחשבות לנמוכות יחסית.

חלקי חילוף נפוצים וזולים, ויש מוסכים רבים שמכירים ומטפלים בדגם.

טיפולים תקופתיים אינם יקרים.

הדגם ידוע באמינות טובה באופן כללי, אך כמו בכל רכב ישן, תקלות ובעיות יכולות לצוץ.

תקלות נפוצות, אם קיימות, נוטות להיות קשורות לבלאי טבעי של רכיבים כמו מערכת המתלים, מערכת הקירור או רכיבים חשמליים קטנים.

תיבת 4 ההילוכים הישנה יותר נחשבת אמינה אך פחות מעודנת.

בדיקה קפדנית לפני קנייה חשובה במיוחד בדגם הזה, במיוחד אם שירת בצי ליסינג.

שווי השימוש של הדגם אמנם יורד עם הגיל, אך בשל האמינות והפופולריות שלו בשוק המשומשות, הוא שומר על ערך יחסית טוב בהשוואה לחלק מהמתחרים שלו מאותה תקופה.

יתרונות: למה לבחור דווקא בה?

אם נסכם את היתרונות המרכזיים של יונדאי i25, נוכל להצביע על מספר נקודות חזקות שהפכו אותה לכל כך פופולרית ומבוקשת גם כרכב משומש:

• אמינות ומוניטין: יונדאי i25 נבנתה כדי לעבוד. היא נחשבת לאחת המכוניות האמינות ביותר בתקופתה, עם מינימום תקלות משמעותיות. זהו יתרון עצום עבור קונה בשוק המשומשות שמחפש שקט נפשי.
• עלות רכישה ותחזוקה נמוכה: מחירה בשוק המשומשות אטרקטיבי מאד. יחד עם עלויות טיפולים וחלפים נמוכות וצריכת דלק סבירה (לתקופה), היא מציעה חבילה כלכלית משתלמת במיוחד. כמה עולה לתחזק אותה? פחות מהרבה מתחרותיה.
• פרקטיות ומרווח פנימי/תא מטען: למרות שאינה משפחתית בגודל מלא, ה-i25 מציעה מרווח טוב לנוסעים ותא מטען גדול במיוחד לטיולים וקניות. היא שימושית מאד למשפחה ממוצעת.
• נוחות נסיעה: המתלים הרכים מתמודדים היטב עם הכבישים המשובשים בישראל ומספקים נסיעה נוחה ורגועה. זה חשוב מאד בשימוש יומיומי.
• קלות תפעול והנדסת אנוש פשוטה: הכל נמצא במקום הנכון, קל ואינטואיטיבי לתפעול. אין צורך בתואר שני כדי להבין את המערכות שלה. זה מתאים לנהגים מכל הגילאים.

חסרונות: איפה היא פחות מצטיינת?

אף רכב אינו מושלם, וגם ליונדאי i25 יש את החסרונות שלה, בעיקר כשמסתכלים עליה דרך משקפיים של שנת 2025:

• חוסר מוחלט במערכות בטיחות אקטיביות (ADAS): זהו החיסרון המשמעותי ביותר שלה בהשוואה לרכבים מודרניים. אין בלימת חירום אוטונומית, אין בקרת שיוט אדפטיבית, אין סיוע לשמירה על נתיב. מי שרגיל למערכות אלה או מחפש את רמת הבטיחות הגבוהה ביותר יתאכזב.
• אבזור טכנולוגי ומולטימדיה מיושנים: מערכת המולטימדיה המקורית בסיסית מאד. לוח המחוונים אנלוגי. אין קישוריות סמארטפון מודרנית (למעט בלוטות’ בחלק מהגרסאות). זה עשוי להרגיש מיושן למי שרגיל למסכים גדולים ושלל פונקציות קישוריות.
• ביצועים וחווית נהיגה לא מרשימים: המנועים והגיר מספקים ביצועים סבירים אך לא מרשימים. ההתנהגות הדינמית בטוחה אך משעממת. ההיגוי חסר תחושה. זו לא מכונית למי שמחפש ריגושים בנהיגה.
• איכות חומרים ובידוד רעשים: תא הנוסעים עשוי מפלסטיק קשיח ברובו, והוא אינו מרגיש איכותי במיוחד למגע. בידוד הרעשים במהירויות גבוהות לוקה בחסר בהשוואה לרכבים מודרניים.

יונדאי i25 בהשוואה למתחרות (אז והיום בשוק המשומשות)

כשיונדאי i25 הייתה חדשה, היא התחרתה מול שורה ארוכה של מכוניות סדאן קומפקטיות.

האחיות שלה בבית היונדאי-קיה היו יונדאי i30 סדאן (אם כי גדולה ויקרה יותר) וקיה ריו סדאן (שהתבססה על אותה פלטפורמה והייתה דומה לה מאד).

מחוץ לקונצרן, היא נאבקה מול דגמים כמו סקודה ראפיד, פיג’ו 301, ורסאות סדאן של סופר-מיני שהיו גדולות מהרגיל כמו סיאט טולדו והונדה סיטי.

בהשוואה למתחרות האלה, ה-i25 בלטה לרוב באמינות הגבוהה ובמוניטין המצוין שלה, במיוחד בציים.

היא הציעה תמורה טובה למחיר ועלויות אחזקה נמוכות, לרוב נמוכות מאלה של הפיג’ו או הסיאט.

סקודה ראפיד הציעה תא מטען גדול יותר (בגרסת ספייסבק), אך ה-i25 נחשבה לרוב לנוחה יותר בנסיעה.

הונדה סיטי הייתה לרוב יקרה יותר.

מול משפחתיות “אמיתיות” כמו מאזדה 3 או טויוטה קורולה, ה-i25 הייתה קטנה ופחות מתוחכמת, פחות מאובזרת ובטח פחות בטוחה (מבחינת ADAS), אך גם זולה יותר לרכישה ולעיתים גם לאחזקה.

בשוק המשומשות של 2025, ההשוואה נשארת דומה.

ה-i25 ממוקמת לרוב בדרגת מחיר נמוכה יותר ממשפחתיות מקבילות באותו שנתון, והיתרונות של אמינות ועלויות נמוכות ממשיכים להיות רלוונטיים מאד.

החסרונות הטכנולוגיים והבטיחותיים בולטים כמובן יותר בהשוואה לרכבים חדשים או משומשים מודרניים יותר.

סיכום ומסקנות: האם כדאי לקנות יונדאי i25?

יונדאי i25 הייתה ונשארה סוס עבודה נאמן.

מכונית פשוטה, אמינה ופרקטית שביצעה את המוטל עליה ללא דרמות מיותרות.

בשוק הרכב הישראלי, היא צברה מוניטין אדיר בזכות עמידותה ועלויות התחזוקה הנמוכות.

היא מציעה מרווח פנימי סביר, תא מטען ענק, ונוחות נסיעה טובה בדרכים משובשות.

עם זאת, חשוב לזכור שמדובר ברכב שפותח ושיווק לפני למעלה מעשור.

הוא חסר לחלוטין מערכות בטיחות אקטיביות מתקדמות (ADAS) שהפכו לסטנדרט היום.

האבזור הטכנולוגי והמולטימדיה בסיסיים ומיושנים, וחווית הנהיגה אמנם נוחה אך משעממת וחסרת כל רגש.

אז, האם כדאי לקנות יונדאי i25 בשנת 2025? התשובה תלויה בצרכים ובתקציב שלכם.

היא מתאימה במיוחד ל:

• קונים עם תקציב מוגבל שמחפשים רכב משומש אמין מאד וזול לאחזקה.
• נהגים שמבצעים בעיקר נסיעות עירוניות או בינעירוניות רגועות ונוחות.
• משפחות צעירות או מבוגרים שאינם זקוקים או מעוניינים בטכנולוגיה מתקדמת ובמערכות בטיחות אקטיביות.
• מי שמעדיף פשטות וקלות תפעול על פני פיצ’רים מתקדמים.

היא פחות תתאים ל:

• מי שמחפש את רמת הבטיחות הגבוהה ביותר עם מערכות ADAS מודרניות.
• נהגים שמחפשים חווית נהיגה דינמית ומרגשת.
• מי שמצפה לאבזור טכנולוגי עשיר, מסך מגע גדול וקישוריות סמארטפון מתקדמת.
• מי שמרבה לנסוע במהירויות גבוהות ומעוניין בבידוד רעשים מצוין.

בהשוואה למתחרות משומשות מאותה תקופה, ה-i25 לרוב מציעה חבילה משתלמת יותר מבחינת מחיר ואמינות.

היא אופציה מוצקה עבור מי שמחפש תחבורה נקודה א’ לנקודה ב’, בלי כאבי ראש מיותרים ובמחיר נגיש.

אם אתם מוכנים להתפשר על טכנולוגיה ובטיחות מודרנית בתמורה לאמינות מיתולוגית ועלויות נמוכות, יונדאי i25 משומשת עשויה להיות בחירה הגיונית ומומלצת עבורכם בשנת 2025.

כמו תמיד, מומלץ לבצע בדיקה מקיפה לרכב לפני הקנייה, במיוחד אם הוא שימש בעבר כרכב ליסינג או צי.

מתי באמת צריך להחליף צמיגים ברכב חדש? אל תאמינו למה שסיפרו לכם

הרכב חדש, הצמיגים בוהקים — אז מה הבעיה?

רכשתם רכב חדש. יש לכם את הריח הזה של הפלסטיק החדש, המסך המרכזי בוהק כמו לוח בקרה של חללית, ואפילו הג’אנטים — כן, ככה אומרים — נוצצים כפי שלא יהיו לעולם אחרי שטיפה ראשונה. אז איך זה ששבוע אחרי השקית הראשונה של ביסלי שנשפכת ברכב, מישהו כבר מספר לכם על צמיגים שצריך להחליף?

נראה דמיוני, נכון? אבל זה לא. גם ברכב חדש לגמרי יש נקודות שחשוב לשים לב אליהן כשמדובר בצמיגים. כן, גם אם רק עכשיו חתמתם על הצ’ק.

נתחיל מהשאלה שהכי מציקה לכולם: צמיג חדש באמת צריך החלפה?

אם לחצתם על הבלמים, שמעתם זמזום חשוד וסיימתם בגוגל – הגעתם למקום הנכון. בואו נפרק את זה לגורמים ולשאול את השאלות הנכונות.

אז למה שצריך להחליף צמיג ברכב חדש? הרי הוא… חדש?

• תאריך ייצור הצמיג: צמיג יכול להיות “חדש” מבחינת שימוש, אבל בן 3 מבחינה ביולוגית.
• אחסון לא נכון: גם צמיג שלא ראה אספלט מימיו יכול להתייבש במחסן עם שמש דרומית ורוח מדברית.
• שימוש אינטנסיבי בתקופה קצרה: נהיגה ספורטיבית מדי עלולה לקצר את חיי הצמיגים בחדווה.
• נזקים נסתרים: פגם יצרן, לחצים לא אחידים, או אפילו איזון לקוי בפס הייצור עלולים להזמין פנצ’ר חגיגי.

5 סימנים שגם רכב חדש צריך סט חדש של סוליות

1. סדקים בצד הצמיג: גם אם הם קטנים — זו נורת אזהרה.
2. ירידת לחץ קבועה: אם אתם מנפחים כל שבוע, ייתכן שהבעיה יותר עמוקה מקצת אוויר.
3. אחיזה לקויה בכביש רטוב: אם הרכב מרגיש כמו דולפין באוטוסטרדה, זה הזמן לבדוק את הסוליות.
4. רטטים בהגה: יכולים להעיד על בעיה בצמיגים, איזון או שניהם יחד.
5. שחיקה לא אחידה: רק צד אחד נשחק? אולי יש בעיה בכיוון פרונט, אבל הצמיג גם נפגע בדרך.

איך בודקים את גיל הצמיג ועל מה בכלל להסתכל?

ליד הסמל של הילד עם הגלגל (או מה שזה לא יהיה) יש קוד בן 4 ספרות. שתי הראשונות הן השבוע, השניים האחרונות הן השנה. למשל, אם רשום 1721, זה אומר שהצמיג יוצר בשבוע ה-17 של 2021. כן, מדובר במתמטיקה למתקדמים.

בתור כלל אצבע – אחרי 5-6 שנים, מומלץ לחשוב על החלפה, גם אם הצמיג לא נשחק בכלל. מצד שני, אם אתם נוסעים 30,000 ק”מ בשנה, ייתכן שתגיעו לשחיקה הרבה לפני כן.

שאלות נפוצות שמגיעות מדי יום — ולפעמים גם בלילה

• האם צריך להחליף את כל הצמיגים יחד?
  טכנית – לא. מומלץ – כן. לפחות כל שניים מאותו ציר.
• אפשר להישאר עם “צמיג רזרבה” להרבה זמן?
  לא, אלא אם אתם סומכים על מזל יותר מעל פיזיקה.
• האם צמיגים “ירוקים” מחזיקים יותר?
  תלוי בדרך הנהיגה, ובמשקל של האגו שלכם.
• מה משפיע יותר על בלאי צמיגים – סוג הכביש או אופי הנהיגה?
  מי שנוסע כמו נהג בראלי – יחליף מהר יותר, גם בכביש הכי סולידי.
• האם החלפה לפני הטסט הכרחית?
  אם יש סדקים, שחיקה חזקה או עומק חריצים פחות מ-1.6 מ”מ – חד משמעית כן.

מה לעשות עם צמיגים שנראים טוב, אבל יש בכם ספק?

חשוב לזכור: עם צמיגים לא מהמרים. הם נקודת המגע היחידה שלכם עם הכביש. כלומר, אם מכונית הייתה מטוס, הצמיגים היו הגלגלים בזמן הנחיתה. בקיצור, אל תשאירו את הבדיקה הזו לגחמה של טכנאי טסטים.

לפני כל נסיעה ארוכה, מעבר חורף או קיץ, או סתם כשמשהו לא מרגיש לכם נכון – תנו מבט בצמיגים. לא כבד, לא מסובך, אבל לגמרי קריטי.

5 דברים שכדאי לבדוק ברבע שעה של יום שישי בשמש

• עומק החריצים – שימו מטבע והרגישו את הפער (אולי גם בכיס).
• סדקים בצדדים – בדיקה חזותית פשוטה, כמו שאתם בודקים תאריך תפוגה בלחם.
• לחץ אוויר – כמה שניות בתחנה יעשו לכם ולהגה חיים קלים.
• רעש מוגדר בזמן נהיגה – במיוחד על כביש מהיר.
• תחושת יציבות בפניות – אם הרכב “גולש”, כדאי לבדוק.

אז מתי להחליף? וזה בכלל תלוי איפה אתם גרים

אם אתם נוסעים כל יום באור יהודה – אתם נחשפים למשטח מרצפים חלקלק אך ידידותי. גרתם ברמת הגולן? שם הגשמים חוגגים והצמיגים סובלים. ובמדבר? יום חם יכול לשנות את האלסטיות תוך נסיעה אחת.

בקיצור, אין כלל אחד שמתאים לכל נהג. אבל יש תחושה כללית – והרבה מכל זה פשוט עניין של הגיון בריא. או כמו שאומרים: אם יש ספק, אין ספק. ואם אתם רואים שכנים מחליפים – אולי זו גם סימן בשבילכם.

כמה מיתוסים אתם מאמינים לגביהם? בואו ננפץ רגע 3 מהם

• “צמיג מחזיק 80,000 ק”מ תמיד” – תלוי בגובה הרגל על הדוושה ובכמה סיבובים עשיתם בלי סיבה.
• “מומלץ לקנות רק מותגים ידועים” – לא תמיד. יש גם מותגים צעירים עם ביצועים מפתיעים.
• “אם יש חריצים זה מספיק” – זה יותר כמו להגיד שרואים צבע על הקיר ולכן אין צורך בטיח.

ולסיום, כדי שלא תשכחו – תנו לצמיגים את הכבוד שמגיע להם

בין אם אתם מחזיקים רכב חדש מהניילונים או משומש עם עבר צבאי, הצמיגים הם ההגנה שלכם נגד הכביש. כן, גם אם אתם נוסעים 4 פעמים בשבוע לסופר וקצת לים בשבת. אם רק תתנו להם רגע תשומת לב, הם יחזירו לכם ביציבות, אמינות ונסיעה שנשמעת כמו ג’אז רך — ולא כמו פח זבל שנגרר.

אגב — בפעם הבאה שאומרים לכם “הצמיגים בסדר, הם נראים טוב”, פשוט תשאלו: באיזה שנה הוכרזה עצמאות הצמיג? ואז תבדקו לבד. תופתעו איזה סיפורים אפשר לשמוע ממספרים קטנים.

אז הגיע הרגע הזה. הרגע שבו אתם מחפשים את הרכב המשפחתי הבא שלכם. רכב גבוה, מרווח, כזה שיבלע מהמורות בעיר ויטייל בכיף גם בכביש המהיר. כזה שיהיה פרקטי ליום יום. ואז אתם מוצאים את עצמכם מתלבטים בין שניים מהשחקנים החזקים בקטגוריה: יונדאי טוסון (Hyundai Tucson) ומיצובישי אאוטלנדר (Mitsubishi Outlander). שניהם נראים טוב, שניהם מציעים המון. אבל השוואה ביניהם מגלה הבדלים שיכולים להיות משמעותיים עבורכם. אז במה כדאי לבחור? מה עדיף לכם? ובסוף, על מה ללכת? בואו נצלול פנימה.

יונדאי טוסון מול מיצובישי אאוטלנדר: קרב על התואר

הקטגוריה של רכבי הפנאי המשפחתיים היא אחת הפופולריות בישראל. זה לא מפתיע. הם מציעים ישיבה גבוהה, תא מטען מכובד ונוחות נסיעה בדרך כלל טובה. הטוסון והאאוטלנדר הם שניים מהמובילים בקטגוריה הזו כבר שנים רבות. הם מתחרים ראש בראש על הלקוחות. אז בואו נעשה סדר. ניקח אותם סעיף-סעיף ונראה מי מנצח (או לפחות למי יש יתרונות בסעיפים מסוימים).

הרושם הראשוני: עיצוב מבחוץ

יונדאי טוסון: נועז ועתידני

הטוסון של הדור האחרון הוא שינוי כיוון דרמטי מבחינה עיצובית. הוא נראה מאוד עתידני, עם חזית אגרסיבית ויחידות תאורה שמשתלבות בצורה כמעט בלתי נראית בגריל. הצדדים מפוסלים והחלק האחורי גם הוא עם מראה שונה ומודרני. זה עיצוב שלא כולם יתחברו אליו מיד, אבל הוא בהחלט מסובב ראשים. אם אתם אוהבים להיות בחזית הטכנולוגיה והעיצוב, הטוסון בהחלט מציע את זה.

מיצובישי אאוטלנדר: אלגנטי ובולט

האאוטלנדר, במיוחד בדור האחרון, גם עבר מהפך עיצובי. הוא נראה הרבה יותר יוקרתי ואלגנטי מקודמיו. החזית עם שבכת ה”Dynamic Shield” המזוהה עם מיצובישי גדולה ובולטת. הצדדים זורמים יותר והחלק האחורי מסיבי. האאוטלנדר משדר מראה של רכב פנאי גדול ובטוח. הוא פחות “צועק” מהטוסון, אבל עדיין מרשים ובעל נוכחות. אם אתם מעדיפים עיצוב קצת יותר קונבנציונלי אבל עדיין עם טאץ’ של יוקרה מודרנית, האאוטלנדר עשוי לקלוע לטעמכם.

---

נכנסים פנימה: מרחב פנים ופרקטיות

טוסון: נוחות וטכנולוגיה

בתוך הטוסון תמצאו סביבת נהג מודרנית מאוד. המסכים גדולים (בדרך כלל לוח מחוונים דיגיטלי ומסך מולטימדיה מרכזי). העיצוב נקי יחסית. המרחב לנוסעים מקדימה ומאחור טוב מאוד. יש מספיק מקום לרגליים ולראש גם למבוגרים שיושבים מאחור. תא המטען גם הוא גדול ומרווח, מספיק בקלות לעגלת תינוק ועוד כמה תיקים מהסופר. מבחינת פרקטיות, הוא מצוין למשפחה של 4-5 נפשות. הדגש כאן הוא על נוחות ופינוק בתוך הרכב.

אאוטלנדר: המרחב הוא שם המשחק (וגם שורה שלישית)

האאוטלנדר מציע יתרון פרקטי עצום עבור משפחות מסוימות: אפשרות לשבעה מקומות ישיבה. אמנם השורה השלישית קצת צפופה ומתאימה בעיקר לילדים או לנסיעות קצרות, אבל האפשרות קיימת והיא יכולה להיות מצילת חיים כשצריך להסיע עוד חבר מהחוג או את סבא וסבתא. המרחב בשתי השורות הראשונות מצוין, והאאוטלנדר מרגיש רחב ומאוורר. תא המטען בגרסת ה-5 מקומות ענק. בגרסת ה-7 מקומות, כשהשורה השלישית מקופלת, הוא עדיין גדול מאוד. כשהיא פתוחה, אל תצפו למקום רב למזוודות, אלא יותר לכמה תיקי גב קטנים. מבחינת עיצוב פנים, האאוטלנדר גם מודרני, אבל אולי קצת פחות עתידני מהטוסון, עם דגש על חומרים איכותיים ותחושת פרימיום.

---

מתחת למכסה המנוע: ביצועים וצריכת דלק

טוסון: מגוון יחסית, יעיל בדרך כלל

הטוסון בישראל מגיע בדרך כלל עם מנועי בנזין, ולעיתים גם גרסאות היברידיות. מנועי הבנזין בדרך כלל מספקים ביצועים מספיקים לנהיגה יום יומית, בעיר ומחוצה לה. הם לא ספורטיביים במיוחד, אבל עושים את העבודה נאמנה. תיבת ההילוכים בדרך כלל אוטומטית רגילה או רובוטית כפולת מצמדים, תלוי בגרסה. צריכת הדלק יכולה להיות טובה יחסית, במיוחד בגרסאות ההיברידיות, אבל כמו תמיד, זה תלוי בסגנון הנהיגה שלכם. מי שנוסע בעיקר בעיר ובעדינות, יראה מספרים טובים יותר. מי שלוחץ על הגז בכביש מהיר, יראה שהאוטו שותה קצת יותר.

אאוטלנדר: לרוב מנוע אחד, אמינות וצריכה

האאוטלנדר בישראל נמכר לרוב עם מנוע בנזין אחד, בדרך כלל בנפח 2.5 ליטר בדורות האחרונים. המנוע הזה חזק ומספק ביצועים טובים יותר מהטוסון במקרים רבים, במיוחד בעקיפות או עליות. הוא משודך לתיבת הילוכים אוטומטית רציפה (CVT). תיבות CVT יכולות להיות קצת רועשות בעת האצה חזקה, אבל הן תורמות לחלקות הנסיעה בנהיגה רגועה ולצריכת דלק טובה יותר בנהינה נינוחה. האאוטלנדר גם ידוע באמינות מכאנית טובה לאורך שנים. מבחינת צריכת דלק, היא לרוב דומה או קצת פחות טובה מהטוסון הלא היברידי בנסיעה משולבת, אבל סבירה לגודל הרכב.

טכנולוגיה ופינוקים: מסכים, גאדג’טים ובטיחות

טוסון: חוד החנית

הטוסון מצויד בדרך כלל בחבילות טכנולוגיה ובטיחות מרשימות. מסכי מולטימדיה גדולים עם קישוריות לאפל קארפליי ואנדרואיד אוטו הם סטנדרט כמעט בכל הגרסאות. מערכות בטיחות אקטיביות כמו בקרת שיוט אדפטיבית, שמירה על נתיב, בלימת חירום אוטונומית ועוד רבות נכללות לרוב בחבילות האבזור הגבוהות יותר. הטוסון מרגיש מאוד מודרני ומחובר מבפנים.

אאוטלנדר: גם עשיר, אולי פחות “וואו”

גם האאוטלנדר מגיע עם אבזור טכנולוגי ובטיחותי עשיר בדור האחרון. מסך מולטימדיה גדול קיים גם בו, עם קישוריות לטלפונים חכמים. חבילות הבטיחות האקטיביות מקיפות ודומות לאלו שבטוסון. האאוטלנדר לא נופל מהטוסון בתחום הזה, אולי רק תחושת ה”וואו” בתוך תא הנוסעים קצת פחות בולטת לעומת העיצוב העתידני של הטוסון.

נוחות נסיעה והתנהגות כביש

טוסון: רך ומפנק

הטוסון מכויל בדרך כלל לכיוון הנוחות. המתלים שלו רכים יחסית, מה שתורם לשיכוך טוב של מהמורות ופסי האטה בעיר. זה הופך את הנסיעה היומיומית לנעימה ורגועה. בכביש המהיר הוא שקט ונוח. בפניות חדות הוא יתגלגל מעט, אבל זה צפוי מרכב פנאי משפחתי ולא מדובר ברכב ספורט. ההיגוי קל ונעים לתמרון בחניה ובעיר.

אאוטלנדר: יציב ומאוזן

האאוטלנדר גם הוא נוח בנסיעה, ומרגיש יציב ובטוח יותר במהירויות גבוהות או בסיבובים מהירים יחסית. הוא פחות רך מהטוסון בעיר, אבל עדיין מספק רמת נוחות טובה. בגרסאות עם הנעה כפולה (פחות נפוץ בדגמי הבסיס) הוא גם מספק יכולת אחיזה טובה יותר. ההיגוי שלו אולי קצת פחות קל מהטוסון, אבל עדיין נוח. האאוטלנדר משדר תחושה של רכב יותר נטוע ובטוח על הכביש.

השורה התחתונה: מחיר ועלויות

כשעושים השוואה של עלויות, צריך להסתכל על כמה היבטים:

• מחיר רכישה: המחירים משתנים מאוד בהתאם לגרסה ולרמת האבזור. בדרך כלל, שניהם ממוקמים בטווח מחירים דומה בקטגוריה הזו. לפעמים הטוסון עשוי להיות מעט יקר יותר בגרסאות המאובזרות מאוד או ההיברידיות.
• צריכת דלק: כפי שציינו, זה תלוי בגרסה ובסגנון נהיגה. גרסאות היברידיות של הטוסון יהיו לרוב חסכוניות יותר בעיר. בדגמי הבנזין הרגילים, הם די דומים או שהאאוטלנדר מעט פחות חסכוני.
• עלויות אחזקה: שני הרכבים נהנים ממוניטין אמינות טוב יחסית. מיצובישי נחשבת למאוד אמינה באופן מסורתי. עלויות הטיפולים התקופתיים דומות יחסית ברכבים בקטגוריה זו.
• שמירת ערך: שניהם רכבים פופולריים בשוק המשומשות ושומרים על ערך טוב יחסית, אך זה משתנה בהתאם לביקוש הספציפי ולמצב השוק בנקודת הזמן.

אז מבחינת הכיס, אין פערים דרמטיים שיטו את הכף באופן גורף לכאן או לכאן ברוב המקרים, אלא אם כן בוחרים בגרסאות היברידיות של הטוסון שעשויות לחסוך בדלק לטווח ארוך.

אז במה כדאי לבחור? על מה ללכת?

זוהי שאלת מיליון הדולר. ואין לה תשובה אחת נכונה לכולם. השוואה כנה מראה ששניהם רכבים מצוינים בקטגוריה שלהם, כל אחד עם היתרונות שלו. כדי להחליט על מה ללכת, אתם צריכים לשאול את עצמכם כמה שאלות:

• כמה אנשים נוסעים ברכב בדרך כלל? אם אתם חייבים או רוצים את האפשרות להסיע 6 או 7 אנשים מדי פעם, אפילו אם זה לזמן קצר, האאוטלנדר בגרסת 7 מקומות הוא היתרון המוחץ כאן. לטוסון אין אופציה כזו.
• מה יותר חשוב לכם – עיצוב נועז או אלגנטיות? אם אתם אוהבים להסתכל על רכב שמרגיש שהגיע מהעתיד, הטוסון עשוי להיות ה”וואו” שאתם מחפשים. אם אתם מעדיפים מראה קצת יותר סולידי אך עדיין יוקרתי ומודרני, האאוטלנדר יענה על זה.
• איזו תחושת נסיעה אתם מעדיפים? אם נוחות מקסימלית ורכות בעיר היא בראש סדר העדיפויות, הטוסון מוביל קלות. אם אתם מעדיפים תחושת יציבות ובטחון גבוהה יותר בכביש המהיר, האאוטלנדר יכול להיות עדיף.
• האם אתם מחפשים גרסה היברידית? נכון להיום, יונדאי מציעה גרסאות היברידיות לטוסון, מה שיכול להיות יתרון משמעותי למי שמחפש צריכת דלק נמוכה במיוחד בנסיעה עירונית וקצרה.
• מה רמת האבזור הטכנולוגי שחשובה לכם? שניהם מציעים אבזור עשיר, אבל לפעמים ההבדלים הם בפרטים הקטנים או בתצוגה של המסכים. כדאי לבדוק את זה בפועל.

אז מה עדיף? זה פשוט תלוי בצרכים שלכם ובמה שמרגיש לכם נכון. השוואה על הנייר היא חשובה, אבל שום דבר לא מחליף נסיעת מבחן.

טיפ אחרון וחשוב!

בסופו של דבר, הבחירה צריכה להתבסס על חוויה אישית. לכו לסוכנויות, שבו בשני הרכבים. בדקו את המרחב, את הנדסת האנוש, את תא המטען. צאו לנסיעת מבחן – נסו את שניהם באותם תנאי דרך (עיר, כביש מהיר, אולי כביש משובש קלות). רק ככה תרגישו באמת במה כדאי לבחור ועל מה ללכת. כי הרכב הכי טוב הוא הרכב שמרגיש לכם הכי נכון ומתאים בדיוק לחיים שלכם ושל המשפחה שלכם.