ברוכים הבאים ל-PRK, פורטל הרכב המוביל בישראל! היום אנחנו צוללים לעומק של קרוסאובר עירוני שובב, כזה שמנסה לשבור מוסכמות וצבעוניות מונוטונית בכבישים שלנו. מדובר באופל מוקה (Opel Mokka), הדור הנוכחי של הדגם, שמציג שפה עיצובית חדשה ונוכחות בולטת.
המוקה, במתכונתו העדכנית, הוא סוג של הצהרה עבור יצרנית הרכב הגרמנית-צרפתית (כיום תחת כנפי קבוצת סטלנטיס הענקית). הוא מייצג את הדור החדש של דגמי אופל, עם דגש על עיצוב אופנתי, טכנולוגיה מתקדמת, ומנועים מודרניים, כולל גרסה חשמלית מלאה שצוברת תאוצה בשוק המקומי והעולמי.
הוא מתמודד בקטגוריה צפופה במיוחד בישראל, קטגוריית ה-B-SUV, או קרוסאוברים עירוניים. בקטגוריה זו נמצאים שחקנים ותיקים וחזקים כמו יונדאי קונה, קיה סטוניק, טויוטה יאריס קרוס, פיז’ו 2008 (איתו הוא חולק פלטפורמה ומנועים בחלקם), וסיאט ארונה. המוקה מנסה לבדל את עצמו בעיקר בזכות העיצוב הייחודי שלו, שמכוון לקהל צעיר יותר או למי שמחפש משהו קצת פחות שגרתי.
קהל היעד העיקרי של המוקה הוא משפחות צעירות או זוגות שגרים בסביבה עירונית או פרברית. הם מחפשים רכב קומפקטי יחסית שקל לתמרן איתו בעיר, אך מציע תנוחת ישיבה גבוהה ותחושת מרחב שקרובה למכונית גדולה יותר. הם כנראה מעריכים עיצוב עדכני ואפשרויות התאמה אישית, ופחות מודאגים מיכולות שטח או מרווח פנימי ענק. גם קהל שמעוניין בכניסה לעולם הרכב החשמלי ימצא עניין בגרסת המוקה-e.
בסקירה המקיפה הזו, נצלול לכל היבט של האופל מוקה. נעבור על העיצוב החיצוני והפנימי, נבחן את איכות החומרים והמרווח, נצלול למעמקי הטכנולוגיה והמולטימדיה, ננתח את הביצועים וצריכת הדלק/אנרגיה של יחידות ההנעה השונות (בנזין וחשמל), נדבר על חווית הנהינה בישראל, על הבטיחות, וכמובן, על הנתונים החשובים לכיס: מחיר, רמות גימור, ואחריות. בסוף, נסכם את היתרונות והחסרונות וננסה לענות על השאלה הגדולה: האם כדאי לקנות אופל מוקה היום?
II. עיצוב חיצוני: אמירה נועזת בנוף הקרוסאוברים
אם יש דבר אחד שמייחד את האופל מוקה מהמתחרים שלו בקטגוריה, זה העיצוב שלו. אופל החליטה ללכת על קו שונה לגמרי מהדורות הקודמים, ולמעשה, מרוב דגמי אופל שראינו בעבר. הרושם הכללי הוא של רכב צעיר, דינמי, ואפילו קצת “בועט” – ניסיון ברור למשוך תשומת לב.
הפילוסופיה העיצובית החדשה באה לידי ביטוי בעיקר בחזית הרכב, אותה אופל מכנה “Opel Vizor”. זהו למעשה פס שחור מבריק ורחב שמקיף את הגריל, את יחידות התאורה הראשיות המעוצבות בצורת L, ואת סמל אופל במרכז. העיצוב הזה יוצר מראה אחיד ונמוך יחסית לחזית, ומעניק למוקה מראה “פנימי” כמעט, כאילו הוא חובש קסדה עם מגן עיניים. זה בהחלט שובר שגרה ונראה מודרני.
מהצד, המוקה ממשיך את הקו הדינמי. הצללית היא של קרוסאובר קופה קטן, עם קו גג שמשתפל כלפי מטה בחלק האחורי. קו המותניים עולה כלפי מעלה באופן הדרגתי, ויוצר מראה שרירי. הדגש על בתי גלגלים מודגשים וקלאדינג (חיפוי פלסטיק שחור) סביב הגלגלים ובתחתית המרכב מעניק לו את מראה הקרוסאובר המקובל, אבל הפרופורציות הכלליות קומפקטיות ומוצקות. בחלק מרמות הגימור, ניתן לקבל גג בצבע שונה (שחור), תכונה שמוסיפה עוד טאץ’ של אופנה וייחודיות לעיצוב החיצוני.
החלק האחורי של המוקה שומר על הקו הנקי והמודרני. פנסי LED דקים ומוארכים נמתחים לרוחב, ומחוברים גם הם על ידי פס שחור דק שמכיל את שם הדגם. הפגוש האחורי מעוצב באופן ספורטיבי, עם דגש על אלמנטים ויזואליים במקום פתחי מפלט בולטים (במיוחד בגרסה החשמלית). דלת תא המטען מעוצבת בפשטות יחסית, והכל יחד יוצר סיומת נקייה והרמונית לחזית ולפרופיל.
חישוקי הגלגלים המוצעים בארץ משתנים בהתאם לרמת הגימור. בדרך כלל, ניתן למצוא חישוקים בגודל 17 או 18 אינץ’. עיצוב החישוקים תואם את הקו המודרני והדינמי של הרכב, ולעיתים קרובות כולל אלמנטים דו-גוניים או עיצובים אווירודינמיים יותר בגרסה החשמלית. הם בהחלט תורמים למראה הכללי המושך של הרכב.
הנוכחות הכביש של המוקה, למרות מידותיו הקומפקטיות יחסית (אורך של כ-4.15 מטרים), היא בהחלט בולטת. הוא נראה שונה ורענן לצד קרוסאוברים אחרים בקטגוריה. הוא נמוך יותר ורחב יותר מהדור הקודם של המוקה (המוקה X), וזה ניכר במראה הספורטיבי יותר שלו. המידות הפיזיות האלה הופכות אותו לקל יחסית לתמרון בעיר, נושא שנדון בהמשך.
III. עיצוב פנים, איכות חומרים ומרווח: טכנולוגיה נקייה ופשרות מעשיות
לאחר שהתרשמנו מהעיצוב החיצוני, נפתח את הדלת וניכנס לתא הנוסעים של האופל מוקה. האווירה הכללית בפנים מנסה לשדר מודרניות ומינימליזם, בדומה לקו העיצובי של דגמי סטלנטיס העדכניים האחרים. הקונספט העיצובי, אותו אופל מכנה “Pure Panel”, מתבטא בשני מסכים דיגיטליים הממוקמים זה לצד זה: לוח המחוונים הדיגיטלי ומסך המולטימדיה המרכזי.
איכות החומרים בפנים מעורבת. החלק העליון של הדשבורד והדלתות הקדמיות עשויים מחומרים רכים ונעימים למגע, מה שמעניק תחושה ראשונית טובה. אולם, ככל שיורדים למטה, או בחלקים הפחות גלויים (תחתית הדשבורד, פלסטיקה בדלתות האחוריות), נעשה שימוש נרחב יותר בפלסטיקה קשה, שנראית ומרגישה פחות יוקרתית. איכות ההרכבה נראית סבירה בסך הכל, ואין רעשים או קרקושים משמעותיים בנסיעה רגילה, גם על כבישים פחות סלולים, נושא חשוב במבדקי נסיעה בכבישי ישראל.
הנדסת האנוש בחלקה טובה ובחלקה פחות. מיקום פקדי בקרת האקלים הפיזיים מתחת למסך המולטימדיה מצוין ומקל על תפעול המערכת תוך כדי נהיגה, בניגוד לטרנד של שילוב הכל במסך המגע. גם פקדי השליטה על מערכת השמע ופונקציות נפוצות אחרות נמצאים במיקומים נוחים. עם זאת, גישה לחלק מהפונקציות במערכת המולטימדיה עצמה עלולה להיות מעט מסורבלת בשל מבנה התפריטים, עניין שדורש הסתגלות. הראות החוצה סבירה לרוב, אך קורות A העבות (עמודים הקדמיים) עלולות להפריע קלות בסיבובים חדים או בצמתים.
נוחות המושבים הקדמיים טובה למדי. הם מציעים תמיכה סבירה לגב ולירכיים ומתאימים לנסיעות ארוכות יחסית. ברמות גימור גבוהות יותר, ניתן למצוא גם אפשרויות כוונון חשמלי, חימום, ואפילו עיסוי קל, התורמים לתחושה יוקרתית יותר. המושבים האחוריים פחות מרשימים. תמיכת המושב סבירה, אך המרווח לנוסעים מאחור הוא אחת מנקודות התורפה העיקריות של המוקה.
המרווח במושב האחורי מצומצם למדי, במיוחד בהשוואה לחלק מהמתחרים. מרווח הרגליים נמוך, וגם מרווח הראש, במיוחד בגרסאות עם גג שמש פנורמי או קו גג משתפל יותר, עלול להיות בעייתי לנוסעים גבוהים. שני מבוגרים ישבו מאחור בצפיפות, ושלושה מבוגרים יהיו בגדר משימה בלתי אפשרית לנסיעות ארוכות. גם מרווח הכתפיים צנום. חשוב לזכור זאת אם אתם מתכננים להסיע מבוגרים מאחור באופן קבוע, או אם יש לכם ילדים מתבגרים. ילדים קטנים יותר או נסיעות עירוניות קצרות יהיו בסדר גודל של נוחות סבירה.
נפח תא המטען עומד על כ-350 ליטרים בגרסת הבנזין, ונפח דומה (מעט פחות, כ-310 ליטרים) בגרסה החשמלית בשל מיקום הסוללות. זהו נפח ממוצע בלבד בקטגוריה, וקטן מחלק מהמתחרים (למשל, קיה סלטוס או סקודה קאמיק). צורת תא המטען יחסית רגולרית ונוחה להטענה, אך סף ההטענה גבוה יחסית. ישנם ווי עיגון ופתרונות אחסון קטנים נוספים, אך אל תצפו לתא מטען ענק שיבלע בקלות עגלת תינוק גדולה או הרבה מזוודות. לשימוש יומיומי קומפקטי וקניות, הוא יספיק.
IV. טכנולוגיה, אבזור ומולטימדיה: מסכים גדולים ואפשרויות חיבור
בתחום הטכנולוגיה והאבזור, האופל מוקה מנסה להציג חבילה מודרנית ומושכת, במיוחד ברמות הגימור הגבוהות יותר המשווקות בישראל. מרכז העניינים הוא ללא ספק מערכת ה-Pure Panel, שמציגה את המידע לנהג בצורה דיגיטלית ומרוכזת.
מערכת המולטימדיה המרכזית מגיעה בדרך כלל עם מסך מגע בגודל 7 או 10 אינץ’, תלוי ברמת הגימור. איכות התצוגה טובה, הבהירות מספקת גם באור יום, והצבעים חיים. מהירות התגובה למגע סבירה בדרך כלל, אך לעיתים יש תחושה של השהיה קלה. מבנה התפריטים הגיוני למדי, למרות שהגישה לחלק מההגדרות יכולה לדרוש מספר הקשות. מערכת ההפעלה היא של סטלנטיס (כפי שמופיעה בדגמים אחרים של הקבוצה), והיא די אינטואיטיבית לאחר היכרות קצרה. לגבי עוזר קולי מובנה, היכולות בדרך כלל בסיסיות למדי ופחות שימושיות בעברית.
נקודת פלוס משמעותית היא הקישוריות לסמארטפונים. המוקה תומך כמובן ב-Apple CarPlay וב-Android Auto. בחלק מרמות הגימור, החיבור הוא אלחוטי, מה שמקל מאוד על השימוש בניווט (Waze/Google Maps) ובאפליקציות מוזיקה מהטלפון. זהו אבזור שאינו מובן מאליו בכל הקטגוריה ותורם רבות לחווית השימוש היומיומית, במיוחד במדינה טכנולוגית כמו ישראל.
לוח המחוונים הדיגיטלי, שנמצא מאחורי ההגה, מגיע גם הוא בגודל 7 או 12 אינץ’ (ברמות גימור שונות). הגרסה הגדולה יותר, ה-12 אינץ’, מרשימה במיוחד ומאפשרת מגוון אפשרויות תצוגה והתאמה אישית. ניתן להציג נתוני נהיגה, מידע ממערכות הסיוע לנהג, הנחיות ניווט, ואפילו תצוגת מפה מלאה (בהתאם למערכת המולטימדיה והניווט). זה בהחלט תורם לתחושה עתידנית וטכנולוגית בתא הנהג. הגרסה הקטנה יותר פונקציונלית אך פחות מרשימה ויזואלית.
איכות מערכת השמע הסטנדרטית סבירה לשימוש יומיומי, אך אל תצפו לאודיו אודיופילי. הצליל נקי למדי בווליום בינוני, אך עלול להתעוות בווליומים גבוהים. בדרך כלל אין אופציה למערכת שמע משודרגת בדגם זה בישראל, אלא אם כן מוצעת חבילה ייחודית ברמת גימור מסוימת.
אבזור הנוחות משתנה משמעותית בין רמות הגימור המשווקות בארץ. ברמות הבסיס, תמצאו אבזור סטנדרטי למדי הכולל בקרת אקלים רגילה (לא מפוצלת), חלונות חשמל, מראות מתקפלות חשמלית, וחיישני חניה. ברמות גימור גבוהות יותר, כמו ה-GS Line או ה-Elegance הבכירה יותר, רשימת האבזור מתארכת וכוללת בקרת אקלים מפוצלת, כניסה והנעה ללא מפתח, מושבים מחוממים, ולעיתים גם הגה מחומם. גג פנורמי הוא אופציה נדירה בדגם זה, אך לעיתים מוצע ברמות גימור ספציפיות. חשוב לבדוק את רשימת האבזור המדויקת של כל רמת גימור בעת השוואת הצעות מחיר.
אופל לא מציעה טכנולוגיות ייחודיות “פורצות דרך” במוקה בהשוואה למתחרים בקבוצת סטלנטיס או בשוק בכלל, אך החבילה הכוללת של מסכים גדולים, קישוריות סמארטפונים טובה, ומגוון אופציות אבזור נוחות הופכות אותו לרכב מודרני ומצויד היטב בקטגוריה שלו. השילוב של הנדסת אנוש טובה בחלק מהפקדים הפיזיים לצד מסכים דיגיטליים גדולים הוא פשרה נבונה בין עולם ישן לחדש.
V. ביצועים, יחידת הנעה וצריכת דלק/אנרגיה: בנזין יעיל או חשמל שקט?
האופל מוקה משווק בישראל עם שתי יחידות הנעה עיקריות, המספקות מענה לצרכים שונים של רוכשים פוטנציאליים: מנוע בנזין טורבו קטן ויעיל, וגרסה חשמלית מלאה.
נתחיל מגרסת הבנזין. מדובר במנוע PureTech טורבו בנפח 1.2 ליטר. זהו מנוע 3 צילינדרים שמשרת נאמנה דגמים רבים בקבוצת סטלנטיס. הוא מגיע בהספק של 130 כוחות סוס ומומנט של 23.4 קג”מ הזמינים ב-1750 סל”ד. המנוע משודך לתיבת הילוכים אוטומטית פלנטרית עם 8 יחסי העברה (8 גיר). נתון תאוצה 0-100 קמ”ש עומד על כ-9.2 שניות, נתון טוב בהחלט לקטגוריה, שמספק ביצועים נמרצים למדי בנהיגה יומיומית.
תחושת הכוח בגרסת הבנזין מספקת. המנוע הקטן מצליח למשוך היטב מהסל”ד נמוך בזכות מומנט הטורבו, ותיבת 8 ההילוכים פועלת בצורה חלקה ודי מהירה, ומורידה הילוכים בזמן בעת הצורך לתאוצות ביניים. בתוך העיר, הרכב מרגיש קליל ונמרץ. בכבישים בינעירוניים, הוא מסוגל לשייט בנוחות ולבצע עקיפות בביטחון סביר, אם כי הוא לא מרגיש ספורטיבי בשום צורה. רעש המנוע, במיוחד בטורים גבוהים, עלול להיות נוכח, שכן מדובר במנוע 3 צילינדרים.
צריכת הדלק בגרסת הבנזין היא נקודה חשובה. נתוני היצרן הרשמיים (WLTP) מדברים על ממוצע של כ-5.5 ליטר ל-100 ק”מ (או כ-18 ק”מ לליטר). בפועל, בתנאי נהיגה ישראלים הכוללים פקקים, מיזוג אוויר כמעט קבוע בקיץ, ונהיגה דינמית יותר, צריכת הדלק הריאלית צפויה לנוע סביב 6.5-7.5 ליטר ל-100 ק”מ (או כ-13-15 ק”מ לליטר). זהו נתון סביר לקטגוריה, אך לא יוצא דופן. חשוב לזכור שצריכת דלק מושפעת מאוד מסגנון הנהיגה ותנאי הדרך.
נעבור לגרסה החשמלית, המוקה-e (או Mokka Electric, כפי שהיא מכונה לפעמים). גרסה זו מצוידת במנוע חשמלי בהספק של 136 כוחות סוס (100 קילוואט) ומומנט מיידי של 26.5 קג”מ. הכוח מועבר לגלגלים הקדמיים באמצעות העברה ישירה, ללא גיר או הילוכים במובן המסורתי. נתון התאוצה 0-100 קמ”ש עומד על כ-9 שניות, דומה מאוד לגרסת הבנזין, אך התחושה הראשונית מהמקום נמרצת יותר בשל מומנט חשמלי מיידי. אגב, חשוב לציין שגם כשמחפשים מידע על רכב חשמלי, מונח החיפוש הנפוץ הוא עדיין “צריכת דלק”, למרות שמדובר ב”צריכת אנרגיה” חשמלית (קוט”ש לק”מ או ל-100 ק”מ).
צריכת האנרגיה של המוקה-e על פי נתוני יצרן (WLTP) היא כ-16-17 קוט”ש ל-100 ק”מ. טווח הנסיעה המוצהר (WLTP) עומד על כ-338 ק”מ עם סוללה בקיבולת 50 קוט”ש (ברוטו, כ-46 קוט”ש נטו שמישים). בפועל, בנהיגה ישראלית הכוללת שימוש במיזוג, נסיעה בינעירונית, ובמיוחד נסיעה מהירה יותר בכבישים פתוחים, טווח הנסיעה הריאלי צפוי להיות נמוך יותר, בטווח של 250-280 ק”מ בקיץ החם וקרוב יותר ל-300 ק”מ באקלים נוח יותר. בתוך העיר, בה נהנים מבלימה רגנרטיבית יעילה, הטווח יכול להיות קרוב יותר לנתון המוצהר. ההבדל בין עלות חשמל לעלות דלק משתנה, אך בדרך כלל נסיעה בחשמל זולה משמעותית לכל קילומטר, מה שמשפיע על התשובה לשאלה כמה עולה לנסוע ברכב.
תחושת הנהיגה בגרסה החשמלית שונה מהותית. התאוצה חלקה, ליניארית, ושקטה לחלוטין. אין רעש מנוע ואין החלפות הילוכים. זה הופך את הנהיגה בתוך העיר לחוויה רגועה ונינוחה הרבה יותר. בתאוצות ביניים, במיוחד במהירויות נמוכות ובינוניות, הכוח המיידי מרשים ומאפשר השתלבות קלה בתנועה. בכביש מהיר, מעבר ל-100 קמ”ש, התאוצה נחלשת בהדרגה, אך עדיין מספיקה לשמירה על קצב תנועה. היתרון המשמעותי של היעדר הילוכים ותיבת גיר מורגש היטב בחלקות ובשקט של הנסיעה.
VI. טעינה (לרכב פלאג-אין/חשמלי): להתחבר לחשמל, מה זה אומר בפועל?
עבור אלו שבוחרים בגרסה החשמלית, המוקה-e, נושא הטעינה הופך להיות מרכזי. חווית הטעינה כוללת טעינה ביתית יומיומית וטעינה ציבורית מהירה במידת הצורך.
טעינת AC (זרם חילופין) ביתית או בעמדות איטיות/מהירות ציבוריות מתבצעת דרך מחבר Type 2. קצב הטעינה המקסימלי הנתמך במוקה-e הוא 11 קילוואט. בעמדת 11 קילוואט (שנפוצה יותר ויותר בבתים פרטיים ובבנייני מגורים חדשים בישראל), טעינה מ-0 ל-100% אורכת כ-5 שעות. בעמדת טעינה ביתית רגילה של 3.7 קילוואט, הטעינה אורכת כ-15 שעות. זה אומר שטעינה מלאה overnight (במהלך הלילה) אפשרית גם עם עמדה פחות חזקה, כל עוד הסוללה לא ריקה לחלוטין.
טעינת DC (זרם ישר) מהירה אפשרית בעמדות ציבוריות מהירות. המוקה-e תומך בקצב טעינה מקסימלי של 100 קילוואט. זהו קצב סביר לקטגוריה ולגודל הסוללה. טעינה טיפוסית בעמדה מהירה, למשל מ-10% ל-80% קיבולת סוללה, אורכת כ-30 דקות בתנאים אופטימליים (סוללה לא קרה מדי ולא חמה מדי). חשוב לציין שהקצב בפועל תלוי בזמינות העמדה, מצב הסוללה, וטמפרטורת הסביבה. ברכב חשמלי, קצב הטעינה אינו קבוע ועולה ויורד במהלך הטעינה.
לגבי חווית הטעינה הציבורית בישראל, המצב משתפר בהתמדה, אך עדיין יש מקום לשיפור בהשוואה למדינות מסוימות באירופה. ישנן יותר ויותר עמדות טעינה מהירות ורגילות ברחבי הארץ, אך לפעמים הן תפוסות, דורשות אפליקציה ספציפית (יש המון ספקי טעינה שונים), או שהאמינות שלהן אינה מושלמת. ניהול הטעינה דרך אפליקציות היצרן (אם קיימות ופעילות בישראל) או אפליקציות של ספקי הטעינה מאפשר ניטור מצב הטעינה ותשלום.
בסך הכל, חווית הטעינה במוקה-e סטנדרטית למדי לרכב בקטגוריה זו המבוסס על פלטפורמת e-CMP של סטלנטיס. קצבי הטעינה הנתמכים מאפשרים טעינה ביתית נוחה בלילה וטעינה מהירה סבירה בנסיעות ארוכות יותר. תשתית הטעינה בישראל היא גורם חיצוני המשפיע על השימושיות של הרכב החשמלי.
VII. חווית נהיגה והתנהגות כביש: נוחות עירונית עם נגיעות יציבות
כשיושבים מאחורי ההגה של האופל מוקה, בין אם זו גרסת הבנזין או החשמלית, חווית הנהיגה מכוונת בעיקר לנוחות וקלות שימוש יומיומית, עם דגש על סביבה עירונית.
נוחות הנסיעה במוקה סבירה בהחלט. המתלים מכוילים בצורה רכה יחסית, מה שעוזר לספוג שיבושים קטנים ובינוניים בתוך העיר ובדרכים בינעירוניות סלולות היטב. על כבישים משובשים יותר, במיוחד כאלה האופייניים לחלקים בישראל עם בורות וסדקים, המוקה עלול להרגיש מעט פחות מלוטש, והמתלים עלולים להעביר חלק מהטלטלות לתא הנוסעים. גרסת הבנזין, שהיא קלה יותר, נוטה להרגיש קופצנית יותר על שיבושים חדים מאשר הגרסה החשמלית הכבדה והנטועה יותר.
רמת בידוד הרעשים טובה ביחס לקטגוריה. בנסיעה עירונית, תא הנוסעים שקט למדי. בגרסת הבנזין, רעש המנוע נוכח יותר בתאוצות חזקות. בגרסה החשמלית, שקט המנוע מוחלט, אך רעשי רוח וכביש נעשים מורגשים יותר במהירויות גבוהות (מעל 100 קמ”ש). רעשי צמיגים תלויים בסוג הכביש ובסוג הצמיגים המותקנים, אך בסך הכל הבידוד מספק לנסיעה רגילה בישראל.
התנהגות הכביש של המוקה בטוחה וצפויה, אך לא ספורטיבית. ההיגוי חשמלי ומכויל להיות קל מאוד בתמרונים בעיר, מה שמקל על חניה ותנועה בצירים צפופים. מחוץ לעיר, הוא צובר משקל מסוים, אך נותר חסר משוב ותחושה מהכביש. הדיוק סביר, אך אל תצפו לתקשר עם המוקה כאילו אתם נוהגים במכונית ספורט קטנה. אחיזת הכביש טובה למדי ברוב התנאים, וזוויות הגלגול בפניות אינן דרמטיות, שכן מרכז הכובד נמוך יחסית לרכב מסוג קרוסאובר.
תחושת הבלמים בגרסת הבנזין ליניארית ורגילה למדי. בגרסה החשמלית, שילוב הבלימה הרגנרטיבית עם הבלמים הרגילים עלול ליצור תחושה פחות אחידה בהתחלה, אך לאחר הסתגלות קצרה קל לשלוט בעוצמת הבלימה. ניתן לבחור מצב B (Brake) בבורר ההילוכים (שהוא בעצם בורר מצבי נסיעה ברכב חשמלי), שמגביר את הבלימה הרגנרטיבית ומאפשר נהיגה קרובה ל”נהיגת דוושה אחת” בתוך העיר.
יציבות כיוונית במהירויות גבוהות סבירה, והרכב מרגיש בטוח למדי בשיוט בכביש 6 או בכבישים מהירים אחרים בישראל. הוא אינו רגיש במיוחד לרוחות צד או לתנועות הגה קטנות. התמרון בעיר, כאמור, הוא נקודת חוזקה, הודות להגה קל ורדיוס סיבוב סביר. שוב, היעדר גיר והעברת הילוכים בגרסה החשמלית הופך את הנהיגה העירונית לחלקה ושקטה במיוחד, יתרון משמעותי בפקקים התל אביביים למשל.
VIII. בטיחות ומערכות עזר לנהג: חבילה מודרנית וציונים טובים
נושא הבטיחות מקבל דגש משמעותי באופל מוקה, כפי שמתאים לרכב מודרני המיועד לשוק האירופי והישראלי. הרכב זכה לציון של 4 כוכבים במבחני הריסוק הרשמיים של ארגון Euro NCAP. חשוב להבין מדוע 4 ולא 5 כוכבים: הניקוד בבטיחות אקטיבית (מערכות עזר לנהג) היה מעט נמוך יותר ביחס לדגמים שהשיגו 5 כוכבים, בגלל ביצועים מסוימים של מערכת בלימת החירום האוטונומית בתרחישים ספציפיים ובגלל היעדר כרית אוויר מרכזית (בין הנהג לנוסע) בחלק מהגרסאות. עם זאת, בתחום ההגנה על נוסעים מבוגרים וילדים, המוקה קיבל ציונים טובים מאוד, מה שמצביע על מבנה תא נוסעים חזק ועמיד בפני מבדקי בטיחות שונים.
מעבר למבדקי בטיחות פסיבית, המוקה מגיע מצויד בחבילה מודרנית של מערכות עזר לנהג (ADAS) כסטנדרט או כאופציה, בהתאם לרמת הגימור המשווקת בישראל. חבילה זו כוללת בדרך כלל: בלימת חירום אוטונומית (זיהוי רכב, הולך רגל ורוכב אופניים), בקרת שיוט אדפטיבית עם פונקציית עצור וסע (Stop & Go), מערכת שמירת מרכז נתיב (Lane Keep Assist), מערכת התרעת סטייה מנתיב, זיהוי תמרורים, ניטור שטח מת, התרעת עייפות לנהג, ועוד.
תפקוד המערכות הללו בעולם האמיתי הוא נקודה חשובה. במרבית המקרים, המערכות פועלות בצורה חלקה ומועילה. בקרת השיוט האדפטיבית יעילה בפקקים ונהיגה בינעירונית, ושמירת מרכז הנתיב עוזרת בשיוט על כבישים מסומנים היטב. מערכת בלימת החירום פועלת באופן יזום בעת הצורך, אך לעיתים רחוקות עלולה להיות מעט אגרסיבית. חשוב לזכור שמערכות אלו הן עזרים בלבד, והאחריות על הנהיגה נשארת תמיד על הנהג. התפעול של חלק מהמערכות, כמו הפעלה וכיבוי של שמירת הנתיב, קל ונוח יחסית.
רמת אבזור הבטיחות בישראל חשובה במיוחד, שכן היא משפיעה גם על קבוצת הרישוי והביטוח של הרכב. המוקה, ברוב רמות הגימור המשווקות בארץ, מגיע עם חבילת אבזור בטיחות אקטיבית עשירה העומדת בדרישות התקן הישראלי המחמיר יחסית, מה שהופך אותו לרכב בטוח למדי בקטגוריה שלו מבחינה אקטיבית ופסיבית כאחד, למרות ציון 4 הכוכבים במבחני הריסוק.
IX. מחיר, רמות גימור ואחריות (ישראל): כמה עולה התעוזה הזו?
אחרי שדיברנו על כל הפיצ’רים והיכולות, הגיע הזמן לגעת באחד ההיבטים החשובים ביותר עבור רוכשים פוטנציאליים: המחיר. השאלה “כמה עולה” אופל מוקה תלויה כמובן בגרסת המנוע וברמת הגימור הנבחרת.
נכון לאפריל 2025, טווח המחיר של האופל מוקה בישראל מתחיל בסביבות 130,000-140,000 ש”ח עבור גרסאות הבנזין ברמות הגימור הבסיסיות, ויכול להגיע עד לטווח של 160,000-170,000 ש”ח עבור רמות הגימור המאובזרות יותר. גרסת המוקה-e החשמלית יקרה משמעותית, ומחירה נע בטווח של 160,000-180,000 ש”ח ויותר, תלוי ברמת הגימור ובמצב שוק הרכב החשמלי המשתנה. המחירון הרשמי מתפרסם על ידי היבואן ועשוי להשתנות מעת לעת בהתאם למבצעים, שערי חליפין, ושינויים במיסוי.
המוקה משווק בישראל במספר רמות גימור עיקריות, שהשוני ביניהן מתבטא בעיקר באבזור הנוחות והטכנולוגיה ובמידה פחותה באבזור הבטיחות (שרובו סטנדרטי). רמות הגימור הנפוצות כוללות לרוב את ה-Edition הבסיסית, ה-Elegance המאובזרת יותר, ולעיתים גם גרסת GS Line עם נגיעות עיצוב ספורטיביות יותר. ההבדלים המרכזיים יכולים לכלול גודל מסך מולטימדיה ולוח מחוונים, סוג חישוקים, ריפוד מושבים, בקרת אקלים מפוצלת, כניסה ללא מפתח, ועוד פריטי אבזור משניים. מומלץ לעיין במפרט המדויק של כל רמת גימור המוצעת אצל היבואן כדי להבין את ההבדלים המלאים ואת היחס בין מחיר לאבזור.
תנאי האחריות בישראל סטנדרטיים למדי. בדרך כלל מוצעת אחריות מלאה ליצרן ל-3 שנים או 100,000 ק”מ, המוקדם מביניהם. עבור גרסת המוקה-e, ישנה אחריות נפרדת ומאורכת על הסוללה, בדרך כלל 8 שנים או 160,000 ק”מ, המוקדם מביניהם, לשימור של לפחות 70% מקיבולת הסוללה המקורית. האחריות על הסוללה היא סטנדרטית בעולם הרכב החשמלי וחשובה מאוד במניעת בעיות יקרות.
עלויות התחזוקה הצפויות בגרסת הבנזין צפויות להיות סבירות לקטגוריה. טיפולים תקופתיים יתבצעו במוסכי היבואן או מוסכים מורשים, ועלויות החלפים סטנדרטיות. בגרסה החשמלית, עלויות התחזוקה השוטפות צפויות להיות נמוכות משמעותית, שכן אין צורך בהחלפת שמנים ופילטרים רבים כמו ברכב בנזין, ויש פחות חלקים נעים. נושא תקלות או בעיות נפוצות בדגם הספציפי פחות מוכר בישראל בשל היותו דגם חדש יחסית, אך פלטפורמת סטלנטיס עליה הוא מבוסס נחשבת אמינה למדי בגרסאות המנוע הללו. שווי השימוש (ערך הרכב בעת מכירה עתידית) תלוי במצב השוק, אך קרוסאוברים קטנים בדרך כלל שומרים על ערך סביר בישראל.
X. יתרונות: מה הופך את המוקה לבחירה אטרקטיבית?
האופל מוקה מציע מספר יתרונות בולטים שהופכים אותו לאופציה ראויה לשיקול בקטגוריית הקרוסאוברים העירוניים:
- עיצוב חיצוני מרשים וייחודי: המוקה בהחלט בולט בנוף האפור יחסית של הכבישים. הוא מודרני, אופנתי, עם נוכחות כביש חזקה. למי שהעיצוב הוא גורם מרכזי בהחלטת הקנייה, המוקה מציע משהו שונה ורענן בהשוואה למתחרים רבים.
- תא נוסעים מודרני וטכנולוגי: מערכת ה-Pure Panel עם המסכים הגדולים והאבזור הטכנולוגי העשיר (במיוחד ברמות גימור גבוהות), כולל קישוריות סמארטפונים אלחוטית, יוצר תחושה עדכנית ונוחה. פקדי בקרת האקלים הפיזיים הם יתרון מבחינת הנדסת אנוש יומיומית.
- מגוון יחידות הנעה, כולל גרסה חשמלית יעילה: האפשרות לבחור בין מנוע בנזין טורבו נמרץ ויעיל לבין גרסה חשמלית שקטה ומודרנית נותנת מענה למגוון רחב של צרכים והעדפות. גרסת המוקה-e מספקת חווית נהיגה חלקה ושקטה ועלויות אחזקה נמוכות יותר.
- בטיחות טובה וחבילת עזרים אקטיביים עשירה: למרות ציון 4 כוכבים ב-Euro NCAP, המוקה מספק הגנה פסיבית טובה וחבילת ADAS מקיפה שתורמת משמעותית לבטיחות בנהיגה יומיומית ולעמידה בתקנים מקומיים.
- חווית נהיגה עירונית נוחה וקלה: ההגה הקל, המידות הקומפקטיות יחסית, ותנוחת הישיבה הגבוהה הופכים את המוקה לרכב נוח מאוד לתמרון וחניה בסביבה עירונית צפופה. הנוחות הכללית של הנסיעה בעיר טובה.
XI. חסרונות: היכן המוקה מתפשר?
לצד היתרונות, חשוב להתייחס גם לנקודות בהן האופל מוקה פחות מצטיין או דורש פשרה מסוימת:
- מרווח מצומצם במושב האחורי ותא מטען קטן יחסית: זהו כנראה החיסרון המשמעותי ביותר של המוקה, במיוחד עבור משפחות שזקוקות למקום. המרווח לנוסעים מאחור, במיוחד למבוגרים או מתבגרים, מצומצם, ותא המטען אינו מהגדולים בקטגוריה. מי שמחפש שימושיות מקסימלית למשפחה גדולה יותר יצטרך לבחון אלטרנטיבות.
- איכות חומרים לא אחידה בתא הנוסעים: בעוד שחלקים מסוימים בתא הנוסעים נעימים למגע, השימוש בפלסטיק קשיח בחלקים נרחבים יותר פוגע בתחושת היוקרה הכוללת וניכר בהשוואה למתחרים מסוימים בקטגוריות גבוהות יותר (אך סביר בקטגוריה של קרוסאובר קטן).
- טווח נסיעה מוגבל יחסית בגרסה החשמלית: טווח הנסיעה הריאלי של המוקה-e, במיוחד בתנאי נהיגה ישראלים, אינו גדול במיוחד (כ-250-280 ק”מ בפועל). זה מספיק לרוב השימושים היומיומיים והעירוניים, אך עשוי להיות מגביל בנסיעות ארוכות תכופות ללא תכנון מוקדם של נקודות טעינה. ישנם רכבים חשמליים מתחרים שמציעים טווח גדול יותר.
- מחיר יחסית גבוה לגרסה החשמלית: כמו רכבים חשמליים רבים בישראל, המוקה-e מתומחר בפרמיה משמעותית לעומת גרסת הבנזין, גם אם לוקחים בחשבון הטבות מס מסוימות (שתלויות גם בהתפתחות שוק הרכב החשמלי ושינויי מיסוי עתידיים). זה הופך את ההחלטה בין חשמל לבנזין למורכבת יותר מבחינה כלכלית.
- נוחות נסיעה פחות מלוטשת על שיבושים חדים: למרות נוחות כללית סבירה, המוקה עלול להרגיש מעט קופצני ונוקשה על פסי האטה ושיבושים חדים אחרים, נושא שחשוב לבחון במבחני נסיעה בכבישים הישראלים.
XII. המוקה בהשוואה למתחרים בקטגוריה
האופל מוקה פועל כאמור בקטגוריית ה-B-SUV התחרותית ביותר בשוק הרכב הישראלי. בהשוואה למתחרים כמו יונדאי קונה, קיה סטוניק, פיז’ו 2008, סיאט ארונה ואחרים, המוקה מציב את עצמו כאופציה עם דגש חזק על עיצוב ייחודי ומודרני, הן מבחוץ והן מבפנים. הוא מציע חווית נהיגה עירונית נוחה וקלה לתמרון, ומגיע עם חבילת אבזור בטיחות וטכנולוגיה עדכנית, כולל האפשרות לגרסה חשמלית, שהיא יתרון תחרותי מול חלק מהמתחרים שאינם מציעים גרסה כזו.
מצד שני, המוקה מפגר מאחורי חלק מהמתחרים בתחום המרווח הפנימי ושימושיות תא המטען. מתחרים כמו סקודה קאמיק או קיה סלטוס מציעים בדרך כלל תא מטען גדול יותר ומרווח נדיב יותר ליושבים מאחור, מה שהופך אותם לאטרקטיביים יותר עבור משפחות עם צרכים גדולים יותר. מבחינת איכות חומרים פנימית, המוקה נמצא במקום טוב באמצע הקטגוריה – טוב יותר מחלק מהמתחרים העממיים, אך פחות יוקרתי מהמתחרים המגיעים עם שאיפות פרמיום. נוחות הנסיעה סבירה אך לא הטובה ביותר, וגרסת הבנזין אינה חסכונית באופן יוצא דופן בהשוואה למתחרות היברידיות למשל (טויוטה יאריס קרוס).
לגבי הגרסה החשמלית, המוקה-e מתחרה ישירות בפיז’ו e-2008 (החולק איתו את אותה פלטפורמה ויחידת הנעה) וברכבים חשמליים קטנים נוספים שנכנסו לשוק לאחרונה. טווח הנסיעה וקצבי הטעינה שלו תחרותיים ביחס לדגמים על אותה פלטפורמה, אך ישנם כבר מתחרים שמציעים טווח גדול יותר או קצבי טעינה מהירים יותר. המחיר של המוקה-e מציב אותו באותה קטגוריה של רכבים חשמליים קטנים יחסית, והבחירה כאן תלויה לרוב בשאלת העיצוב, האבזור, ועד כמה הטווח המוצע מתאים לצרכים היומיומיים.
XIII. סיכום ומסקנות (פסק דין): למי מתאים האופל מוקה?
אז מהו פסק הדין הסופי על האופל מוקה? בסך הכל, האופל מוקה הוא קרוסאובר עירוני עם אישיות ברורה. הוא מציע שילוב של עיצוב חיצוני נועז ובולט, תא נוסעים מודרני וטכנולוגי, חבילת בטיחות עשירה, ואת האפשרות לבחור בין מנוע בנזין נמרץ לבין יחידת הנעה חשמלית יעילה. חווית הנהיגה שלו נוחה וקלה בסביבה עירונית, והוא בהחלט רכב נעים לשימוש יומיומי בתוך העיר ומחוצה לה בנסיעות קצרות ובינוניות.
עם זאת, המוקה דורש פשרה משמעותית בתחום המרווח הפנימי, במיוחד במושב האחורי ותא המטען, נושא שעלול להיות קריטי עבור משפחות עם ילדים גדולים יותר או צרכי העמסה משמעותיים. איכות החומרים בפנים אינה אחידה לחלוטין, וטווח הנסיעה של הגרסה החשמלית עלול להיות מגביל עבור חלק מהנהגים. בהשוואה למתחרים, המוקה מתבלט כאמור בעיצוב ובטכנולוגיה, אך מפגר מאחור בחלק מהם בתחום הפרקטיות.
האם כדאי לקנות אופל מוקה? התשובה תלויה במי אתם ובמה אתם מחפשים. המוקה מתאים במיוחד לזוגות או משפחות צעירות עם ילדים קטנים יחסית, שגרים בסביבה עירונית או פרברית ומעריכים עיצוב עדכני, טכנולוגיה טובה, וחווית נהיגה עירונית נוחה. הוא פחות יתאים למשפחות גדולות יותר, למי שזקוק למרווח מקסימלי לנוסעים ולמטען, או למי שמתמקד אך ורק באמינות מוכחת לאורך שנים רבות (שכן זה דגם חדש יחסית). גרסת המוקה-e היא אופציה מצוינת למי שמרבית נסיעותיו קצרות ועירוניות, ורוצה להיכנס לעולם הרכב החשמלי עם רכב מעוצב ומאובזר, ומוכן לשלם את מחיר הכניסה הגבוה יחסית.
בסופו של דבר, ההמלצה הסופית שלנו היא לבצע נסיעת מבחן ארוכה וקפדנית, לבחון היטב את רמות הגימור והאבזור הרלוונטיות עבורכם, להשוות הצעות מחיר מול מתחרים ישירים כמו יונדאי קונה או פיז’ו 2008 (גם בגרסאות חשמליות אם רלוונטי), ולקרוא גם חוות דעת גולשים שכבר רכשו את הרכב. אם העיצוב, הטכנולוגיה והאפשרות לגרסה חשמלית קורצים לכם, ואתם יכולים לחיות עם המרווח הפנימי המצומצם יחסית, האופל מוקה יכול להיות בחירה מעניינת ושונה בקטגוריה צפופה.
