ברוכים הבאים לפורטל הרכב PRK! היום אנחנו יוצאים למסע בזמן, או לפחות מסע בזמן מנקודת מבט של שוק הרכב הישראלי המשתנה ללא הרף. אנחנו סוקרים רכב שסיים את דרכו על פס הייצור לפני מספר שנים, אבל עדיין ממלא תפקיד חשוב בשוק המשומשות המקומי. קבלו את הטויוטה ורסו – או בשמה המלא והרשמי, Toyota Verso. זהו מיניוואן קומפקטי, שאיפשר למשפחות רבות בישראל להגיע מנקודה א’ לנקודה ב’ בנוחות יחסית ובשבעה מקומות ישיבה אם צריך. במבט ראשון, הוא אולי לא הדבר הכי סקסי על הכביש. אין לו קווים דרמטיים כמו של קרוסאוברים מודרניים, והוא לא מנסה להעמיד פנים שהוא משהו שהוא לא. הוא פשוט מיניוואן. אבל אל תתנו למראה השמרני להטעות אתכם. מדובר ברכב עם אופי טויוטאי מובהק. אופי שמתבטא בעיקר באמינות מוכחת, פרקטיות בלתי מתפשרת, ופתרון תחבורה הגיוני למשפחות. אנחנו נצלול לעומק ה-Verso. נבחן את נקודות החוזק והחולשה שלו. נבין למי הוא התאים אז, ולמי הוא יכול להתאים היום, כאופציה בשוק המשומשות המאתגר. נראה כמה עולה לטפל בו. מה צריכת הדלק בפועל. ומה אומרים מבדקי בטיחות עליו. האם הוא עדיין אופציה כדאית בהשוואה לאלטרנטיבות קצת יותר מודרניות? בואו נגלה.
הטויוטה ורסו יובאה לישראל במשך מספר שנים, בעיקר בשנות השיא של קטגוריית המיניוואנים, לפני שרכבי הפנאי (SUV) השתלטו על העולם. הוא התבסס על פלטפורמת הקורולה המוכרת והאמינה, מה שמיד העניק לו נקודות זכות רבות בישראל, מדינה שמעריכה אמינות מעל הכל. הוא התמקם בקטגוריית המיניוואנים הקומפקטיים, או ה-MPV (Multi-Purpose Vehicle). הוא נועד למשפחות שחיפשו פתרון של שבעה מקומות ישיבה במידות שפויות יחסית, שלא ירגישו כמו נושאת מטוסים בחניון של הקניון. הוא התמודד ראש בראש עם שחקנים כמו הסיטרואן C4 פיקאסו (ובעבר הגראנד פיקאסו), הרנו סניק (וגראנד סניק), ולפעמים גם הונדה סטרימו או מאזדה 5 לדורותיהן. המיצוב שלו היה תמיד פרקטיות וחסכון. הוא לא ניסה להיות יוקרתי או ספורטיבי. הוא רצה להיות הסוס עבודה הנאמן של המשפחה הישראלית. כיום, בשוק הרכב החדש, הקטגוריה הזו כמעט נכחדה. את מקומה תפסו רכבי ה-7 מקומות בקטגוריות ה-SUV, שהם לרוב גדולים ויקרים יותר, או מסחריות נוסעים כמו סיטרואן ברלינגו ושות’. לכן, ה-Verso בשוק המשומשות מציע עדיין אלטרנטיבה ייחודית למי שמחפש מיניוואן אמיתי, קומפקטי יחסית, ובמחיר נגיש יותר. בסקירה הזו, נצלול לכל האספקטים החשובים: נתחיל מהעיצוב, נמשיך לתא הנוסעים והמרווח, נעבור לטכנולוגיה ולאבזור שהוצע אז, נדבר כמובן על יחידת ההנעה וצריכת הדלק האמיתית, חווית הנהיגה, בטיחות, ונגיע לעניין הכסף – כמה עולה לקנות ולתחזק את ה-Verso המשומש. לבסוף, נסכם את היתרונות והחסרונות, ונענה על השאלה הגדולה: האם כדאי לקנות טויוטה ורסו היום?
II. עיצוב חיצוני: פרקטיות לפני הכל
פילוסופיה עיצובית ושפתו של ה-Verso
בואו נהיה כנים: הטויוטה ורסו מעולם לא זכה בתחרות יופי. הוא עוצב מתוך מטרה אחת עיקרית – למקסם את המרווח הפנימי ואת השימושיות. לכן, הצללית שלו היא גבוהה וקופסתית יחסית. זוהי צורה קלאסית של מיניוואן. אין כאן ניסיון להסתיר את המבנה הגבוה עם קווים ספורטיביים או אלמנטים עיצוביים מתחכמים מדי. הפילוסופיה היא שמרנית ופונקציונלית. העיצוב עבר מספר עדכונים קלים במהלך שנות ייצורו, אבל הבסיס תמיד נשאר זהה – רכב יעיל שנועד לשנע משפחות.
אלמנטים עיצוביים קדמיים ואחוריים
החזית של ה-Verso מתאפיינת בגריל בגודל סביר, שבשנותיו האחרונות עבר עדכון קל והפך לקצת יותר אגרסיבי, בהתאם לשפת העיצוב של טויוטה באותה תקופה. הפנסים הקדמיים לרוב היו גדולים ובולטים, מספקים תאורה טובה אך לאו דווקא מושכים במיוחד מבחינה ויזואלית. הפגוש הקדמי לרוב היה בעיצוב נקי, ללא פתחי אוורור גדולים או מסיטי רוח דרמטיים. החלק האחורי ממשיך את הקו הפונקציונלי. הפנסים האחוריים משתלבים בחלק האחורי הרחב, ודלת תא המטען גדולה ונפתחת גבוה, מה שמקל על הטענה. אין כאן דיפיוזרים או ספוילרים מוגזמים (למעט ספוילר קטן בקצה הגג בחלק מרמות הגימור). הכל משרת את המטרה העיקרית: כניסה ויציאה נוחות, וחלל הטענה נדיב.
פרופיל צד ונוכחות כביש
מבט מהצד חושף את הצללית הגבוהה של ה-Verso. קו הגג שטוח יחסית לאחור, מה שמשפר את מרווח הראש לנוסעים מאחור (וגם בשורה השלישית). קו המותניים עולה קלות לקראת החלק האחורי, והחלונות גדולים יחסית, מה שתורם לתחושת המרווח בתוך הרכב וגם לראות החוצה. בתי הגלגלים בגודל סטנדרטי לקטגוריה. חישוקי הגלגלים שהוצעו בישראל נעו לרוב בין 16 ל-17 אינץ’, לרוב בעיצובים פשוטים יחסית התואמים את האופי הפונקציונלי של הרכב. נוכחות הכביש של ה-Verso אינה מרשימה במיוחד. הוא נראה כמו מיניוואן טיפוסי, ואולי קצת אנונימי בהשוואה לרכבי פנאי גבוהים ומעוצבים יותר. מידותיו הפיזיות קומפקטיות יחסית למיניוואנים אחרים עם שבעה מקומות שהיו בשוק, מה שהיה יתרון בעת תמרון וחניה בעיר. בהשוואה לדור הקודם שלו (קורולה ורסו), הוא גדל מעט במידות, במטרה לשפר את המרווח הפנימי, בעיקר בשורה השלישית.
III. עיצוב פנים, איכות חומרים ומרווח: ממלכת הפרקטיות
אווירה וקונספט עיצובי בתא הנוסעים
כמו בעיצוב החיצוני, גם בתוך הטויוטה ורסו, הפונקציונליות היא השליטה הבלעדית. האווירה הכללית בתא הנוסעים היא סולידית, מאורגנת, ובעיקר פרקטית. אין כאן אלמנטים עיצוביים מדהימים או חומרים אקזוטיים. הכל תוכנן כדי להיות נוח לשימוש יומיומי של משפחה. הפריסה של הדשבורד נקייה יחסית. לוח המחוונים ממוקם במרכז הדשבורד, מעל הקונסולה המרכזית, מה שמאפשר לנהג ולנוסע לראות אותו באותה מידה – פתרון שנוי במחלוקת מבחינה ארגונומית לחלק מהנהגים, אך היה נפוץ במיניוואנים מאותה תקופה. הקונסולה המרכזית מכילה את פקדי בקרת האקלים ומערכת המולטימדיה. הכל מסודר בצורה לוגית וקלה להבנה.
איכות חומרים והרכבה
בכל הנוגע לאיכות החומרים, ה-Verso מתנהג כמו טויוטה טיפוסית: לא מדהים, אבל עמיד. רוב הדשבורד והדיפונים בדלתות עשויים מפלסטיק קשיח. בחלקים מסוימים, בעיקר בחלק העליון של הדשבורד, יש שימוש בפלסטיק רך יותר למגע, אבל זה לא אחיד. הגימורים בדרך כלל אינם יוקרתיים. אפשר למצוא דיפוני בד על הדלתות או פס דמוי אלומיניום, אבל הכל נראה ומרגיש עמיד ותכליתי. איכות ההרכבה, לעומת זאת, היא נקודת זכות משמעותית. הכל מורכב היטב, וגם ברכבים עם קילומטרז’ גבוה יחסית, נדיר לשמוע קרקושים או צקצוקים פנימיים. המושבים בישראל היו לרוב בגימור בד עמיד, נוח לניקוי יחסית.
הנדסת אנוש, נוחות מושבים וראות
הנדסת האנוש ב-Verso טובה בסך הכל, למרות המיקום המרכזי של לוח המחוונים שדורש הסתגלות. הפקדים הפיזיים לבקרת האקלים ומערכת השמע נוחים לתפעול גם תוך כדי נהיגה. מיקום ההגה ובקרות האיתות והמגבים סטנדרטי ואינטואיטיבי. הראות החוצה טובה מאוד, בזכות שטח השמשות הגדול והעמודים הקדמיים (קורות A) שאינם עבים מדי. מראות הצד גדולות ומספקות שדה ראייה רחב. נוחות המושבים הקדמיים טובה לנסיעות ארוכות יחסית, עם תמיכה סבירה. בשורה השנייה, שלושת המושבים נפרדים, ניתנים להזזה על מסילה ולהטיית משענת הגב בנפרד, מה שמספק גמישות יוצאת דופן. המושבים נוחים יחסית גם הם. בשורה השלישית, המושבים מיועדים בעיקר לילדים או למבוגרים בנסיעות קצרות. הם מתקפלים בקלות לתוך רצפת תא המטען.
מרווח פנים ונפח תא מטען
המרווח הפנימי הוא גולת הכותרת של ה-Verso. בשורה הראשונה והשנייה יש מרווח נדיב לרגליים, לראש ולכתפיים, גם לנוסעים גבוהים. הרצפה שטוחה יחסית בשורה השנייה, מה שמקל על הושבת שלושה נוסעים. הגישה לשורה השלישית דורשת מעט גמישות, והמרווח שם כאמור מצומצם יותר. פתרונות האחסון פזורים בכל תא הנוסעים: תאי אחסון ברצפה, בדלתות, בקונסולה המרכזית, ועוד. זהו רכב שתוכנן לבלגן של משפחות. נפח תא המטען משתנה כמובן בהתאם לתצורת המושבים. כשהשורה השלישית מקופלת, הנפח גדול מאוד ושימושי להפליא, עם רצפה שטוחה וסף הטענה נמוך. כשכל המושבים פתוחים, נותר נפח קטן יחסית, שמספיק אולי למספר תיקי גב או קניות קטנות. קיפול ופתיחת המושבים קלה ואינטואיטיבית. הפתרון של מושבים שמתקפלים לתוך הרצפה מעולה מבחינת שימושיות, ומאפשר יצירת חלל הטענה עצום ושטוח כשצריך.
IV. טכנולוגיה, אבזור ומולטימדיה: מה שהיה אז
מערכות טכנולוגיות עיקריות
הטויוטה ורסו יצאה לשוק בתקופה שבה הטכנולוגיה ברכב הייתה פחות מתקדמת ממה שאנחנו רגילים היום. המערכות הטכנולוגיות התמקדו בעיקר בנוחות ובטיחות בסיסית. ברמות הגימור הגבוהות יותר בישראל, ניתן היה למצוא מערכות כמו בקרת אקלים מפוצלת, חיישני גשם ותאורה, מפתח חכם לכניסה והנעה ללא מפתח, ולעיתים אף גג פנורמי (אופציונלי או בחלק מהשנתונים/רמות הגימור). חשוב לזכור שאלו לא היו המערכות הכי מתקדמות גם בזמנו, והן פשוטות יחסית במושגים של 2025.
מערכת המולטימדיה: פשטות עובדת
מערכת המולטימדיה המרכזית בורסו השתנתה לאורך השנים. בדגמים הראשונים יותר, הייתה לרוב מערכת שמע בסיסית עם CD ורדיו. בשנים מאוחרות יותר (בערך מ-2013 ואילך), הותקנה מערכת מולטימדיה מקורית של טויוטה עם מסך מגע בגודל 6.1 או 7 אינץ’ (מערכת ה-Toyota Touch). המסך לרוב לא היה ברזולוציה גבוהה במיוחד, ומהירות התגובה הייתה סבירה, לא זריזה כמו במערכות מודרניות. מבנה התפריטים היה פשוט וקל להבנה. מערכת ההפעלה הייתה של טויוטה עצמה, לא מערכת נפוצה כמו אנדרואיד או QNX. קישוריות סמארטפונים הייתה מוגבלת בעיקר לבלוטות’ לשיחות והזרמת מוזיקה. בדגמים מאוחרים יותר וברמות גימור גבוהות, הוספו גם יציאות USB ו-AUX. אל תצפו לאפל קארפליי או אנדרואיד אוטו מקוריים בדגמים אלו (אלא אם הוחלפה מערכת המולטימדיה במערכת אפטרמרקט). איכות מערכת השמע הסטנדרטית הייתה בינונית. בדרך כלל 6 רמקולים. לא משהו שיסעיר את עולמכם, אבל מספיק להאזנה לחדשות או למוזיקה בנסיעה רגילה.
לוח מחוונים ואבזור נוסף
כפי שציינו קודם, לוח המחוונים ממוקם במרכז הדשבורד. ברוב הדגמים שנמכרו בישראל, הוא היה שילוב של מד מהירות אנלוגי גדול במרכז, ומסכי LCD קטנים יותר מסביבו שהציגו נתונים כמו סל”ד, טמפרטורת מנוע, כמות דלק, ונתוני מחשב דרך בסיסיים (צריכת דלק, מרחק). לא היה לוח מחוונים דיגיטלי לחלוטין כמו ברכבים מודרניים. אפשרויות התצוגה וההתאמה האישית היו מינימליות. מבחינת אבזור נוחות נוסף, ברמות גימור גבוהות יותר ניתן למצוא מושבים מחוממים (נדיר יחסית בישראל), מראות מתקפלות חשמלית, ומצלמת רוורס (לרוב הותקנה מקומית או הגיעה כחלק ממערכת המולטימדיה המשודרגת). טכנולוגיות ייחודיות לטויוטה באותה תקופה התמקדו בעיקר במערכות הבטיחות (עליהן נרחיב בהמשך), אך לא היו טכנולוגיות פורצות דרך בתחום הנוחות או המולטימדיה בהשוואה למתחרים האירופאים למשל.
V. ביצועים, יחידת הנעה וצריכת דלק: סוס עבודה הגיוני
יחידות הנעה עיקריות בשוק הישראלי
במהלך שנות שיווקו בישראל, הטויוטה ורסו הוצע בעיקר עם מנוע בנזין אחד מרכזי: מנוע 1.8 ליטר אטמוספרי (ללא טורבו). המנוע הזה, שמוכר גם מדגמי טויוטה אחרים כמו הקורולה, הפיק בדרך כלל בסביבות 147 כוחות סוס ומומנט של כ-18 קג”מ. זהו מנוע אמין מאוד, עמיד, ופשוט יחסית, המתאים לאופי השימושי של הרכב. במקרים בודדים וברמות גימור מסוימות, הוצע גם מנוע 1.6 ליטר בנזין חלש יותר (כ-132 כ”ס), אך הדגם הנפוץ ביותר בישראל היה ה-1.8 ליטר. תיבת ההילוכים העיקרית שהוצעה עם מנוע ה-1.8 ליטר הייתה גיר אוטומטי מסוג CVT רציף. גיר זה ידוע בפעולה חלקה יחסית בנסיעה רגועה, אך עלול לייצר רעש מנוע גבוה ומסל”ד קבוע בתאוצות חזקות. עם מנוע ה-1.6 ליטר, לפעמים הוצע גיר אוטומטי רגיל עם 6 הילוכים או גיר ידני (נדיר מאוד בישראל). אין בורסו יחידות הנעה היברידיות או חשמליות.
נתוני ביצועים ותחושת נהיגה
עם מנוע 1.8 ליטר וגיר CVT, נתוני התאוצה הרשמיים של ה-Verso מ-0 ל-100 קמ”ש עומדים על סביב 10-11 שניות (תלוי בשנתון ורמת הגימור). זה לא רכב מהיר. הביצועים מספקים לנסיעה יומיומית רגועה והתנהלות בעיר ובכבישים בינעירוניים ברוב המקרים. בתאוצות ביניים, למשל בעקיפות או בעליות, הגיר הרציף גורם למנוע לעלות לסל”ד גבוה וקבוע, מה שיוצר לא מעט רעש, והתאוצה עצמה אינה לינארית או דרמטית במיוחד. הרכב מרגיש נינוח יותר בנסיעה רגועה ושיוט. העברת כוח לגלגלים הקדמיים בלבד. אין אופציות 4×4 ב-Verso.
צריכת דלק: נתונים רשמיים והערכה ריאלית
כמו בכל רכב, נתוני צריכת הדלק הרשמיים (WLTP בדגמים מאוחרים יותר, NEDC בקודמים) לרוב אופטימיים יותר מהמציאות. טויוטה ורסו 1.8 ליטר אוטומט דיווח על צריכת דלק רשמית משולבת סביב 14-15 ק”מ לליטר. בפועל, בשימוש יומיומי בישראל, שילוב של נסיעות עירוניות, בינעירוניות, ושימוש במיזוג (הכרחי בישראל!), צריכת הדלק הריאלית צפויה להיות בסביבות 9-11 ק”מ לליטר. נהגים רגועים מאוד בכבישים פתוחים עשויים להגיע ל-12-13 ק”מ לליטר, אבל אל תצפו לזה באופן קבוע. נסיעה עם עומס (נוסעים רבים, מטען) תפגע כמובן בצריכת הדלק. בהשוואה למתחרים מאותה תקופה עם מנועים ובסיסים דומים, צריכת הדלק של ה-Verso הייתה סבירה, לא יוצאת מן הכלל לטובה או לרעה. כמובן, בהשוואה לרכבים היברידיים או חשמליים מודרניים, ה-Verso בזבזני בהרבה. חשוב לזכור שחיפוש המונח צריכת דלק נפוץ גם עבור רכבים חשמליים, שם הוא מתייחס לצריכת אנרגיה בקוט”ש ל-100 ק”מ, בעוד שברכבי בנזין כמו ה-Verso מדובר על מרחק לקילומטר לליטר דלק. עלות הנסיעה לכל קילומטר ב-Verso גבוהה משמעותית מרכב חשמלי מקביל או אפילו היברידי.
VI. טעינה (לא רלוונטי לטויוטה ורסו)
סעיף זה אינו רלוונטי לטויוטה ורסו, היות והרכב לא הוצע מעולם בגרסאות פלאג-אין היברידיות או חשמליות מלאות. לכן, נושא קצבי טעינת AC או DC, זמני טעינה, סוגי מחברים או ניהול טעינה באפליקציה אינם חלים על דגם זה.
VII. חווית נהיגה והתנהגות כביש: נוחות ותמרון עירוני
נוחות נסיעה ובידוד רעשים
חווית הנהיגה בטויוטה ורסו מכוונת בעיקר לנוחות. המתלים מכוילים לצד הרך, והם מצליחים לספוג היטב מהמורות ושיבושים אופייניים בדרכים עירוניות ובינעירוניות בישראל. הנסיעה לרוב נינוחה ונעימה, למעט אולי מעבר על פסי האטה או בורות עמוקים שיכולים לטלטל מעט את הנוסעים. רמת בידוד הרעשים סבירה, אך לא יוצאת מן הכלל. רעשי כביש ורוח חודרים לתא הנוסעים במהירויות גבוהות, ורעש המנוע נוכח במיוחד תחת עומס או תאוצה. בשיוט רגוע, המצב טוב יותר. בהשוואה למיניוואנים אירופאים מאותה תקופה, רמת הבידוד מעט פחות טובה לרוב.
התנהגות דינמית והיגוי
אל תצפו מהטויוטה ורסו להיות רכב ספורטיבי. הוא לא כזה, וגם לא התיימר להיות. ההתנהגות הדינמית בטוחה וצפויה, אבל לא מרגשת. ההיגוי קל יחסית, מה שהופך את התמרון בעיר לקל ונעים, אך הוא חסר משוב לחלוטין ופחות מדויק במהירויות גבוהות. זוויות הגלגול בפניות מורגשות למדי, וקצב הכניסה לעיקולים איטי. אחיזת הכביש טובה ברוב המצבים של נהיגה יומיומית, והרכב שומר על יציבות כיוונית טובה במהירויות שיוט בכביש מהיר. הבלמים מספקים ועושים את עבודתם, אם כי לעיתים תחושת הדוושה מעט ספוגית. ברכב עם גיר אוטומטי רגיל או CVT אין “רגנרציה” כמו ברכב חשמלי או היברידי, כך שתחושת הבלימה תמיד רגילה.
תמרון בעיר והשפעת הגיר
אחד היתרונות הבולטים של ה-Verso, במיוחד בהשוואה לרכבי 7 מקומות גדולים יותר מודרניים, הוא קלות התמרון בעיר. מידותיו הקומפקטיות יחסית ורדיוס הסיבוב הקטן מקלים על מעבר ברחובות צפופים ועל חניה במקומות צרים. ההיגוי הקל תורם גם הוא לכך. הגיר האוטומטי (בעיקר ה-CVT) תורם לחווית נהיגה חלקה בפקקים ובמהירויות נמוכות, היעדר העברת הילוכים מורגשת יוצר תנועה רציפה, בניגוד לגיר ידני בו יש צורך להחליף הילוכים פיזית. אמנם, תחושת ה”גמישות” המיידית של מנוע חשמלי או הגיר הזריז ברכבים מודרניים אינה קיימת כאן, אך לפעמים הפשטות והלינאריות של גיר ה-CVT בנהיגה עירונית רגועה הן דווקא יתרון.
VIII. בטיחות ומערכות עזר לנהג: הסטנדרט של פעם
מבחני בטיחות רשמיים ומבדקי בטיחות
הטויוטה ורסו קיבל ציון של 5 כוכבים במבחני ריסוק של ארגון Euro NCAP, הישג מצוין לזמנו. הציון התבסס על מבנה חזק יחסית ויכולת ספיגת אנרגיית פגיעה טובה. מבדקי הבטיחות של הארגון הראו הגנה טובה על נוסעים מבוגרים וילדים. כמו כן, ה-Verso צויד בסטנדרט גבוה יחסית של כריות אוויר לזמנו, כולל כריות אוויר קדמיות, צידיות, וכריות וילון לאורך תא הנוסעים.
מערכות ADAS בישראל: מה הוצע?
בתקופה שבה שווק ה-Verso בישראל, מערכות עזר לנהג (ADAS) לא היו נפוצות כפי שהן היום. ברמות הגימור הבסיסיות, מערכות ADAS לא הוצעו כלל. ברמות גימור גבוהות יותר, בעיקר בשנים האחרונות לשיווק הדגם, ניתן היה למצוא מערכות בסיסיות יחסית. למשל, מערכת למניעת התנגשות או הפחתת עוצמת פגיעה (Pre-Collision System) שהשתמשה במצלמה ורדאר כדי לזהות סכנה ולהתריע, ואף לבצע בלימת חירום אוטונומית במהירויות נמוכות. לעיתים הוצעה גם מערכת התראה על סטייה מנתיב (Lane Departure Alert) ומערכת זיהוי תמרורים (Road Sign Assist). אלו היו מערכות מהדור הראשון, ויכולות התפקוד שלהן בעולם האמיתי היו מוגבלות בהשוואה למערכות מודרניות. הן לרוב היו אגרסיביות מדי בהתראות או פחות מדויקות בזיהוי. בקרת שיוט אדפטיבית או מערכות נהיגה סמי-אוטונומיות לא הוצעו בדגם זה כלל. חשוב לזכור שברכב משומש, תפקוד המערכות הללו עלול להיפגע עקב גיל או תקלות פוטנציאליות.
IX. מחיר, רמות גימור ואחריות (ישראל): מבט על שוק המשומשות
כמה עולה טויוטה ורסו משומש?
מאחר שהטויוטה ורסו אינו נמכר עוד כרכב חדש, שאלת “כמה עולה הרכב?” מתייחסת למחיר בשוק המשומשות. מחיר ה-Verso המשומש בישראל משתנה באופן ניכר בהתאם לשנתון, רמת הגימור, מספר הקילומטרים, מצב מכני, והיסטוריית טיפולים. נכון לאפריל 2025, טווח המחיר לרכב במצב סביר יכול לנוע בין עשרות אלפי שקלים בודדים (לדגמים ישנים יותר, 2011-2013) ועד סביב 60,000-80,000 שקלים (לדגמים מאוחרים יותר, 2016-2018, עם קילומטרז’ סביר). חשוב לבדוק את המחירון העדכני של לוי יצחק או אתרי רכב מובילים כדי לקבל הערכה מדויקת יותר לשנתון ספציפי.
רמות גימור עיקריות בשוק הישראלי וההבדלים
הטויוטה ורסו שווק בישראל במספר רמות גימור עיקריות לאורך השנים. רמות הגימור הבסיסיות (כמו ה-SOL) כללו בדרך כלל אבזור סטנדרטי יחסית: בקרת אקלים ידנית, חלונות חשמל, מראות חשמל, מערכת שמע בסיסית, ומערכות בטיחות סטנדרטיות (ABS, בקרת יציבות, מספר כריות אוויר). רמות גימור גבוהות יותר (כמו ה-STYLE או ה-PREMIUM) הוסיפו אבזור נוחות כמו בקרת אקלים מפוצלת, חישוקי סגסוגת גדולים יותר, גג פנורמי (בחלק מהדגמים), חיישני חניה, מערכת מולטימדיה מקורית (בדגמים מאוחרים), ואת מערכות ה-ADAS הבסיסיות שציינו קודם. ההבדלים העיקריים בין הרמות התבטאו בעיקר באבזור הנוחות והמולטימדיה. מבחינה מכנית, יחידת ההנעה של 1.8 ליטר אוטומט הייתה משותפת לרוב רמות הגימור.
אחריות, עלויות תחזוקה ותקלות פוטנציאליות
כאשר קונים טויוטה ורסו משומש, האחריות המקורית של היצרן (שנעה לרוב סביב 3 שנים או 100,000 ק”מ) כנראה כבר פגה. לכן, רכישה של רכב כזה דורשת בדיקה קפדנית והתייחסות להיסטוריית הטיפולים. עלויות התחזוקה של הטויוטה ורסו נחשבות לסבירות יחסית, בדומה לרכבי טויוטה אחרים. חלקי החילוף זמינים יחסית, והטיפולים אינם מורכבים באופן יוצא דופן. עם זאת, טיפולים במוסכים מורשים של טויוטה עשויים להיות יקרים יותר ממוסכים כלליים. שווי השימוש בדגם זה ירד באופן ניכר מאז שהופסק שיווקו, ולכן המחיר בשוק המשומשות נמוך יותר. בנושא תקלות ובעיות נפוצות, הטויוטה ורסו נחשב לרכב אמין מאוד. תקלות משמעותיות אינן שכיחות בדגם זה. תקלות שעלולות להופיע עם הגיל כוללות בלאי טבעי של ר零部件 כמו מתלים, בלמים, ורכיבי מערכת הפליטה. בגיר ה-CVT, במקרים נדירים ועם קילומטרז’ גבוה מאוד, ייתכנו בעיות, אך הוא נחשב לעמיד יחסית. מערכות המולטימדיה המקוריות עלולות להתיישן או לפתח בעיות קטנות. באופן כללי, אמינות היא אחת מנקודות החוזק המשמעותיות של הדגם הזה, וזה שיקול חשוב עבור קונים בשוק המשומשות.
X. יתרונות: למה דווקא ורסו?
- אמינות מוכחת: זו אולי הסיבה המרכזית לבחור בטויוטה ורסו משומש. טויוטה ידועה באמינותה הבלתי מעורערת, והוורסו אינו יוצא מן הכלל. זה אומר פחות סיכוי לתקלות לא צפויות ויותר שקט נפשי.
- פרקטיות ומרווח פנימי: תא הנוסעים גמיש מאוד עם שבעה מושבים שניתנים לקיפול בתצורות שונות. המרווח בשתי השורות הראשונות מצוין, וגם בשלישית שימושי לילדים. פתרונות האחסון רבים ומגוונים. נפח תא המטען גדול כשהמושבים מקופלים.
- קומפקטי יחסית ל-7 מקומות: במידות חיצוניות, הוורסו קטן יחסית לרכבי 7 מקומות מודרניים רבים. זה מקל עליו מאוד בתמרון וחניה בעיר, יתרון משמעותי בישראל.
- עלות רכישה נמוכה בשוק המשומשות: מכיוון שהדגם אינו חדש, המחיר שלו בשוק המשומשות אטרקטיבי למדי בהשוואה לרכבים מודרניים מקטגוריות אחרות שמציעים 7 מקומות (בעיקר SUV).
- נוחות נסיעה טובה: הכיול הרך של המתלים מספק נסיעה נוחה יחסית, במיוחד בתוך העיר ועל כבישים סלולים היטב.
- בטיחות טובה לזמנו: ציון של 5 כוכבים במבחני ריסוק של Euro NCAP ומבנה חזק מעידים על רמת בטיחות פסיבית טובה.
XI. חסרונות: פשרות שיש לקחת בחשבון
- ביצועים צנועים ורעש מנוע תחת עומס: יחידת ההנעה של 1.8 ליטר וגיר ה-CVT אינן מספקות ביצועים זריזים. בתאוצות, המנוע הופך רועש והגיר הרציף אינו תמיד נעים.
- טכנולוגיה מיושנת: מערכות המולטימדיה והאבזור הטכנולוגי פשוטים מאוד בהשוואה לרכבים מודרניים. אין קישוריות סמארטפונים מתקדמת, לוח מחוונים דיגיטלי, או מערכות ADAS מתקדמות.
- עיצוב חיצוני ופנימי שמרני: למי שמחפש רכב עם נוכחות מרשימה או תא נוסעים עתידני, הוורסו עלול לאכזב. העיצוב פונקציונלי עד כדי אנונימיות.
- מושבים בשורה השלישית: כמו ברוב רכבי ה-7 מקומות הקומפקטיים, המושבים בשורה השלישית מתאימים בעיקר לילדים או לנסיעות קצרות למבוגרים. המרווח שם מוגבל.
- צריכת דלק: למרות שמדובר ברכב בנזין, צריכת הדלק אינה נמוכה במיוחד, במיוחד בנהיגה עירונית. בהשוואה לרכבים היברידיים או חשמליים, ההוצאה על דלק גבוהה משמעותית.
XII. בהשוואה למתחרים: מיניוואן מול קרוסאובר ומסחריות
כאשר הטויוטה ורסו היה נמכר כחדש, הוא התמודד ישירות מול מיניוואנים קומפקטיים אחרים בשוק הישראלי כמו סיטרואן C4 פיקאסו/גראנד פיקאסו, רנו סניק/גראנד סניק, ואף דגמים כמו מאזדה 5. בהשוואה למיניוואנים האירופאים, הוורסו לרוב הציע אמינות גבוהה יותר ופשטות מכנית. הפיקאסו והסניק הציעו לרוב עיצוב פנים מרשים יותר, רמת גימור גבוהה יותר, ולעיתים גם יחידות הנעה מודרניות יותר (מנועי טורבו קטנים, גירים כפולי מצמדים או אוטומטיים רגילים). הוורסו נתפס תמיד כאופציה השמרנית והאמינה יותר מבין האפשרויות. כיום, בשוק המשומשות, ההשוואה רחבה יותר. הוורסו מתחרה למעשה על אותם לקוחות שמחפשים רכב 7 מקומות בתקציב יחסית נמוך. הוא מתמודד מול דגמי 7 מקומות ישנים יותר מקטגוריות אחרות (למשל סאנגיונג רקסטון, יונדאי סנטה פה משנים קודמות), ומול מסחריות נוסעים (כמו סיטרואן ברלינגו, פיג’ו ריפטר, רנו קנגו ואף דאצ’יה לודג’י). בהשוואה לרכבי שטח או קרוסאוברים ישנים עם 7 מקומות, הוורסו מציע לרוב צריכת דלק עדיפה משמעותית, עלויות תחזוקה נמוכות יותר ונוחות נסיעה טובה יותר על כביש סלול. בהשוואה למסחריות נוסעים, הוורסו מציע חווית נהיגה קרובה יותר למכונית פרטית, בידוד רעשים טוב יותר, ורמת גימור לרוב גבוהה יותר, אך פחות מרווח מטען ופחות פתחי הזזה. ההחלטה בין ורסו לאלטרנטיבות אחרות תלויה מאוד בסדרי העדיפויות: מי שמעדיף אמינות, פשטות ונוחות נסיעה של רכב פרטי עם גמישות של 7 מקומות וקומפקטיות יחסית, הוורסו הוא אופציה מצוינת. מי שצריך יכולות שטח מינימליות, מראה “שטח” אופנתי יותר, או מרווח מטען ענק כמו במסחרית – יצטרך לחפש במקום אחר.
XIII. סיכום ומסקנות: האם כדאי לקנות טויוטה ורסו?
פסק דין על הטויוטה ורסו
הטויוטה ורסו הוא רכב שממלא את ייעודו בצורה נאמנה ויעילה. הוא לא מנסה להיות משהו שהוא לא. הוא מיניוואן פרקטי, נוח ובעיקר אמין, שנועד לשרת משפחות גדולות יחסית. בשוק הרכב החדש של היום, הוא אולי נראה כמו שריד מעידן אחר, עידן שבו פרקטיות עקפה עיצוב. אבל בשוק המשומשות הישראלי, ה-Verso מציע חבילה אטרקטיבית מאוד למי שמחפש פתרון 7 מקומות בתקציב מוגבל. הוא נהנה ממוניטין האמינות של טויוטה, מה שמפחית משמעותית את הסיכון לתקלות ובעיות יקרות. המרווח הפנימי והגמישות של סידור המושבים הם נקודות זכות ענקיות, במיוחד למשפחות עם ילדים רבים או צרכים משתנים לשינוע אנשים ומטען. נכון, הוא לא הכי מהיר, לא הכי חסכוני בדלק (בהשוואה לחדשים), ולא הכי מאובזר טכנולוגית. העיצוב שלו שמרני, והוא לא יסובב ראשים ברחוב.
השוואה מנומקת והמלצה
בהשוואה למתחרה קרוב מאותה תקופה כמו סיטרואן C4 גראנד פיקאסו, הוורסו לרוב מציע אמינות מכנית עדיפה ופשטות טיפולים. הפיקאסו יכול להציע תא נוסעים מעוצב ונעים יותר, ולעיתים יחידות הנעה זריזות וחסכוניות יותר (מנועי דיזל או בנזין טורבו). בהשוואה למסחריות נוסעים משומשות (ברלינגו, קנגו), הוורסו נעים יותר לנסיעה, פחות רועש, ומציע חווית נהיגה של רכב פרטי. המסחריות מנצחות במרווח הטענה עצום ודלתות הזזה (נוח מאוד בחניה צפופה). בהשוואה לרכבי SUV 7 מקומות ישנים יותר, הוורסו לרוב יהיה זול יותר לרכישה ותחזוקה, וחסכוני יותר בדלק. חשוב לבחון כל רכב לגופו, לבדוק את היסטוריית הטיפולים, ולבצע מבדקי בטיחות מקיפים לפני הרכישה.
למי כדאי לקנות?
אז האם כדאי לקנות טויוטה ורסו משומש בשנת 2025? התשובה היא כן, אבל רק לקהל יעד מסוים. הטויוטה ורסו מתאים במיוחד למשפחות גדולות שמחפשות פתרון של 7 מקומות בתקציב יחסית מוגבל, וששמות דגש עליון על אמינות, פרקטיות ועלויות תחזוקה סבירות. הוא פתרון מצוין למי שצריך רכב אמין שישרת אותם נאמנה לאורך שנים, ולא מייחס חשיבות עליונה לביצועים ספורטיביים, טכנולוגיה מתקדמת, או עיצוב יוקרתי. הוא פחות מתאים למי שמחפש את החידושים האחרונים בעולם הרכב, רכב שטח או רכב עם נוכחות מרשימה. בסופו של דבר, הטויוטה ורסו הוא בחירה הגיונית ושקולה בשוק המשומשות, שמציע תמורה טובה למחיר למי שהצרכים שלו תואמים את החוזקות של הדגם הזה. אם מצאתם דגם שמור עם היסטוריית טיפולים מלאה, ייתכן שזהו פתרון התחבורה המשפחתי האמין והחסכוני (ברכישה) שחיפשתם.