ברוכים הבאים לסקירה המקיפה שלנו בפורטל הרכב PRK.
הפעם, אנחנו צוללים לעומק של אחד מכלי הרכב האייקוניים והמזוהים ביותר בעולם, ובטח אחד המסקרנים בכבישי ישראל: ג’יפ רנגלר.
Jeep Wrangler הוא לא עוד ג’יפון או SUV מודרני.
מדובר באגדה מוטורית חיה, שורשים עמוקים עוד מימי מלחמת העולם השנייה, ורכב שמעורר רגשות עזים – גם אצל מי שלא נהג בו מעולם.
הוא שם נרדף ליכולת שטח קיצונית, חופש, ורוח הרפתקנות.
בסקירה זו, נצלול לפרטים.
נבחן האם הרנגלר העדכני, בדור ה-JL (שהושק ב-2017 ועבר עדכוני טכנולוגיה לאורך השנים, כולל הצגת גרסת הפלאג-אין הייבריד 4xe הרלוונטית במיוחד לשוק שלנו), מצליח לשמור על הלהט ההיסטורי שלו.
האם הוא עדיין “מלך השטח” הבלתי מעורער?
והאם הוא יכול בכלל להתמודד עם אתגרי היומיום המודרניים בכבישים צפופים כמו אלה בישראל?
נדבר על עיצובו החיצוני הבלתי מתפשר.
נמשיך לתא הנוסעים, איכות החומרים, המרווח והנדסת האנוש – האם הוא רק קשוח מבחוץ או גם נוח מבפנים?
נעבור למערכות הטכנולוגיה והאבזור – האם הרנגלר השתדרג מספיק כדי לענות על הדרישות העכשוויות?
נתייחס כמובן לביצועים, יחידות ההנעה המשווקות בישראל (עם דגש על גרסת ה-4xe ההיברידית) ולסוגיית צריכת דלק או צריכת אנרגיה (במקרה של ה-4xe).
לחובבי הפלאג-אין, נפרט על חווית הטעינה.
נבחן את חווית הנהיגה הכללית – איך מתנהג הרנגלר בכביש ומחוצה לו?
נושא הבטיחות ומבחני בטיחות גם הוא על הפרק.
ולא פחות חשוב – נדבר על מחיר, רמות גימור בישראל, עלויות תחזוקה ונושא תקלות נפוצות.
נציג את היתרונות הבולטים והחסרונות המשמעותיים.
נשווה אותו (בזהירות, כי אין לו מתחרים ישירים רבים) לרכבים אחרים בקטגוריות קרובות.
ולבסוף, נסכם וניתן את פסק הדין: האם כדאי לקנות ג’יפ רנגלר היום?
ולמי הוא מתאים במיוחד?
אנחנו מתחילים.
עיצוב חיצוני: קלאסיקה על גלגלים, בלי להתנצל
מבחוץ, ג’יפ רנגלר הוא מיד מזוהה.
אין מצב להתבלבל איתו.
הוא שומר באדיקות על הקווים האייקונים שלו.
זה לא רכב שמנסה “להתייפייף” או להיות אווירודינמי.
הוא קובייתי, זוויתי, ומשדר מטרה: לנסוע לכל מקום.
הפילוסופיה העיצובית ברורה: פונקציונליות ושמירה על מורשת.
הגריל עם שבעת החריצים המפורסם, פנסי העיגול הקלאסיים (עם תאורת LED מודרנית בדגמים המאובזרים), והפנסים האחוריים המרובעים הייחודיים – כולם כאן.
מהצד, הרנגלר נראה כמו כלי עבודה משובח.
קו המותניים גבוה, החלונות שטוחים, ובתי הגלגלים בולטים החוצה.
זו לא צללית חיננית במיוחד במונחים של רכבי כביש, אבל היא עובדת נהדר בשטח ומעניקה לו נוכחות אדירה על הכביש.
אי אפשר להתעלם ממנו.
האפשרויות להסיר חלקים מהרכב – גג, דלתות, ואפילו להוריד את השמשה הקדמית – הן חלק בלתי נפרד מהאופי שלו ומעניקות חוויה ייחודית שאין כמעט באף רכב חדש אחר.
החישוקים המוצעים משתנים לפי רמת גימור, החל מ-17 אינץ’ בדגמים בסיסיים ועד 18 אינץ’ בדגמי הסהרה וה-4xe, ולעיתים אף 33 אינץ’ גומי שטח בדגמי הרוביקון הקיצוניים יותר.
כל חישוקי הגלגלים מעוצבים בהתאם לאופי המחוספס של הרכב.
מידותיו הפיזיות גדולות יחסית, בעיקר הגובה ומרווח הגחון העצום, שמאפשר לו יכולת עבירות יוצאת דופן.
בהשוואה לרכבי שטח-לייט או SUV עם 4X4, הרנגלר נראה ומרגיש כמו שייך לקטגוריה משלו.
גם בהשוואה לדור היוצא (JK), ה-JL שומר על המראה המוכר אך עם עדכונים קלים שמקנים לו מראה מעט מודרני ומלוטש יותר, מבלי לפגוע באגרסיביות הנדרשת.
עיצוב פנים, איכות חומרים ומרווח: פונקציונליות מחוספסת
כשנכנסים לתא הנוסעים של הג’יפ רנגלר, ברור שהוא תוכנן קודם כל להיות פונקציונלי ועמיד.
האווירה הכללית היא של רכב שטח אמיתי.
העיצוב מודרני יותר מהדורות הקודמים, אך עדיין שומר על קווים ישרים וכפתורים פיזיים רבים, שזה יתרון משמעותי כשנוהגים בשטח או עם כפפות.
איכות החומרים משתנה.
בחלקים התחתונים של הדשבורד ובדלתות תמצאו פלסטיק קשיח ועמיד בפני שריטות ולכלוך.
זה הגיוני ברכב שנועד להתלכלך ולעבור ניקוי יסודי (יש אפילו פקק ניקוז ברצפה בדגמים מסוימים!).
אך בחלקים העליונים וסביב מערכת המולטימדיה, ישנם חומרים נעימים יותר למגע, ותפירה אדומה בדגמים מסוימים שמוסיפה נופך יוקרתי.
איכות ההרכבה טובה בסך הכל, אך אל תצפו לרמת הליטוש שתמצאו ב-SUV גרמני.
זה רכב שיכול להשמיע קרקושים קלים, במיוחד בדגמים עם הגג הנשלף.
הנדסת האנוש לרוב טובה.
פקדי בקרת האקלים, הרדיו ומערכות השטח (נעילות דיפרנציאל, הילוך כוח) ממוקמים באופן הגיוני ונוחים לתפעול גם בתנועה.
מסך המגע הראשי ממוקם במרכז הדשבורד וקל להגיע אליו.
הראות החוצה טובה בזכות החלונות הגדולים ותנוחת הישיבה הגבוהה, אך הגלגל הרזרבי על דלת תא המטען יכול להגביל מעט את הראות לאחור.
נוחות המושבים הקדמיים סבירה.
הם לא המרופדים ביותר או התומכים ביותר לנסיעות ארוכות מאוד, אבל בהחלט מספקים לרוב השימושים, כולל שטח.
נוחות המושבים האחוריים פחות מרשימה, במיוחד בגרסת השלוש דלתות הקצרה יותר.
המרווח לרגליים במושב האחורי מוגבל, במיוחד עבור מבוגרים גבוהים.
גם מרווח הכתפיים לא מהגדולים בקטגוריה.
בגרסת החמש דלתות (Unlimited), המרווח משתפר משמעותית והמושב האחורי הופך לשימושי יותר למשפחה או נוסעים נוספים.
מרווח הראש מעולה בכל גרסאות הרנגלר, גם עם הגג הקשיח.
נפח תא המטען הוא עניין משתנה.
בגרסת השלוש דלתות הוא קטן למדי ומוגבל בגלל הגלגל הרזרבי שבולט פנימה.
בגרסת החמש דלתות (Unlimited) הוא גדול ושימושי יותר, אם כי עדיין לא עצום בהשוואה ל-SUV מודרני בגודל דומה.
צורת תא המטען קובייתית ונוחה להטענה, וסף ההטענה נמוך יחסית בזכות פתיחת הדלת הצידה והשמשה למעלה.
יש פתרונות אחסון פנימיים סבירים, כולל תאים בדלתות ותא כפפות סביר.
טכנולוגיה, אבזור ומולטימדיה: התקדמות משמעותית
הדור הנוכחי של הג’יפ רנגלר עשה קפיצת מדרגה משמעותית בתחום הטכנולוגיה והאבזור בהשוואה לדורות קודמים.
מערכת המולטימדיה המרכזית, Uconnect של סטלנטיס, היא אחת הטובות בתעשייה.
המסך לרוב בגודל 8.4 אינץ’ (במבחן זה, גודל מסך סטנדרטי הוא 7 אינץ’, אך 8.4″ נפוץ יותר ברמות גימור גבוהות ובדגם ה-4xe).
איכות התצוגה חדה וברורה, ומהירות התגובה של המסך מצוינת.
מבנה התפריטים הגיוני וקל להתמצאות, וניתן לשלוט על פונקציות רבות דרך המסך.
המערכת תומכת כמובן בקישוריות סמארטפונים מלאה דרך Apple CarPlay ו-Android Auto, בדרך כלל בחיבור חוטי בדגמים הישנים יותר ובחיבור אלחוטי בדגמים העדכניים יותר או ברמות גימור גבוהות.
לצד מסך המגע, יש גם כפתורים פיזיים רבים לשליטה על פונקציות קריטיות כמו בקרת אקלים וסאונד, שזה יתרון גדול לנוחות השימוש.
לוח המחוונים כולל מסך דיגיטלי גדול וצבעוני בין שעוני המהירות והסל”ד.
המסך מציג מגוון רחב של מידע, כולל נתוני נסיעה, נתוני שטח מפורטים (זווית גלגול, גובה, מצב הנעה) ומחווני בטיחות.
הוא בהיר וברור גם באור שמש ישיר, ומאפשר התאמה אישית מסוימת של התצוגה.
מערכת השמע הסטנדרטית סבירה.
אך ברמות גימור גבוהות יותר, מוצעת מערכת שמע פרימיום של Alpine עם סאבוופר, המספקת איכות סאונד טובה בהרבה, חשוב במיוחד ברכב רועש יחסית.
אבזור הנוחות משתנה משמעותית בין רמות הגימור השונות בישראל.
רמות גימור גבוהות יותר (כמו סהרה ורוביקון) מציעות בקרת אקלים מפוצלת, חימום למושבים קדמיים וגלגל ההגה, כניסה והתנעה ללא מפתח, ועוד.
בדגם ה-4xe, האבזור לרוב עשיר יותר כסטנדרט.
יש גם טכנולוגיות ייחודיות ליצרן ולדגם, כמו מערכת Selec-Terrain לבחירת מצבי נהיגה בשטח ומערכת Off-Road+ בדגמי הרוביקון שמותאמת למהירויות שטח שונות.
היכולת לשלוט על ניתוק המוט המייצב הקדמי (בדגם הרוביקון) או נעילות דיפרנציאל דרך כפתורים פיזיים בתא הנהג היא גם יתרון טכנולוגי משמעותי לחובבי שטח.
ביצועים, יחידת הנעה וצריכת דלק/אנרגיה: שילוב של קלאסיקה וחידושים
הג’יפ רנגלר מציע מגוון יחידות הנעה בעולם, אך בישראל השיווק התמקד בשנים האחרונות בעיקר בשתי אופציות מרכזיות.
הראשונה היא מנוע בנזין טורבו בנפח 2.0 ליטר.
המנוע הזה מייצר הספק של כ-270 כוחות סוס ומומנט של כ-40 קג”מ.
הוא משודך לתיבת גיר אוטומטית בעלת שמונה הילוכים מבית ZF, תיבה מצוינת ויעילה.
נתון התאוצה מ-0 ל-100 קמ”ש עומד על כ-7.5 שניות, נתון מכובד לרכב עם מבנה כזה.
בנהיגה יומיומית, המנוע הזה מספק ביצועים טובים, תאוצות ביניים נחושות ועקיפות קלות יחסית.
אך סוגיית צריכת דלק כאן משמעותית.
נתוני יצרן WLTP עומדים על כ-8-9 ק”מ לליטר בממוצע משולב.
במציאות הישראלית, בתנאי נהיגה רגילים המשלבים עיר ובינעירוני, צריכת הדלק תהיה לרוב נמוכה יותר, קרובה יותר ל-6-7 ק”מ לליטר ואפילו פחות מזה בנהיגה מאומצת או עירונית צפופה.
חיפוש פשוט של “צריכת דלק רנגלר” מעלה נתונים המעידים על כך שזה לא רכב חסכוני.
יחידת ההנעה המשמעותית ביותר לשוק הישראלי כיום היא גרסת הפלאג-אין הייבריד, ה-Wrangler 4xe.
גרסה זו משלבת את מנוע ה-2.0 ליטר טורבו בנזין עם שני מנועים חשמליים וסוללת ליתיום-יון גדולה.
ההספק המשולב מרשים ועומד על 380 כוחות סוס, עם מומנט עצום של 64 קג”מ.
גם כאן מדובר בתיבת גיר אוטומטית בעלת שמונה הילוכים (מותאמת למערכת ההיברידית).
התאוצה מ-0 ל-100 קמ”ש קצרה משמעותית ועומדת על כ-6.4 שניות.
הביצועים של ה-4xe מרשימים.
תחושת הכוח מיידית בזכות המומנט החשמלי הזמין מהרגע הראשון.
תאוצות ביניים מצוינות, והרכב מרגיש חזק וזריז הרבה יותר מגרסת הבנזין הטהורה, במיוחד בהאצות ממצב עמידה או במהירויות נמוכות-בינוניות.
סוגיית צריכת אנרגיה כאן מורכבת יותר.
ברגע שיש חשמל בסוללה, ה-4xe יכול לנסוע על חשמל בלבד לטווח מסוים.
טווח WLTP עומד על כ-40-50 ק”מ חשמליים טהורים.
במציאות, טווח זה יהיה לרוב קצר יותר, תלוי בתנאי הנהיגה, מזג האוויר ושימוש במזגן.
בנהיגה יומיומית עם טעינה סדירה, ניתן להשיג צריכת דלק פנטסטית (אפילו קרוב ל-20-30 ק”מ לליטר ויותר) בחלק מהנסיעות, במיוחד אם הטווח החשמלי מספיק לנסיעה היומית.
ברגע שהסוללה מתרוקנת, הרכב מתנהג כהיברידי רגיל (או יותר נכון, כרכב עם מנוע בנזין שסוחב משקל נוסף של מערכת היברידית), וצריכת הדלק עלולה להרקיע שחקים, לעיתים אף להיות גרועה מגרסת הבנזין הטהורה, ולהגיע בקלות ל-5-6 ק”מ לליטר ואפילו פחות.
ההבדל בעלות בין חשמל לדלק משחק כאן תפקיד מרכזי, והחיסכון הפוטנציאלי בדלק הוא יתרון גדול של ה-4xe, בתנאי שטוענים אותו בקביעות.
החיפוש “צריכת דלק” רלוונטי גם לרכב חשמלי או היברידי פלאג-אין, כי עדיין חשוב לדעת כמה אנרגיה (בין אם דלק או חשמל) הרכב צורך לקילומטר.
יחידת ההנעה, ובמיוחד הגיר האוטומטי בעל שמונה ההילוכים, מתפקדת היטב גם בשטח, מאפשרת זחילה איטית ומדויקת.
טעינה (ג’יפ רנגלר 4xe פלאג-אין הייבריד): סוד הקסם הוא לחבר לשקע
הג’יפ רנגלר 4xe, בהיותו פלאג-אין הייבריד, מביא איתו את עולם הטעינה לרכב השטח האייקוני.
זו תוספת קריטית שמשנה את כלכליות השימוש ברכב, בתנאי שמקפידים לטעון אותו.
קצב טעינת AC המקסימלי של הרנגלר 4xe עומד על כ-7.4 קילוואט.
זה אומר שבחיבור לעמדת טעינה ביתית (הנפוצה בישראל) או ציבורית תואמת, זמן הטעינה מ-0 ל-100% סוללה הוא כ-2.5 שעות.
חיבור לשקע ביתי רגיל (בעוצמה נמוכה משמעותית) ייקח הרבה יותר זמן, לעיתים מעל 10 שעות, ולכן עמדת טעינה ייעודית מומלצת בחום לבעלי 4xe.
סוג המחבר בישראל ואירופה הוא Type 2 לטעינת AC.
חשוב לציין שהרנגלר 4xe אינו תומך בטעינת DC מהירה (עמדות מהירות בכבישים בינעירוניים).
הוא תוכנן לטעינה ביתית או בעמדות AC רגילות, בעיקר לצורך ניצול הטווח החשמלי הקצר לנסיעות יומיומיות.
אין אפליקציה ייעודית של ג’יפ לניהול טעינה בארץ כמו שיש אצל יצרנים אחרים.
השליטה על הטעינה והתצוגה נעשית בעיקר דרך מערכת המולטימדיה ברכב, או דרך האפליקציה של חברת עמדות הטעינה הביתית שהתקנתם.
חווית הטעינה הציבורית בישראל ממשיכה להשתפר, אך עדיין אינה אחידה.
בעוד שעמדות AC רגילות הופכות נפוצות יותר במרכזי קניות, משרדים ובמקומות ציבוריים, הרנגלר לא יכול לנצל עמדות טעינה מהירות במיוחד.
היתרון העיקרי של ה-4xe טמון ביכולת לטעון אותו בבית או בעבודה ולכסות חלק ניכר מהנסיעות היומיות על חשמל, מה שמוזיל משמעותית את עלויות הנסיעה בהשוואה לגרסת הבנזין או בהשוואה לצריכת דלק גבוהה כשהסוללה ריקה.
חווית נהיגה והתנהגות כביש: מסלול עקלתון בין סלעים לאספלט
נהיגת ג’יפ רנגלר היא חוויה ייחודית.
היא שונה בתכלית מנהיגת כל SUV מודרני אחר שתכירו.
הדגש הוא על יכולת שטח קיצונית, וזה בא על חשבון נוחות והתנהגות כביש.
נוחות הנסיעה בכביש אספלט רגיל טובה מפתיעה בהשוואה לדורות קודמים, אך עדיין רחוקה מלהיות “חלקה”.
הרנגלר נוטה להיות קופצני על מהמורות ושיבושים, במיוחד במהירויות נמוכות ועל דרך משובשת.
בכביש בינעירוני המצב משתפר מעט, אך הוא עדיין מרגיש פחות יציב ונינוח מרכבי כביש.
רמת בידוד הרעשים סבירה לז’אנר.
יש רעשי רוח משמעותיים במהירויות גבוהות בגלל הצורה הקובייתית.
גם רעשי כביש וצמיגים חודרים לתא הנוסעים, במיוחד עם צמיגי שטח קרביים.
רעשי מנוע נשמעים תחת עומס, אך בנהיגה רגועה או בנסיעה חשמלית ב-4xe, שקט יחסית.
התנהגות כביש היא לא הצד החזק של הרנגלר.
תחושת ההיגוי מעורפלת ואינה מספקת הרבה משוב מהכביש.
צריך לבצע תיקוני היגוי תכופים בכביש ישר, במיוחד ברוחות צד.
אחיזת הכביש טובה יחסית לרכב עם סרנים חיים ומרווח גחון כזה, אך זוויות הגלגול בפניות בולטות, ויש נטייה לתת-היגוי כשדוחקים אותו לקצה.
הוא מרגיש פחות נטוע ובטוח במהירויות גבוהות בהשוואה ל-SUV מודרני.
תחושת הבלמים טובה ויעילה, והם מסוגלים לעצור את המסה הגדולה של הרכב.
בגרסת ה-4xe, מערכת הרגנרציה מאפשרת בלימת מנוע מסוימת והחזר אנרגיה לסוללה, ואף נהיגה כמעט מלאה בדוושה אחת במצבים מסוימים, שזה שיפור משמעותי בחוויה החשמלית.
עם זאת, כושר התמרון בעיר מפתיע לטובה.
רדיוס הסיבוב קטן יחסית, מה שמקל על פניות פרסה והשתחלות בחניונים צפופים, למרות המידות הכלליות.
ובכל זאת, הצד המבריק באמת של חווית הנהיגה ברנגלר הוא בשטח.
שם הוא מרגיש בבית.
יכולת העבירות שלו אגדית.
הילוך הכוח, מרווח הגחון, זוויות הגישה והנטישה המצוינות, הסרנים החיים החזקים, והיכולת (בדגמי הרוביקון) לנעול דיפרנציאלים ולנתק מוט מייצב – כל אלה מאפשרים לו לעבור מכשולים שרוב הרכבים האחרים רק יכולים לחלום עליהם.
ההיעדר של גיר רציף (CVT) או העברה ישירה בלבד כמו ברכב חשמלי טהור, והשימוש בתיבת הילוכים אוטומטית קונבנציונלית עם שמונה הילוכים, תורמים לתחושה מוכרת יותר וליכולת שליטה טובה יותר במהירויות זחילה בשטח קשה.
בטיחות ומערכות עזר לנהג: השלמה מודרנית ללוחם וותיק
נושא הבטיחות בג’יפ רנגלר הוא מורכב משהו.
המבנה הייחודי שלו, עם האפשרויות להסיר דלתות וגג, והעובדה שמדובר ברכב עם שלדת סולם נפרדת וסרנים חיים, משפיעים על הדרך שבה הוא מתמודד עם מבחני ריסוק מודרניים.
מבחני בטיחות רשמיים של ארגון Euro NCAP העניקו לרנגלר ציונים מעורבים.
הוא קיבל ציונים נמוכים יחסית בחלק מהסעיפים, במיוחד הגנה על הולכי רגל ותפקוד מערכות עזר לנהג, בעיקר בגלל העיצוב המאפשר הסרת חלקים והבסיס הפיזיולוגי של הרכב.
עם זאת, חשוב לזכור שמבחני NCAP מתמקדים בעיקר בבטיחות בכביש סלול ובאינטראקציה עם רכבים אחרים והולכי רגל בסביבה עירונית ובינעירונית רגילה.
מבדקי בטיחות המתייחסים למבנה הרכב בשטח, למשל עמידות השלדה והגנה מפני התהפכות בסביבה לא מבוקרת, אינם חלק ממבחני NCAP סטנדרטיים.
מבחינה מבנית, השלדה חזקה מאוד, וזה תורם לבטיחות פאסיבית בתרחישים מסוימים.
מערכות ה-ADAS (מערכות עזר לנהג) הקיימות בדגמים המשווקים בישראל משתנות בהתאם לרמת הגימור.
ברמות גימור גבוהות יותר ניתן למצוא מערכות כמו בקרת שיוט אדפטיבית (שפועלת גם בעצירה-נסיעה), מערכת ניטור שטחים מת, התרעת תנועה חוצה מאחור, ובלימת חירום אוטונומית (עם זיהוי הולכי רגל).
תפקוד המערכות הללו בעולם האמיתי סביר.
בקרת השיוט האדפטיבית פועלת בצורה חלקה למדי.
מערכות ההתרעה לניטור שטחים מת ותנועה חוצה יעילות בעיר ובכביש.
מערכת בלימת החירום עשויה לעיתים להיות מעט אגרסיבית מדי ולהתריע (או לבלום) במצבים שבהם הנהג עדיין שולט, אך בסך הכל היא תוספת חשובה לבטיחות.
חשוב לוודא אילו מערכות כלולות כסטנדרט ומהן האופציות ברמת הגימור הספציפית שאתם שוקלים לרכוש.
העובדה שמערכות אלה קיימות וזמינות גם ברכב בעל אופי כה ייחודי היא בהחלט התקדמות מבורכת שמגשרת מעט על הפער מול רכבי כביש מודרניים יותר.
מחיר, רמות גימור ואחריות (ישראל): פרימיום של יכולת
סוגיית המחיר היא אחת המשמעותיות ביותר כשמדברים על ג’יפ רנגלר, במיוחד בשוק הישראלי.
התשובה לשאלה “כמה עולה הרכב?” היא: די הרבה.
הרנגלר תמיד מותקף תמחור כרכב פרימיום, ובישראל הוא אף יותר כזה, גם בגלל היבואן וגם בגלל הביקוש והמיסוי.
טווח המחיר העדכני בש”ח (נכון לאפריל 2025, להערכה בלבד) יכול לנוע החל מכ-300 אלף ש”ח לגרסת בנזין בסיסית (אם עדיין משווקת) ועד מעל 400 אלף ש”ח ואף קרוב ל-500 אלף ש”ח לגרסאות ה-4xe המאובזרות יותר או דגמי הרוביקון הקיצוניים.
המחירון הרשמי מתעדכן מעת לעת ומומלץ לבדוק אותו מול היבואן או סוכנויות המכירה.
רמות הגימור העיקריות המשווקות בישראל לרוב כוללות את ה”סהרה” (Sahara) וה”רוביקון” (Rubicon).
הסהרה היא רמת גימור יותר “לייפסטייל”, המציעה שילוב טוב יותר בין יכולת שטח לאבזור נוחות ועיצוב מעט מודרני יותר (למשל, חישוקים גדולים יותר). בדגם ה-4xe, הסהרה היא לרוב נקודת הכניסה.
הרוביקון היא רמת הגימור המיועדת לחובבי השטח הקיצוני, וכוללת שיפורים מהותיים כמו יחסי העברה קצרים יותר, צמיגי שטח גדולים, נעילות דיפרנציאל קדמית ואחורית, וניתוק מוט מייצב קדמי.
ישנם גם דגמים מיוחדים או רמות גימור כמו “וויליס” (Willys) או “ספורט” (Sport) שהופיעו לסירוגין, לרוב עם אבזור בסיסי יותר.
ההבדלים המרכזיים בין רמות הגימור הם כאמור באבזור הנוחות/יוקרה (עור, חימום מושבים, מערכת שמע משודרגת) וביכולות השטח (נעילות, יחסי העברה, צמיגים) – ובמחיר כמובן.
תנאי האחריות המלאה על הרכב לרוב עומדים על שלוש שנים או 100,000 ק”מ, המוקדם מביניהם.
בדגמי ה-4xe, ישנה אחריות ארוכה יותר על הסוללה ומערכת ההנעה ההיברידית, לרוב שמונה שנים או 160,000 ק”מ.
סוגיית תקלות ובעיות היא חלק מהדיון על רכבי שטח בכלל ורנגלר בפרט.
רכבים שמבלים זמן רב בשטח קשה נוטים לחוות בלאי מוגבר ועלולים להיתקל בתקלות שקשורות לרכיבי הנעה, סרנים, מתלים וכו’.
לדגמי ה-JL היו דיווחים על תקלות מסוימות, כמו בעיות בבולמי ההיגוי (וובל דת’), ולעיתים תקלות קטנות יותר במערכות חשמל או דליפות מים מהגג הנשלף.
בדגם ה-4xe, המערכת ההיברידית מוסיפה מורכבות ורכיבים נוספים שפוטנציאלית יכולים לפתח בעיות, אם כי היצרן השקיע מאמצים לוודא עמידות גם בתנאי שטח.
חשיבות האחריות בהקשר זה גדולה, והיא יכולה לחסוך עלויות גבוהות במקרה של תקלות משמעותיות.
עלויות התחזוקה של הרנגלר, במיוחד בדגמי ה-4xe המורכבים יותר, נוטות להיות גבוהות יותר מ-SUV רגיל.
שווי השימוש נשמר היטב לאורך השנים, והרנגלר נחשב לרכב שמאבד פחות מערכו בהשוואה להרבה רכבים אחרים, יתרון כלכלי משמעותי.
יתרונות: למה דווקא רנגלר?
היכולת בשטח היא ללא ספק היתרון הגדול והמובהק ביותר של הג’יפ רנגלר.
אין הרבה כלי רכב סדרתיים שמתקרבים ליכולת העבירות שלו בתנאים קשים.
הוא מסוגל לעבור מכשולים, שיפועים קיצוניים, ומעברי מים שרוב המתחרים המוגבלים יותר ייאלצו לעצור לפניהם.
העיצוב האייקוני הוא יתרון משמעותי נוסף.
הרנגלר הוא הצהרה אופנתית ו”לייפסטייל” על גלגלים.
הוא נראה נהדר, מושך תשומת לב, והאפשרות להסיר גג ודלתות מעניקה חווית ננוחה ייחודית ומחברת לנוף.
במיוחד בדגמי ה-4xe, הביצועים מרשימים מאוד.
השילוב של מנוע בנזין ומנועים חשמליים מספק כוח ומומנט עצומים הזמינים באופן מיידי, מה שמקל גם על עקיפות וגם על טיפוס מכשולים בשטח.
הטווח החשמלי של ה-4xe, גם אם מוגבל, מאפשר נסיעות יומיומיות רבות על חשמל בלבד.
זה מוזיל משמעותית את עלויות הנסיעה השוטפות ומפחית את צריכת הדלק בצורה דרמטית, בתנאי שמקפידים לטעון אותו.
שווי השימוש הגבוה וירידת הערך הנמוכה יחסית הם יתרון כלכלי חשוב למי שמתכנן למכור את הרכב בעתיד.
יש לו ביקוש קבוע בשוק היד השנייה.
הקהילה הגדולה והפעילה של בעלי ג’יפים בישראל ובעולם היא יתרון נוסף.
קל למצוא מידע, עצות, חלקי חילוף משודרגים, ולצאת לטיולי שטח קבוצתיים.
חסרונות: איפה הפשרות?
החיסרון המרכזי נובע ישירות מהיתרון הגדול ביותר: פשרה בנוחות ובהתנהגות כביש.
הרנגלר רועש יותר, קופצני יותר, ופחות נטוע בכביש בהשוואה לרוב ה-SUV המודרניים באותו טווח מחיר.
מי שמחפש נוחות מקסימלית בנהיגה יומיומית בכביש כנראה יתאכזב.
צריכת הדלק של גרסת הבנזין הטהורה גבוהה מאוד.
זהו רכב יקר לתדלוק, במיוחד עם מחירי הדלק בישראל.
גם צריכת אנרגיה כוללת (דלק + חשמל) של ה-4xe יכולה להיות גבוהה אם לא מקפידים לטעון אותו.
המחיר ההתחלתי והתחזוקה אינם זולים.
כמה עולה לרכוש רנגלר? הרבה. כמה עולה לתחזק אותו? לרוב יותר ממתחרים ישירים לכביש בלבד.
רמות הגימור הגבוהות, במיוחד ה-4xe, מגיעות לתגי מחיר של רכבי יוקרה.
ציון מבחני בטיחות רשמיים אינו גבוה, במיוחד בהשוואה לרכבים חדשים אחרים.
מערכות עזר לנהג קיימות, אך אינן תמיד ברמה הגבוהה ביותר או כסטנדרט בכל רמות הגימור.
איכות החומרים בחלקים מסוימים של תא הנוסעים פחות מרשימה בהשוואה למחיר.
הם פונקציונליים ועמידים, אך לא יוקרתיים.
המרווח לנוסעים מאחור (במיוחד בגרסת ה-3 דלתות) ונפח תא המטען מוגבלים בהשוואה לרכבים משפחתיים או SUV טיפוסיים.
זה לא הרכב הכי פרקטי להסעת משפחה גדולה או העמסת ציוד רב ללא ויתורים.
ההיעדר יכולת טעינה מהירה (DC) בדגם ה-4xe מגביל את השימושיות שלו לנסיעות ארוכות בהן קיימת רשת עמדות מהירות בלבד.
השוואה למתחרים: תופעת טבע מול רכבים רגילים
כפי שציינו מספר פעמים, הג’יפ רנגלר הוא תופעת טבע מוטורית.
אין לו הרבה מתחרים ישירים אמיתיים באותה נישה של רכב שטח קיצוני סדרתי שמיועד גם לשימוש יומיומי.
בהשוואה לרוב רכבי ה-SUV או הג’יפונים שנמכרים בישראל, גם כאלה עם הנעה כפולה, הרנגלר עולה עליהם ביכולת שטח בפער עצום.
אותם רכבים מציעים יכולת שטח מוגבלת, המיועדת בעיקר לשבילי קק”ל קלים או כבישים משובשים.
הרנגלר לוקח אותך לטיולים שבהם צריך הילוך כוח, נעילות דיפרנציאל ויכולת להתמודד עם סלעים ובולדרים.
אם נחפש בכל זאת מתחרים בטווח מחיר או סביבת יכולת מסוימת, אפשר להסתכל על לנד רובר דיפנדר.
הדיפנדר הוא רכב מודרני יותר, יוקרתי יותר, נוח יותר על הכביש ומציע שילוב מרשים של יכולת שטח גבוהה מאוד עם נוחות וטכנולוגיה של רכב פרימיום.
אך הוא יקר יותר, פחות “קלאסי” באופיו, ויכולת ה”פשיטה” שלו (הסרת חלקים) אינה קיימת.
רנגלר גם קל יותר לשיפורים והתאמה אישית לשטח קיצוני.
מתחרה תיאורטי נוסף, שלא מיובא באופן סדיר לישראל (או שיובא בכמויות קטנות מאוד) הוא פורד ברונקו החדש.
הברונקו תוכנן בדיוק כדי להתחרות ברנגלר בארה”ב, והוא מציע יכולות שטח מרשימות ומבנה מודולרי דומה.
אך בהקשר הישראלי, רכב זה כמעט אינו רלוונטי כשבאים לשקול רכישה רגילה.
למעשה, בהשוואה לכל רכב אחר בשוק הישראלי, הרנגלר מספק חבילה ייחודית של יכולת שטח קיצונית, עיצוב אייקוני ואפשרות לנהיגת Open-Air, וזה מה שמייחד אותו ומציב אותו בקטגוריה משלו, עם יתרונות וחסרונות ייחודיים שנובעים ישירות מהאופי הזה.
סיכום ומסקנות: האם כדאי לקנות את האגדה?
הג’יפ רנגלר בדור ה-JL, ובמיוחד בגרסת הפלאג-אין 4xe הרלוונטית לישראל, ממשיך להיות כלי רכב מרתק ומסקרן.
הוא מצליח לשלב את היכולות האגדיות שלו בשטח עם מנה גדושה יותר של טכנולוגיה, אבזור ונוחות בהשוואה לדורות קודמים, ואפילו מציע יחידת הנעה חזקה וחסכונית (אם מטעינים) בדגם ה-4xe.
בהשוואה למתחרים הקרובים ביותר (כמו לנד רובר דיפנדר), הרנגלר שומר על אופי מחוספס וטהור יותר, יכולת שטח קיצונית יותר בדגמי הרוביקון, ובעיקר – את החוויה הייחודית של רכב שאפשר לפשוט ממנו את הגג והדלתות.
מצד שני, הוא פחות נוח, פחות מעודן ופחות בטיחותי לפי מבחני ריסוק רגילים בהשוואה לדיפנדר או SUV פרימיום אחרים באותו טווח מחיר.
אז האם כדאי לקנות ג’יפ רנגלר?
התשובה היא כן, אבל לא לכל אחד.
הרנגלר מתאים במיוחד לאנשים שחיים ונושמים שטח, למטיילים שאוהבים להגיע למקומות שאחרים לא יכולים, למי שמחפש רכב עם אופי ייחודי והיסטוריה עשירה, ולמי שרואה ברכב הצהרה אישית ולא רק אמצעי תחבורה.
דגם ה-4xe הופך אותו לרלוונטי יותר גם לשימוש יומיומי בזכות החיסכון הפוטנציאלי בדלק (צריכת דלק נמוכה בנסיעות קצרות) והביצועים המרשימים.
למי הרנגלר פחות מתאים?
הוא פחות מתאים למי שהנוחות בכביש סלול היא בראש סדר העדיפויות, למי שמחפש רכב סופר-חסכוני (בלי טעינה), למי שצריך מרחב פנימי ענק למשפחה גדולה, או למי שבטיחות פאסיבית אולטימטיבית במבחני ריסוק סטנדרטיים היא הדרישה העיקרית שלו.
לסיכום, ג’יפ רנגלר הוא לא רק רכב, הוא דרך חיים.
הוא דורש פשרות מסוימות בחיי היומיום בכביש, אבל מתגמל ביכולת שאין כמעט שנייה לה בשטח ובחוויה ייחודית שמעטים הרכבים שיכולים לספק.
לפני הרכישה, כדאי לבחון היטב את רמות הגימור בישראל, להבין את נושא המחיר לעומק, ואולי אפילו לקרוא חוות דעת גולשים שכבר חיים עם הרכב ביום יום.
אם אתם מוכנים לפשרות ומחפשים את חיית השטח האולטימטיבית עם קסם אייקוני – הרנגלר הוא כנראה הרכב בשבילכם.
