סקירה מקצועית על מיצובישי אאוטלנדר – חוות דעת, מחיר, צריכת דלק, בטיחות ועוד

ברוכים הבאים לפורטל הרכב PRK! אנחנו שמחים להגיש לכם סקירה מקיפה ומעמיקה על אחד מרכבי הפנאי המשפחתיים הפופולריים והמסקרנים ביותר בשוק הישראלי: המיצובישי אאוטלנדר (Mitsubishi Outlander).

האאוטלנדר מבית Mitsubishi Motor Corporation הוא שחקן ותיק בקטגוריית ה-SUV הגדולה יחסית, ולרוב מוצע גם עם אופציה לשבעה מושבים, מה שהופך אותו לרלוונטי במיוחד עבור משפחות גדולות בישראל.

הוא מתמודד בקטגוריה צפופה ותחרותית מול שמות מוכרים כמו טויוטה ראב 4 (Toyota RAV4), יונדאי טוסון (Hyundai Tucson), קיה ספורטאז’ (Kia Sportage) וסקודה קודיאק (Skoda Kodiaq), ולכל אחד מהם יתרונות וחסרונות משלו.

הסקירה הזו נועדה לספק לכם את כל המידע שאתם צריכים כדי להבין האם האאוטלנדר מתאים לכם.

נסקור לעומק את העיצוב החיצוני והפנימי, איכות החומרים והמרווח בתא הנוסעים (כולל שבעת המושבים אם קיימים), הטכנולוגיה והאבזור, יחידות ההנעה הזמינות בישראל וצריכת הדלק או האנרגיה שלהן, חווית הנהיגה והתנהגות הכביש, נושא הבטיחות ומערכות העזר לנהג, וכמובן – את המחיר, רמות הגימור והאחריות הרלוונטיים לשוק המקומי נכון לאפריל 2025.

בואו נצא לדרך ונגלה את כל מה שיש לדעת על המיצובישי אאוטלנדר, וננסה לענות על השאלה הבוערת: האם כדאי לקנות אותו?

I. מבוא

המיצובישי אאוטלנדר, במקורו Outlander אך לעיתים מוכר גם בשמות דומים בשווקים אחרים (למשל Mitsubishi Airtrek בדור הראשון), הוא רכב פנאי-שטח (SUV) שמלווה אותנו כבר מספר דורות. הוא ממוקם בדרך כלל בקטגוריית ה-Mid-Size SUV, ומוכר בזכות שילוב של יכולות שטח בסיסיות (בדגמי 4×4), מרווח פנים נדיב ולעיתים קרובות גם אופציה לשבעה מושבים שהפכה אותו לבחירה פופולרית בקרב משפחות.

בישראל, האאוטלנדר נהנה מפופולריות מתמשכת, בין היתר בזכות תדמית אמינות שנקשרה בעבר למותג מיצובישי, ובעיקר בזכות הדגמים ההיברידיים נטענים (PHEV) שנהנו ועדיין נהנים מהטבות מס שהופכות אותם לאטרקטיביים כלכלית בהשוואה לדגמי בנזין מקבילים, למרות העלייה ההדרגתית במיסוי על דגמים אלה.

הדור האחרון של האאוטלנדר (הדור הרביעי) מהווה קפיצת מדרגה משמעותית ביחס לדורות קודמים, הן מבחינת עיצוב והן מבחינת טכנולוגיה ואיכות פנים. הוא חולק פלטפורמה ורכיבים רבים עם הניסאן רוג/אקסטרייל (Nissan Rogue/X-Trail) במסגרת שיתוף הפעולה בין היצרנים, מה שמאפשר למיצובישי גישה לטכנולוגיות מתקדמות יותר מבעבר.

האאוטלנדר מתמודד כאמור מול מתחרים כבדים. טויוטה ראב 4 פופולרי בזכות אמינותו ותצורות היברידיות חסכוניות (אך לרוב ללא 7 מקומות). יונדאי טוסון וקיה ספורטאז’ מציעים עיצוב מודרני, מגוון יחידות הנעה ואבזור עשיר. סקודה קודיאק הוא מתחרה ישיר יותר לאאוטלנדר בגרסאות 7 מקומות, ומציע מרחב ופתרונות “Simply Clever” של סקודה.

קהל היעד העיקרי של האאוטלנדר הוא משפחות בישראל, בדגש על משפחות הזקוקות או רוצות אופציה לשבעה מושבים, או כאלה המחפשות רכב פנאי מרווח עם יחידת הנעה יעילה (בדגמי PHEV) ורמת אבזור טובה. חוות דעת גולשים לרוב מצביעות על המרווח והשימושיות כיתרונות מרכזיים.

II. עיצוב חיצוני

הדור האחרון של המיצובישי אאוטלנדר מציג שפה עיצובית חדשה ונועזת הרבה יותר מקודמיו.

הוא מאמץ במלואו את פילוסופיית ה-“Dynamic Shield” של מיצובישי, אך כאן היא מיושמת בצורה אגרסיבית ומודרנית יותר. החזית נשלטת על ידי גריל מסיבי ומודגש בצבע כרום או שחור (תלוי ברמת הגימור), המוקף ביחידות תאורה מפוצלות – פנסי LED צרים ומחודדים בחלק העליון המשמשים כתאורת יום ואיתות, ויחידות תאורה ראשיות גדולות יותר הממוקמות נמוך יותר בפגוש.

מהצד, האאוטלנדר מציג צללית רבועה יחסית, המרמזת על המרחב הפנימי הנדיב. קו המותניים מטפס בהדרגה לכיוון החלק האחורי, וקו הגג כמעט שטוח עד לספוילר האחורי, מה שתורם למרווח הראש. בתי הגלגלים בולטים ונותנים תחושה של חוזק, והחישוקים מוצעים בגדלים שונים (לרוב 18 או 20 אינץ’) ובעיצובים דו-גוניים או מושחרים התורמים למראה המודרני.

החלק האחורי ממשיך את הקו העיצובי המודרני עם פנסי LED צרים הנמתחים לרוחב דלת תא המטען, ומשווים לרכב מראה רחב ויציב. הפגוש האחורי מסיבי יחסית וכולל אלמנטים עיצוביים דמויי מגלשים או פתחי אוורור, בהתאם לרמת הגימור.

הנוכחות הכביש של האאוטלנדר בדורו הנוכחי מרשימה בהשוואה לדור היוצא ולמתחרים רבים בקטגוריה. הוא נראה גדול, חסון ובטוח בעצמו. המידות הפיזיות שלו – אורך, רוחב וגובה – ממקמות אותו בפלג העליון של קטגוריית ה-Mid-Size SUV, ומסייעות לו להרגיש דומיננטי על הכביש.

III. עיצוב פנים, איכות חומרים ומרווח

כשנכנסים לתא הנוסעים של המיצובישי אאוטלנדר, מיד מרגישים את קפיצת המדרגה המשמעותית ביחס לדורות קודמים.

האווירה הכללית נעימה ומודרנית. הקונספט העיצובי נקי יחסית, עם דגש על קווים אופקיים היוצרים תחושה של רוחב. איכות החומרים השתפרה באופן ניכר, במיוחד ברמות הגימור הגבוהות יותר.

בחלקו העליון של הדשבורד ובדיפוני הדלתות הקדמיות ניתן למצוא חומרים רכים ונעימים למגע. בחלקים נמוכים יותר עדיין ישנם פלסטיקים קשיחים, אך גם הם נראים ומרגישים איכותיים מהעבר. איכות ההרכבה טובה בסך הכל, ומרבית החיבורים הדוקים ואינם משמיעים קרקושים בעת נסיעה.

הנדסת האנוש טובה ברובה. מיקום הפקדים הגיוני, ומרבית הפונקציות הנפוצות נשלטות באמצעות כפתורים פיזיים או חוגות, מה שמקל על התפעול תוך כדי נהיגה בהשוואה למערכות המבוססות כולן על מגע. מסך המגע המרכזי ממוקם גבוה על הדשבורד ובקו הראייה, מה שמשפר את הראות והבטיחות. הראות החוצה סבירה בזכות שטח חלונות גדול יחסית ועמדת נהיגה גבוהה, אם כי קורות A עשויות להפריע מעט בשדות ראייה מסוימים.

המושבים הקדמיים נוחים ותומכים היטב, גם בנסיעות ארוכות. בחלק מרמות הגימור הם מציעים כיוונון חשמלי, חימום ואף אוורור. בשורה השנייה, המרווח לרגליים, לראש ולכתפיים מצוין עבור שני מבוגרים, וסביר עבור שלושה. ניתן להזיז את הספסל האחורי קדימה ואחורה ואף לכוון את זווית משענת הגב, מה שתורם לגמישות השימוש.

כאשר הרכב מצויד בשבעה מושבים, השורה השלישית מיועדת בעיקר לילדים צעירים או לנסיעות קצרות. המרווח שם מצומצם משמעותית ביחס לשתי השורות הראשונות, והגישה אליה דורשת מעט התכווצויות.

נפח תא המטען משתנה משמעותית בהתאם לתצורת המושבים. בגרסאות 5 מושבים או כאשר השורה השלישית בגרסאות 7 מושבים מקופלת, נפח תא המטען גדול ושימושי, עם סף הטענה סביר וצורה רבועה יחסית המקלה על ארגון המטען. ישנם גם פתרונות אחסון נוספים כמו תאים מתחת לרצפה. כאשר השורה השלישית פתוחה בגרסת 7 המושבים, נפח תא המטען הופך קטן מאוד ומספיק בקושי למספר שקיות קניות קטנות. חשוב לקחת זאת בחשבון בעת שקילת האם כדאי לקנות את גרסת 7 המושבים.

IV. טכנולוגיה, אבזור ומולטימדיה

הדור הנוכחי של המיצובישי אאוטלנדר מצויד במגוון רחב של טכנולוגיות ואבזור מודרני, שהופך אותו לתחרותי בקטגוריה שלו.

מערכת המולטימדיה המרכזית כוללת מסך מגע בגודל שונה בהתאם לרמת הגימור (לרוב 8 או 9 אינץ’). איכות התצוגה טובה, צבעונית וברורה. מהירות התגובה סבירה ברובה, אם כי לעיתים יכולה להיות מעט איטית. מבנה התפריטים אינטואיטיבי יחסית וקל להתמצאות. מערכת ההפעלה היא תוצרת מיצובישי עצמה (או שיתוף פעולה עם ניסאן), והיא תומכת בקישוריות סמארטפונים באמצעות Apple CarPlay ו-Android Auto, לרוב בחיבור חוטי אך בחלק מרמות הגימור הגבוהות גם אלחוטי. עוזר קולי מובנה קיים, אך תפקודו תלוי מאד בשפה ובדיוק הפקודות.

לוח המחוונים הדיגיטלי, שזמין ברמות גימור גבוהות יותר, הוא בגודל של 12.3 אינץ’ ומציע אפשרויות תצוגה מגוונות וניתנות להתאמה אישית. ניתן לבחור איזה מידע יוצג (נתוני נסיעה, מערכות בטיחות, ניווט ועוד) וכיצד הוא יוצג (תצורה קלאסית עם שעונים או תצוגה מודרנית יותר).

מערכת השמע הסטנדרטית מספקת איכות סאונד סבירה לשימוש יומיומי. ברמות הגימור הגבוהות יותר מוצעת מערכת שמע יוקרתית יותר (למשל של Bose), המספקת איכות סאונד עשירה ונקייה משמעותית, ומשדרגת את חווית השהייה ברכב.

רמות הגימור המשווקות בישראל נבדלות משמעותית ברמת האבזור. כבר ברמות גימור בסיסיות ניתן למצוא אבזור נוחות מרכזי כמו בקרת אקלים מפוצלת (לרוב לשני אזורים, ובגרסאות 7 מושבים גם פתחי מיזוג לשורה האחורית), כניסה והנעה ללא מפתח, וחיישני חניה קדמיים ואחוריים. ברמות גימור גבוהות יותר נוספים פינוקים כמו גג פנורמי, חימום ואוורור מושבים קדמיים, חימום מושבים אחוריים, מצלמות היקפיות 360 מעלות, וצג עילי (Head-Up Display – HUD) המציג מידע חשוב על השמשה הקדמית.

טכנולוגיה ייחודית לדגם, בעיקר בגרסת ה-PHEV, היא מערכת ההנעה הכפולה החשמלית הייחודית של מיצובישי (S-AWC – Super All-Wheel Control), שמספקת אחיזה ויציבות מרשימים במגוון תנאי דרך.

V. ביצועים, יחידת הנעה וצריכת דלק/אנרגיה

המיצובישי אאוטלנדר משווק בישראל לרוב עם שתי יחידות הנעה עיקריות, שתיהן בשילוב גיר אוטומטי:

הראשונה והבסיסית יותר היא מנוע בנזין. נכון לאפריל 2025, ייתכן והמנוע העיקרי הוא מנוע 2.5 ליטר ארבעה צילינדרים, המפיק הספק בסביבות 181 כ”ס ומומנט של כ-25 קג”מ. מנוע זה משודך לתיבת הילוכים אוטומטית רציפה (CVT). נתון התאוצה מ-0 ל-100 קמ”ש בדגם זה עומד על כ-9-10 שניות, תלוי אם מדובר בדגם הנעה קדמית או כפולה. הביצועים מספקים לנהיגה יומיומית ורגועה, אך אינם ספורטיביים בשום צורה. תאוצות ביניים דורשות לחיצה הגונה על דוושת התאוצה, ותיבת ה-CVT עלולה לגרום למנוע להשמיע רעש גבוה בסל”ד קבוע.

צריכת דלק בדגם הבנזין (2.5 ליטר): נתוני יצרן WLTP עומדים על כ-12-13 ק”מ לליטר בנהיגה משולבת. בפועל, בתנאי נהיגה ישראלים ריאליים (פקקים, נסיעות עירוניות, מזגן עובד), ניתן לצפות לנתון צריכת דלק ממוצע של כ-9-10 ק”מ לליטר. זהו נתון סביר בהשוואה למתחרים בגודל דומה.

יחידת ההנעה השנייה והמסקרנת יותר היא גרסת הפלאג-אין הייבריד (PHEV – Plug-in Hybrid Electric Vehicle). גרסה זו משלבת מנוע בנזין (לרוב 2.4 ליטר) עם מנועים חשמליים (אחד קדמי ואחד אחורי בדגמי 4×4 PHEV). ההספק המשולב המערכתי גבוה משמעותית ועומד על כ-250-260 כ”ס, והמומנט זמין באופן מיידי בזכות המנועים החשמליים. נתון התאוצה 0-100 קמ”ש בגרסת ה-PHEV קצר יותר ועומד על כ-7-8 שניות, והתחושה הרבה יותר נמרצת, במיוחד בתאוצות ראשוניות ותאוצות ביניים בזכות העזרה החשמלית.

בגרסת ה-PHEV, אין תיבת הילוכים (גיר) קלאסית במובן הרגיל. ישנה העברה ישירה של הכוח או יחידת גיר ייעודית המאפשרת שילוב כוח מהמנוע החשמלי והבנזין. היעדר הילוכים קלאסיים או רעידות גיר תורמים לחווית נסיעה חלקה ושקטה יותר בנהיגה חשמלית או היברידית.

צריכת אנרגיה וטווח בדגם PHEV: נתוני יצרן WLTP לטווח נסיעה חשמלי בלבד עומדים על כ-50-60 ק”מ. בפועל, בתנאי נהיגה ישראלים ושימוש במזגן, ניתן לצפות לטווח ריאלי של כ-35-45 ק”מ על חשמל בלבד. נתון צריכת אנרגיה חשמלית עומד על כ-15-20 קוט”ש ל-100 ק”מ. צריכת דלק (כאשר הסוללה ריקה או בנסיעות ארוכות) משתנה מאד ותלויה באופן הטעינה. בשימוש יומיומי קצר עם טעינה סדירה, צריכת הדלק יכולה להיות אפסית כמעט. בנסיעות ארוכות ללא טעינה, צריכת הדלק תהיה דומה לזו של רכב בנזין מקביל (ייתכן מעט גבוהה יותר בגלל המשקל העודף).

חשוב לזכור כי למרות שהרכב חשמלי ברובו בנסיעות קצרות, הציבור עדיין נוהג לחפש מידע על “צריכת דלק” גם עבור רכבים היברידיים או חשמליים, ולכן חשוב להתייחס למונח הזה.

VI. טעינה (לרכב פלאג-אין/חשמלי)

גרסת ה-PHEV של האאוטלנדר היא רלוונטית במיוחד לשוק הישראלי, ונושא הטעינה הוא קריטי למיצוי הפוטנציאל הכלכלי והסביבתי שלה.

קצב טעינת AC המקסימלי של האאוטלנדר PHEV עומד לרוב על 3.7 קילוואט. זה אומר שזמן טעינה טיפוסי בבית, מעמדת טעינה ייעודית (או “עמדה איטית”) מ-0% ל-100% סוללה, עומד על כ-4-5 שעות. טעינה משקע ביתי רגיל תיקח זמן רב יותר.

נקודה ייחודית לאאוטלנדר PHEV (בדורות קודמים, וייתכן שגם בדור הנוכחי) היא התמיכה בטעינת DC מהירה, באמצעות מחבר CHAdeMO (במקום CCS המקובל יותר כיום). קצב טעינת DC המקסימלי בדרך כלל לא גבוה במיוחד (סביב 20-30 קילוואט). זה מאפשר טעינה של 10% עד 80% סוללה תוך כחצי שעה עד שעה, מה שפחות מרשים בהשוואה לרכבים חשמליים טהורים עם קצבי טעינה גבוהים בהרבה, אך עדיין שימושי לחידוש מהיר של טווח קצר באמצע היום.

נוחות השימוש באפליקציות ניהול טעינה של היצרן (אם קיימות) מאפשרת לרוב שליטה מרחוק על תהליך הטעינה, קביעת זמני טעינה מתוזמנים (לניצול תעריפי חשמל זולים יותר בשעות מסוימות), ובדיקת מצב הסוללה והטווח.

חווית הטעינה הציבורית בישראל, נכון לאפריל 2025, עדיין מתפתחת. רשת עמדות ה-AC הציבוריות מתרחבת, אך עמדות ה-DC (בעיקר CHAdeMO עבור האאוטלנדר) פחות נפוצות מעמדות CCS, וזמינותן אינה אחידה. בהשוואה למדינות אירופה למשל, שבהן תשתיות הטעינה מפותחות יותר, חווית הטעינה הציבורית בישראל עדיין יכולה להיות מאתגרת לעיתים, ולכן טעינה ביתית או במקום העבודה חיונית לניצול יתרונות גרסת ה-PHEV.

VII. חווית נהיגה והתנהגות כביש

חווית הנהיגה במיצובישי אאוטלנדר מכוונת יותר לנוחות ונינוחות מאשר לספורטיביות.

נוחות הנסיעה טובה בדרך כלל. הרכב מרסן היטב מהמורות ושיבושי כביש עירוניים, ומספק נסיעה רכה ונעימה. בכבישים בינעירוניים או משובשים במיוחד הוא שומר על יציבות יחסית, אם כי מהמורות גדולות עשויות להרעיד מעט את תא הנוסעים. רמת בידוד הרעשים השתפרה משמעותית בדור האחרון. רעשי מנוע נשמעים רק בלחיצה חזקה על הגז (בעיקר בדגם הבנזין עם ה-CVT). רעשי רוח וכביש מבודדים בצורה טובה במהירויות חוקיות, אם כי במהירויות גבוהות יותר רעשי רוח עשויים לחדור לתא הנוסעים.

התנהגות הכביש בטוחה וצפויה. ההיגוי קל למדי, מה שמקל על תמרונים בעיר ובעת חניה. הוא אינו מהיר או מדויק במיוחד וחסר משוב משמעותי מהכביש, אך זה מתאים לאופי הרכב. אחיזת הכביש טובה, במיוחד בדגמי ההנעה הכפולה (S-AWC ב-PHEV). זוויות הגלגול בפניות מורגשות, אך אינן מוגזמות ומאפשרות נהיגה בטוחה ובקצב סביר. הבלמים יעילים, אך תחושת הדוושה יכולה להיות מעט רכה או ספוגית (במיוחד בגרסת ה-PHEV, שם משולבת רגנרציה). מערכת הרגנרציה בגרסת ה-PHEV ניתנת לשליטה באמצעות מנופים מאחורי ההגה, ומאפשרת נהיגה כמעט בדוושה אחת ברמות רגנרציה גבוהות.

קלות התמרון בעיר סבירה לרכב בגודלו. ההיגוי הקל ומערכות המצלמות (ברמות הגימור הרלוונטיות) מקלות על החניה והתנועה ברחובות צרים, אם כי גודל הרכב עדיין מורגש. היעדר גיר והעברת הילוכים מורגשת בגרסת ה-PHEV הופך את הנסיעה העירונית לחלקה ושקטה במיוחד, יתרון משמעותי בהשוואה לדגמי בנזין או דיזל מקבילים.

VIII. בטיחות ומערכות עזר לנהג

בטיחות היא נושא קריטי ברכב משפחתי, והמיצובישי אאוטלנדר מצטיין בתחום זה בדורו הנוכחי.

האאוטלנדר זכה לציון המקסימלי, 5 כוכבים, במבחני בטיחות רשמיים של Euro NCAP (לפחות עבור גרסאות ספציפיות). התוצאות בקטגוריות השונות היו טובות מאד: ציון גבוה בהגנה על נוסעים מבוגרים וילדים, וציון סביר בהגנה על הולכי רגל ותפקוד מערכות הבטיחות האקטיביות.

מבחינה מבנית, הרכב מתוכנן עם אזורי קריסה מתוכננים ושלדת RISE (Reinforced Impact Safety Evolution) הייעודית של מיצובישי, שנועדה לספוג ולפזר אנרגיית התנגשות בצורה יעילה ולהגן על תא הנוסעים. מבדקי בטיחות פנימיים וחיצוניים נוספים מעידים על שלמות מבנית טובה במקרה של תאונה.

מערכות ה-ADAS (Advanced Driver Assistance Systems) קיימות באאוטלנדר בשפע, לרוב כסטנדרט כבר מרמות גימור נמוכות יחסית בישראל. הן כוללות: מערכת בלימת חירום אוטונומית (עם זיהוי הולכי רגל ודו גלגלי), בקרת שיוט אדפטיבית (ACC) המסוגלת לעצור ולהמשיך נסיעה בפקקים, מערכת שמירה על נתיב הנסיעה (עם תיקון אקטיבי), התרעת סטייה מנתיב, ניטור שטחים מת עם התרעת תנועה חוצה מאחור, אורות גבוהים אוטומטיים, וזיהוי תמרורי מהירות. ברמות גימור גבוהות יותר נוספות מערכות כמו בקרת שיוט עם סיוע לנהיגה בפקקים (Traffic Jam Assist).

תפקוד המערכות הללו בעולם האמיתי בדרך כלל טוב. בקרת השיוט האדפטיבית פועלת בצורה חלקה יחסית. מערכת שמירה על הנתיב מדויקת בדרך כלל, אם כי לעיתים יכולה להיות מעט אגרסיבית בתיקון ההיגוי. קלות התפעול של המערכות מההגה טובה, והתראות הנהג ברורות.

IX. מחיר, רמות גימור ואחריות (ישראל)

אחת השאלות המרכזיות שעולות בעת בחינת רכב חדש היא “כמה עולה?”. מחיר המיצובישי אאוטלנדר בשוק הישראלי, נכון לאפריל 2025, תלוי משמעותית ברמת הגימור ויחידת ההנעה (בנזין או PHEV) וכן במבצעים או שינויים במחירון הרשמי של היבואן.

טווח המחיר לדגמי בנזין 5 מקומות לרוב מתחיל בסביבות 180-190 אלף ש”ח לרמת גימור בסיסית, ויכול להגיע לכ-210-220 אלף ש”ח לרמות גימור גבוהות יותר. גרסאות 7 מקומות בנזין יקרות מעט יותר. דגמי ה-PHEV, שנהנים כאמור מהטבות מס חלקיות, יקרים יותר משמעותית במחיר המחירון הראשוני, ונעים לרוב בטווח של 230-280 אלף ש”ח, תלוי ברמת הגימור והשפעת שינויי המיסוי העדכניים.

רמות הגימור העיקריות המשווקות בישראל נושאות שמות שונים (למשל Intense, Instyle, Premium) ונבדלות בעיקר ברמת האבזור הפנימי והחיצוני, סוג החישוקים, מערכות הנוחות והבטיחות האקטיביות הנוספות. חשוב לבדוק את המפרט המדויק של כל רמת גימור המופיע במחירון הרשמי של היבואן כדי להבין את ההבדלים ומה כלולה כל גרסה בהשוואה לאחרות.

תנאי האחריות במיצובישי בדרך כלל נדיבים. האחריות המלאה לרכב עומדת לרוב על 3 שנים או 100,000 ק”מ, המוקדם מביניהם. בגרסת ה-PHEV, קיימת אחריות נפרדת לסוללה ההיברידית, שלרוב ארוכה יותר ועומדת על 8 שנים או 160,000 ק”מ, המוקדם מביניהם. אחריות זו חשובה במיוחד לאור חששות פוטנציאליים לגבי אורך חיי הסוללה או תקלות הקשורות בה.

עלויות התחזוקה הצפויות סבירות לרכב בקטגוריה שלו. מרווחי הטיפולים סטנדרטיים, ועלויות חלפים יכולות להיות יקרות יותר מחלפים של רכבים עממיים קטנים יותר. שווי השימוש (ירידת הערך) של האאוטלנדר סביר בדרך כלל, אם כי דגמי ה-PHEV, שנהנו בעבר משווי שימוש גבוה יחסית, עלולים לחוות ירידת ערך מהירה יותר ככל שהטבות המס יפחתו וככל שתשתית הטעינה תתפתח.

באשר לתקלות או בעיות נפוצות, האאוטלנדר נחשב בדרך כלל לרכב אמין, אם כי כמו בכל רכב מורכב, תקלות קטנות עשויות להופיע. דגמי ה-PHEV מורכבים יותר ועלולים להיות רגישים יותר לתקלות במערכת ההיברידית או בסוללה לאורך זמן, ולכן חשיבות האחריות המורחבת על הסוללה משמעותית.

X. יתרונות

המיצובישי אאוטלנדר מציע שורה של יתרונות משמעותיים:

מרווח פנים ושימושיות: זהו אחד היתרונות הבולטים של האאוטלנדר, במיוחד בגרסת 7 המושבים. המרווח בשתי השורות הראשונות נדיב מאד, והאופציה לשבעה מושבים, גם אם השורה השלישית צפופה, הופכת אותו לרלוונטי למשפחות גדולות הזקוקות לגמישות הזו. גם תא המטען גדול כשהשורה השלישית מקופלת.

עיצוב חיצוני מודרני ומרשים: הדור האחרון מציג קפיצת מדרגה עצומה בעיצוב, עם חזית אגרסיבית ונוכחות כביש חזקה בהשוואה למתחרים מסוימים ואף בהשוואה לדורות קודמים של הדגם.

גרסת PHEV אטרקטיבית: דגם הפלאג-אין הייבריד מציע שילוב של ביצועים נמרצים יותר, צריכת אנרגיה נמוכה מאד בנסיעות קצרות ויכולת נסיעה על חשמל בלבד, כל זאת תוך ניצול הטבות מס שעדיין קיימות (אם כי פוחתות בהדרגה). הטווח החשמלי הריאלי שלו מספיק לרוב הנסיעות היומיומיות.

רמת אבזור ובטיחות גבוהה: האאוטלנדר מגיע לישראל לרוב עם רמת אבזור נדיבה יחסית ועם חבילת מערכות בטיחות אקטיביות מקיפה כסטנדרט כבר ברמות גימור נמוכות, מה שתרם לציונים גבוהים במבחני בטיחות כמו Euro NCAP.

נוחות נסיעה: הרכב מכויל לנוחות, ומספק נסיעה רכה ונינוחה ברוב סוגי הדרכים, מה שהופך אותו למתאים לנסיעות משפחתיות ארוכות.

XI. חסרונות

לצד היתרונות, חשוב להכיר גם את הפשרות והחסרונות של המיצובישי אאוטלנדר:

ביצועים וצריכת דלק בדגם הבנזין: מנוע הבנזין, למרות נפחו, אינו מספק ביצועים ספורטיביים והשילוב עם גיר ה-CVT עלול לגרום לרעש ורעידות מסוימות תחת עומס. צריכת הדלק בדגם זה אינה מצטיינת בהשוואה למתחרים מודרניים יותר.

השורה השלישית צפופה: בגרסת 7 המושבים, השורה השלישית מוגבלת במרווח לרגליים ונוחות, ומתאימה בעיקר לילדים קטנים או לשימוש נקודתי בלבד. כאשר היא בשימוש, תא המטען הופך קטן כמעט לחלוטין.

חווית טעינה ב-PHEV: קצב טעינת AC איטי יחסית (3.7 קילוואט) ושימוש במחבר CHAdeMO לטעינת DC (הפחות נפוץ מעמדות CCS בישראל) עלולים להגביל את נוחות הטעינה הציבורית בהשוואה לרכבים היברידיים נטענים או חשמליים אחרים.

איכות חומרים בחלקים מסוימים: למרות שיפור ניכר, עדיין קיימים פלסטיקים קשיחים בחלקים נמוכים בתא הנוסעים, שפוגעים מעט בתחושת הפרימיום הכוללת בהשוואה למתחרים מסוימים.

דינמיקה ומשוב היגוי: האופי המכוון לנוחות בא על חשבון דינמיות וקשר עם הכביש. ההיגוי קל וחסר משוב, והתנהגות הכביש בטוחה אך לא מרגשת.

XII. בהשוואה למתחרים

כדי להבין את מקומו של האאוטלנדר בשוק הישראלי, חשוב להסתכל עליו בהשוואה למתחרים העיקריים בקטגוריית רכבי הפנאי המשפחתיים.

בהשוואה לטויוטה ראב 4, האאוטלנדר מציע לרוב אופציה לשבעה מקומות (שאינה קיימת בראב 4), עיצוב חיצוני נועז יותר בדור האחרון, וגרסת PHEV עם טווח חשמלי גדול יותר (אם כי קצב הטעינה בראב 4 PHEV מהיר יותר). הראב 4 נהנה ממוניטין אמינות אגדי וצריכת דלק מצוינת בגרסאות ההיברידיות הלא נטענות.

בהשוואה ליונדאי טוסון וקיה ספורטאז’, האאוטלנדר מתמודד מול צמד קוריאני שמציע מגוון רחב של יחידות הנעה (בנזין, היברידי, פלאג-אין, דיזל לעיתים), עיצובים מודרניים ורמות אבזור עשירות. היתרון המרכזי של האאוטלנדר מול רוב הגרסאות של הטוסון והספורטאז’ הוא האופציה לשבעה מקומות, ושוב, גרסת ה-PHEV הספציפית שלו. הטוסון והספורטאז’ מרגישים לעיתים מודרניים יותר בתוך תא הנוסעים, אך אבזור הבטיחות באאוטלנדר לרוב מקיף לא פחות.

בהשוואה לסקודה קודיאק, מתחרה ישיר יותר בגרסאות 7 המקומות, האאוטלנדר מציע את היתרון המרכזי של גרסת ה-PHEV, שאינה קיימת (נכון לאפריל 2025) בקודיאק. הקודיאק נהנה ממוניטין של פרקטיות ויחידות הנעה יעילות (בנזין ודיזל), ורמת גימור פנימית שלעיתים מרגישה יוקרתית יותר בחלקיה. שווי השימוש של הקודיאק נחשב בדרך כלל לטוב.

בסך הכל, האאוטלנדר ממצב את עצמו כאלטרנטיבה משפחתית פרקטית, אבזורה היטב ובטוחה, עם יתרון מובהק לאופציה לשבעה מקומות ולגרסת ה-PHEV הייחודית לו בהשוואה למרבית המתחרים הישירים בקטגוריה.

XIII. סיכום ומסקנות (פסק דין)

המיצובישי אאוטלנדר בדורו האחרון הוא קפיצת מדרגה משמעותית עבור מיצובישי ורכב שראוי לבחינה רצינית עבור משפחות בישראל. הוא מציג עיצוב חיצוני שונה ומרשים, תא נוסעים משופר משמעותית מבחינת איכות ואבזור, וחבילת בטיחות מקיפה ביותר. נוחות הנסיעה טובה, והוא מציע מרווח פנים נדיב במיוחד.

היתרון הגדול שלו בהשוואה למתחרים רבים כמו טויוטה ראב 4, יונדאי טוסון וקיה ספורטאז’ הוא האופציה לשבעה מקומות ישיבה, גם אם השורה השלישית מיועדת בעיקר לילדים. בנוסף, גרסת הפלאג-אין הייבריד (PHEV) מהווה נקודת מפתח משמעותית, ומציעה שילוב אטרקטיבי של נסיעה חשמלית ברוב הנסיעות היומיומיות (עם טעינה סדירה), ביצועים טובים יותר ויעילות אנרגטית גבוהה, כל זאת בתמחור אטרקטיבי יחסית בזכות הטבות המס על דגמים נטענים.

עם זאת, חשוב לזכור את החסרונות: ביצועים בינוניים וצריכת דלק לא מצטיינת בדגם הבנזין, השורה השלישית הצפופה, וחווית טעינה ב-PHEV שאינה הטובה ביותר בשוק. גם הדינמיקה אינה חדה במיוחד.

לסיכום, האם כדאי לקנות את המיצובישי אאוטלנדר? התשובה תלויה בצרכים שלכם. אם אתם משפחה המחפשת רכב פנאי מרווח, בטוח, מאובזר היטב, עם אופציה לשבעה מקומות שימושית (גם אם לא באופן יומיומי למבוגרים) ועם דגש על נוחות נסיעה – האאוטלנדר הוא בחירה מצוינת ובהחלט כדאי לקנות אותו. הוא מתאים במיוחד למי שיכול לנצל את יכולות הטעינה של גרסת ה-PHEV בבית או בעבודה, וליהנות מנסיעה יומיומית חשמלית כמעט לחלוטין.

למי הוא פחות מתאים? למי שמחפש רכב עם ביצועים ספורטיביים או חווית נהיגה דינמית, למי שנוחות הטעינה הציבורית ב-PHEV חשובה לו במיוחד (בגלל מחבר CHAdeMO), או למי שהשורה השלישית היא שימוש יומיומי למבוגרים.

בסך הכל, המיצובישי אאוטלנדר בדורו הנוכחי מציע חבילה מוצלחת וקומפלטית שנותנת תמורה טובה למחיר, במיוחד בגרסת ה-PHEV, ומספק תשובה מצוינת לצרכים של משפחות ישראליות רבות.