סקירה מקצועית על יונדאי גטס – חוות דעת, מחיר, צריכת דלק, בטיחות ועוד

ברוכים הבאים לפורטל הרכב PRK.
היום אנחנו צוללים לעומק של אחד הרכבים שהפכו לאייקון של ממש בנוף המוטורי הישראלי.
רכב שהפך לשם נרדף לאמינות, פשטות, ועלות תפעול נמוכה.
הוא לא הכי נוצץ.
הוא בטח לא הכי מהיר.
והוא לחלוטין לא מפוצץ בטכנולוגיה מתקדמת.
אבל הוא פשוט עבד.
קבלו את יונדאי גטס.

ה-Hyundai Getz, או כפי שזכור לרבים גם בשמות קוד פנימיים כמו TB, יוצר בין השנים 2002 ל-2011 והפך במהירות לכוכב בקטגוריית הסופרמיני, או מה שנקרא אז “רכב קטן”.
הוא שווק בישראל בימי הזוהר שלו בכמויות אדירות.
הוא כיכב בשוק הליסינג.
הוא כיכב בשוק הפרטי.
והיום, באפריל 2025, הוא שחקן מרכזי בשוק הרכב המשומש.

הגטס מיצב את עצמו כבחירה ההגיונית והכלכלית.
הוא לא ניסה להתחרות בסטייל או בביצועים מול מתחרים כמו טויוטה יאריס, הונדה ג’אז (שהציעה מרחב פנימי מפתיע), או מאזדה 2 הדינמית יותר.
הוא הציב את הפוקוס על אמינות, שימושיות יומיומית, ובעיקר, על מחיר נגיש.
קהל היעד העיקרי שלו היה (ועדיין, בשוק המשומש) נהגים צעירים, משפחות קטנות, או אנשים המחפשים רכב עירוני או רכב שני זול ואמין.

בסקירה המקיפה הזו, נצלול לעומק ה-יונדאי גטס.
נבחן את העיצוב שלו שהתיישן בכבוד.
נסקור את תא הנוסעים הפשוט אך הפונקציונלי.
נתייחס לטכנולוגיה הבסיסית (מאוד).
נדבר על הביצועים ויחידות ההנעה הפופולריות בישראל ועל נושא צריכת דלק (כי זה עניין מרכזי ברכב כזה).
נפרט על בטיחות (לתקופתו).
נעסוק, כמובן, בהיבטים הכלכליים: מחירון עדכני בשוק המשומש, כמה עולה לתחזק אותו, תקלות ובעיות נפוצות.
נציג את היתרונות והחסרונות שלו כרכב משומש.
נשווה אותו למתחרים הרלוונטיים לו היום בהשוואה ישירה.
ונסכם עם פסק דין ברור: האם כדאי לקנות יונדאי גטס בשנת 2025, ולמי הוא מתאים.

נשלב לאורך הסקירה התייחסויות לחוות דעת גולשים ובעלים של גטס, כפי שהן באות לידי ביטוי בפורומים ובקבוצות חברתיות.
המטרה היא לתת לכם תמונה מלאה ומאוזנת.
כדי שתוכלו לקבל החלטה מושכלת.
בואו נתחיל.

עיצוב חיצוני: פונקציונליות מעל פוזה

הרושם הכללי והפילוסופיה העיצובית

כשמסתכלים על היונדאי גטס, ברור שהמעצבים לא קיבלו הנחיה ליצור פסל סביבתי.
הפילוסופיה כאן הייתה פונקציונליות.
ורובוסטית.
העיצוב הוא קופסתי, כמעט נטול קישוטים מיותרים.
הוא נראה מעט תמים.
אבל גם יציב.
לא ספורטיבי.
לא יוקרתי.
פשוט רכב קטן שעושה את העבודה בלי למשוך יותר מדי תשומת לב.

אלמנטים עיצוביים ספציפיים

החזית מאופיינת בגריל צר ופנסים גדולים ועגולים למדי, שמשתלבים בפגוש פשוט.
אין כאן חתימות LED דרמטיות או כונסי אוויר מפלצתיים.
הכל נקי ופשוט.
מהצד, הגטס חושף את הצללית הגבוהה שלו, שתרמה משמעותית למרווח הפנימי.
קו המותניים ישר ופשוט.
בתי הגלגלים לא נפוחים או דרמטיים.
החלק האחורי ממשיך את הקו הפונקציונלי עם פנסים אנכיים ובולטים ודלת תא מטען רחבה יחסית.
העיצוב עבר מתיחת פנים קלה בשנת 2005, שכללה שינויים קוסמטיים קלים לפנסים, לגריל ולפגושים, במטרה לרענן קצת את המראה בלי לשבור את הכלים.

חישוקים ונוכחות כביש

בישראל, מרבית הגטסים ששווקו הגיעו עם חישוקי פלדה פשוטים וכיסויי פלסטיק.
רמות גימור גבוהות יותר (שהיו פחות נפוצות) יכלו להגיע עם חישוקים קלים בקוטר 14 או 15 אינץ’, לרוב בעיצוב פשוט למדי.
הגטס נמוך יחסית מקרקע (כמו רוב הסופרמיני של התקופה), ועם מידות קומפקטיות (בסביבות 3.8 מטר אורך), הוא לחלוטין מרגיש ומתנהג כמו רכב עירוני.
נוכחות הכביש שלו אינה מרשימה במיוחד בהשוואה לרכבים מודרניים.
הוא נראה בדיוק מה שהוא: רכב קטן, פשוט ויעיל.
העיצוב הזה אולי לא יגרום לכם לסובב ראשים, אבל הוא התיישן יחסית בחן, ופשטותו אומרת גם פחות חלקים שיכולים להישבר או להראות סימני גיל בולטים.

עיצוב פנים, איכות חומרים ומרווח: פרקטיות מעל פינוק

אווירה כללית וקונספט עיצובי

נכנסים פנימה ליונדאי גטס ומקבלים בדיוק את מה שהעיצוב החיצוני מרמז: פשטות טוטאלית.
הקונספט העיצובי הוא “פונקציונליות ראשונה”.
האווירה היא לא יוקרתית.
היא לא ספורטיבית.
היא אפילו לא מודרנית (בטח לא ב-2025).
הכל במקום הנכון.
הכל קל לתפעול.
הכל נראה בנוי כדי להחזיק מעמד.
מבלי לעורר התפעלות.

איכות חומרים והרכבה

איכות החומרים בתא הנוסעים של הגטס היא… פלסטיק.
הרבה פלסטיק.
בצבע אפור.
קשה.
ועמיד.
אין כאן חומרים רכים נעימים למגע.
הדשבורד קשיח.
דיפוני הדלתות קשיחים.
אפילו ההגה והידית הגיר עשויים לרוב מפלסטיק פשוט.
אבל החדשות הטובות הן שאיכות ההרכבה לרוב טובה מאוד לתקופתה.
הגטס ידוע כרכב שלא מפתח קרקושים ורעשי פלסטיק מעצבנים גם אחרי שנים רבות על הכביש.
זה יתרון משמעותי לרכב משומש.
הכל מרגיש מוצק.
בנוי לעמוד במבחן הזמן.

הנדסת אנוש וראות

בהנדסת אנוש, הגטס מצטיין בפשטות שלו.
הפקדים של המזגן.
הרדיו.
החלונות החשמליים (אם קיימים) – הכל כפתורים פיזיים.
גדולים.
ברורים.
וממוקמים היטב.
אין מסכי מגע עמוסים או תפריטים מורכבים להתעסק איתם.
קל מאד ללמוד את תא הנוסעים ולתפעל הכל בלי להוריד את העיניים מהכביש יותר מדי זמן.
הראות החוצה מצוינת.
שטחי החלונות גדולים.
הקורות דקות יחסית.
תנוחת הנהיגה גבוהה יחסית לקטגוריה (מה שתורם גם לתחושת המרווח).
קל מאד לתמרן איתו.
לחנות איתו.
ולשלוט בנעשה סביב הרכב.

נוחות מושבים ומרווח פנימי

המושבים בגטס פשוטים.
ציפוי בד פשוט.
לרוב ללא אפשרויות כיוונון מיוחדות מעבר לבסיס (מרחק, גובה, זווית משענת).
התמיכה אינה מצטיינת, במיוחד בנסיעות ארוכות.
אבל לנסיעה יומיומית או עירונית, הם בהחלט מספקים.
הפתעה נעימה בגטס היא המרווח הפנימי.
בזכות המבנה הגבוה והקופסתי, יש מרווח ראש מצוין לכל הנוסעים.
מרווח הרגליים מקדימה סביר בהחלט.
מאחור, המרווח סביר לשני מבוגרים בגודל ממוצע.
שלושה מבוגרים ירגישו צפוף למדי, כצפוי ברכב קטן.
אבל בהשוואה למתחרים מסוימים מאותה תקופה, הגטס הרגיש מרווח יותר.

תא מטען ופתרונות אחסון

נפח תא המטען אינו ענק (בסביבות 250-280 ליטר, תלוי בדגם), אבל הוא שימושי.
סף ההטענה נמוך יחסית.
צורת התא רבועה וקלה לניצול.
ניתן לקפל את המושבים האחוריים (לרוב ביחידה אחת או בחלוקה 60/40 ברמת גימור גבוהה יותר) כדי להגדיל את נפח ההטענה באופן משמעותי.
אין כאן פתרונות אחסון מהפכניים.
תאים בדלתות.
תא כפפות.
מחזיקי כוסות בסיסיים.
זה מספיק לשימוש יומיומי.
אבל אל תחפשו כאן פתרונות אחסון חכמים או נסתרים כמו ברכבים מודרניים.

טכנולוגיה, אבזור ומולטימדיה: טיסה אחורה בזמן

מבט על המערכות הטכנולוגיות

אם אתם קונים יונדאי גטס בשנת 2025, אתם למעשה קונים קפסולת זמן מוטורית.
מבחינה טכנולוגית, הגטס הוא רכב בסיסי.
בזמנו, הוא הציע את הסטנדרט המקובל בקטגוריה.
היום, הוא מרגיש מינימליסטי להפליא.
הטכנולוגיה כאן משרתת מטרה אחת בלבד: שהרכב יסע.
ויעשה את הפעולות הבסיסיות.

מערכת המולטימדיה (או ליתר דיוק, הרדיו)

מערכת המולטימדיה המרכזית ברוב דגמי הגטס ששווקו בישראל הייתה… רדיו דיסק בסיסי.
עם כפתורים פיזיים.
מסך מונוכרום קטן המציג את תחנת הרדיו ושם השיר (אם יש CD).
אין מסך מגע.
אין מערכת הפעלה מתוחכמת.
אין עוזר קולי.
הקישוריות מסתכמת לרוב בחיבור AUX (בדגמים המאוחרים יותר וברמות גימור מסוימות).
חיבורי USB או בלוטות’ היו נדירים או דרשו שדרוג חיצוני (שרבים מהבעלים אכן עשו עם השנים).
איכות מערכת השמע הסטנדרטית בסיסית למדי.
רמקולים פשוטים המספקים צליל סביר לחדשות ומוזיקת רקע, אבל לא חווית סאונד עשירה.

לוח המחוונים ואבזור נוחות

לוח המחוונים אנלוגי לחלוטין.
מד מהירות.
מד סל”ד.
מד דלק.
מד חום מנוע.
מסך דיגיטלי קטן במרכז המציג קילומטראז’.
אולי שעון.
אפס אפשרויות תצוגה או התאמה אישית.
בקרת האקלים ידנית לחלוטין (כפתורים סיבוביים פשוטים).
רמות גימור בסיסיות כללו חלונות חשמליים רק מקדימה (או אפילו לא בכלל).
נעילה מרכזית הייתה קיימת ברוב הדגמים.
מחשב דרך בסיסי המציג צריכת דלק ממוצעת או רגעית היה קיים בחלק מהדגמים המאוחרים/מאובזרים.
אל תחפשו כאן גג פנורמי, חימום/אוורור מושבים, מצלמות היקפיות, או HUD.
זה פשוט לא קיים.
האבזור נועד לספק את הפונקציות הבסיסיות ביותר.
ולשמור על מחיר נמוך.

טכנולוגיות ייחודיות (או היעדרן)

אין טכנולוגיות ייחודיות בגטס.
הוא לא היה רכב שהציג חידושים.
הוא היה רכב שהשתמש בטכנולוגיה קיימת.
מוכחת.
ואמינה.
זה למעשה יתרון משמעותי כשרכב כזה מתיישן.
פחות טכנולוגיה = פחות דברים שיכולים להתקלקל (פוטנציאליות לתקלות נמוכה יותר במערכות מורכבות).
הפשטות הזו היא חלק בלתי נפרד מהקסם (והאמינות) שלו.

ביצועים, יחידת הנעה וצריכת דלק: עובד קשה, שותה בהתאם

יחידות הנעה רלוונטיות לשוק הישראלי

מרבית היונדאי גטס ששווקו בישראל הגיעו עם מנועי בנזין.
הנפוץ ביותר היה מנוע 1.4 ליטר.
היה גם מנוע 1.1 ליטר בגרסאות בסיסיות יותר (פחות נפוץ).
ומנוע 1.6 ליטר בדגמים המאובזרים וה”חזקים” יותר (גם פחות נפוץ מה-1.4).
מנוע ה-1.4 ליטר הפיק לרוב בסביבות 97 כוחות סוס (לאחר מתיחת הפנים, לפני כן פחות).
מומנט בסיסי למדי (כ-12.8 קג”מ).
הוא שודך לרוב לתיבת הילוכים אוטומטית (פלנטרית, 4 הילוכים).
הייתה גם אופציה לגיר ידני (5 הילוכים).
נתון התאוצה מ-0 ל-100 קמ”ש עם מנוע 1.4 וגיר אוטומטי עמד על כ-12-13 שניות.
לא נתון מרשים, אבל מספיק לשימוש יומיומי.
גרסת ה-1.1 ליטר הייתה איטית משמעותית.
גרסת ה-1.6 ליטר הייתה זריזה יותר, אך עדיין לא ספורטיבית.

צריכת דלק (הנושא החם)

נושא צריכת דלק הוא מרכזי ביונדאי גטס, כמו בכל רכב קטן ישן.
בעולם של היום, בו מדברים על רכבים היברידיים וחשמליים (שבהם המונח המקביל לצריכת דלק הוא צריכת אנרגיה בקוט”ש לקילומטר, אך החיפוש הנפוץ הוא עדיין לעיתים קרובות “צריכת דלק”), הגטס לא מצטיין במיוחד.
נתוני יצרן WLTP, שהפכו לסטנדרט בשנים מאוחרות יותר, לא רלוונטיים כאן.
בזמנו, נתוני היצרן היו אופטימיים למדי.
במבחן המציאות הישראלית, עם מנוע 1.4 וגיר אוטומטי, צריכת דלק ריאלית בנסיעה משולבת נעה לרוב בין 1:10 ל-1:12 קילומטר לליטר.
בנסיעה עירונית פקוקה, היא יכולה לרדת גם ל-1:8 או 1:9.
בנסיעה בינעירונית רגועה, ניתן להגיע גם ל-1:13 או 1:14.
הדגמים הידניים והדגם עם מנוע 1.1 היו חסכוניים יותר, והדגם עם מנוע 1.6 היה לרוב פחות חסכוני.
צריכת דלק זו אינה מבריקה בהשוואה לרכבים מודרניים.
ההבדל בעלות בין תדלוק בנזין לטעינת חשמל (או אפילו תדלוק גז ברכבים שהוסבו) משמעותי היום, מה שהופך את הגטס ליקר יותר לתדלוק פר קילומטר בהשוואה לאפשרויות מחושמלות, גם אם מחיר הרכישה שלו נמוך בהרבה.

תחושת כוח וביצועים

ביצועי הגטס מספקים לנסיעה רגועה ושגרתית.
התאוצה אינה חזקה.
במיוחד עם הגיר האוטומטי 4 הילוכים הישן.
שמגיב לאט.
ולעיתים מהסס.
תאוצות ביניים (עקיפות, השתלבות בכביש מהיר) דורשות תכנון מראש.
ולחיצה נחושה על דוושת התאוצה.
המנוע הופך רועש למדי בסל”ד גבוה.
הדגם עם הגיר הידני מרגיש זריז וחי יותר.
הוא מאפשר למצות טוב יותר את כוח המנוע הצנום.
בסך הכל, הביצועים מתאימים לנסיעה עירונית ובינעירונית רגועה.
אבל אל תצפו ממנו לביצועים ספורטיביים או לכוח מתפרץ.
זה רכב עבודה.
לא רכב מרוצים.

טעינה: סעיף שאינו רלוונטי (ברוך השם?)

טוב, בואו נודה בזה: יונדאי גטס הוא רכב מבנזין טהור (או דיזל בחו”ל, לא רלוונטי לישראל).
אין לו סוללה לטעינה.
אין לו מנוע חשמלי (מעבר למנוע של המגבים).
לכן, כל הדיון על קצבי טעינה AC/DC, זמני טעינה, מחברים, אפליקציות ניהול טעינה, וחווית טעינה ציבורית בישראל – כל אלה פשוט לא רלוונטיים עבורו.
עבור רבים, זו דווקא נקודה לזכותו.
אין כאב ראש של טעינה.
פשוט תדלוק בתחנה.

בעולם שבו רכבים חשמליים ופלאג-אין הופכים נפוצים יותר, היעדר הצורך בטעינה בגטס יכול להיתפס כיתרון לפשטות התפעול.
מצד שני, המשמעות היא שאתם תלויים לחלוטין בעלות הדלק, וכאמור, צריכת הדלק שלו אינה מהנמוכות בשוק של היום.
אבל אם אתם מחפשים רכב פשוט, אמין, ונטול כל קשר לעולם החשמל המודרני – הגטס בהחלט עונה על ההגדרה הזו בצורה מושלמת.
פשוט.
קל.
מתדלקים ונוסעים.

חווית נהיגה והתנהגות כביש: פשטות יעילה

נוחות נסיעה ובידוד רעשים

חווית הנהיגה ביונדאי גטס היא פשוטה וקלה.
נוחות הנסיעה בעיר סבירה למדי.
המתלים מכוילים על הצד הרך יחסית.
מה שמאפשר לו להתמודד עם מהמורות ושיבושים עירוניים בלי לשבור לכם את הגב.
מחוץ לעיר ובמהירויות גבוהות יותר, הנוחות פחות מרשימה.
הוא נוטה להיות קופצני על כבישים גליים.
רמת בידוד הרעשים אינה גבוהה.
רעשי מנוע חודרים לתא הנוסעים תחת עומס.
רעשי רוח מורגשים במהירויות כביש מהיר.
וצמיגים רועשים יכולים להפוך את הנסיעה לפחות נעימה.
הוא לא שקט במיוחד בהשוואה לרכבים מודרניים, או אפילו לחלק מהמתחרים מאותה תקופה שהיו מבודדים יותר.

התנהגות דינמית והיגוי

הגטס אינו מכוון להיות רכב ספורטיבי.
ההתנהגות הדינמית שלו בטוחה וצפויה, אך לא מעוררת השראה.
ההיגוי קל למדי, במיוחד במהירויות חניה ועירוניות.
מה שהופך את התמרון לקל במיוחד.
עם זאת, הוא חסר דיוק ומשוב מהכביש במהירויות גבוהות יותר.
אין תחושה “מחוברת” לכביש.
אחיזת הכביש סבירה לשימוש רגיל, אך אל תצפו ממנו לתקוף פניות באגרסיביות.
זוויות הגלגול מורגשות בפניות מהירות.
מערכת הבלמים (דיסקים מקדימה, לעיתים תופים מאחור) מספקת לרוב.
התחושה בדוושת הבלם מעט ספוגית.
ברכב אוטומטי, היעדר הילוכים מודרני (כמו CVT או כפול מצמדים) ותיבת ה-גיר הפלנטרית הישנה משפיעים על תחושת הביצועים.
ההעברה אינה חלקה או מידית כמו ברכבים חדשים.

יציבות כיוונית וקלילות תמרון

היציבות הכיוונית במהירויות גבוהות סבירה, אבל הגטס רגיש לרוחות צד בגלל הגובה שלו.
הוא גם דורש תיקוני היגוי קלים כדי לשמור על קו ישר.
אבל הכוח האמיתי שלו הוא בקלות התמרון בעיר.
רדיוס הסיבוב קטן.
ההיגוי קל.
הראות החוצה מצוינת.
חניה איתו היא משחק ילדים.
זה אחד היתרונות הגדולים שלו למי שרוב נסיעותיו הן בסביבה עירונית צפופה.
הוא פשוט כיף וקל לנהיגה איטית ובינונית.

בטיחות ומערכות עזר לנהג: תקן של פעם

מבחני בטיחות רשמיים ומבדקי בטיחות

חשוב לזכור שהיונדאי גטס תוכנן ויצר בתקופה בה תקני בטיחות היו שונים משמעותית מהיום.
הוא עבר מבחני בטיחות רשמיים כמו Euro NCAP בשנותיו הראשונות.
התוצאות היו סבירות לתקופתו.
הוא קיבל ציון של 4 כוכבים מתוך 5 במבדקי בטיחות בשנת 2002 (בגרסה עם 4 כריות אוויר).
ציון טוב בזמנו, אבל רחוק מאוד מהסטנדרטים של רכבים מודרניים שמקבלים 5 כוכבים בקלות וכוללים הרבה יותר מערכות בטיחות אקטיביות.
הגטס כלל מבנה גוף שהיה סביר לתקופתו, עם אזורי קריסה מתוכננים.
אבל ההגנה שהוא מספק בפגיעה משמעותית נמוכה משמעותית מזו של רכב מודרני.

כריות אוויר ומערכות ADAS

מרבית דגמי הגטס ששווקו בישראל הגיעו עם מספר מוגבל של כריות אוויר.
לעיתים רק שתיים קדמיות.
רמות גימור גבוהות יותר יכלו לכלול גם כריות צד.
אבל כריות וילון היו נדירות או לא קיימות כלל.
הגטס, בהיותו רכב מהעשור הראשון של שנות ה-2000, לחלוטין חסר מערכות עזר לנהג מתקדמות (ADAS) כסטנדרט או כאופציה.
אין כאן בלימת חירום אוטונומית.
אין בקרת שיוט אדפטיבית.
אין תיקון סטייה מנתיב.
אין התרעת רכב בשטח מת.
אין זיהוי הולכי רגל.
הטכנולוגיה היחידה הקשורה לבטיחות אקטיבית היא מערכת ABS לבלימה (בחלק מהדגמים, לא כסטנדרט בכולם) וחלוקת כוח בלימה אלקטרונית (EBD).

הערכת תפקוד המערכות (המעטות)

המערכות הבודדות הקיימות (ABS, EBD) מתפקדות לרוב בצורה טובה.
אבל היעדר מוחלט של מערכות ADAS מודרניות הוא חיסרון בטיחותי משמעותי בהשוואה לרכבים חדשים.
מי שרגיל לנהוג ברכב מודרני עם עזרים אלו ירגיש שחסר לו רשת בטיחות.
חשוב לקחת זאת בחשבון כאשר שוקלים רכישת גטס, במיוחד עבור נהגים חדשים או צעירים.
אפשר להוסיף מערכות בטיחות התרעתיות בהתקנה מקומית (כמו מובילאיי או מערכות דומות), אך אלו רק מתריעות ולא בולמות או מתקנות בפועל.

מחיר, רמות גימור ואחריות (ישראל): ערך גבוה לשקל משומש

כמה עולה יונדאי גטס?

השאלה המרכזית כשמדובר ביונדאי גטס בשנת 2025 היא: כמה עולה רכב כזה היום?
הגטס כבר מזמן לא משווק כרכב חדש.
מחירו נקבע על ידי שוק הרכב המשומש.
המחירון הרשמי (כמו של לוי יצחק או יאיר שפירא) משמש כנקודת התחלה, אך מחיר העסקה בפועל מושפע מאוד ממצב הרכב, שנת הייצור, מספר הקילומטרים, היסטוריית הטיפולים, מספר הבעלים, ורמת הגימור.
טווח המחיר ליונדאי גטס במצב סביר נע לרוב בין כמה אלפי שקלים בודדים (לדגמים ישנים מאוד או עם קילומטראז’ גבוה מאוד/מצב מכני הדורש יישור קו) ועד 15,000-20,000 שקלים (לדגמים שמורים במיוחד משנים מאוחרות יחסית, כמו 2010 או 2011).

רמות גימור עיקריות ואבזורן

בישראל שווקו מספר רמות גימור לגטס.
הנפוצות ביותר היו רמות הגימור הבסיסיות, לעיתים נקראו GL או עברו שינויי שם קלים לאורך השנים.
רמות גימור אלו כללו לרוב: צמד כריות אוויר, הגה כוח, מיזוג אוויר ידני, חלונות חשמל קדמיים (ולעיתים גם אחוריים), נעילה מרכזית, רדיו דיסק מקורי או בהתקנה מקומית.
רמות גימור גבוהות יותר יכלו להוסיף: כריות אוויר צד, ABS, חישוקים קלים, מחשב דרך, פנסי ערפל, ולעיתים נדירות יותר פריטים כמו הגה מצופה עור או בקרת אקלים אלקטרונית (נדיר בישראל).
חשוב לוודא בדיוק מה כוללת הרמת גימור הספציפית ברכב שאתם בוחנים, שכן היו לא מעט וריאציות.

אחריות ועלויות תחזוקה

ברכישת יונדאי גטס משומש, האחריות המקורית של היצרן (שבזמנו הייתה לרוב 3 שנים או 100,000 ק”מ) כבר מזמן פגה.
אחריות, אם קיימת, תהיה זו שמציע הסוחר ממנו רכשתם (לרוב לתקופה קצרה ועל מכלולים מרכזיים בלבד).
זה אומר שכל תקלות או בעיות שיתגלו יהיו על חשבונכם.
הגטס ידוע כאמין למדי, אבל כמו כל רכב מיושן, הוא דורש טיפולים שוטפים והחלפת חלקים מתבלים.
עלויות התחזוקה לרוב נמוכות.
חלקי חילוף זמינים ובמחיר סביר.
הטיפולים פשוטים ואינם דורשים ידע מיוחד.
יחד עם זאת, כדאי להביא בחשבון עלויות לא צפויות עבור תקלות שכן עלולות להופיע ברכב בן למעלה מעשור (במיוחד בתיבת ההילוכים האוטומטית המיושנת).
שווי השימוש (ירידת ערך) כמעט אפסית בשלב זה.
קניתם אותו בזול.
הוא לא צפוי לרדת הרבה בערכו בשנים הקרובות, בהנחה שתשמרו עליו.

יתרונות: למה עדיין אוהבים את הגטס?

• אמינות מוכחת: זה אולי היתרון הגדול ביותר שלו. הגטס נחשב לאחד הרכבים האמינים ביותר ששווקו בישראל. מנועים וגירים עמידים (במיוחד הידניים), מערכות פשוטות שפשוט עובדות. פחות סיכוי לתקלות יקרות או מסובכות בהשוואה לרכבים מודרניים.
• עלות רכישה ותחזוקה נמוכה: מחיר הרכישה בשוק המשומש נמוך מאוד. עלויות הטיפולים השוטפים זולות. חלקי חילוף זמינים ובמחיר נגיש. זה רכב שלא שובר את הכיס מבחינת הוצאות שוטפות (למעט צריכת דלק).
• פשטות תפעול והנדסת אנוש מצוינת: הכל בכפתורים פיזיים, ברורים ונוחים לשימוש. אין צורך להעמיק בתפריטים. קל מאד להתרגל לרכב. הנדסת אנוש אינטואיטיבית.
• קלות תמרון ונהיגה עירונית: מידות קומפקטיות, הגה קל, וראות מצוינת הופכים אותו לרכב עירוני מושלם. קל מאד לתמרן איתו בחניות צפופות וברחובות צרים.
• מרווח פנימי מפתיע ביחס לגודל: למרות מידותיו החיצוניות הקטנות, המבנה הגבוה והקופסתי מאפשר מרווח ראש טוב ומרווח כללי סביר לארבעה נוסעים בוגרים. תא המטען שימושי.

חסרונות: איפה הגיל נותן את אותותיו?

• בטיחות מיושנת: זה אולי החיסרון המשמעותי ביותר. 4 כוכבים ב-Euro NCAP משנת 2002, מספר מוגבל של כריות אוויר והיעדר מוחלט של מערכות בטיחות אקטיביות מודרניות. זה פשרה רצינית שצריך לקחת בחשבון.
• צריכת דלק לא מרשימה: צריכת הדלק במנוע 1.4 והגיר האוטומטי הישן אינה נמוכה בהשוואה לרכבים מודרניים, ובטח לא בהשוואה לרכבים היברידיים או חשמליים. עלות התדלוק יכולה להיות משמעותית.
• ביצועים צנועים ותיבת הילוכים מיושנת: הביצועים מספקים לנהיגה רגועה בלבד. הגיר האוטומטי 4 ההילוכים איטי, לא חלק במיוחד, ופוגע בתחושת הכוח ובצריכת הדלק.
• אבזור טכנולוגי מינימלי: אין מערכות מולטימדיה מודרניות, אין קישוריות סמארטפונים (אלא אם שודרג), אין מסכי מגע גדולים, אין אבזור נוחות מתקדם. זה בסיסי ביותר.
• נוחות נסיעה ובידוד רעשים: נוחות הנסיעה פחות טובה מחוץ לעיר, והרכב רועש במהירויות גבוהות. לא אידיאלי לנסיעות ארוכות בכבישים מהירים.

יונדאי גטס בהשוואה למתחרים מהעבר ומהיום

כשבוחנים את היונדאי גטס בהשוואה, צריך לחלק את זה לשני עולמות.
ההשוואה הראשונה היא למתחרים שהיו לו בזמנו כרכב חדש: טויוטה יאריס, הונדה ג’אז, מאזדה 2, פורד פיאסטה, סקודה פאביה, פיג’ו 206/207 ועוד.
בזמנו, הגטס בלט בפשטותו ובאמינותו (לצד היאריס והג’אז) ופחות בחדשנות, בעיצוב או בדינמיות (בהשוואה למאזדה 2 או פיאסטה).
הוא היה לרוב זול יותר לרכישה.

ההשוואה הרלוונטית יותר כיום היא למתחרים בשוק הרכב המשומש באותה קטגוריית מחיר.
כאן הוא מתמודד מול אותם דגמים משומשים, ולעיתים גם רכבים מעט חדשים יותר אך בקטגוריות אחרות שהגיעו למחירי רצפה (כמו מכוניות מיני קטנות יותר כמו קיה פיקנטו או יונדאי i10 מהדורות הראשונות).
בהשוואה ליאריס וג’אז מאותן שנים, הגטס לרוב יהיה מעט זול יותר לרכישה ראשונית, אבל עשוי להיות מעט פחות חסכוני בדלק.
היאריס והג’אז נחשבים גם הם לאמינים מאוד.
בהשוואה לרכבים אירופאיים מאותה תקופה, הגטס נתפס כפחות יקר לאחזקה ועם פחות בעיות חשמל או תקלות מכניות מורכבות.
בהשוואה למכוניות המיני החדשות יותר (i10, פיקנטו), הוא מציע לרוב מרחב פנימי ותא מטען גדולים יותר, אך הוא ישן יותר, מיושן יותר בבטיחותו ובאבזורו, ולרוב פחות חסכוני בדלק (במיוחד ה-i10 והפיקנטו עם מנועי 1.2 וגירים אוטומטיים מודרניים יותר).

חוות דעת גולשים ובעלים של גטס מדגישות שוב ושוב את נושא האמינות והפשטות כיתרונות בולטים, לעומת נושא צריכת הדלק ורמת בטיחות כחסרונות.
בשוק המשומש, הגטס מציע בעיקר “שקט נפשי” יחסי מבחינת תקלות ובעיות, בתמורה לפשרות משמעותיות בתחומים אחרים בהשוואה לסטנדרטים של 2025.

סיכום ומסקנות: פסק הדין על יונדאי גטס

אז אחרי שצללנו לעומק, הגיע הזמן לפסק הדין על היונדאי גטס בשנת 2025.
התרשמותנו הכוללת היא שמדובר ברכב שהגיל ניכר בו, בהיבטים של בטיחות, אבזור וצריכת דלק.
אבל בו בזמן, הוא שומר על היתרון המרכזי שלו שהפך אותו לכוכב בזמנו: אמינות ברזל ופשטות תפעולית.

בהשוואה למתחרים מאותה תקופה בשוק המשומש, הוא עומד בכבוד מבחינת אמינות ומחיר.
בהשוואה לרכבים חדשים או משומשים חדשים יותר באותה קטגוריית מחיר (למשל, מכוניות מיני בסיסיות), הוא מפסיד בבטיחות, אבזור וצריכת דלק, אך לרוב מציע מרחב פנימי גדול יותר ומוניטין אמינות שקשה לנצח.

האם כדאי לקנות יונדאי גטס בשנת 2025?

התשובה לשאלה האם כדאי לקנות יונדאי גטס תלויה לחלוטין במי אתם ומה הצרכים שלכם.
הגטס כדאי לקנות אם אתם מחפשים:

• רכב זול מאוד לרכישה ראשונית.
• רכב עם מוניטין אמינות גבוה וסיכון נמוך יחסית לתקלות ובעיות רציניות.
• רכב עם עלויות אחזקה ותיקונים נמוכות.
• רכב בעיקר לנסיעות עירוניות או קצרות יחסית.
• רכב עם פשטות תפעול מקסימלית ואפס גינונים טכנולוגיים.
• רכב שאינו דורש “שקט נפשי” מבחינת מחירון ושמירה על ערך.

הגטס פחות כדאי לקנות אם אתם:

• נותנים עדיפות עליונה לבטיחות מודרנית ומערכות ADAS.
• נוסעים הרבה בכבישים מהירים או נסיעות ארוכות.
• מצפים לצריכת דלק נמוכה מאוד.
• מצפים לאבזור טכנולוגי מודרני או מערכת מולטימדיה מתקדמת.
• מחפשים ביצועים זריזים או חווית נהיגה דינמית.

המלצה סופית

בשורה התחתונה, היונדאי גטס נשאר בחירה רלוונטית בשוק המשומש למי שהתקציב נמוך, האמינות היא מעל הכל, והשימוש העיקרי הוא עירוני או קצר.
זה רכב שפשוט עובד.
בלי דרמות.
בלי יומרות.
אם אתם מוכנים להתפשר על בטיחות (בהשוואה לסטנדרטים של 2025) ועל צריכת דלק (בהשוואה להיברידיות או חשמליות), ומחפשים שקט נפשי יחסי מפני תקלות יקרות ברכב משומש – הגטס יכול להיות פתרון מצוין עבורכם.
חפשו יחידה שמורה.
עם היסטוריית טיפולים מסודרת.
ובדקו אותה היטב לפני הרכישה.
ככה תוכלו להמשיך וליהנות מה”סוס עבודה” הקוריאני הזה עוד שנים רבות.
בלי לקרוע את הכיס.

---

מקווים שנהניתם מהסקירה המעמיקה שלנו ב-PRK על היונדאי גטס.
אתם מוזמנים לקרוא חוות דעת גולשים נוספות על הדגם אצלנו בפורום.
ולשתף את המחשבות שלכם בתגובות למטה.
סעו בזהירות!